"אולי ניסע סופ"ש ארוך לרומא?" הציעה אשתי. תשובתי הייתה שלרומא אני לא נוסע לפחות משבוע, יש שם גלריות אני יכול להיות בהן שלושה ימים. בסוף בחרנו לנסוע לבודפשט בירת הונגריה. עברנו דרכה פעם אבל לא ממש ביקרנו ולכן אפשר לומר שזו פעם ראשונה בעיר.
בודה או פשט? - שתי ערים שחוברו להן יחדיו (למעשה שלוש ערים). שימו לב שפשט בשין ימנית (לא פסט!!!). פשט שטוחה לגמרי ואילו בצידה המערבי של הדנובה נמצאת בודה (וגם או'בודה) על גבעות.
 |
מראה של פשט ממצודת הדייגים בבודה
|
המלון - בחרנו דירה במלון הדירות
7seasons, המיקום מעולה, ממש באזור התוסס של הרובע היהודי, קרוב לתחנות מטרו ואוטובוסים וגם ברגל אפשר להגיע לכל מקום במרכז. החדרים נוחים ומרווחים, קיבלנו דירה של חדר שינה, חדר ישיבה, פינת אוכל, מטבח מצויד ומרפסת. יש אפילו מכונת כביסה ומדיח כלים. מאחר והזמנו שלושה לילות, המלון סידר לנו הסעה משדה התעופה. אני ממליץ בחום על מלון זה.
מאחורי הוילונות מרפסת קטנה ונחמדה לישיבה. מצד שמאל ולא בתמונה, מטבח ומאחורי נמצאת ספה גדולה.
טיסות - טיסות אל-על, היתרון הוא זמני הטיסות. מגיעים ב 9:30 בבוקר והטיסה חזרה יוצאת רק בחצות הלילה כך שקיבלנו ארבע ימים מלאים, שאחד מהם שבת.
פורינט - המטבע המקומי הוא פורינט וכמו שהיה פעם שקל ישן, הוא עם הרבה אפסים. תיזהרו שלא תתבלבלו בשטרות בין 1000 לבין 10000. יש מקומות שבהם מציגים מחירים גם באירו, לעולם אל תשלמו באירו! אם שער ההמרה היציג כשאנחנו היינו עמד על 320 פורינט לאירו, צ'יינגים הוגנים נתנו 310 ומעלה, אבל בחנויות שבהם היו מחירים בשני המטבעות, השער הגיע אפילו ל-250 פורינט לאירו שזה כבר עושק. כל המקומות מקבלים כרטיסי אשראי ולא צריך להסתובב עם מזומן. איך ידעתי מה נחשב שער הוגן? המדריך בסיור הראשון אמר מה נחשב שער סביר. אנחנו פשוט הוצאנו כסף מכספומט (של בנק, לא ATM שבעצמו לוקח עמלות) ושילמנו באשראי. גם כשמלשמים באשראי, תקפידו לשלם בפורינט ואת ההמרה תעשה חברת האשראי בארץ (עמלה של 2.5-3 אחוזים לרוב, לפעמים מכונות הסליקה גם מציעות לעשות המרה לאירו אבל זה בשער גרוע מאוד, שגם עליו תשלמו עמלת המרה בחברה הישראלית).
תחבורה בעיר - יש בבודפשט מטרו, טרמים, אוטובוסים ועוד. אפשר לקנות כרטיסים לנסיעה בודדת (או כרטיסיה של עשרה כרטיסים בהנחה) אבל יש לשים לב שאין אפשרות למעבר בין קווים (יש כרטיס שמאפשר מעבר אחד ועולה כמו 1.5 בערך). יש המון פקחים, במיוחד במטרו, גם בכניסה וגם ביציאה ולא מספיק שיש כרטיס, צריך גם לתקף אותו במכונות מיוחדות. למעשה בכניסה למטרו יש פס לבן על הרצפה. עברתם אותו בלי כרטיס מתוקף, אתם כבר עבריינים והקנסות גבוהים. לא רוצים להסתבך? אפשר לרכוש כרטיסי נסיעה יומיים או לכמה ימים שבהם הכל חופשי.
בראייה לאחור, לתקופה של ארבעה ימים כדאי לקנות כרטיס חופשי וזהו. אם אתם ברובע היהודי, הפרלמנט מעט רחוק, האי מרגיט דורש נסיעה או שתיים, גם לגבעות בודה אפשר לקחת אוטובוס ומטרו לכיכר הגיבורים, ואם תסעו גם בלילה ולו רק לחוות את הנסיעה לאורך הנהר, הנסיעות כבר מצטברות. בכרטיס החופשי צריך לרשום תאריך ושעה של ההתחלה.
הגעה לשדה התעופה - בהלוך הייתה לנו הסעה מהמלון אבל בחזור נסענו עם אוטובוס 100E. עולה כשלושה אירו לאדם (900 פורינטים). הנסיעה נוחה מאוד, ומהירה, אותו זמן כמו של מונית, כי יש רק תחנה אחת בדרך ורוב הדרך פשוט זהה. בלילה לקח חצי שעה להגיע. אפשר כמובן להעיזר באוטובוס גם בהסעה הלוך.
הנה התוכנית המפורטת, עם שפע של מידע טיפים והמלצות. הסיור הפעם היה קצר אז בוודאי שנשארו המון מקומות שלא ביקרנו בהם.
יום חמישי
התכנון המקורי היה לקחת סיור חינימי של בחור ישראלי בשעה 11:00, אבל עד שהגענו למלון כבר היה 11:15 ולכן הנחנו שם את הדברים, ומה שהיה צריך קירור שמנו במקרר שלהם והתיישבנו על כורסאות מחוץ לקבלה לאכול סנדוויצ'ים שהבאנו מהבית. פתאום אני אומר לאשתי "דו וינצ'י זה כאן, בואי ניכנס"
דה וינצ'י
על התערוכה הזו ידענו רק יום קודם כאשר המלון שלח לנו תזכורת שאנחנו מגיעים וצירף כמה קישורים לדברים שיש עכשיו בבודפשט. שמנו אותם בזיכרון ואמרנו שנראה איך מתפתח. התערוכה מוקדשת לליאונרדו דה וינצ'י, בעיקר המהנדס וההמצאות שבנה, כאשר נבנו דברים לרוב ההמצאות שלו ואת חלקן גם ניתן להפעיל. הביקור ארך פחות משעה, היה מעניין מאוד ואמנם אין שם משהו שקשור לבודפשט אבל נהננו מאוד. כדאי לשים לב שרוב ההמצאות של ליאונרדו הן המצאות צבאיות, להתקפה וגם להגנה.
 |
| מיסב כדורי - קוגלאגר של דה וינצ'י |
 |
| טנק |
בתמונה הבאה רואים את חלל התערוכה וגם את אחת ההמצאות, גשר למעבר על נחל אבל שום דבר לא מחזיק את המוטות. בלולאה אינסופית כל מוט מוחזק על ידי מוט אחר שבעצמו מוחזק על ידי מוט אחר שמוחזק על ידי הראשון, אולם כמעשה קוסם, אם בונים את הגשר נכון, הוא לא יקרוס ויכול להחזיק בעומס רב.
 |
| גשר לבנייה מהירה מעל נחלים למעבר צבא |
משם יצאנו לסיור קצר בסביבה. פנינו לרחוב רומבאש (Rumbach), אין לי מושג אם אני מתעתק נכון, אין הרבה קשר ברור לישראלי כמוני בין מה שרשום לבין איך שאומרים. הונגרית שפה קשה ולא דומה לשפות אירופאיות אחרות, אולי קצת לפינית (לא שפינית אני מבין).
ברחוב זה מצאנו כמה וכמה דברים מעניינים: בית כנסת שנמצא בשיפוצים וייפתח מתישהו ב-2019, ובניינים עם ציורי קיר, אחד מציג קוביה הונגרית, אולי המוצר המפורסם ביותר שיצא אי פעם מהונגריה, והשני את אגדת הכדורגל פרנץ פושקש.
 |
| קוביה הונגרית (רוביק) |
פושקש - אגדה של כדורגלן
אחת מאגדות הכדורגל העולמיות. בשנה הראשונה שלו בליגה ההונגרית כבש 50 שערים (ואנחנו מדברים על שנת 1948) וקבוצת בודפשט הונבד נחשבה לטובה ביבשת. פושקש לקח את הנבחרת האולימפית שלו כל הדרך אל הזהב בהלסינקי 1952 והשיא היה הניצחון ההיסטורי 6-3 על אנגליה בוומבלי בשנת 1953 לעיני 105,000 צופים, במה שכונה המשחק של המאה. פושקש כבש שני שערים ושיחק מצוין, והמשחק היה סנסציוני שכן זהו היה הפסדה השני בלבד של נבחרת אנגליה בבית. הונגריה הייתה מועמדת וודאית לזכייה במונדיאל 1954עם עוד שחקנים מופלאים כדוגמת שאנדור קושיץ' . היא הביסה בתוצאה שלא תיאמן, 8-3, את נבחרת מערב גרמניה (פושקש כבש רק שער אחד) את ברזיל 4-2 ברבע ואת אורוגוואי 4-2 בחצי והגיעה לגמר, מול... מערב גרמניה. בגמר פושקאש הבקיע כבר בדקה השישית וזולן צ'יבור שתי דקות אחר כך, אולם הגרמנים תוך שתי דקות צמצמו (2:1 אחרי עשר דקות), הישוו והלמוט ראן הבקיע את שער הניצחון בדקה ה-84. לאחר משחק זה הומצא הביטוי "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים" שכבר לא ממש מדויק. פושקאש גלה ממולדתו לאחר כישלון מרד 1956 והכיבוש הסובייטי ופתח בקריירה מפוארת נוספת בריאל מדריד. הוא חזר להונגריה, נחשב שם לגיבור לאומי וקברו נמצא בבזיליקית אישטוון, עליה נדבר בהמשך. במשך שנים החזיק פושקאש בשיא ההבקעות בנבחרת אירופאית, עד שבא רונלדו ועקף אותו.
 |
| הרגע הגדול של הכדרוגל ההונגרי. |
בקצה הרחוב הגענו לגדר סביב מיתחם בית הכנסת הניאולוגי והחלטנו שיש לנו מספיק זמן להיכנס. בבית הכנסת עצמו נערכים סיורים מודרכים בכל שעה, לא ממש סיור אלא יותר הסברים בתוך בית הכנסת ומעט גם בחוץ. בית הכנסת הוא הגדול באירופה ופעיל עד היום. הקהילה הניאולוגית היא קהילה קטנה, לא רפורמים וגם לא אורתודוכסים, אלא זרם קטן בפני עצמו. בית הכנסת מפואר, חצרו כוללת בית קברות וקברי אחים ליהודים שנמצאו מתים בגטו עם השחרור, אנדרטאות זיכרון שונות, מוזיאון המתעד את תולדות הגטו בבודפשט,ואת שואת יהודי הונגריה ומוזיאון יהודי. משך הזמן המומלץ לכל הביקור הוא כשעה וחצי.
 |
| פנים בית הכנסת הניאולוגי |
 |
| קברי האחים בחצר בית הכנסת |
 |
| לוחות הברית על גג בית הכנסת |
לאחר הביקור הלכנו לסיור חינמי (הסיור חינם, אבל מצופה לתת טיפים לפי מידת ההנאה שהייתה לכם) באנגלית. הסיור נחמד מאוד, והתחיל בהיסטוריה על קצה המזלג של הונגריה מהמאה התשיעית ועד ימינו ולא פסחו על הנקודות היהודיות. הסיור התחיל מכיכר אליזבת, שם נמצא הגלגל הענק ועבר דרך הבזיליקה גשר השלשלאות וטיפוס למצודת הדייגים. כך זכינו לסיור כללי עם התמצאות בעיר וראינו חלקים גדולים ממנה, מקרוב או מלמעלה. קיבלנו גם לא מעט המלצות על מקומות שונים. את ההמלצות על מסעדות לא ממש יכולנו לנצל, אבל על בירות כן.
 |
| גלגל הענק של בודפשט |
וזו בזיליקת אישטוון, או בשמו האנגלי סבסטיאן. בזיליקה גדולה, המגיעה לגובה של 96 מטרים. ניתן לטפס ברגל עד להתחלת הכיפה (לא לראש הכיפה).
על גשר השלשלאות שומרים ארבע אריות, גם בפרלמנט יש אריות וגם בעוד כמה מקומות. פסל נוסף האופייני כל עיר אירופאית הוא של מישהו על סוס, בכל עיר ובודפשט לא שונה, ניתן לראות רבים כאלו.
 |
| גשר השלשלאות |
מבט נוסף על גשר השלשלאות
 |
| גשר השלשלאות |
בצידו השני של גשר השלשלאות, בבודה, נמצאת נקודת האפס של העיר ושל כל הונגריה. המרחקים מכל מקום לבודפשט ולהונגריה נמדדים מנקודה זו.
 |
| נקודת האפס של העיר ושל כל הונגריה |
חלק מהעצים כבר החלו לפרוח. אלו עצי הדובדבן הנודעים בפריחתם היפה, כמו רוב עצי משפחת הוורדיים.
 |
| עץ דובדבן בבודפשט |
העלייה לאזור הטירה אפשרית במספר דרכים. אפשר לקחת את הפוניקולר, רכבת קטנה שעולה ישירות למעלה, אפשר לעלות דרך הגינה בשביל ומדרגות מעט תלולים, או לפנות שמאלה מהגשר ולעלות לאורך הכביש, במסלול לא תלול במיוחד ותוך כמה דקות נמצאים למעלה. אזור זה בטירת בודה מכונה מצודת הדייגים ובו מספר מגדלים משונים, אפשר לעלות לשביל הסובב אותם לתצפית, אבל התשלום לא מוצדק, רואים את אותו דבר גם מלמטה, ויש שפע מקומות לצילומים ולסלפי.
מהמצודה נשקף מראה יפה של פשט ובפרט בניין הפרלמנט ההונגרי.
באותו מקום גם כנסיית סנט מתיאש. גם למגדל שלה ניתן לטפס (בתשלום כמובן) ולהנות מנוף מרהיב. לא ניסיתי עקב חוסר בזמן.
 |
כנסיית סנט מתיאש
|
 |
| שותים בירה צוננת וטעימה |
הבירה המקומית המובילה היא DERHER והיה הייתה טעימה למדי.
לאחר הסיור חזרנו ברגל לדירה, התמקמנו בה עשינו מעט קניות ונפגשנו עם חבר שלי במסעדת כרמל.
מסעדות כשרות בבודפשט
בודפשט היא יעד נהדר למטייל הדתי. רק עירוב חסר וזה מעט מפתיע בגלל כל קווי החשמל שיש שם שנראה שממש פשוט לסדר עירוב. בכל מקרה, יש מסעדות וחנויות כשרות. חנות אחת היא
koser pica ברחוב dohany utca 36.המילה utca היא רחוב ונהגית כמו אוצ'ה (בערך). בחנות זו כול המוצרים כשרים (ברמות שונות, אבל הכול כשר). יש עוד כמה חנויות עם מוצרים כשרים ויש גם מסעדות כשרות. אני הייתי פעמיים במסעדת כרמל, שנמצאת ליד בית הכנסת ברחוב קז'ינצי. לידה מסעדת חנה, מסעדת תל אביב החלבית , לא רחוק משם חנות פרוייליך לדברי מאפה בה קנינו קיורטוש ועוד דברים לשבת והבנתי שנפתחה גם מסעדה צמחונית.
בבודפשט יש שני בתי כנסת פעילים: חב"ד ובית הכנסת בקזינצי. בחב"ד אפשר להזמין ארוחות לשבת וגם במסעדות כרמל ובחנה אפשר לשלם מראש ולבוא לאכול. אנחנו אמנם הבאנו אוכל מהבית ופלטה קטנה לחימום, אולם מיגוון הפתרונות בעיר לשומרי כשרות גדול מהרגיל.
יום שישי
בבוקר הלכתי להתפלל שחרית בחב"ד ולאחר מכן עברנו בפרוייליך למעט פינוקים, לא שהיינו חייבים, אבל למה לא. אחרי זה עשינו סיור חינמי נוסף שהתרכז ברובע היהודי, בבתי הכנסת, בהיסטוריה של היהודים בבודפשט, כמובן בתקופה של השואה וגם בהתחדשות של הרובע שנהייה מרכז בילוי תוסס, עם עשרות פאבים ומסעדות והמון המון המון צעירים בערבים. משך הסיור כשעתיים.
בבודפשט בניינים יפים רבים אבל רבים מהם זקוקים לשיפוץ באופן דחוף. התקופה הקומוניסטית לא עשתה להם טוב ובתקופת ההפרטה, כך מכונה התקופה הנוכחית, לממשלה ולעירייה כנראה יש דברים דחופים יותר משימור מבנים. מעט בניינים כבר שופצו והשאר יצטרכו לחכות לתורם. בהמשך תראו דוגמאות של בתי מגורים שממש מתפוררים.
 |
| בניין יפה הזקוק לשיפוץ |
אישיות חשובה שנולדה בבודפשט היא כמובן תיאודור הרצל, או בשמו ההונגרי טיבידאר. מקום לידתו של הרצל נמצא בסמוך לבית הכנסת, ועל עמוד חשמל תמצאו פסל קטן שלו.
 |
| פסל קטן של הרצל |
לאחר הסיור המשכנו לבניין הפרלמנט, השני בגודלו באירופה (הגדול ביותר הוא ברומניה), לביקור שם צריך לרכוש כרטיסים מראש, הסיור בעברית מתבצע עם מדריך קולי, וכולל ביקור בכיפה המפורסמת של המבנה, שהיא רק כיפה פנימית, הכיפה שרואים מבחוץ נמצאת עוד שלושים מטרים מעליה. בתוך הכיפה צופים בכתר ההונגרי שנחשב הפריט הלאומי היקר והחשוב ביותר. אחרי הכיפה נכנסים לאולם הישיבות של הבית העליון ולבסוף מבקרים בתערוכה במרתף המראה היבטים נוספים של המבנה. כדאי להגיע לפחות רבע שעה לפני המועד הרשום בכרטיס וכל הביקור אורך כשעה וחצי.
 |
| בניין הפרלמנט |
גם בצידו השני של הפרלמנט יש בניינים יפים
רק יחידי סגולה, זוכים להיכנס מהדלת הראשית ולעלות באופן ישיר בגרם המדרגות המרשים ישירות לכיפה הגדולה.
 |
| גרם המדרגות המרכזי |
בכיפה אסור לצלם אבל הנה תמונה של אולם הדיונים של הבית העליון. שימו לב שלמרות המראה המיושן, הוכנסו אמצעים מודרניים: לוחות הצבעה, רמקולים, תאורה, מצלמות וידאו המצלמות את הדיונים ועוד, והכל תוך שמירה על המראה העתיק המקורי.
 |
| אולם הדיונים של הבית העליון |
בתערוכה ישנו דגם עם חתך של המבנה בו רואים היטב איך הכיפה הגדולה שהיינו בתוכה למעשה מתגמדת לעומת הכיפה החיצונית הענקית הגבוהה ממנה בעוד שלושים מטרים.
 |
| חתך של המבנה |
לכל מקום שהרוסים הגיעו אליו, הגיע גם הכוכב האדום. עד היום משחקת בסרביה קבוצת הכדורגל הכוכב האדום בלגרד (והלוואי אצלנו קבוצה בכזו רמה). הכוכב היה מוצב על גג בניין הפרלמנט אבל הוסר והועבר אחר כבוד לתצוגה במרתף. Sic transit gloria mundi
 |
| הכוכב האדום |
ועוד איש על סוס. אין לי מושג מי.
 |
| Add caption |
כמאה מטרים מבניין הפרלמנט וממש על גדות הדנובה נמצאת אנדרטת הנעליים. אנשי צלב החץ, המפלגה ההונגרית-נאצית שתפסה את השלטון, תפסו יהודים והכריחו אותם להוריד את בגדיהם ונעליהם, ופשוט ירו בהם כך שנפלו לדנובה. לעתים קשרו כמה יהודים אחד לשני וירו רק באחד, כך שכולם נפלו וטבעו בעודם חיים. האנדרטה הוקמה בשנת 2005 ומציגה תזכורת לפרק אפל בתולדות הונגריה. הונגריה במשך שנים רבות הייתה חברה במעצמות הציר, אולם לאחר שהורטי החליט להצטרף לרוסים, הנאצים פלשו לגמרניה, ואנשי צלב החץ תפסו את השלטון ותוך חודשים בודדים, ממש בסוף שנת 1944 ותחילת 1945, הושמד חלק גדול מיהדות הונגריה, מעל 400,000 איש.
 |
| אנדרטת הנעליים |
 |
| אנדרטת הנעליים |
משם התפצלנו, פעם ראשונה ואחרונה בטיול זה. אני הלכתי למוזיאון לאומנות יפה, ורוזלינד קצת לקניות.
המוזיאון לאומנות יפה
המוזיאון ממוקם בשדרות הגיבורים וקו מטרו 1 מגיע עד אליו. המוזיאון כולל כמה תערוכות: עתיקות מצרים, מעניין מאד, עתיקות מיוון ורומא ותמונות אירופאיות והונגריות. גם החדרים עצמם מעניינים, אבל לצערי התברר שהאוסף של אומנות אירופאית מהמאות ה-18 והלאה אינו נמצא שם עקב שיפוצים עצומים במבנה שאמורים להגדיל אותו ולאחד אותו עם הגלריה ההונגרית. למרות זאת, היו כמה מוצגים יפים מאוד של ואן דייק (מוצג חדש), ברויגל ואחרים.
ממול המוזיאון בניין נוסף בו יש תערוכות אחרות לרוב של צילום.
 |
| בניין ממול המוזיאון, גם בו מתקיימות תערוכות |
 |
| המוזיאון לאומנות יפה בודפשט |
האוסף המצרי ואוסף הפסלים מרומא ויוון מוצגים בקומת המתרף
 |
| מבחר מאוספי המוזיאון |
 |
| מבחר מאוספי המוזיאון |
 |
| מבחר מאוספי המוזיאון |
ואחד האולמות היפים במוזיאון, שאינו מכיל יצירות כי הוא בעצמו יצירה אחת גדולה.
 |
| אחד מאולמות המוזיאון |
גולת הכותרת והרכישה החדשה של המוזיאון היא התמונה הבאה. דיוקן חתונה של הנסיכה מארי הנרייטה ביתו של המלך צ'ארלס ה-I מאנגליה, מאת האומן אנטוני ואן דייק. התמונה מוצגת רק מסוף פברואר 2019 והיא בתצוגה עם עוד כמה תמונות פורטרט של נסיכים ונסיכות (ועוד ואן דייק מאוסף המוזיאון). הנסיכה הייתה בת עשר, החתן, נסיך אורנג' היה בן 14. גורלם של השניים לא שפר עליהם. הנסיך מת בגיל 24 מאבעבועות שחורות, שמונה ימים בלבד לפני שמארי ילדה את בנם הבכור. והיא עצמה מתה מאותה מחלה עשר שנים אחר כך בגיל 29.
לאחר המוזיאון חזרתי לדירה ועוד קצת הכנות לשבת, תפילת ערבית בבית חב"ד, ארוחה בדירה והליכה מוקדמת לישון.
שבת
בבוקר התפללתי שחרית בקזינצ'י ולאחר ארוחת שבת, ירדנו לטייל. התחלנו בכיכר ליד הבזיליקה שם הוצגה תערוכה חיצונית של צלם טבע מחונן בשם Mate Bence. עברנו בבנין האופרה והתרשמנו מהלובי היפה שלו והמשכנו בצעידה רגלית ארוכה עד כיכר הגיבורים והפארק לידה, בו נמצאים גן החיות, הגנים הבוטניים וכמובן המרחצאות הידועים. ביום אחר חזרתי לתערוכת הטבע על מנת לצלם כמה תמונות.
לא הלכנו, אבל בבודפשט מספר מרחצאות תרמיים נודעים. אני לא יכול להמליץ על אף אחד מהם כי לא הייתי, אולי בפעם הבאה.
במוצאי שבת עוד עשינו סיור עצמאי בלילה, אבל לא ברגל. לקחנו מטרו לבניין הפרלמנט, משם לקחנו חשמלית קו 2 הנוסעת לאורך הדנובה עד לגשר הירוק, חצינו אותו ולקחנו חשמלית אחרת בחזרה למלון. התרשמנו מהגשרים והבניינים המוארים, וסיור כזה מומלץ מאד.
 |
| בניין הפרלמנט בלילה |
 |
| בודפשט בלילה |
גשר זה מכונה הגשר הירוק. אני כעיוור צבעים, לא ממש שמתי לב, אבל זה מה שכולם אומרים אז אני לא מתווכח.
יום ראשון
השארנו את המזוודות בשמירת חפצים ויצאנו לדרך. היעד הראשון היה בית החולים בסלע.
בית החולים בסלע - פשט שטוחה אבל בודה ממקומת על גבעות, שיש בהן מערות טבעיות, כבר במאה ה-13 נעשה שימוש במערות אלו ובשנות השלושים נחצבו בהן מנהרות ואולמות והמקום הפך לבית חולים לשעת חירום בו נעשה שימוש במלחמת העולם השנייה. בסיור שאורכו שעה עוברים בין החדרים השונים, רואים איך עבד בית החולים, איך נראו חדרי המכונות וגם שומעים כמה מלחמה בכלל ומלחמה גרעינית בפרט (המקום שימש גם כמקלט אטומי), היא דבר נורא ואיום. היה מעניין מאוד אולם אסור לצלם אז אין לי תמונות.
 |
| בית החולים בסלע |
משם המשכנו בתוך בודה לכיוון הגלריה הלאומית לשם הועבר האוסף שרציתי לראות מהמוזיאון לאומנות יפה.
הגלריה שוכנת במבנה מרשים, ובקיץ (מ-1 לאפריל) אפשר לבקר גם בכיפה שלו ולקבל נוף עוד יותר מרשים, אולם האוסף האירופאי שהועבר מצומצם למדי ונראה שרובו במחסנים. שאר המוזיאון מוקדש כולו לאומנים הונגרים (כמו שמתבקש משם המקום) והכרתי כמה אומנים חדשים.
 |
| הגלריה ההונגרית הלאומית |
 |
| הגלריה ההונגרית הלאומית |
תערוכה שלמה הוקדשה לאומן מיהאי (מיכאל?) מונקאצ'י (נולד באזור מונקאטש, שם נוסדה גם חסידות ידועה). לא הכרתי את האומן ושמחתי ללמוד דברים חדשים, בתמונה הבאה נראית השפעה ברורה של מילה. ככלל, גם האומנים ההוגנרים, הגיעו לפריז הושפעו מאוד ממה שקורה שם (פריז הייתה מרכז האומנות במאות ה-18 וה-19, כולם הגיעו לשם, הציגו שם, השפיעו והושפעו שם), וההשפעות ניכרות היטב בתערוכה ובתערוכות הנוספות.
 |
| אשה אוספת עצים -מיהאי מונקאצ'י |
והנוף היפה מרחבת הגלריה, גבוה מעל הדנובה וכל פשט נשקפת מולך.
 |
| הגלריה ההונגרית הלאומית |
משם המשכנו לאחד היעדים החשובים ביותר בבודפשט ואולי גם זה הפחות מתויר מכולם. אחת ממטרות הפוסט הזה היא לשנות מצב זה ולכן אני מפציר בכל מי שקורא אותו, גשו לביקור
בבית הזכוכית. בית החרושת לזכוכית של ארתור וייס שימש מקום מקלט לאלפי יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה תחת חסותו של חסיד אומות העולם, הציר השוויצרי, קרל לוץ. חשיבותו של המקום עצומה, יש בו חדר זיכרון ואמנם הכיתוב בהונגרית אבל יש תרגום וגם יש מערכת קולית שמשמיעה את כול ההסברים. הביקור לוקח לפחות חצי שעה, והמקום סמוך מאד לפרלמנט אבל עם שעות פתיחה מצומצמות. רק בין אחת לארבע בצהריים. תמצאו ותקדישו את הזמן למקום חשוב זה.
בית הזכוכית - ברחוב וודאס 29 Vadasz מצאו מחסה 3000 יהודים, 120000 תעודות מעבר מזויפות הופצו על ידי אנשי המחתרת ליהודים שעמדו בפני גירוש לאושוויץ וכך ניצלו רבים מהם משה מיקלוש קראוס הממונה על המשרד הארץ ישראלי בבודפשט פנה לקרל לוץ במטרה שילחץ על ממשלת הוגנירה לכבד סרטיפיקטים שהגיעו משלטונות המנדט ולהגן על היהודים שקיבלו סרטיפיקטים אלו, על מנת שיוכלו להגר. ארתות וייס העביר את בית הזכוכית לרשות ממשלת שוויצריה, שבגלל שהייתה נייטרלית ייצגה גם את בריטניה בהונגריה, ולמעשה היהודים בעלי הסרטיפיקטים היו נחשבים לאזרחים בריטים המוגנים על ידי ממשלת שוויצריה. אבל הגרמנים סירבו לאפשר את ההגירה, ולעתים אנשי צלב החץ פרצו למבנה, מבחוץ הוצבה עליו שמירה ויהודים נוספים התקשו להיכנס פנימה. מבצע זה של הצלת יהודים היה הנרחב ביותר בהונגריה, ובמשך שנים רבות לא זכה לפרסום הראוי. ניתן לקרוא עוד בספר
בין קראוס לקסטנר מאת אייילה נדיבי.
לאחר בית הזכוכית הלכנו שוב לפרלמנט. רוזלינד נחה מעט ואני ביקרתי בשתי תערוכות תת קרקעיות, אחת עוסקות במרד 1956 נגד הסובייטים שכשל, ואחת מביאה כל מיני מוצגים מבניין הפרלמנט והקישוטים שלו. הביקור בשתיהן קצר, כרבע שעה בכל אחת לכל היותר והן בהחלט אינן בגדר חובה.
משם פנינו לאי מרגיט, אי באמצע הדנובה שמשמש כמקום בילוי ופנאי. דשא, מתקנים, פיקניקים, מרחצאות, גן יפני ועוד. מרחקי ההליכה גדולים ולכן לקחנו אוטובוס 26, הנוסע לכל אורך האי, עד הגן היפני בקצה, הלכנו מעט ברגל, ולקחנו את קו 26 בחזרה (שימו לב, בדרך חזרה ביציאה מהאי האוטובוס פונה ימינה לתוך בודה, אבל זה רק כי אין פנייה שמאלה על הגשר, ומהר מאוד הוא עושה סיבוב וחוזר לצד של פשט) ועוד מטרו למלון.
 |
| גינה באי מרגיט |
אכלנו לפני הטיסה במסעדת כרמל, ולמעשה כך הסתיים הטיול, אולם ביוזמת אשתי, הלכנו לראות קטע מחומת הגטו.
הגטו בבודפשט
אחד הגטאות החדשים ביותר באירופה כי הוא הוקם ממש בסוף מלחמת העולם השנייה. היהודים רוכזו למתחם מצומצם, אשר בסוף המלחמה היה בו רק ברז מים אחד עובד. אלפים נהרגו ונקברו בקבר אחים. חומת הגטו נהרסה מזמן, אולם קטע קטן משוחזר קיים בחצר האחורית של הבניין ברחוב קירילי 15 (ליד מסעדת BB). בשער יש חור קטן דרכו אפשר להציץ, אולם אם תחכו כמה דקות, מישהו כבר יצא או ייכנס לבניין. הבניין נראה מוזנח עד מט ליפול מבחוץ, והקטע המשוחזר נמצא בקצה ועליו שלט זיכרון קטן. באתר זה סיימנו את ביקורנו בעיר.
מה לא עשינו
בודפשט יפה מאוד ובארבעה ימים אי אפשר להספיק הכול. לא היינו במרחצאות, לא טיפסתי על שום מגדל (ויש לא מעט שאפשר לטפס עליהם), לא יצאנו מחוץ לעיר לאזור ברך הדנובה, וכמובן שלא נכנסו להמון אתרים. כל אלו יחכו לפעם הבאה.
