בראש העמוד מופיעים עדכונים על אסטרואידים קרובים. המאמר המתאר התנגשות אסטרואיד נמצא מעט למטה...

בתאריך 9/11/2011 בשעה 1:30 לפנות בוקר יעבור אסטרואיד סמוך מאד לכדור הארץ. האסטרואיד שקיבל את הזם 2005 YU55 הוא בקוטר 400 מטרים יעבור במרחק של 320,000 קילומטר בלבד מכדור הארץ, פחות ממרחק הירח מכדור הארץ! הפעם האחרונה בה אסטרואיד בגודל זה היה במרחק פחות מהירח הייתה בשנת 1976 (אולם האסטרואיד לא התגלה אז ככה שרק לפני שנה בכלל יודעים שקרה כזה אירוע). אין מה לדאוג. לא תהיה התנגשות, לא בכדור הארץ ולא בירח והאסטרואיד ימשיך במסלולו המשונה והאליפטי סביב השמש. את האסטרואיד לא ניתן לראות בעין, הוא קטן מדי וחיוור מדי. בטלסקופים טובים תתאפשר ראיית נקודה ומי שיצפה במשך כמה שעות ייראה אותו נעה על רקע הכוכבים הקבועים. מספר טלסקופים גדולים בעולם עוקבים אחר האסטרואיד. בינתיים נאסא שחררה תמונה מתאריך .7/11/2011 התמונה מראה את האסטרואיד ממרחק של 1.3 מיליון קילומטר. זוהי תמונת רד"ר ולא תמונה אופטית והרזולוציה שלה נמוכה (לא יעזור להגדיל).

אסטרואיד ליד כדור הארץ 2005 YU55 נאסא, JPL

התנגשות אסטרואיד

התנגשות אסטרואיד בכדור הארץ אינה אירוע נעים. בחיי כדור הארץ אירעו מספר התנגשויות גדולות שהשמידו את מרבית החיים על פני כדור הארץ. באחרונה שבהן נכחדו הלטאות הגדולות המכונות דינוזאורים והיונקים התחילו להתפתח. הסרטון הבא מראה סימולציה של התנגשות אסטרואיד ענק בכדור הארץ. זהו תרחיש יום הדין והסבירות לו נמוכה מאד. במערכת השמש יש מעט מאד גופים בגודל כזה (ולמעשה רק שני אסטרואידים) ומסלולם יציב מאד, מנוטר ואינו עובר בקרבת כדור הארץ כלל. גדלים יותר מסוכנים הם אסטרואדים בקוטר שבין חצי קילומטר לשני קילומטר. גדולים מספיק לגרום נזק רב אבל קטנים וקשים לזיהוי.
קוטר האסטרואיד בסרטון הוא 500 ק"מ והתנגשות כזו תגרום להשפעה גדולה הרבה יותר על כדור הארץ עצמו (מלבד הכחדת החיים עליו, ייתכן והכדור עצמו ישנה צורה). למעשה זהו אירוע שייתכן ודומה להתנגשות שהובילה בסופו של דבר ליצירת הירח (לפי התיאוריה שהירח נוצר כתוצאה מהתנגשות אסטרואיד ענק). צפו בסרטון.

האסטרואיד אינו נופל לכדור הארץ אלא נמצא במסלול סביב השמש ובמזל רע במיוחד כדור הארץ והאסטרואיד מגיעים באותו זמן לאותה נקודה במסלול. גודלו ומהירותו של האסטרואיד יגרמו לו לעבור את האטמוספירה של כדור הארץ בערך בשתי שניות. האויר לא יספיק לזוז הצידה אלא יידחס תחת האסטרואיד ויתחמם. אוויר דחוס נהיה חם והטמפרטורת תגיע ל-60000 מעלות עוד טרם הפגיעה בכדור הארץ.

כל מה שנמצא תחת האסטרואיד ייעלם בחום (אפילו לא יישרף מאחר והתהליך יהיה מהיר מאד ושונה משריפה כימית). לאחר שניה תבוא הפגיעה שתגרום לפיצוץ גדול. האסטרואיד ייהרס. מיליוני קילומטר מעוקבים במשקל טונות רבים של שברים וחומר יעופו לחלל ורדיוס של לפחות 200 ק"מ ממקום הפגיעה ייהרס ויושמד מיידית מעוצמת הפיצוץ. מיד לאחר מכן יתחילו גלי הדף בעוצמה אדירה ובמהירות כמעט כמו מהירות האור.
מי שנמצא מחוץ לטווח הפגיעה ייראה הבזק אור בהיר מאין כמותו, יותר מפצצה גרעינית ובמידה וישרוד את גל ההדף יראה איך השמים כולם נהיים שחורים לגמרי משברי הפיצוץ. באופן מוזר לא יישמע רעש מאחר וגם גלי ההדף וגם ענן השברים נעים הרבה יותר מהר ממהירות הקול. טווח הפגיעה גדל תוך דקות לשטח של עשרות אלפי קמ"ר כאשר הוא זורע הרס וחורבן מוחלטים עד למרחק של כ-2000 ק"מ מנקודת הפיצוץ. מעבר לכך אפשר רק לנחש אבל התוצאות בשום מקרה לא יהיו נעימות. פריצת קרום כדור הארץ תעורר את כל הרי הגעש להתפרצויות ענק. רעידות אדמה וגלי צונמי בגובה מאות מטרים הנעים במהירות גדולה ממהירות הקול. תוך כשעה ענן השברים יקיף את כל כדור הארץ והשברים הלוהטים ייפלו בכל מקום ויציתו שריפות ענק על פני כל כדור הארץ. חלקים גדולים מהחיים על כדור הארץ ייעלמו. מתקני תשתית: חשמל, מים תקשורת וכו' יפסיקו לעבוד. לפי מחקרים על התנגשויות קודמות ההשפעות על האקלים יכולות להימשך כעשרת אלפים שנה.

לאחר שלב הפאניקה בו נבדוק מה עושים. המדענים אינם מודאגים מאסטרואיד ענק (שכפי שכתבנו למעלה קיימים מעט מאד כאלו והם ידועים ונעים במסלול שאינו חוצה את כדור הארץ) אלא מאסטרואידים בגדלים קטנים הרבה יותר. אסטרואידים קטנים יש בשפע רב, חלקם ידועים ואחרים מתגלים כל הזמן וגם אסטרואיד בגדול קילומטר בלבד מהווה סכנה גלובלית. אסטרואידים בגדלים מעל 100 מטר מהווים סכנת מצומצמת יותר אולם הדבר תלי כמובן בנקודת הפגיעה המדויקת דבר הקשה מאד לחישובים. כמו כן כוכבי שביט רחוקים חדשים מתגלים מדי שנה במסלולים שיכולים להתקרב לכדור הארץ.

באסטרואיד ענק ממילא אין הרבה מה לעשות ובכל מקרה אפשר לשכוח מתוכניות חיסול כדוגמאת ארמגדון. אין לאנושות יכולות לשגר טילים למרחקים הנחוצים וגם הטיל האטומי החזק ביותר לא יסרוט אסטרואיד ענק ובאסטרואיד קטן הוא יפצל אותו למספר חלקים ורק יגדיל את הבעייה מאחר והנשורת תהייה רדיואקטיבית.
כיום אסטרואיד אחד מנוטר מחשש לפגיעה. זהו אסטרואיד אפופיס שהתגלה ב-2004. אסטרואיד אפופיס לא גדול מאד, קוטרו 270 מטר ומסתו 27 מיליון טון. הוא לא יגרום להשפעות הפאטאליות הנראות בסרטון אבל התנגשות איתו תהיה מאד לא נעימה ויכולה לגרום להשמדת עיר גדולה או לגלי צונמי בגובה 250 מטר. מסלול האסטרואיד חוצה את כדור הארץ וב-2029 צפויה קירבה ביניהם שיכולה להשפיע על מסלול האסטרואיד ולגרום להתנגשות ב-2036.
על מנת למנוע התנגשות יש לשנות את מסלול האסטרואיד עוד לפני 2029 ולכך למעשה יש כמה תוכניות מגירה תיאורטיות. לסוכנות החלל האירופאית יש רעיון להתנגש באסטרואיד בעוצמה כזו שתשנה במעט את מהירותו אבל בצורה שהאפקט המצטבר על פני כמה שנים ירחקי את הסכנה. האירופאים מתכננים נסיון המכונה פרויקט דון קישוט בו שתי חלליות ישוגרו לאסטרואיד (לאו דווקא אפוסיס). אחת תתנגש בו והשנייה תמדוד מקרוב את שינויי המסלול.

 

פרוייקט דון קישוט. חללית פוגעת באסטרואיד

אפשרות נוספת היא להסיט את האסטרואיד בעדינות. להצמיד עליו מנוע יונים רקטי או משהו אחר המייצר דחף בכיוון הרצוי. הצעה סינית מעלה את האפשרות להשתמש במפרש שמש רחב וגדול ושוב על השפעה מצטברת במשך כמה שנים. גם אפשרות זו צריכה בדיקות.

כרגע מעריכים המדענים את הסיכויים להתנגשות עם אפופיס ב 1:250000 לא סיכוי גדול במיוחד אולם סיכוי שצריך להטריד ובסופו של דבר יצטרכו גם לקבל החלטה האם ומה עושים בנידון.

שאלות ותשובות על אסטרואידים