המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור לעמוד המקורי ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com.

מעונינים לקבל מידע אסטרונומי ישירות לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של אסטרונומיה ומדע !

יום ראשון, 17 בספטמבר 2017

קולורדו - ארבעה ימי טיול מופלאים

גדי ויאיר מגלים את אמריקה 


לאחר פרק הפתיחה בסדרת  "איידלהייט-אקליפסה" הנה הפרק הראשון של הטיול עצמו. להזכירכם, נסעתי עם בני יאיר ועם חברי נ. לצפות בליקוי החמה המלא.

קולורדו
מדינת קולורדו מכונה מדינת המאה והיא מדינה מרובעת לחלוטין. אני הייתי קורא לה מדינת ה-28 בגלל שאורכה ממזרח למערב הוא בדיוק 7 מעלות ורוחבה מצפון לדרום 4 מעלות. איזה גבולות משעממים. מדינה בה המריחואנה חוקית, העסקים פורחים והאנשים רגועים למדי. האם יש קשר?

דגל מדינת קולורדו
דגל מדינת קולורדו
קולורדו היא חלק מהמערב הפרוע. אמנם כיום היא במרכז ארה"ב, אבל אי אז בעבר, הרי הרוקי היו מכשול בלתי עביר, והם תחמו ממערב את המישורים הגדולים, שטחים עצומים וישרים (ומשעממים משהו). הערים הגדולות בקולורדו שוכנות במישורים, ממש על קו ההרים.

היעד הראשון היה קולורדו ספרינגס ולמעשה היינו בעיירה מאניטו הנמצאת סמוך למקומות בהם רצינו לטייל. בסך הכל היו לנו יומיים לאזור, כאשר בהמשך כבר התכוונו לעלות לכיוון הרי הרוקי.

יום שני 
אחרי הנחיתה בדנוור הלכנו לכמה חנויות בקולורדו ספרינגס להתארגנות. חנות קוסטקו מוכרת לחברים בלבד ובחנות טריידר ג'ו יש הרבה מוצרים כשרים, אבל המחירים בשמים, הכל אורגני שם. ההמלצה היא ללכת לוולמרט ויש שם הכול. יש כמה סניפים והגדול ביותר הוא ליד יציאה 150 מהכביש המהיר 25. יש לחם, חלב, גבינות, מאפים, אפילו נקניקיות. לוקח זמן לחפש כל פעם את סימן ה OU או K אבל העיקר שיש. בפעם הראשונה דווקא היינו בסניף אחר ליד מאניטו, שם גם קנינו כירה חשמלית קטנה (BURNER) שאפשרה לנו לבשל כל מה שרצינו במהלך הטיול, ולמעשה גרמה לכך שלא היינו צריכים כמעט מיקרוגל.

לשמירת המזון בימים בהם עוברים מוטלים לקחנו תיק קר, וקיוותי לקנות קרחומים בארה"ב, רק שכאלו לא מצאתי בשום מקום. הקפאנו בכל לילה שני בקבוקים עם מים שיעזרו לקרר את המצרכים. לא היו בעיות בנושא.

המלון לשני הלילות הקרובים: Rainbow Lodge and inn. מוטל שני כוכבים נוח, חנייה מחוץ לחדרים, החדרים כולם במפלס החנייה. בחלק מהחדרים (כולל שלנו) קליטת WIFI בעייתית אז צריך לצאת החוצה ולהתקרב לאחד הראוטרים. לא נורא. לזכרוני בחרנו דווקא אותו כי היו אפשרויות למיטות גדולות יותר, קינג ולא קווין.
המוטל הראשון
המוטל הראשון

יום שלישי
קמנו מוקדם בבוקר. טוב, בכל זאת תשע שעות הפרש מהארץ. נסענו קצת בכביש. חיפשנו דברים לצלם באור. התאורה יפה אבל במקומות המעניינים אין איפה לעמוד, איפה שאפשר לעמוד בבטחה אין מה לצלם ובכל מקרה, להשיג את האור המושלם, משאת הנפש של צלמים צריך הרבה יותר זמן וסבלנות, להיות במקום הרבה זמן, לנסות יום אחר יום, לדעת לאיפה ללכת ובאיזו עונה ולקוות שיגיע. אז לא הגיע האור המושלם ולכן סתם הצלטמנו ליד הנחל.

על שפת הנחל
על שפת הנחל
וחזרנו למוטל לאורחת בוקר.

ארוחות בוקר במוטלים בארה"ב
מסתבר שגם דתיים יכולים למצוא לא מעט בארוחות בוקר כאלו. הכלים חד פעמיים. כמעט תמיד יהיה איזה יוגורט כשר, בתוספת פירות טריים. במוטל הזה היו גם דברי מאפה כשרים. שבענו מעט, והכנו סנדוויצ'ים ממה שהבאנו מהארץ וקנינו לדרך.

ארוחת בוקר במוטל
ארוחת בוקר במוטל
סמוך למלון ישנם כמה יעדים מצוינים לטיול. ביקרנו ב:

גן האלים - Garden of the gods
פארק פתוח ויפה בו תמצאו תצורות סלעיות ישנות (300 מיליון שנה) עם שבילי הליכה, חיות וצמחיה. הכניסה חינם. עצרנו בכמה מקומות, טיפסנו איפה שמותר, הצטלמנו והתרשמנו.
גן האלים
גן האלים

ההתלהבות הייתה גבוהה. תחושת המרחב והיופי הבראשיתי גרמו לנו להרגיש כמו מלכים. על הסלע היינו כמובן Kings of the rock וכך בכל מקום אחר. מלך האגם, מלך הגשר, מלך ההר, מלך הרכבת, מלך המערה, מלך לא משנה מה.
גן האלים
גן האלים

גן האלים
גן האלים
צבאים בגן האלים
צבאים בגן האלים

לא להחמיץ באתר את התאומים הסיאמיים, תצורת סלעים יפה, שביניהם תפסנו גם את הירח תוך מחשבה על ההצגה שהוא הולך לעשות לנו בשבוע הבא.

התאומים הסיאמיים בגן האלים
התאומים הסיאמיים בגן האלים

Dwelling of the caves
זה היה האתר השני, מערות בהם התגוררו אינדיאנים מאות בשנים. המבקרים מסתובבים בין המערות ולומדים על תנאי המחייה. יש גם מוזיאון קטן וחנות מזכרות ענקית (כמו בכל מקום). הביקור כולו לא לוקח יותר משעה.
הנה דוגמה למה שרואים:
שוכני המערות
שוכני המערות

Seven Falls
המקום השלישי הצריך נסיעה קצרה. שימו לב שאין לידו חנייה. אפשר לחנות במלון סמוך ויש משם הסעות חינם, או במפרצים לאורך הכביש, בהם למזלנו מצאנו מקום במפרץ מיד אחרי האתר. לאחר הכניסה יש ללכת כשני קילומטרים עד המפלים. יש שירות שאטל בתשלום נמוך שאפשר לקחת אם ממש ממהרים.

אל תחפשו רק חיות, חפשו גם צמחים, פרחים והמון סוגים שונים של פטריות. זו נראית רעילה במיוחד, אז כמובן לא לנסות לאכול גם אם נראה לכם דומה למשהו שאתם מכירים. זו ארץ אחרת ופטריות הן עניין למומחים.
פטריה - לראות בלבד
פטריה - לראות בלבד
את המפל, שהאמריקאים חילקו לשבע, רואים מלמטה ואז מטפסים קצת יותר ממאתיים מדרגות לראות אותו מלמעלה. בנוסף, יש אפשרות להגיע למרפסת תצפית סמוכה הצופה על המפלים. למרבה המזל לשם יש מעלית למרות שמי שמתעקש מוזמן לטפס ברגל.
שבעת המפלים
שבעת המפלים, תנסו לספור ותראו בעצמכם

גם מראש המפלים אפשר להמשיך לטייל ובאתר כולו נמצא גם מסלול אומגות מאתגר (לא ראינו איפה הכניסה אליו אבל חלפו מעלינו אנשים אמיצים).

היעד הבא הוא דרומי בהרבה ומצריך נסיעה של קצת יותר משעה. הכנסנו אותו לתוכנית מאחר ורצינו לראות קניון אולם לא הייתה שום אפשרות להגיע לקניון הגדול או לקניון השחור בגניסון.

Royal Gorge
למה זכה הקניון לכינוי מלכותי לא הבנו גם לאחר הביקור. קניון צר ברוחב 100 מטרים ובעומק של 300 מטרים. באתר עוברים מצד לצד בקרוניות או על גשר והאמיצים עושים אומגה. יש גם אפשרות לנסיעה ברכבת בתחתית הקניון (ההתחלה ממקום אחר). מסילת רכבת שהקמתה לוותה במלחמות שליטה מצד טייקוני המסילות שנעזרו בכנופיות של מקומיים. בעבר הייתה רכבת שיורדת לתוך הקניון, אולם לאחר השריפה באתר, רכבת זו אינה פעילה יותר.
איפה יש כאן תהווווום.
איפה יש כאן תהווווום.

מיד לאחר שיוצאים מהרכבל יש שעון שמש נאה:

שעון שמש ROYAL GORGE
שעון שמש ROYAL GORGE

יאיר מאוד אוהב דברים כאלו ונ. תפס פתאום אומץ והחליט שאת זה הוא עושה. אני? לא בשבילי. מספיק לי לחצות את הקניון בקרונית או על הגשר, ואיני צריך ריגושים נוספים.

רכבל מעל התהום
רכבל מעל התהום

אחרי חתימות על הרבה טפסים שעיקרם הם לא משנה מה קורה לך, אנחנו לא אחראים על כלום, התחברו השניים לרתמות ואני ירדתי מעט הצידה לצפות ולצלם. האומגה (המכונה Zipline בכל מקום), אינה מהירה, אבל תזכרו שתחתכם ישנה תהום בעומק 300 מטרים. למעשה האומגה איטית וכאשר אני צופה במצלמה אני רואה ששניהם בקושי מתקדמים ושיאיר מתקדם ממש לאט.
בשלב מסוים הבנתי שכן, זה הולך לקרות, ובעוד נ. הצליח להגיע לקצה, יאיר נשאר תלוי בין שמים וארץ כמה מטרים לפני סיום האומגה.

טוב, אין סיבה לדאגה. במקום הזה התהום היא של כמה עשרות מטרים בלבד, יאיר נראה רגוע ולמעשה אפשר לומר שהחוויה רק מוסיפה ערך ותמורה לסכום ששלמנו על האומגה (50$ לאדם). תוך כמה דקות אחד המפעילים הגיע והתחבר אליו והחילוץ הושלם בהצלחה.

הסתבר שהחלו רוחות חזקות, שהאטו את המהירות שלהם. כתוצאה מהרוחות גם הפסיקו להפעיל את הקרוניות וכך הקבוצה שלנו נותקה. את התיקים והטלפונים הם השאירו איתי ולא הייתה לנו אפשרות ליצור קשר. הנחתי שהם יחזר דרך הגשר ואכן הגיע זוג נחמד על קרונית גולף שהקפיצו אותם עד אלי וגם לקחו את כולנו בחזרה סמוך לגשר.

אחרי שהתרגשות נגמרה הלכנו לאולם בו מקרינים סרט קצר על תולדות המקום, בנייתו, השריפה שהייתה שם לפני כמה שנים והבנייה מחדש, ולאחר מכן נשארה לנו כשעה אותה הקדשנו לחצייה איטית של הגשר תוך תצפית בשמש השוקעת.
גשר צר מאד. והעיקר לא לפחד כלל
גשר צר מאד. והעיקר לא לפחד כלל
מראה כללי של הגשר
מראה כללי של הגשר


השמש מאחורי הגשר
השמש מאחורי הגשר

חזרנו לבקתה מרוצים מאד ועייפים מאוד. הרגשנו שכבר ביום הראשון ראינו המון דברים מיוחדים ושונים. קינחנו בארוחת ערב משובחת (בסטנדרטים של דתיים בחו"ל).
אורז ירקות ונקניקיות מוקפצים
אורז ירקות ונקניקיות מוקפצים

יום רביעי

צריך לקום מוקדם כי אנו כבר מפנים את המוטל וגם צריכים להגיע ליעד הראשון בשעה שבע וחצי.

פייקס פיק Pikes Peak
כשאני מגיע למקום, אני אוהב לחפש מקומות גבוהים ועל ידנו אחת הפסגת הגבוהות בארה"ב - פייקס פיק. 14115 פיט או 4300 מטר. למעשה פרט לאלסקה אלו הפסגות הגבוהות בארה"ב, כאשר הגבוהה ביותר היא רק במאה מטרים נוספים. פייקס פיק היא הפסגה המזרחית ביותר, כלומר מפסגתה ועד האטלנטי, אין מקום יותר גבוה. וואו! לגמרי שברנו שיא גובה חדש!

יש שלוש דרכים להגיע לפסגה. הראשונה היא ברגל. מסלול של כ-18 מייל עם הפרשי גובה של 2400 מטר. בהצלחה. אם אתם ממש בעניין תדעו שיש גם מירוץ פעם בשנה.

אפשר להגיע ברכב, זו הדרך העצמאית והזולה, וכרוכה בנהיגת הרים של שעה בכל כיוון.

אנחנו בחרנו להגיע כמו בוסים ברכבת שיוצאת כמה פעמים ביום, ועל מנת לנצל את הזמן החלטנו לצאת ברכבת של 8:00 בבוקר. בגלל זה היינו צריכים לקום מוקדם.

הנוף יפה ומשתנה כל הזמן, הנה תמונה יחסית מההתחלה, כאשר לא נראה בכלל שנגיע עד לפסגת הטרשים הקרחה למעלה, ללא עצים וכמעט ללא צמחיה.
הנוף בעלייה להר
הנוף בעלייה להר
אבל בהחלט מגיעים!
הנוף בפסגה
הנוף בפסגה

בכסא נהג הקטר
בכסא נהג הקטר
הרכבת נוסעת בצורה איטית במשך כשעה ורבע בנוף יפהפה. כנראה הזמנתי כרטיסים ממש הרבה זמן מראש כי קבלנו את המושבים הראשונים, ליד הנהג וראינו את כל הנוף גם מקדימה, כולל בעלי חיים רבים ואיילים שהלכו על המסילה.
צבי על המסילה. טוב טוב, אני זז...
אייל על המסילה. טוב טוב, אני זז...
אחרי שעה ורבע (שלוותה בהרבה הסברים, מלל ובדיחות) הגענו לפסגה, שם יש כחצי שעה זמן להסתובב. רוצים דוגמה לבדיחה? הנה המדריך מסב את תשומת לבנו שתיכף נראה מפלים גבוהים יותר ממפלי הניאגרה. לאחר כמה שניות זה מה שרואים
מפלים גבוהים יותר מהניאגרה
טוב זה היה די צפוי, ומדגים את ההבדל בין גובה height לבין גובה elevation. המפלים נמוכים יותר אבל נמצאים בגובה גבוה יותר מעל פני הים. בכל אופן, אווירת הטיול גרמה לנו להנות גם מבדיחות קרש, ובהקשר זה חכו לניו-יורק, בעוד כמה פוסטים.
הרכבת בפסגה
הרכבת בפסגה

"שירים עד כאן, בגובה הפסגה, גם האוויר מתחיל להיות דליל" (נתן יונתן)
פסגת פייקס פיק
פסגת פייקס פיק

מעולם לא הייתי בגובה כזה. השיא הקודם היה 3029 מטרים באוסטריה ושם לא היו בעיות נשימה כלל, אבל 4300 מטר זה סיפור אחר לגמרי. 40% מהאטמוספרה כבר מתחתנו וקשה לנשום. כלומר נושמים, אבל חמצן לא מקבלים. מי שנמצא זמן רב בגבהים כאלו מפתח יותר כדוריות דם אדומות שמהוות פיצוי לכמות החמצן המוכה. ספורטאים מתאמנים לפעמים בגבהים כאלו בדיוק מסיבה זו.

היה גם קר. אוגוסט, אבל בפסגה יש שאריות שלג והטמפרטורה היא סביב אפס מעלות. שלג יכול לרדת בכל לילה וכמובן שאני לא מחמיץ הזדמנות לבעוט בכדור שלג. כמו שאתם רואים, לא היה כזה קר כי עובדה שהסתדרתי עם חולצה קצרה.



האוויר קר אבל הקרינה גבוהה. קרינת UV בגבהים כאלו אינה צחוק וחשוב למרוח קרם הגנה לפני היציאה. הנוף מהמם. אוהבים את הקפה שלכם רותח? אל תנסו בפסגה. המים רותחים ב-86 מעלות.
אז הולכים לאט, ויאיר קצת קופא, אפילו שהבאתי לו את הז'קט שלי, ומצלמים הרבה,למרות שהראות לא הייתה הכי טובה, ובעיקר חווים בעין, חוויות שהמלצמה לא יכולה לקלוט.

הנוף מהפסגה
הנוף מהפסגה
הנוף מהפסגה
הנוף מהפסגה
צפירה עזה מפלחת את השקט, זה הזמן לחזור לרכבת, להתחמם מעט ולהתחיל את הירידה בחזרה.

מחפשים אתגרים?
סמוך לנקודת היציאה של הרכבת יש את Maintou incline - למעלה מ-2000 אדני מסילה מעץ הונחו בצורת מדרגות, עליהן ניתן לטפס. שימו לב שמדובר בשביל קצר של מייל אבל עם הפרש גבהים של מעל 600 מטרים! לא בשבילי. עשיתם אותו? כל הכבוד, רדו בשביל הליכה רגיל Barr trail וחס וחלילה לא במדרגות מה שיגורם לכם לאיבוד ברכיים טוטלי.

Caves of the winds
היעד הבא הוא מערות נטיפים שיש גם בהן אטרקציות שונות של טיפוסים אומגות ושאר מרעין בישין. הגענו וראינו שרוב האטרקציות שם הן לילדים צעירים (עד גיל 12) ולכן הסתפקנו בסיור של שלושת רבעי שעה במערות. נרשמנו לסיור הקרוב והתישבנו לאכול בנחת ולבקר, איך לא, בחנות המזכרות.
המערות יפות והסיור מעניין, ובהשוואה בלתי נמנעת למערת הנטיפים בארץ החלטנו שהיא יפה יותר. סיור ארוך יותר המערות אחרות באזור הוא סיור עם עששיות שמספקות את התאורה.

Caves of the winds
Caves of the winds
בנוסף למערות הנוף הכללי יפהפה. ממרפסת החנות רואים את הקניון הקטן במקום ואת הנחל הזורם למטה.
Caves of the winds
Caves of the winds

Wallmart
האוכל הראשוני נגמר וזה הזמן להצטייד באוכל. הפעם גם הצצנו בשאר חלקי הוולמארט, עולם שלם של קניות. מה שתרצו, כמה שתרצו, איך שתרצו. מחלקת כלי נשק וציד ענקית, גם בגדים היו קצת, וכמובן מדפים שלמים עם כל מה שתרצו ועליו הסמל של הברונקוס.
עגלת קניות טיפוסית (לדתיים)
עגלת קניות טיפוסית (לדתיים)


הברונקוס
אם יש משהו שמאחד את כל תושבי קולורדו זה הברונקוס. קודש הקודשים. ככה אמרו לי המארחים שלי בשבת. יש גם קבוצת NBA, לא? הנאגטס? שאלתי. אה, אמר המארח. אלו לא מעניינים אף אחד. אז מעכשיו גם אני אוהד של הברונקוס ונאחל להם בהצלחה בעונה הקרובה.

מדינת הברונקוס!
מדינת הברונקוס!
מאז שחזרנו העונה כבר החלה ושמעתי שכבר קרענו לדאלאס את הצורה! הנה קישור לסרטון בו עקיב טאליב חוטף כדור ורץ מגרש שלם!!! בדרך לטאצ'דאון! מטורף!!!!! טוב טוב, נרגיע.

לאחר הקניות, התחלנו בנסיעה לעיירה Estes Park.

אפוקליפסה מחר
מיד כשהגענו בכביש 25 לאזור דנוור התחלנו לשים לב שכל השלטים האלקטרוניים מזהירים מפקקי תנועה קשים עד יום לאחר הליקוי. הנה כך:
התראות על פקקים צפויים בגלל הליקוי
התראות על פקקים צפויים בגלל הליקוי

נ. עשה טעות ונכנס לבדוק באינטרנט ובמקום להגיע לכתבה נורמלית בנושא הגיע לכתבת קץ העולם. האינטר-סטייטים יהפכו לבתי קברות למכוניות. מיליוני איש יסעו, תחנות הדלק יתרוקנו. כדי להוסיף רושם לעניין נזכר נ. בנסיעה לנגב למטר הפרסאידים בו בתחנת דלק אלונית נשאר לו רק הכריך האחרון, ה' ישמור!!

טוב, מובן שאני לא נכנס להיסטריה מכאלו דברים, אלא ישר לפאניקה מוחלטת. מה עושים? יש לנו עוד 800 קילומטר לנסוע ביום ראשון. החלטנו פשוט לצאת יותר מוקדם בבוקר. האמריקאים לא יקומו כל כך מוקדם ביום ראשון וברגע שנצא מדנוור כולם יהיו ממילא מאחורינו ולא מלפנינו.

מהפקקים ביום הליקוי עצמו פחות חששנו. גם כי נקום מוקדם, וגם כי אין כל כך הרבה אנשים שיכולים לבוא מהכיוון שלנו. בכל אופן, החלטנו לא לחשוב על זה יותר מדי, אלא פשוט לצאת מוקדם ולקוות לטוב.

נקדים את המאוחר אבל הפקקים היחידים היו דווקא באותו יום רביעי שבו חצינו את דנוור. Rush hour שגרתי למדי כאשר כולם מסיימים לעבוד. חתכנו מכביש 25 לכביש 36 העובר דרך בולדר ועולה לרוקיז.  לצערנו כבר לא היה זמן לביקור בבולדר עצמה עיר עליה שמעתי הרבה דברים טובים. כבר לאחר בולדר מתחיל הטיפוס לתוך ההרים. לאורך הדרך עובר נחל זורם, אותנו ניצלנו להטבלת שתי מחבתות חדשות שקנינו, והגובה עולה כל הזמן, עד שמגיעים למישור קטן בו ממוקמת העיירה שכמעט כולה מבוססת על נופש ותיירות.

המלון לשני הלילות הקרובים: Blue door inn  - מלון שלושה כוכבים, גם בו מצאנו כמה דברים לארוחת הבוקר, אינטרנט עובד מצוין. המלון בשתי קומות אז למי שיש בעייה עם מדרגות לוודא איזה חדר מקבלים.

יום חמישי
פתחנו את היום בראפטינג בנהר Cache la Poudre ליד פורט קולינס. מדובר במרחק של כשעה נסיעה מאסטס פארק. הנהר כבר לא בשיאו באוגוסט, המים די נמוכים ורוב הזמן הזרימה חלשה. מפעם לפעם יש קצת אקשן ואפילו הצלחתי ליפול מהסירה (חוויה נחמדה). במקום מסוים נעצרים לשחייה קצרה ושם גם יש מים עמוקים יותר וזרם. ואת המסלול עצמו עושים פעמיים.
ראפטינג בנהר
ראפטינג בנהר

ראפטינג בנהר
ראפטינג בנהר

לקחנו בכוונה את המסלול המוגדר למתחילים. השיט כולו לקח כארבע שעות, כולל לקיחת הציוד וסרטון הדרכה, נסיעה לנהר (עוד כחצי שעה), שני סבבי שיט עם הפסקה לשחייה קצרה, חזרה והתארגנות לנסיעה. בסיכומו של דבר חוויה נחמדה ודרך נוספת לחוות את הטבע בצורה ישירה.

את חלקו השני של היום הקדשנו לביקור בהרי הרוקיז בשני אגמים Bear Lake ו- Sparagau lake. כבר בכניסה לשמורה ראינו התקהלות של מכוניות, מה שמבטיח שיש בעלי חיים בסביבה ואכן ראינו עדר גדול ומרשים של איילים Elks.
אלק זכר
אלק זכר, כובע הוא בטוח לא יכול לחבוש
התחלנו באגם ספראגו והלכנו במסלול הקצר סביבו. בשלב מסוים הרמתי את מטי השמיימה ובקשתי לקרוע את האגם. זה לא כל כך עבד אבל התחיל לרדת גשם.
אגם ספראגו
אגם ספראגו
אגם ספראגו
אגם ספראגו
משם המשכנו ברכב למעלה כמה קילומטרים נוספים. למי שיש יותר זמן מומלץ להשאיר את הרכב למטה ולקחת שאטל למעלה ולחזור את הדרך בשבילי ההליכה השונים. אנו הסתפקנו בסיבוב סביב אגם הדובים.
Bear lake קולורדו
Bear lake קולורדו
דובים לא ראינו, אבל שפע רב של ציפורים, סנאים וצ'יפמאנקים.
צ'יפמאנק
צ'יפמאנק
בעודנו מצטלמים על איזה סלע:
סלע קיומנו
סלע קיומנו
יאיר אומר שהוא רואה נחש במים. זו כבר פעם שנייה כי גם בראפטינג ראינו נחשים. אני מאתר אותו ומתחיל לצלם ואז אני אומר ליאיר, איזה יופי, הנחש מתקרב ועכשיו הוא ממש גדול במצלמה. פתאום אני קולט מה אני אומר ולוקח צעד אחד אחורה.
בוקר טוב עולם, יש נחשים באגם
בוקר טוב עולם, יש נחשים באגם
חזרנו לאסטס פארק ובדרך שוב עדרים ענקיים של איילים שהפעם גם דגמנו לנו קרבות זכרים. אלו לא קרבות אמיתיים, אלא רק אימון ומשחק והכנה לדבר האמתי כאשר הם יגדלו וירצו להשתלט על הלהקה.
אלקים מתאמנים בקרבות קרניים
אלקים מתאמנים בקרבות קרניים
חזרנו לעיירה הקטנה ועברנו דרך המרכז התיירותי שלה. היה לי חשק ללכת לשם להסתובב בחנויות המזכרות אבל עוד לפני זה הלכנו לסיבוב באגם בעיירה עצמה ואחרי זה כבר לא היה לאף אחד כוח.

יום שישי
עוד יום ברוקיז והפעם עולים למרכז המבקרים האלפיני בגובה 3600 מטר. מיד בהתחלה ראינוו אייל מוז נקבה במים עם סיח צעיר. לצערנו לא ראינו את הזכרים עם הקרניים המרשימות.
אייל מוז
מווווו-ז
למרכז האלפיני נגיע בדרך העפר הישנה. הדרך עבירה לכל רכב אבל נוהגים לאט וכמובן עוצרים מדי פעם להנות מהמפלים, מהנוף, מהפריחה ומהמרמיטות.
מפל בדרך האלפינית הישנה
מפל בדרך האלפינית הישנה
מרמיטה
מרמיטה
נוף ממרומי הרוקיז
נוף ממרומי הרוקיז
מרכז המבקרים האלפיני
מרכז המבקרים האלפיני
במרכז המבקרים, מוזיאון קטן וכמובן חנות מזכרות ענקית. הפעם הזמנתי לי קפה. הוא היה חם אבל לא רותח. היינו שם לא מעט זמן וגם אכלנו צהריים וגם שם האוויר דליל ומרגישים קשיי נשימה. הרפתקנים מוזמנים למסלול הליכה קצר שיביא אותם רגלית לנקודה עוד יותר גבוהה. אנחנו ויתרנו.
היו לנו שתי אפשרויות, לחזור מזרחה בנסיעה נופית יפה, או להמשיך מערבה ולהקיף את השמורה. היה לנו זמן, אפילו לפני שבת ובחרנו בדרך הארוכה לראות גם את האגמים הגדולים במערב השמורה.
על גדות אגם גרנבי
על גדות אגם גרנבי
אולי זו הייתה טעות שכן הוספנו לעצמנו עוד כשמונים מיילים של נסיעות ורוב הדרך לאחר השמורה והאגמים לא הייתה מעניינת במיוחד.

הגענו לדנוור כשעתיים לפני שבת. התארגנות מהירה בדירה, מקלחות טובות, לבישת בגדי שבת והרגשה כללית מצוינת שהטיול אינטנסיבי ומעייף אבל מרגש, מלהיב ובמילה אחת, שהשמענו כמה וכמה פעמים כל יום, מדהים.

שבת
בשבת הוזמנו לארוחת אצל קרובי משפחה של חברים טובים. אירוח מושלם כיד המלך וגם בבית הכנסת, הדבר הראשון שאומרים לך זה "האם יש לך מקום לאכול?", ולא "אתה יושב במקום שלי". יש מה ללמוד מקהילות בחו"ל. היה תענוג לאכול ארוחות ביתיות לאחר שבוע של "בישולי שדה" וגם השיחות היו מענינות.

רצינו לטייל מעט בדנוור אבל שינה בשבת תענוג וכך נשאר רק זמן קצר אותו ניצלנו לטיול באגם SLOAN הסמוך. בשכונה היהודית יש עירוב אבל באגם לא.

במוצאי שבת עוד עשינו קניות זריזות, זוכרים שרצינו לצאת מוקדם ביום ראשון? התוכנית המקורית הייתה לחכות שהחנות הכשרה תיפתח ולקנות שם ארוחות שחיתות, אבל תוכניות נועדו בשביל לשנות אותן.

מחר יום חודש, שבוע חדש, ונסיעה ארוכה לקראת הליקוי. להתראות קולרדו, כבר מתגעגעים!


הפרקים הבאים
  1. וויאומינג כולל ילוסטון
  2. ליקוי החמה המלא
  3. ניו יורק סיטי

יום שני, 11 בספטמבר 2017

איידלהיט-אקליפסה עכשיו - המסע לאמריקה מתחיל

מסע לליקוי החמה מלא - גדי ויאיר מגלים את אמריקה


< 21/8/2017 שדה גדול בפארק של מדינת וויאומינג מחוץ לעיירה שושוני >

רק בשעה 11:20 נשמתי את הנשימה הרגועה הראשונה לאותו יום. דקות קודם, ואנחנו כבר שעה לתוך ליקוי החמה, השמים עוד היו עם המון עננים. מה יראו במצב כזה? יראו את הקורונה? יראו כוכבים?

עד כמה היו עננים? הנה כמה תמונות. לא אילוסטרציה. אמנם אמרו לנו שככה זה כל בוקר ותוך שעה שעתיים, הכל נעלם, אז מהתמונה הזו פחות דאגנו.
עננים בבוקר הליקוי
עננים בבוקר הליקוי
אבל הזמן חולף, אנחנו כבר ממוקמים ותראו מה קורה למעלה.
שטח התצפית בליקוי
שטח התצפית בליקוי


מה יהיה לא ידענו, וממילא בעננים אנחנו לא שולטים. את כל מה שאנחנו יכולים לעשות עשינו ועכשיו צריך שהקב"ה יעזור.  חיכינו בסבלנות. הטמפרטורה כבר ירדה, גם עוצמת הקרינה. כבר לא היה צריך כובע, אבל עדיין אין שום אפשרות וגם מסוכן להביט ישירות בשמש. ובין צילום לצילום, אני מסתכל סביבי, ופתאום אין אף ענן בשמים.

זהו. שנתיים של חלומות, חצי שנה של תכנונים, 7000 מייל מהבית מתנקזים לשתי דקות. אני במקום הנכון, בזמן הנכון ובמזג האוויר הנכון. זה הולך לקרות.

אני מאושר.

<צליל של סקראש כאשר מחזירים את הסרט אחורה. על המסך מופיע הכיתוב Two years earlier, הסלון של משפחת איידלהייט>

עוד שנתיים יש ליקוי חמה מלא בארה"ב. אולי ניסע?
ליקוי לכל אורך ארה"ב אתר: greatamericaneclipse

במשפחה כבר רגילים שאני אומר הרבה דברים ולא קורה מזה כלום. למעשה, לרוב סופרים עד עשר ואחרי זה כבר שכחתי שאמרתי משהו. כך גם היה בנושא הזה, שכמו שעלה ירד מיד מהפרק, אולם אני המשכתי לחלום. איך לממש את החלום, הייתה כבר שאלה אחרת. לאיפה לנסוע, עם מי? שאלות טובות אבל הנושא ממש לא ירד מסדר היום. אמנם לא ירד לביצוע אבל נשאר בתור חלום מוגדר היטב.

בינתיים בארה"ב כבר החל גל התעניינות חסר תקדים. ליקוי מלא ראשון בארה"ב מזה כמה עשורים וכל אתרי האסטרונומיה כבר חורשים עליו במרץ. ואני? איך אני נהיה חלק מזה?
greatamericaneclipse


<כעבור שנה, בית משפחת איידלהייט. רוזלינד וגדי משוחחים>
רוזלינד: אם אתה מחפש עם מי לנסוע, למה שלא תיקח את יאיר?
גדי:

<כעבור עוד חצי שנה>
הצלחתי לעניין גם את ידידי נ. בטיול. לצאת לטיול עם שותפים זה רעיון מצוין. גם מתחלקים בנהיגה, גם יש במי להיעזר, וגם חלק מהעלויות פוחתות. מצד שני חשוב לצאת עם מישהו שאחרי זמן ממושך ביחד נמשיך להיות חברים. בינתיים גם יאיר רוצה לנסוע וכך התגבשה הקבוצה האיכותית: בני יאיר בן 17, נ. שותפי להרבה לילות ותצפיות ואנוכי. איך יאיר ונ. יסתדרו ביניהם לא ממש הדאיג אותי, אבל איך אני לא אעלה לשניהם על העצבים? טוב, הם יצטרכו להתמודד עם זה בעצמם. נקווה שיהיה בסדר.

<תכנון ראשוני>

לא הייתי אף פעם בארה"ב. לא יצא. ויזה דווקא יש, אז זו לא בעייה. אבל ארה"ב כל כך גדולה, לאן נוסעים? ברור שלמקום שממנו רואים את הליקוי המלא וזה כבר מצמצם את האפשרויות. פס צר ברחוב מאה קילומטרים מחוף לחוף דרך 13 מדינות.

צריך מקום שבאופן סטטיסטי  מזג האוויר לא מעונן וגשום באוגוסט, וזה מצביע על המערב. כמובן שססטיסטיקה לחוד ומציאות לחוד, אבל זה מה יש.

צריך מקום שיחסית קל להגיע אליו, שנמצא כמה שיותר במרכז האזור המלא, וגם שיש מה לעשות באזור לפני ואחרי. ורצוי מקום שקרוב לילוסטון, שמורת הטבע הראשונה בארה"ב ויש שיגידו היפה מכולן, והמקום שהיה היעד מספר אחד שלי לטיול בארצות הברית.

מסקנה ראשונה: ארה"ב גדולה, מאד. צריך להתמקד. הגישה שאומצה: אי אפשר הכול. אי אפשר אפילו חלק. אי אפשר אפילו מעט שבמעט. מה שנספיק כבר יהיה הרבה.

אז נטוס לדנוור. נטייל ברוקיז, נראה את הליקוי מוויאומינג, נמשיך לילוסטון ונסיים בניו-יורק. או שנוותר על ניו יורק ונהיה יותר זמן בשמורות ואולי נרד מעט דרומה יותר לכיוון אריזונה ונוואדה?

נכון שזה נשמע פשוט? לקח שבועיים של תכנון ראשוני רק בשביל להגיע למתווה הזה שהיה נראה שיכול לקרום עור וגידים. תסע לפה, תסע לשם, אבל המרחקים בארה"ב גדולים, ואין ברירה אלא לוותר ולנסות להצטמצם. רשמנו כל לילה איפה נהיה, ספרנו מיילים של נסיעה בכל יום והיה נראה לנו שנעמוד בזה. יומיים מהתוכנית הוקדשו לליקוי. יום שלם להגעה לאזור ויום הליקוי עצמו בהם לא תוכננה שום פעילות נוספת. השארנו זמן פנוי ועיכובים שונים בתוכנית. גם ככה כל יום או יומיים מחליפים מקום לינה והלו"ז היה נראה צפוף.

ביטלנו כמה יעדים בדרום קולורדו, מצאנו להם תחליפים (מסקנה שנייה: לכל דבר גדול בארה"ב יש גם דבר דומה קטן יותר וקרוב יותר. מסקנת המשך: להרבה דברים בארה"ב יש משהו קטן בהרבה אבל דומה גם בישראל). החלטנו לא לטייל רק בשמורות, אלא להיות גם שבוע בניו-יורק, מצאנו שהכי נוח לחזור לניו-יורק מסולט לייק סיטי וברגע שהמתווה היה גמור, זה הזמן לקבע אותו ולהזמין טיסות.

טיסות: תל אביב-מינכן-דנוור בלופטהאנזה. סולט לייק סיטי ניו-יורק בדלתא, ניו יורק-פרנקפורט-תל אביב בלופטהאנזה. זמני הקונקשן סבירים. שעה וחצי עד שלוש. נחיתה בניו-יורק לקראת חצות.

בעיה ראשונה: אין מלונות. בוקר טוב אליהו, כמו שאומרים. התעוררנו מאוחר מדי. שנתיים עושים הייפ על הליקוי הזה וגדי נזכר חצי שנה לפני שהוא רוצה לנסוע. שיחפש איפה לישון, או שישן בתוך האוטו אם הוא בכלל ימצא מקום להעמיד את האוטו.

מלונות על קו הליקוי המלא תפוסים מזמן. הייתי קצת בהלם. קאספר למשל, היא עיר נחמדה, 50000 תושבים, עם לא מעט בתי מלון. אבל ביומיים של הליקוי, הכול מלא לגמרי. לא מוצאים כלום, פרט לחדרים במחיר מופקע של 1000$.

הרחבנו את תחום החיפוש עד שמצאנו דרך AIRBNB ביקתה בעיירה שקרויה GREYBULL. צריך יהיה לקום מוקדם ולנסוע שעתיים בבוקר. ניקח את זה לפני שגם זה יהיה תפוס. לקחנו. המשכתי לחפש מלונות קרובים יותר. אפילו מצאתי חדר ב-500$ והתקשרתי אחוז התרגשות לנ. להגיד לו שאני מזמין. נ. שמר על קור רוח, הודיע לי חגיגית שאשמור את הכסף ללילה במלון בראשית, שנקום שעה קודם בבוקר ושאני אפסיק לדבר שטויות וסיים את השיחה.

כל שאר המלונות, בכל שאר האיזורים, רק תבחר. אפילו בתקופות השיא, יש מספיק מקום לכולם. רק באיזור שמורות YELLOWSTONE היה קשה יותר למצוא מקומות. המלונות בתוך השמורה יקרים וצריך להזמין שנה מראש. מחוץ לשמורה אין יותר מדי אפשרויות ובפרט שהיו דרישות של מקרר, מיקרוגל ואינטרנט זמין. עוד נגיע לזה.

יש טיסות, יש מלונות צריך לעבור לתכנון מפורט. נעזרתי רבות בחברים שמכירים את קולורדו ואת ילוסטון והתרכזנו בהם. את ניו-יורק נשאיר לסוף. ממילא יש טיסה של 4 שעות עד לשם. אפשר לתכנן גם אז.

מה עוד צריך לתכנן? מה אוכלים. אמרו לי, אבל לא ממש הפנמתי שאין שום בעיה להשיג אוכל כשר בארה"ב. באמת אין בעייה, כול עוד נמצאים במקום שיש בו יהודים. בדנוור למשל ממש קל וגם בוולמארט יהיה המון אוכל כשר, כולל לחם, כולל בשר (אמנם בצורה של נקניקיות). בחנויות הסמוכות לריכוזי אוכלוסיה יהודית, יש גם מחלקות כשרות וגם חנויות של אוכל מוכן כשר למהדרין. אז לא לקחנו כמעט אוכל, רק לכמה ימים הראשונים. התכנון היה לקנות כירה חשמלית ולהשתמש בה לבישולים שונים (למעשה הכירה יתרה את הצורך במיקרוגל שכמעט לא השתמשנו בו), אבל מקרר הוא חיוני בכל חדר.

רכב: חלקו הראשון שלהטיול כולל נסיעות ארוכות, ולמרות שהיינו רק שלושה, בחרנו לשכור רכב SUV גדול כדי שיהיה מקום לכל המזוודות, שיהיה מקום מרווח גם מאחורה ושיהיה יותר נוח לנהיגות. ההחלטה השתלמה בהחלט.

הזמן מתקרב ואיתו גם ההתרגשות. כרטיסים לאתרים נקנים. התוכניות מלוטשות, פרט לניו-יורק שהשארתי עדיין כטיוטה, מקומות הלינה נקבעים ונשאר רק לחכות ולקוות.

<שבועיים קודם - על הגג>

ליקוי ירח חלקי. ליקויים באים בזוגות או בשלשות, וליקוי הירח הפעם מקדים את ליקוי החמה. הליקוי נראה היטב מישראל אבל הוא חלקי למדי, כ-25% בלבד. מאורע יפה שאני כמובן צופה בו, אבל לא מפסיק לחשוב, זה רק הפרומו. הדבר האמיתי יהיה בדיוק עוד שבועיים. וגם אני אהיה שם עוד שבועיים. ומתפלל שהכול יהיה בסדר.
ליקוי ירח חלקי - שבועיים לפני ליקוי החמה המלא
ליקוי ירח חלקי - שבועיים לפני ליקוי החמה המלא
יום הטיסה מגיע. נפגשים מוקדם. אפילו שאנחנו באמצע אוגוסט, הצ'ק-אין מהיר יחסית ולא מחכים יותר מדי. מתפללים שחרית בטרמינל ומחכים לעלות למטוס. בטיסה למינכן לקראת הנחיתה רואים את האליאנץ ארנה. הקונקשיין קצר מאד. יש רק שעה ואנחנו די ממהרים ומגיעים בין האחרונים למטוס לדנוור. הטיסה לדנוור לוקחת עוד עשר שעות, אבל הן עוברות מהר בעיקר בגלל הנופים מחלון המטוס והסרטים במערכת הבידור המשוכללת. הנתיב עובר מעל איסלנד ומעל גרינלד ולאחר מכן לרוחבה של קנדה דרך מפרץ הדסון הענקי.


איסלנד מלמעלה
איסלנד מלמעלה




גרינלנד מלמעלה
גרינלנד מלמעלה
נחיתה בדנוור ולמרות שאנו ערים כבר כמעט יממה השעה רק 14:00. כניסה וביקורת גבולות מהירים ונוחים, כל המזוודות הגיעו בשלום. לוקחים את האוטו והטיול סופסוף מתחיל!


מרחבים, כבישים וגשם - נוף טיפוסי בקולורדו
מרחבים, כבישים וגשם - נוף טיפוסי בקולורדו


אירועי ופרטי הטיול יתוארו בכמה רשומות. כן, גיליתי את אמריקה והתלהבתי. מקווה שתהנו מהתיאור ואולי אפילו תמצאו גם כמה טיפים מועילים. קריאה מהנה!



  1. קולורדו כולל הפרק הלאומי הרי הרוקי
  2. וויאומינג כולל ילוסטון
  3. ליקוי החמה המלא
  4. ניו יורק סיטי