יום שני, 3 בספטמבר 2012

מה וויאג'ר עושה היום

במאמרנו הקודם, עסקנו בצילום האחרון של חללית וויאג'ר. לכאורה לאחר צילום זה שסימן את סופו של המסע הגדול, היה אפשר לחגוג ולציין סיום מוצלח ביותר של המשימה, לכבות את השאלטר בחדר הבקרה ולתת לחלליות להמשיך בדרכן לכוכבים אחרים בשלווה (יקח להן כמה עשרות אלפי שנים להגיע), אולם עקב כך שמצב החלליות היה באופן כללי טוב (לאחר 15 שנות עבודה, ומפגשים קשים עם שדות מגנטיים, בעיקר של צדק) ומיקומן הרחוק ביותר במערכת השמש (וויאג'ר 1 כבר עקפה את חללית פיוניר 10 שממילא לא תפקדה) אפשר לנצל חלק מהמיכשור לטובת מחקרים נוספים, ומאחר וכל סיום מהווה התחלה חדשה, סיומו של המסע הגדול התחיל את המשימה הבין חללית.
ייתכן ושמעתם בחדשות כי החללית קרובה לגבול מערכת השמש, או עומדת לצאת ממערכת השמש, או שכבר יצאה ממערכת השמש. הדברים לא מאד מדויקים ותלויים כמובן בשאלה איפה בכלל נגמרת מערכת השמש? לשאלה זו כמה אפשרויות לתשובה. אם נניח שמערכת השמש נגמרת במקום שאין כבר יותר גופים המסתובבים סביב השמש, הרי שחלליות וויאג'ר אפילו לא קרובות לגבול. גם חגורת קויפר בה נעים גופים דמויי פלוטו, ובודאי עננת אורט המרוחקת עוד יותר, הן חלק ממערכת השמש. מבחינה גרויטציונית ההערכה היא כי גודלה של מערכת השמש, מגיע לכדי שנת אור אחת!
ההגדרה היותר נוגעת לעניננו היא גבול השדה המגנטי של מערכת השמש. השמש, ככוכב פעיל גרעיני, מחוללת שדה מגנטי חזק, השדה נע כולו עם השמש (במהירות עצומה של 200 קילומטר בשנייה ביחס לגלקסיה), כאשר בכיוון תנועתה של השמש הוא נדחס פנימה ואילו מאחורי השמש הוא משתרע הרבה לאחור (ראו בתמונה). החלקיקים הטעונים הנפלטים מהשמש (והם גם הגורמים לתופעת הזוהר בקטבים) נעים במהירות רבה כאשר שום דבר לא עוצר אותם, עד המקום בו הם נתקלים בחלקיקים אחרים הבאים ממקומות אחרים. החלקיקים הבאים מהשמש מכונים רוח השמש, החלקיקים הבאים מהחלל מכונים רוח החלל, והמחקר מנסה להבין מה קורה כאשר שתי רוחות אלו פוגשות אחת את השנייה (השימוש במילה רוח הוא לצורכי אילוסטרציה). איזור מפגש זה הוא המכונה, גבול מערכת השמש, ככל שהדברים נוגעים לחלליות וויאג'ר. האזור הוא דינמי ומשתנה וגודלו מיליארדים טובים של קילומטרים. לא יודעים בדיוק איפה הוא מתחיל, לא יודעים בדיוק איפה הוא נגמר, אבל יודעים שחללית וויאג'ר 1, קרובה מאד (יחסית) לשם. המינוחים הלועזיים רבים ומבלבלים ונוותר עליהם (ראו באיור למטה), אולם עכשיו וויאג'ר 1 נמצאת באיזור בו רוח השמש כבר מאטה ומפעם לפעם מגלים חלקיקים רבי עוצמה שמקורם אינו במערכת השמש (מסיגי גבול?).
וויאג'ר - המשימה הבין כוכבית
וויאג'ר - המשימה הבין כוכבית מקור: נאסא
באיור: מערכת השמש עם הפלנטות הגדולות היא העיגול הפנימי בסגול (כפי שאמרנו יש גם גופים שסובבים סביב השמש, הרחק משם) אטמוספירת השמש Heliosphere ענקית ומשתרעת מיליארדי קלומטרים אחורה ונמצאת בהתנגשות מתמדת מקדימה (זהו גל ההלם העובר בחלל שמערכת השמש כולה מייצרת). שתי החלליות נמצאות באיזור ביניים Heliosheath כאשר מקווים כי לפחות חללית וויאג'ר 1 תצליח להגיע לקצה שלו ולמפגש האלים עם רוח החלל.

אז מה שוויאג'ר עושה עכשיו הוא בעקרון מירוץ נגד הזמן, תאי הכח שלה (ובשאלת החשמל למערכות נעסוק במאמר נפרד) יכולים להחזיק מעמד עוד תקופה לא ידועה של 10-15 שנה. על מנת להאריך את משך החיים כובו כל המכשירים זוללי החשמל (תפוקת החשמל כיום היא מאות וואטים בודדים) והושארו רק מערכות חיוניות, מערכת התקשורת, בלעדיה כל מערכת אחרת היא חסרת משמעות, והמערכות למדידות המגנטיות הבודקות את עוצמת וכיוון החלקיקים. וויאג'ר 1 נמצאת כיום במרחק של 121 י"א (יחדיה אסטרונומית - המרחק בין השמש לכדור הארץ בערך 150 מיליון קילומטר) ובמהירות של 17 קילומטר לשנייה היא מתרחקת 3.6 י"א כל שנה. תוך עשר שנים היא תהיה במרחק של 150 י"א ואם היא תמשיך למדוד ולנטר את השדה המגנטי של השמש, נוכל ללמוד מכך רבות. למעשה וויאג'ר היא המעבדה הקידמית של האנושות. חובבי המד"ב עשויים לדמיין חללית שמתוכננת כך שתמשיך לפעול עשרות אלפי שנים וכך בעוד כמה עשרות אלפי דורות נוכל לקבל תמונות מכוכבים אחרים.


אתר משימת וויאג'ר - בו תוכלו לראות כל שנייה איך מרחק החללית גדל
מאמרים קודמים בסדרה
וויאג'ר - המסע הגדול
וויאג'ר - התמונה האחרונה


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה