יום רביעי, 31 בדצמבר 2014

וויפלאש

ראיתי השבוע את הסרט וויפלאש. הסרט מעולה ומומלץ, אבל אם אתם לא אוהבים מוזיקת ג'אז, כנראה שלא כדאי לכם ללכת. כל הסרט הוא ג'ם סשיין אחד ארוך (וכיפי)! הסרט עוסק בתלמיד שיש  לו פוטנציאל ובמורה שיעשה הכל, ואני מתכוון להכל על מנת להוציא את הפוטנציאל הזה. ואם זה אומר להתנהג כמו קלגס, להפעיל אלימות מילולית, פיזית ונפשית, אז זה מה שיקרה. העיקר להוציא את הפוטנציאל.

אנדרו הוא בחור ביישן שאוהב לתופף, בבית הספר שייפר בניו-יורק הוא מתקבל לתזמורת הסטודיו היוקרתית. אבל כמובן שהוא מתחיל כמתופף מחליף (Alternate) שיושב מאחור המתופף הראשי (Core) והופך לו את הדפים. כשהנגנים נכנסים הם אפילו לא מעיפים בו מבט מרוב הבוז שהם רוחשים לו, ונראים בטוחים בעצמם אולם כשטרנס פלטשר, המנצח הזועף, נכנס כולם טומנים ראשם בקרקע, כמו בטירונות לא ליצור קשר עין. ובאמת נגן אחד מזייף ומתחילה סצינה שלמה. צעקות, צרחות קללות, איומים וההעפה מיידית מהתזמורת.
ואז נותנים לאנדרו לנגן, מרגיעים אותו עם מילים יפות אבל לאחר שהוא לא אומד בקצב, מתחילות הצרחות. אבל אנדרו לא מתייאש וממשיך, וההתעללויות של פלטשר רק גוברות. פלטשר מתעלל בכולם. המתופף הראשי מוחלף על ידי אנדרו ומושפל על הדרך אבל גם אנדרו ילמד שהחיים הם גלגל. היום אתה נגן ראשי, מחר אתה הופך דפים.

המוטו של הסרט הוא ששתי המילים המזיקות ביותר באנגלית הן "Good Job". הן מעודדות בינוניות ונגן אמיתי שרוצה להיות בטופ של הטופ חייב להצטיין הרבה מעבר לזה. מצאתי הקבלות לדילמות אלו בספר קוהלת
בספר קוהלת יש ניגודים רבים. סתירה ידועה היא ביחס לשמחה אותה צריך להרגיש האדם.
בפרק ב (ב-ג) נכתב: "א אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי לְכָה-נָּא אֲנַסְּכָה בְשִׂמְחָה וּרְאֵה בְטוֹב וְהִנֵּה גַם-הוּא הָבֶל:לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל וּלְשִׂמְחָה מַה-זֹּה עֹשָׂה:" ואילו בפרק ג נכתב :"וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי-הוּא חֶלְקוֹ כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו:" ואחר כך גם :טו וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי אֶת-הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר אֵין-טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי אִם-לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר-נָתַן-לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:"
שתי התייחסויות שונות לחלוטין ונראות כמו דעות סותרות שכמעט גרמו לחכמים לגנוז את הספר כולו.

ניתן לראות הקבלה מעניינת שלמה המלך היה כידוע החכם באדם, ובתור חכם כל כך לא היה יכול להסתפק בחיים רגילים אלא היה צריך לחקור ולגלות עוד ועוד כל הזמן, אולם כידוע ככל שלומדים יותר יודעים פחות וזה מה שקרה לשלמה (ז כג) :"כָּל-זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי:", ככל שניסה להחכים יותר כך הגיע למסקנה שהידע והאמת הגמורה אינם בהישג יד ולאדם כמו שלמה המלך ידיעה כזו עלולה לגרום ייאוש.
אבל רובנו לא שלמה המלך, ועלינו לחקור ולהעמיק עד היכן שאנו מגיעים ובעיקר לדעת איפה לעצור ואז בהחלט אפשר לשמוח.

לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד - אומרת המשנה באבות והסרט מציג לנו תלמיד ביישן ומורה קפדן במיוחד. הוא זיהה באנדו יכולות שאנדרו לא יודע שקיימות בו והוא יעשה הכל כדי להוציא אותן. במצב זה לא פלא שאווירת הייאוש של ספר קוהלת תגיע.


שעות בודדות לפני הסרט צילמתי את הסרטון הבא שהוא עונה בחלט להגדרה של Good Job. אפילו עבודה טובה מאד.

אבל האמת היא שיש כאלו שעושים את זה טוב יותר. למאסטרו קוראים טיארי לגולט Tierry Legault  וכנראה הצילומים שלו בתחום הם הטובים ביותר. הוא הצליח אפילו לצלם אסטרונאוט בהליכת חלל מכדור הארץ. זה מדהים. אבל כמובן שאני לא טיארי לאגולט ואני גם לא רוצה להיות. צילומים כמו שלו דורשים משאבים וזמן רבים שאני מעוניין להקדיש לנושאים אחרים. בשבילי, התוצאה שהשגתי היא טובה מאד. נכון שיש מה לשפר ולמדתי הרבה מהתהליך ואנסה לשפר בעתיד. וזה מה שלכמעט כל בני האדם מספיק. זו לא בינוניות ולא פשרה אלא איזון חיוני המאפשר את החיים. את גישתו של פלטשר מהסרט אני לא מקבל כלל. חשוב לתת חיזוקים חיוביים ובהחלט צריך להגיד Good Job and well done וכמובן לשאוף לשפר. בדיכוי לא משיגים כלום - או בלשונו של קהלת - "אחד מאלף מצאתי". להרוס 999 בשביל האחד ששיטה זו כן מתאימה לו? אני לא חושב שזה כדאי....
ולכן העצה של קוהלת לכל בני האדם היא שעבודה טובה זה מצוין ובסדר גמור וכל עוד אנחנו עושים כמיטב יכולתינו ומשתדלים להשתפר אנחנו בסדר גמור, יכולים לשמוח ולחיות את חיינו באושר: "רְאֵה חַיִּים עִם-אִשָּׁה אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ כָּל-יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר-אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶש" (ט ט), אבל קוהלת עצמו ששואף למצוינות אינסופית, מגלה שהיא אינה ניתנת להשגה ושדרישה זו רק מצערת ומאמללת וגורמת להכל להיות "הבל הבלים"


יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

תחנת החלל והירח

ביום ראשון 28/12/2014 הצלחתי לצלם מעבר של תחנת החלל על הירח. נדרש תיזמן מאד מדויק. תחנת החלל טסה במהירות והזמן שלוקח לה לעבור על פני הירח שכל גודלו חצי מעלה הוא פחות משנייה. ניגש ישר לעניין ונציג את הסרטון, כל ההסברים אחר כך. תוודאו שאתם צופים בסרטון במסך מלא ובאיכות 1080HD. התחנה קטנה מאד וקל לפספס אותה. בהתחלה רואים צילום קטן יחסית ואחר כך צילום יותר מקרוב. הקליפ הראשון בכל גודל הוא במהירות אמיתית ומיד אחריו בהילוך איטי יותר.


פרטים על מעברים של תחנת החלל אפשר למצוא באתר heavens-above (תרמתי חלק מהתרגום לעברית שלו) וברשומה הבאה הסברתי איך אפשר לראות את תחנת החלל. הפעם ראו שהתחנה עומדת להיות קרוב לירח, אבל חשוב לשים לב שבגלל שהירח יחסית קרוב לכדור הארץ, מספיקה תזוזה קטנה במיקום הצופה לשינוי הזווית בין התחנה לירח כך שהתחנה לא תחלוף על פני הירח.

כאשר בדקתי באתר איך ייראה המעבר קיבלתי את התמונה הבאה בה התחנה חוצה את הירח
אבל צריך לשים לב שבשביל לקבל תמונה מדויקת יותר יש ללחוץ על המפה באזור הרצוי לקבלת הגדלה שלה ואז רואים שהתחנה לא חוצה את הירח. חבל. מהבית אפשר לצלם יותר בנוחות. צריך לצאת החוצה

פספוס קטן אך משמעותי. באתר אין אפשרות למציאת מיקום מדויק בו תהיה חצייה (אפשר לצורך כך ללכת לאתר CALSKY אבל הוא עם מימשק פחות נח). מה שעשיתי היה פשוט אינטרפולציה וניסיתי מקומות שונים עד שמצאתי מקום בו התחנה תחצה את הירח. במקרה הזה מושב גנות שנמצא כמה קילומטרים מדרום לגבעת שמואל. גם אז לא הייתי בטוח עד כמה המפה מדויקת והאם באמת יעבור על הירח.
השתמשתי בשלוש מצלמות. במצלמות CanonSX50HS הפעלתי זום מקסימלי שמקביל ל-1200mm וצילמתי וידאו וגם במצלמת Canon700d עם עדשה 18-250 צילמתי וידאו. לפחות ב-DSLR, במלצמה נוספת רציתי לצלם תמונה בחשיפה ארוכה של כמה שניות.
תחנת החלל והירח
תחנת החלל והירח

לא פשוט לתפעל שלוש מצלמות וכל ההעמדה הוכיוונונים לקחו כעשרים דקות. מרוב התעסקות בקושי ראיתי את המעבר בעין וכמובן שלא היה לי מושג מה קורה על המצלמות. החשיפה הארוכה לא מתאימה בגלל בהירות הירח. זה היה די צפוי, אבל חייבים לנסות. צילמתי בחשיפה ארוכה את סוף המעבר ואחר כך כמובן שהתיישבתי לבדוק מה רואים אם בכלל בוידאו.
לשמחתי כבר בשטח ועל המסך הקטן של המצלמה ראיתי שיש משהו, אבל עדיין אי אפשר להיות בטוחים עד שלא רואים על מסך מלא. שני סרטי הוידאו הצליחו מאד ועריכה מהירה שלהם (תוכנת OpenShot) יצרה את הסרטון. מעבר על פני הירח אינו נפוץ אבל אפשר לנסות גם לצלם דרך טלסקופ עם עקיבה או במצב של צילום מהיר שיכול לצלם 5-10 תמונות בשנייה בחשיפה קצרה של 1/100 או אם המצלמה מאפשרת לכידה במהירות גבוהה יותר (הדגם SX60 מאפשר לכידה בהמירות של 60fps ב-HD מלא).
הסרטון אפילו נכנס ככתבה לאתר האסטרונומיה המוביל UniverseToday 

לקריאה נוספת
מאמר על תחנת החלל לאחר עשור של פעילות



יום שני, 15 בדצמבר 2014

בולי שעוני שמש

בשנת 2014 הייתי שותף לתהליך מעניין ביותר של הנפקת סדרת בולים. פנו אלי מהשירות הבולאי על מנת שאשמש כיועץ לקראת הנפקה של סדרה בנושא בולי שעוני שמש. הגיעו אלי באמצעות המאמר על שעוני שמש באתר וגם בהמלצה של עדן אוריון . לאחר שהצהרתי כי איני מומחה לנושא אלא רק מתעניין התחלנו לעבוד.
מסתבר שהנפקה של סדרת בולים היא החלטה שדורשת אישור ממשלה. אני מניח שאלו מסוג ההחלטות שמשאירים לחמש הדקות האחרונות של הדיון אבל לא אתפלא אם דווקא בהן דנים ארבע שעות ובנושאים זניחים - רפורמת בריאות למשל- מצביעים תוך דקה... בכל מקרה ברגע שיש החלטה ויש מועד צריך לגבש קונספט לסדרה.
הרבה שעוני שמש יש בישראל ואיזה מהם בוחרים? מדובר בסדרת בולים. צריך לחשוב מה יהיה הקשר בין הבולים. אני הצעתי סדרה של שלושה בולים שתייצג את השימוש בשעון לצרכי דת ופולחן ולקביעת זמני התפילות, בול המייצג את השעון כמסמל את ההתישבות בארץ ישראל וערכי העבודה (השעון בדגניה) ובול המייצג את שעוני השמש כסמל של פריט עיצוב אורבני אומנותי (מרבית שעוני השמש כיום הינם לנוי). היו גם אפשרות אחרות ובסוף נבחרו שעונים מייצגים מבחינת התקופות וערכם ההיסטורי.
השעונים שנבחרו היו שעון עתיק שהתגלה בחפירות ברובע היהודי, שעון במסגד בעכו, והשעון הגדול בבית הכנסת זהרי חמה בירושלים. כאופציה (שלא יצאה אל הפועל) תוכנן בול נוסף של שעון השמש הגדול בראשון לציון.
מעצב הסדרה - דויד בן הדור שהציג מספר טיוטות. השעון הראשון הינו שעון שיש לשחזרו מאחר ונמצא שבור ולא שלם. היה צורך בייעוץ של ארכיאולוג ליצירת שיחזור מושלם. בנקודה זו בולט הפער בין הצורך לדיוק ובין הצורך בעיצובי. שטחו של בול הוא שטח קטן מאד ולא תמיד אפשר לדייק בפרטים. למשל את שעוני השמש היפים בבית הכנסת הגדול בפתח תקווה אין כמעט אפשרות להציג על בול. לוח השיש כולל חריטות עדינות ביותר שקשה לראות.
כמו כן המעצב רצה להראות את השמש בתמונה אולם לרוב אנו עומדים מול שעון שמש והשמש תהיה בגבנו, כלומר אין כל כך אפשרות להציג שעה ואת השמש. מסיבות של אחידות השמש הוצמדה לפינה אחת בבול אולם אין הכרח לדיוק מירבי.
בשעון של בית כנסת זהרי חמה בוצעה עבודת ניקוי יסודית. השעון האמיתי מוזנח מאד וכל הבניין נראה גרוע ורעוע. חבל שבמציאות אי אפשר לשפץ כך את השעון וחבל שעיריית ירולשים לא מזקיעה בשימור שעון חשוב זה. בשעון מופיעים שני שעוני מחוגים. אחד מראה את הזמן הרגיל והשני את שעון א"י (שיטה ששימשה בימי השלטון התורכי). שני שעונים אלו מקולקלים כבר שנים רבות ולכן אין התאמה כלל בין שעון השמש לשעה שמוצגת בהם. הייתה התלבטות האם לתקן זאת בבול, אולם ההחלטה הייתה שאם השעון מקולקל במציאות, גם בבול הוא יישאר מקולקל.
לאחר עיצוב הבולים יש גם לעצב שובל , מעטפה, חותמת, עלון, לבחור פסוק ומוטו לסדרה ועוד ועוד החלטות. בכולן צריך להשקיע זמן ומחשבה.
התוצאה הסופית מרהיבה ונעימה לעין


בול שעוני שמש בישראל - שעון עתיק
בול שעוני שמש בישראל - שעון עתיק

בול שעוני שמש בישראל - זהרי חמה
בול שעוני שמש בישראל - זהרי חמה

בול שעוני שמש בישראל - מסגד אל ג'אזר
בול שעוני שמש בישראל - מסגד אל ג'אזר

בול שעוני שמש בישראל - מעטפת היום הראשון
בול שעוני שמש בישראל - מעטפת היום הראשון

יום ראשון, 9 בנובמבר 2014

אור הזודיאק

היה זה באשמורת הלילה האחרונה. הייתי אחרי לילה ארוך של תצפית אסטרונומית ללא שינה. רוב הזמן צפיתי באמצעות טלסקופ בגלקסיות בקבוצות כוכבים בכיוון דרום, אולם מתישהו הבטתי מזרחה. השמים היו מוארים בפס בהיר וגבוה, צמוד לקבוצת אריה שבדיוק זרחה. לא ידעתי מה השעה, אבל ידעתי מיד שלא יכול להיות שכבר מאיר הבוקר. ואז הבנתי מה אני רואה...
ידעתי על התופעה אולם לא צפיתי בה עד אותו לילה - אור הזודיאק.

מהו אור הזודיאק? 
לא רק בבית שלכם יש אבק, גם במערכת השמש יש הרבה אבק, גרגרי חומר זעירים בטרים של מיקרונים ומטה. רובם מסתדרים יפה במישור המילקה, המישור בו כדור הארץ ושאר הפלנטות סובבים את השמש. כל גרגר אבק כזה מחזיר את אור השמש (בדומה לקרני האור שאנו רואים באולם חשוך. אנו רואים את האור המחוזר מהאבק בחדר). מאחר והאבק נמצא במישור המילקה, הוא ייראה ליד כוכבי המזלות, ולכן מכונה אור הזודיאק.

מתי אפשר לצפות באור הזודיאק?
אפשר לצפות באור הזודיאק כמעט בכל יום, אולם הוא פחות בהיר משביל החלב ולכן כאשר יש חפיפה ביניהם אי אפשר לראות אותו. כמו כן, ראייתו דורשת שמים שחורים מאד וזיהום האור הרב מונע ראייה שלו ברוב אזורי הארץ. בחודשים מסוימים, נטיית מישור המילקה כמעט וניצבת לאופק ובחודשים אלו קל הרבה יותר לראות את אור הזודיאק (הוא מגיע לגובה רב יותר בשמים).

מה הקשר לבית המקדש?
ההבנה המודרנית של אור הזודיאק פותרת תעלומה במשנה במסכת יומא (פרק ג' משניות א-ב)
"אָמַר לָהֶם הַמְּמֻנֶּה: צְאוּ וּרְאוּ, אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אִם הִגִּיעַ, הָרוֹאֶה אוֹמֵר: בַּרְקַאי. מַתִּתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: הֵאִיר פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח, עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן? וְהוּא אוֹמֵר: הֵן. לָמָּה הֻצְרְכוּ לְכָךְ? שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה וְדִמּוּ שֶׁהֵאִיר מִזְרָח, וְשָחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד, וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. ..."

מסכת יומא מתארת את העבודה בבית המקדש ביום הכיפורים. ברוב ימי השנה אין לחץ גדול במקדש ואפשר לחכות עם העבודות עד זריחת השמש. ביום כיפור יש הרבה עבודה ולכן על מנת להספיק את כל העבודות עד צאת היום יש להתחיל כמה שיותר מוקדם, אולם אסור להתחיל כאשר עדיין ממש לילה ויש לחכות לפחות לאור הבוקר הראשון גם אם הוא לפני הזריחה.

העבודה הראשונה היא הקרבת קורבן התמיד. זהו קורבן שאינו מיוחד ליום הכיפורים אלא מתבצע בכל יום (ומכאן כמובן שמו). קורבן זה חייב להיות הראשון. הגמרא מספרת שביום כיפור הממונה ביקש מהכהנים לצאת ולראות אם כבר מותר לשחוט את הקורבן. גם אם הצופה אמר שמותר שואלים אותו בפירוש אם כל פני המזרח מוארים (ולא רק אור נקודתי). המשנה שואלת למה צריכים להוסיף שאלה זו ומסבירים שפעם אחת עלה הירח והפיץ אור עוד לפני עלייתו וגרם לבלבול. קורבן התמיד נשחט שלא בזמנו. על מנת למנוע תקלה מעין זו, הוסיפו עוד שאלה.
המפרשים מיד מעירים שלא ייתכן שבלבול מעין זה אירע ביום הכיפורים. יום הכיפורים הוא בעשירי בחודש עברי ובו הירח שוקע באמצע הלילה וכמובן לא יכול לזרוח לפנות בוקר (הוא זורח לאחר חצות היום). הפירוש המקובל הוא שבלבול דומה אירע ביום אחר סמוך לסוף החודש. נראה שפירוש זה הניח את הדעת ולא נמצאו עליו מחלוקות.

אולם אני כאסטרונום חובב לא יכול לקבל פירוש זה מכמה טעמים. הטעם הראשון הוא שהמשנה עוסקת בדיני יום הכיפורים. משנה דומה מאד מופיעה במסכת תמיד (ג' ג'): "אמר להם הממונה, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אומר, ברקאי. מתיא בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח. עד שהוא בחברון, והוא אומר, הין." אותה משנה בדיוק אולם כל הסיפור על מאור הלבנה חסר. ההבנה שלי היא כי הסיפור מופיע במסכת יומא דווקא כי הוא אירע ביום הכיפורים ולא ביום אחר. מה גם שכפי שאמרנו קודם, ביום אחר אין סיבה להתחיל את העבודות מוקדם כל כך.

סיבה נוספת לא לקבל את הפירוש היא סיבה אסטרונומית. הטעות בזמן לא יכולה להיות גדולה כל כך. בוודאי שאם הירח עלה בחצות הלילה אף אחד לא יחשוב שכבר בוקר. לכן מדובר בירח של הימים האחרונים של החודש העברי שיכול לזרוח כשעתיים לפני השמש. צפיתי בירח כזה זורח מספר פעמים. הירח לא מפיץ שום אור לפני זריחתו וכאשר הוא עולה רואים בבירור שהוא הירח ולא אור השמש. גם אם נניח שתנאי הצפייה בימי העבר היו טובים יותר והאוויר נקי יותר, כמות האור שירח קטן (רק כ-15 אחוזים מהירח מוארים ובהירותו נמוכה) מפיץ היא נמוכה והיא סמוכה מאד לזריחתו ואינה דומה כלל לאור הבוקר בדמדומים. צופה שהיה טועה בעליית הירח היה מתקן את דיווחו תוך שניות או דקות בודדות  ובטרם הספיקו שאר הכוהנים לעשות מלאכה כלשהי.

שני קשיים אלו לא מאפשרים לקבל את הפירוש שדימו את עליית הירח ולכן נשאר לחפש מה כן ראו. והנה מסתבר שאפשר להציע שהצופים ראו את אור הזודיאק וטעו בו. איני הראשון שמעלה אפשרות זו (לצערי), אבל הגעתי אליה באופן עצמאי ובכל מקרה היא נאמרה רק בדור האחרון כאשר תופעת אור הזודיאק הובנה. אני צפיתי באור זה בסוף אוקטובר, בראש חודש מרחשוון. בעונה זו, אור הזודיאק קל לצפייה בבוקר וגובהו יכול להגיע ל-40 מעלות מעל האופק ואפילו יותר. גם יום הכיפורים חל בעונה זו בדיוק.

אפשר עדיין להקשות, האם לא הכירו את התופעה בימי עבר? סביר להניח שהכירו אותה אולם ייתכן והיה צופה לא מיומן או אור בהיר במיוחד. בהירותו של אור הזודיאק משתנה מסיבות שגם היום לא לגמרי ברורות ואולי קשורות להתפרצויות שמש. ייתכן שבאותו מקרה היה אור הזודיאק בהיר באופן מיוחד, כשגם צופה שידע שקיימת תופעה כזו טעה בה מחר והייתה בהירה בהרבה מהרגיל.  נעיר גם שככל שמתרחקים מקו המשווה כך קשה יותר לראות את אור הזודיאק ובאירופה תצפית בו קשה הרבה יותר.

את ההסבר הזה כבר מסרתי בהרצאה לפני כשנתיים. אז אפשרות זו היית תיאורטית מאחר ולא ידעתי בעצמי איך נראה אותו אור זודיאק. אולם לאחר שצפיתי בו והמחשבה הראשונה שלי הייתה: "איך כבר הגיע הבוקר" ורק כשנייה לאחר מכן הבנתי מה אני רואה השתכנעתי באופן מלא שאין אפשרות טובה יותר להסברת המשנה. באותה הרצאה, מחה נגדי מישהו עלכך שאני חולק על פריוש הברטנורא (ואחרים) המציינים שהאירוע לא היה ביו הכיפורים. אין זו מחלות. מחלוקת היא בדבר הלכה, והבאת פירוש אחר לאירוע אינה בכלל מחלוקת, מהם גם שאם אותם מפרשים שחיו באירופה וכנראה לא נתקלו בתופעה זו מימיהם היו נתקלים בה ייתכן והיו דווקא מסכימים לדברים אלו.

דבר אחד שכחתי, לצלם. כנראה העייפות עשתה את שלה ואני רק בהיתי במראה מופלא זה. הנה תמונה נפלאה שצילם יורי בליצקי Yuri Beletsky מסוכנות החלל האירופאית ממצפה פאראנל. חשוב לזכור שזוהי תמונה האוספת אור במשך זמן ובעין לא רואים את העמוד בהיר כל כך.
אור הזודיאק
אור הזודיאק - Yuri Beletsky ESA

יום חמישי, 18 בספטמבר 2014

שעוני שמש בזלצבורג

כשאומרים לכם "זלצבורג" כנראה יעלו לכם בראש שני דברים שקשורים לעיר אוסטרית מקסימה זו. מוצרט וצלילי המוזיקה ואכן קשה לברוח משני אלו בביקור בעיר, אבל אני חיפשתי דברים נוספים, שעוני שמש (וראו מאמר על שעוני שמש בישראל).
אמנם שעוני שמש אינם שימושיים במיוחד בעיר שבה מעונן וגשום רוב הזמן, ומחמשת השעונים שצילמתי רק שניים "פעלו" וגם זאת לדקות בודדות בהם השמש שיתפה פעולה. נראה שהמטרה של רוב השעונים הייתה ביטוי אומנותי אסתטי ופחות להראות את השעה.

השעון הראשון הוא במיתחם של כנסיית סט. פיטר.

שעון שמש בזלצבורג

שני השעונים האחרים נמצאים בטירת זלצבורג. הם ממוקמים אחד ליד השני אבל מטיפוסים שונים לחלוטין.

שעון שמש בזלצבורג
שעון שמש בזלצבורג

שעון שמש בזלצבורג
שעון שמש בזלצבורג
שני השעונים האחרים נמצאים סמוך לנהר ולכיכר עם הפסל של מוצרט. אמנם עצרנו לאכול צהריים אבל השמש יצאה מבעד למעטה עננים ומאחר והיה ברור שזה לדקות ספורות בלבד, עזבתי הכל והלכתי לצלם אותם.
שעון שמש בזלצבורג
שעון שמש בזלצבורג

שעון שמש בזלצבורג
שעון שמש בזלצבורג







יום חמישי, 4 בספטמבר 2014

ברלין - איידלהייטפלאץ

איני אוהב את הביטוי טיול שורשים, שח לי ידידי הרב רפאל שטרן. השורשים שלנו פה. חשבתי על דבריו והסכמתי איתו. לא שורשים אלא ענפים כרותים יש לי בברלין. אבי עלה משם ב- 2.1.1939 . הוא יצא מגרמניה ב-25.12.1938 והגיע ארצה דרך נמל טרייסט באנייה "גלילה" שבוע לאחר מכן. אבי היה אז בגיל חצי שנה. סבי וסבתי מצד אמי עלו עוד קודם בניגוד לעצת הוריהם. הסבא והסבתא רבא נשארו בברלין...
היה לי חשוב להיות שם. אבל במאמר תמצאו ערבוב של טיפים, רעיונות ורגשות. ברלין עיר מורכבת ואפילו להגיד עליה שהיא מורכבת זו אמירה פשטנית. לכן גם המאמר יהיה מבולגן מעט בהתאם לאופיה של העיר.


נפרט כאן מעט את תוכנית הטיול והסיור שערכנו בתקווה שתמצאו בה עניין ותועלת. הטיול שלנו היה קצר. ארבעה ימים בסך הכל, אבל הספקנו לא מעט מתוך השפע העצום שיש לעיר להציע. התרכזנו בהיבט היהודי, השואה ומלחמת העולם השנייה. אין זה טיול של כיף והנאה אלא של כובד ראש, חשיבה, הכרה והבנה של ההיסטוריה. ברלין היא  עיר שנבנית מחדש בקצב מהיר. נכון לעכשיו יש בה אירועים רבים לציון מאה שנה למלחמת העולם הראשונה. בנינים חדשים מוקמים בכל מקום. בנינים עתיקים משוחזרים. בכל העיר תראו צינורות  מוזרים בשלל צבעים. ברלין יושבת על אדמת ביצות ובכל עבודות בניין יש להקים מערכת צינורות לשאיבת המים מהקרקע, לייבושה. המים העודפים מועברים לנהר השפרה ולמערכת הביוב.

בשדה התעופה שונפלד רכשנו כרטיס WELCOME לתחבורה הציבורית לחמישה ימים וכרטיס מוזיאונים לשלושה ימים. כרטיס התחבורה הציבורית מקנה הנחות רבות במקומות שונים. לגבי המוזיאונים כל אחד צריך לבדוק באילו הוא מעוניין להיות והאם הכרטיס מכסה אותם וכדאי לרכוש אותו.
נחתנו בבוקר והתמקמנו במלון בערך בשעה שתים עשרה. המלון במרכז ברלין סמוך מאד לתחנת ZOO. יצאנו מיד לסיור רגלי מודרך של חברת INSIDERTOURS מתחנת ZOO. יש להם סיורים גם בעברית (סיורי נדב ותמר) אבל רק בשעות הבוקר. מאחר ורצינו לקחת את הסיור כבר ביום הראשון לטיול לקחנו סיור באנגלית והיינו מרוצים מאד. המדריך דובר אנגלית כשפת אם והוא מובן מאד. הסיור מתחיל בהקאשסה מרקט, עובר דרך האי, רחוב אונטר דר לינדן, מגיע לבניין האופרה, לצ'קפוניט צ'ארלי, ממשיך דרך בניין הלופטוואפה לעבר מקום הבונקר של היטלר, אנדרטה לזכר הקורבנות היהודיים בשואה ושער ברנדנבורג. הסיור היה מקיף מאד ונתן סקירה ממצה על מקומות רבים שאולי תרצו לבקר בהם באופן עצמאי בהמשך. סיור כזה הוא דרך מצוינת לפתוח את הטיול.
תחנת הרכבת האקשסה מרקט
תחנת הרכבת האקשסה מרקט

קתדרלת ברלין
קתדרלת ברלין

אי המוזיאונים - בתמונה המוזיאון הישן
אי המוזיאונים - בתמונה המוזיאון הישן

מגדל הטלוויזיה בולט מכל מקום ונמצא קרוב מאד לאי המוזיאונים

מוזיאון ההיסטוריה

אנדרטת הספרים באבלפלץ

אמרתו הידועה של היינריך היינה. מקום ששורפים בו ספרים סופו שישרפו בו אנשים

צ'קפוניט צ'ארלי

מה שנשאר מחומת ברלין
מה שנשאר מחומת ברלין
 נניח שיש לכם שטח ריק גדול מאד ממש במרכז העיר. מטר מהשגרירות האמריקאית והצרפתית. מטרים מבניין הפרלמנט. אפשר לבנות שם מרכז מסחרי, גורדי שחקים ומה לא. אבל הגרמנים בחרו למקם בשטח מרכזי זה את האנדרטה המרכזית לזכר הקורבנות היהודים. האנדרטה נותנת הרגשה של הליכה לאיבוד. במרכזה העמודים גבוהים מאד וסוגרים עליך מכל הכיוונים.
אנדרטה לזכר הקורבנות היהודיים
אנדרטה לזכר הקורבנות היהודיים
וכמובן המונומנט המסמל את ברלין. שערים רבים היו לברלין אולם רק שער זה שרד. בימי שני הוא משמש כמעין הייד פארק להפגנות ונאומים שונים. חשננו קצת שניתקל בעיקר בהפגנות נגד ישראל אבל המצב באוקראינה העסיק אותם יותר.
שער ברנדנבורג
שער ברנדנבורג

איך תדעו באיזה חלק של ברלין אתם - מזרח או מערב?? לפי הרמזור. אשתי סיפרה לי את זה ונזכרתי שקראתי על זה לפני שנים אבל בטיול עצמו שכחתי. במערב ברלין דמות הרמזור היא המוכרת אולם במזרח יש את ה-Ampelmann. דמות חביבה הרבה יותר. חוקרים הגיעו למסקנה כי ילדים מגיבים טוב יותר לדמות זו ולכן לאט לאט מוחלפים הרמזורים גם בחלק המערבי...

איש ירוק - Ampelmann
איש ירוק - Ampelmann
הדמות האדומה אפילו חמודה יותר


אם תראו מרצפות מקווקוות על המדרכה או הכביש כנראה הגעתם לקטע מחומת ברלין. אורכה היה 156 קילומטרים אולם כמעט כולה נהרסה ב-1989, מאורע הזכור לי היטב ורק מאות מטרים בודדים נשארו. מיקום החומה לכל אורכה מצוין על הכביש והרחוב. כמו כן חשמליות יש בעיקר בחלק המזרחי.

ברלין אלכסנדרפלאץ היא יצירת מופת של אלפרד דבלין משנת 1929 המתארת את החיים בשולי החברה בברלין דרך דמותו של פרנץ ביברקופף. ידעתי שהספר קיים ופחות או יותר במה הוא עוסק אולם לא קראתי אותו. לקראת הנסיעה לקחתי אותו לקריאה. חווית הקריאה מתחזקת מאד כאשר מכירים את המקומות בהם הסיפור מתרחש.
לקרוא את ברלין אלכסנדרפלאץ בברלין אלכסנדרפלאץ
לקרוא את ברלין אלכסנדרפלאץ בברלין אלכסנדרפלאץ

למחרת בבוקר (היום השני לטיול) לקחנו סיור נוסף עם אותה חברה, הפעם בעברית בנושא יהודים בברלין. הסיור מתחיל בנסיעה לגרונהוולד, תחנת הרכבת בה בוצע גירוש יהודי העיר למחנות ההשמדה. לאחר הביקור חוזרים לעיר ומטיילים באיזורים בהם יש עניין יהודי. חשוב לציין שבכל הסיורים של החברה אין חפיפה ולא שמענו שום סיפור פעמיים. גם סיור זה היה מעניין ומועיל. מאחר ורוב הקהל ישראלי ייתכן ודווקא עדיף להצטרף לסיור אנגלי עם קבוצה מעורבת ולהבין מה חושבים אנשים ממקומות אחרים בעולם. לאחר שני הסיורים כבר הרגשנו שאנו מכירים את האזורים השונים בעיר, יודעים איפה רוב הדברים החשובים נמצאים ואיך להגיע עליהם ונשאר רק לבחור לאן רוצים ללכת.
הנה תמונות מתחנות שונות ברחבי הסיור.
נפתח דווקא בתחנת הרכבת בפרידריך-שטראסה ממנה יצאו משלוחי הילדים- קינדר טרנספורט. במקום אנדרטת זיכרון המכונה: "רכבות לחיים, רכבות למוות". הרכבות לחיים יצאו ללונדון שהסכימה לקלוט מעט ילדים. ההורים היו צריכים לבחור איזה ילד לשלוח, החלטה קורעת לב. הילדים שנשלחו לרוב לא הבינו למה מרחיקים אותם מהמשפחה, חשבו שהוריהם לא אוהבים אותם והתייסרו אחר כך רבות. ספר העוסק בנושא הוא נערה מברלין. לפסל העתקים. חציו - החיים - נמצא בלונדון וחציו השני - המוות - באושוויץ.
רכבות למוות - פרידריך שטראסה ברלין
רכבות למוות - פרידריך שטראסה ברלין
בקישור הבא תמצאו סקירה על הספר נערה מברלין

רכבות לחיים - פרידריך שטראסה ברלין
רכבות לחיים - פרידריך שטראסה ברלין

רכבות למוות - פרידריך שטראסה ברלין
רכבות למוות - פרידריך שטראסה ברלין

רכבות לחיים עם נערה מברלין- פרידריך שטראסה ברלין
הסיור כולל עוד רציפי רכבת. בגרונהוולד - פעם יער עבות לכל הברלינאים שרצו לטייל מחוץ לעיר. גם היום. רק שיש שם פינה עם היסטוריה אפלה. מרציף 17 גורשו רוב יהודי העיר למחנות השונים. מי לטרזין, מי לאושוויץ. הגירושים החלו בשנת 1941 ושיאם היה לקראת סוף שנת 1942 אולם גם במרץ 1945 היה משלוח אחרון של כמה עשרות יהודים שהצליחו איכשהו לשרוד את כל המלחמה כמעט בברלין. הרוסים כבר נשמעו במזרח, אבל לגרמנים היה חשוב להספיק לרדוף ולהשמיד עוד כמה יהודים...
חזית תחנת הרכבת גרונהוולד
חזית תחנת הרכבת גרונהוולד

אנדרטת זכרון קטנה מחוץ לתחנת הרכבת גרונהוולד
אנדרטת זכרון קטנה מחוץ לתחנת הרכבת גרונהוולד

לרציף 17

אנדרטת זכרון ברציף 17 גרונהוולד
אנדרטת זכרון ברציף 17 גרונהוולד

פסי הרכבת נקטעים ברציף 17
פסי הרכבת נקטעים ברציף 17

רציף 17. תאריך, מספר היהודים שגורשו והיעד
רציף 17. תאריך, מספר היהודים שגורשו והיעד

אנדרטה ברציף 17
אנדרטה ברציף 17
ועוד אתרים יהודיים בברלין: בית הקברות הראשון. הנאצים החריבו אותו וכיום הוא מגרש ריק. נשארו רק שתי מצבות. בבית קברות זה קבור משה מנדלסון אולם מיקומו המדויק של הקבר אינו ידוע (יש מיקום משוער בפאתי בית הקברות)




ואולי המונומנט היהודי המוכר ביותר. בית הכנסת החדש שנחנך בהשתתפות ביסמארק. היה בית כנסת רפורמי ובשיאו הכיל למעלה משלושת אלפים מקומות.


מילה על בית כנסת ותפילות. היה לי חשוב להתפלל במניין לפחות בתפילות ראש חודש ובוודאי בפעם הראשונה בחודש אלול בה תוקעים בשופר. בבית הכנסת ברחוב יואכים שטרסלר 13 מניין קבוע בכל ימות השנה עם תפילת שחרית בשעה מוקדמת. באתר שלהם ניתן למצוא לוח זמנים מדויק. במקום פועלת בקיץ מסעדה קטנה וכשרה. מנגל וכמה שולחנות וכסאות. אכלנו שם פעם אחת. האוכל טעים והמחירים סבירים. בשבתות אפשר להזמין ארוחות שבת במסגרת הקהילה באווירה צעירה ונחמדה. בית הכנסת מצוי בחצר הפנימית ולא נראה מהרחוב. פשוט לחפש את הדלת שמעליה המספר 13 ולהיכנס. בחלקו המזרחי של העיר יש את בית הכנסת של עדת ישראל אולם לא תמיד מתקיימות בו תפילות סדירות. גם שם ניתן להזמין ארוחות שבת ברישום מראש. כמובן יש את בית חב"ד המפעיל גם מסעדה כשרה.

לאחר הסיור ביקרנו במוזיאון גרימלדהגאלארי. המוזיאון גדול וחלקים גדולים ממנו לא מעניינים. יש להתמקד במספר אולמות מצומצם וכמובן לא להחמיץ את יצירות המופת של רמברנדט: יעקב נאבק עם המלאך, ומשה שובר את הלוחות. גם המבנה עצמו מכיל אלמנטים מרשימים
רחוב בן גוריון בברלין
בדרך פגשנו מכר ותיק

הגמלדהגלרי
הגמלדהגלרי

בלילה הזמנו מראש סיור בבונדסטאג. אפשר לסייר רק בכיפת הזכוכית המרשימה ולראות ממנה את כל העיר, אבל אנו הזמנו סיור מודרך ומרתק בבניין עצמו. את שני הסיורים יש להזמין מראש באינטרנט. הסיור עורך שעה וחצי. לומדים בו על ההיסטוריה של הבניין בן מאה ועשרים השנה בסך הכל (תזכרו עובדה זו, כי זו השאלה הראשונה שהמדריך שואל. אם תדעו גם מה שמו של נשיא הבונדסטאג תקבלו עוד נקודות זכות), רואים כתובות שרשמו חיילים רוסים שכבשו את הבניין בקרב האחרון בברלין במאי 1945, יורדים למרתף ונכנסים לאולם המליאה עצמו. לאחר הסיור המודרך עולים לכיפה ולגג המבנה ואפשר להיות שם כמה שרוצים (פתוח עד חצות). כדאי לעלות לכיפה אחרי שמכירים מעט את העיר ויכולים לזהות את האתרים השונים.
לבניין הבונדסטאג הגענו לקראת השקיעה, השמש הנמוכה צובעת את הבניין בצבעים חמים.
בניין הבונדסטג
בניין הבונדסטג
בניין הבונדסטג עבר כמה גלגולים לפני כחמש עשרה שנה נבנה כמעט מאפס כאשר רק הקירות החיצונים נשאר. האדריכל האנגלי נורמן פוסטר "גילה במרתפים" את האבנים עם הכתובות ברוסית והחליט לשלבן במבנה החדש. הגרמנים באופן מפתיע, הסכימו.
כתובות של חיילים סוביטיים משנת 1945
כתובות של חיילים סוביטיים משנת 1945
איזור המשרדים
אולם המליאה של הבונדסטג
אולם המליאה של הבונדסטג
אולם המליאה של הבונדסטג
גולת הכותרת של פוסטר היא כיפת הזכוכית במרומי הבונדסטג... איך אמר המדריך: בניין שנבנה לפני 120 שנה ונהרס שלוש פעמים נושא עליו משקל של 1000 טון... הביקור בכיפה מומלץ ביותר

את היום השלישי לטיול הקדשנו לביקור באי המוזאונים. הפרגמון הוא המוזיאון המומלץ ביותר וכולל ממצאים ארכיאולוגים מרהיבים. שערי אישתר מתקופת נבוכדנצר ומזבח העיר פרגמון (המוצג ייסגר לציבור בסוף ספטמבר 2014 עקב עבודות שיחזור). למוזיאון תורים ארוכים וכרטיס המוזיאונים לבד אינו מאפשר לעקוף אותם. למרבה המזל, אשתי הציעה לחכות בתור ושחררה אותי לביקור במוזיאון אחר (אלטא נשיונל גלרי). במוזיאון יצירות אומנות רבות. מיהרתי בביקור, וכשסיימתי גיליתי שעדיין נשאר תור ארוך לפרגמון. גם לפרגמון אפשר להזמין כרטיסים מראש ולעקוף את התור. אם יש לכם כרטיס מוזיאון אתם לא משלמים באתר שלהם אלא רק קובעים את שעת הביקור. אפילו אם אתם בברלין מספיק להראות את האישור בסמרטפון ולא צריך להדפיס אותו. במוזיאון החדש ליד הפרגמון יש תצוגות ארכיאולוגיה שעיקרה תרבות מצרים. המוצג העיקרי הוא פסלה של נפרטיטי. מוצג אחר מעניין הוא כובע הזהב, כובע בעל סימולים ורמזים אסטרונומיים הקשורים למחזור תשע עשרה השנה של השמש והירח, מחזור עליו מבוסס עיבור השנים העברי.
הגלריה הלאומית הישנה
זוכרים את בבלפלץ (ככר בבל)? במוזיאון הפרגמון מוצגים שערי אישתר מבבל. עבודת שיחזור מרהיבה עליה תוכלו ללמוד בפירוט מהמדריך הקולי אותו תקבלו במוזיאון. אני חשבתי על גולי ירושלים שנכנסו לבבל דרך שערים אלו. לאחר שבעים שנה הגולים התערו במקומם החדש ולא ממש רצו לעלות ליהודה. רק דלת העם עלתה... מזכיר לכם משהו? קשרים רבים עוברים בין בבל לברלין, שהייתה אז אדמת ביצות שוממה...
שערי אישתר - פרגמון - ברלין
שערי אישתר - פרגמון - ברלין
שער השוק בעיר יוונית
 וקערת השבעה עם כתב עברי יפה הניתן לקריאה

מוזיאון TOPOGRAPHY OF TERROR נמצא במקום בו היה מטה ה-SS. הרוסים החריבו את המקום ונשארו כמה קורות פלדה ובטון מהבניין המקורי. באותו מקום נשארו גם כמה מטרים בודדים של חומת ברלין. המוזאון כשמו כן הוא, מציג את התפתחות הטרור בידי ה-SS. לישראלים אולי הוא לא מחדש הרבה אבל מדהים לראות את ההתעניינות של הגרמנים בנושא ואת העובדה שבניגוד לרוב עמי אירופה הם מתעניינים ורוצים ללמוד ולהכיר את העבר ולא פשוט מתעלמים ממנו.
בכלל אפשר להגיד על ברלין שאין בה מה לראות. הבונקר של היטלר? פוצץ ונקבר. בניין הגסטפו? פוצץ. מבנים פרוסיים עתיקים? הרוסים הרסו. מעט בתי הכנסת ששרדו את המלחמה? הורסים והאמריקאים הרסו... מה שלא הרסו הנאצים הרסו ההפצצות ואחרי זה הרוסים... עכשיו עובדים לבנות חלק מהבניינים מחדש.


בברלין חנויות רבות אבל אנחנו ביקרנו רק במעט מהן ולמשך זמן קצר למדי. גם אם לא קונים כלום כדאי מאד לבקר ב-KDW, בית הכולבו הענק (והיקר) של ברלין. אפשר לעלות ישר לקומה השישית - קומת הגורמה.
את היום הרביעי והאחרון לטיול פתחנו בביקור במגדל הטלוויזיה באלכסנדרפלאץ.

מגדל הטלוויזיה באלכסנדרפלאץ ברלין
מגדל הטלוויזיה באלכסנדרפלאץ ברלין
מגדל זה נבנה על ידי הסובייטים כמעין אצבע משולשת למערב. לנו יש את המגדל הכי גבוה. נקמת האפיפיור הגיעה מהר מאד, כאשר התברר שקרני השמש יוצרות צלב על הכדור. על כך נאמר: "זה לא צלב, רק סימן פלוס גדול מאד".

צלב או סימן פלוס גדול? מגדל הטלוויזיה בברלין
צלב או סימן פלוס גדול? מגדל הטלוויזיה בברלין
קנינו באינטרנט כרטיסים לביקור בשעה 9:00 בבוקר (העלות נמוכה יותר). הדפסנו אותם בבית. גם במקרה זה יש להגיע כרבע שעה לפני הפתיחה מאחר והרבה אנשים רוכשים כרטיסים אלו והתורים נוצרים במהירות. גובה המגדל 384 מטר אולם המצפה הוא בגובה 203 מטר "בלבד". המעלית המהירה עושה את הדרך תוך 40 שניות. התצפית לכל הכיוונים מעניינת ויפה.
כיפת הבונדסטאג

אנדרטת השואה
שימו לב שביום שמש רואים את צל המגדל. המגדל כל כך גבוה שתזוזת הצל ניכרת היטב בעין. אם אתם לא רואים את התזוזה המתינו דקה. אפשר גם לצלם. לצערי לא הבאתי חצובה שהייתה משפרת מאד את איכות הסרט אבל הנה סרטון המדגים את התנועה. אם אתם רוצים לעלות למסעדה המסתובבת, תצטרכו להזמין משהו, אבל הבנתי שמספיק להזמין שתייה או בירה.



לאחר הביקור תוכלו להסתובב בכיכר עצמה. תחנת הרכבת למעשה חותכת את הכיכר לשניים. מגדל הטלוויזיה בחלקו האחד (וגם גן עם מזרקות) וחלקו השני מזרקה נוספת, שעון עולמי והמון חנויות.

מזרקה באלכסנדרפלץ
מזרקה באלכסנדרפלץ

שעון עולמי באלכסנדרפלץ
שעון עולמי באלכסנדרפלץ
מחוסר זמן לא ביקרנו באתרים רבים הקשורים לתקופה הקומוניסטית בחלקה המזרחי של העיר. כטעימה קטנה החלטתי לצעוד מעט בשדרות מרקס-אנגלס בהם בנינים רבים מהתקופה ובהם מקומות שמוכרים היטב מספרים וסדרות על המלחמה הקרה.
בניין המורים מעניין בזכות הפסיפס המרהיב המקיף אותו מכל הכיוונים בקומות השלישית והרביעית.
בניין המורים - ברלין
בניין המורים - ברלין

בניין המורים - ברלין
בניין המורים - ברלין

בניין מגורים טיפוסי לגרמניה המזרחית
בניין מגורים טיפוסי לגרמניה המזרחית
 ההליכה בשדרה נעימה מאד
שדרות מרקס-אנגל ברלין
שדרות מרקס-אנגלס ברלין

בית הקולנוע הגדול של גרמניה המזרחית
 מקום מוכר ביותר המופיע בכמעט כל סרט על ברלין המחולקת - קפה מוסקבה. בחזיתו פסיפס מעניין.
קפה מוסקבה
 ועל הגג יש לנו ספוטניק
הספוטניק בכיכר מוסקבה
הספוטניק בכיכר מוסקבה
במזרח גרמניה לא ממש היה צריך מודעות פירסום, לא הייתה תחרות ולא היה בהן צורך, אבל הם קינאו במערב ולכן הממשלה שמה שלטי פרסומות משלה. אלו נשארו עד היום כמוצג לשימור
שלט פרסומות במזרח גרמניה
 אם כבר הזכרנו את תעשיית גרמניה המזרחית, זה המקום להזכיר את רכב הפלא. תשכחו ממרצדס נוצצת או BMW שחורה. רכב הטראבי הוא יצירת המופת של תעשיית הרכב במזרח גרמניה עם רשימת המתנה של שנים.... כיום המכוניות הן פריטים לאספנים. בברלין יש מוזיאון המציג כמה עשרות מהן וניתן גם לסוע בהן ברחבי העיר עם נהג
מכונית טראבי
מכונית טראבי

מכונית טראבי
מכונית טראבי


 מזרקה בכיכר


והפסל של מרקס 
פסלו של מרקס
פסלו של מרקס

לאחר הביקור באלכסנדרפלאץ נסענו (אוטובוס 248) עד המוזיאון היהודי. מוזיאון חשוב בלב ברלין. התצוגה מקיפה מאד ועוסקת ביהודים וביהדות בכלל וביהודים בגרמניה בפרט.
קחו את המדריך הקולי, אבל אין צורך להתעכב על כל אחת מהתחנות. המוזיאון מפורסם גם בעיצוב המיוחד של האדריכל דניאל ליבסקינד, המוזיאון נראה ממבט על כמעין נחש לא ישר וכמעט שאין בו קווים ישרים. המוזיאון מורכב משני חלקים, חלקו הראשון ובו הכניסה הוא מבנה פרוסי מסורתי וחלקו השני בו התצוגה הוא הבניין של ליבסקינד. לאחר הכניסה תרדו במדרגות לחלל בו מתחילה התצוגה ובו יש שלושה צירים. אחד מהם יוביל אתכם לחצר, בה העמודים אמנים ישרים אבל הרצפה משופעת בזווית של 12 מעלות. הדבר גורם לתחושה של חוסר שיווי משקל, חוסר יציבות ובלבול, תחושה הבאה לסמל את תחושותיהם של היהודים.
עמודי הגלות. הרצפה עקומה וההליכה גורמת לסחרחורת


במבט על מתגלה כי העמודים הם בעצם עציצים

מבנהו המיוחד של המוזיאון בולט בכל מקום

מבנהו המיוחד של המוזיאון בולט בכל מקום
מבנהו המיוחד של המוזיאון בולט בכל מקום

המוזיאון היהודי בברלין

על חלקי התצוגה הגנריים (מה זה שבת, חנוכה ותפילין) דילגנו. עד ינואר 2015 מוצג במקום רובוט הכותב ספר תורה. ראו בסרטון הבא.


לאחר הביקור במוזיאון חזרנו לאנדרטת העמודים ולביקור במרכז המידע שנמצא מתחתיה. האנדרטה, גן עדן לילדים. משחקי מחבואים וריצות תפוס אותי מסביב לאלפי העמודים. בברלין לא אומרים לך מה לחשוב וכמעט כל אנדרטה מוצגת ללא פרשנות וניתנת לפרשנות אישית. האם זה טוב שילדים משחקים? האם חייבים לשמור על רצינות? לכל אחד התשובה וההרגשה שלו. במרכז המידע מתחת לאנדרטה מוצגים רבים, סיפורים אישיים של משפחות מכל אירופה ומידע על מחנות הריכוז. אולי אין חידושים מרובים לקהל הישראלי אבל מעניין לראות איך הגרמנים מתייחסים לנושא.
האנדרטה לקורבנות השואה - זווית אחרת
האנדרטה לקורבנות השואה - זווית אחרת

לסיום טיולנו בברלין, הסתובבנו מעט בטיירגארטן, הסנטרל-פארק של ברלין. צריך להקדיש לגן זה חצי יום, אבל לא היה לנו את הזמן. לעבור בו לאט, לגלות את הפסלים השונים הנמצאים בו, לבקר באנדרטאות השונות המפוזרות בו, לערוך פיקניק על הדשא לטפס לגג אנדרטת הניצחון ועוד.
עמוד הניצחון נראה ברקע. גובהו 67 מטר ואפשר (תמורת תשלום לא גבוה) לטפס 270 מדרגות ולזכות בתצפית נפלאה על כל העיר.

טיולנו הסתיים. הספקנו הרבה מאד, אולם יש עוד הרבה מה לראות. לא ביקרנו בוואנזה ובוילה הידועה לשימצה וגם לא במחנה הריכוז זקסנהאוזן. לא בקרנו בעיר הפרוסית פוטסדם, או באיזור שפנדאו. לא בקרנו בשדה התעופה טמפלהוף - שדה התעופה עם הטרמינל הגדול בעולם (לפי דרישתו של היטלר) אורכו 1200 מטר, ששימש את האמריקאים עד שנת 1993, נסגר רק ב-2008 והגרמנים בעצמם לא בטוחים מה לעשות איתו (תוכנית פיתוח ענקית נדחתה במשאל עירוני וכיום יש שם פארק רחב ידיים ואפשר לטייל על מסלולי ההמראה). לא בקרנו כמעט באתרים הקשורים למלחמה הקרה ולעבר הסובייטי של העיר או בטירות הפרוסיות שיש בה ובקיצור יש עוד הרבה מה לראות ולעשות. ברלין עיר שמתחדשת במהירות, ראינו עבודות בנייה מאסיביות, מקומות נבנים ומתחדשים. חלקם משחזרים את העבר וחלקם בעיצוב עתידני.

תוספת: על ביקורי השני בברלין הכולל את רוב המקומות שהוזכרו בסעיף הקודם ראו במאמר "כאן גרו הבירים"