סלובקיה נפתחת בשנים האחרונות לישראלים ואפשר לומר שהתיירות מישראל משמעותית למדינה זו. עיקר התיירים באים לעיר הבירה או לאזור הרי הטטרה. את היעד בחרנו לפי מחירי הטיסות, כאשר הטיסה לקטוביץ' בפולין הייתה זולה ומשם המרחק ליעד הוא כשלוש שעות נסיעה.
נביא כאן רשמים וטיפים. לפעמים הדברים יהיו מעט ארוכים, אבל נקווה שכול טיפ יוכל לסייע למישהו. ההרכב: אימא (שאחראית על כל התכנון), אבא (שאחראי על הנהיגה , הצילום והתיעוד), וילדים בגילאי 18,16,12,11. נעזרנו רבות בתכנון שאבא שלי עשה לטיול שלו (שבפועל היה אחרינו) לסלובקיה.
יום רביעי - טיסת לילה לקטוביץ'
הטיסה בחברת ויזאיר, והוזמנה דרך אתר נסיעות ספרדי. לא נסענו עם חברה זו בעבר והבנו שיש לה הגבלות על תיקי עלייה למטוס לגודל קטן יותר מהרגיל. לא ידענו עד כמה בודקים בארץ ובחו"ל אבל לא לקחנו צ'אנס והבאנו תיקים בגדלים המתאימים. את הצ'ק אין אפשר לעשות זמן רב לפני הטיסה ועשינו ג
ם צ'ק אין לטיסה חזור וכמובן הדפסנו את כל הכרטיסים לעלייה למטוס. אי עשיית צ'ק אין יכולה לגרור תשלום נוסף. למרות שלפי הבנתנו הזמנו מזוודות של 23 קילו, בצ'ק אין הסתבר שהמשקל המותר הוא 32 קילו (כנראה נבע בגלל שהזמנו מאתר חיצוני ולא ישירות מהחברה). לא התלוננו - יותר משקל לקחת, וכדתיים אנחנו לוקחים לא מעט אוכל. כדאי להיזהר שהמזוודות לא ינזקו מהמשקל (לפחות בחזור סימנו את המזוודה עם סרט heavy).
בשדה התעופה הייתה תקלה כלשהי והרישום לטיסה התאחר בשעה (וכך גם הטיסה). נחתנו בקטוביץ', באזור 02:00. הזמנו מלון ליד שדה התעופה בשביל לישון כמה שעות עד שלוקחים את האוטו ונוסעים.
מלון וילגה, קרוב מאד, מספק שירותי הסעה (מהשדה השירות היה בחינם), ולמרות שאין בחדרים מיניבר, למלון יש פריזר גדול ושמנו שם את כל המזון הקפוא שלנו. החדרים נקיים ויפים, המלון פשוט. שני חדרים עלו לנו כ-100 אירו.
יום חמישי - נוסעים לסלובקיה
לקחנו את הרכב (רנו טראפיק 9 מקומות, הושכר מחברת אויס בסיוע
אורן מרום) משדה התעופה (יש שירות הסעות מהמלון כל חצי שעה במחיר עשרה שקלים לאדם) והתחלנו בטיול.
כל חברת השכרה מציעה לך לקנות מראש מיכל דלק מלא מראש. כך אתה חוסך את הצורך למצוא תחנת דלק קרובה לשדה התעופה. לרוב זה פחות משתלם מתדלוק עצמי כי לך תדע בכמה דלק תשתמש, ואין פשרות לתכנן לחזור עם מיכל ריק. בפולין הפתעה. החזרת מיכל מלא - יחזירו לך את התשלום. לא התלבטתי והזמנתי מיכל, למרות שתחנת הדלק במרחק של פחות מקילומטר מהשדה (ספוילר: בפועל נסענו 1006 קילומטר כול הטיול בלי צורך לתדלק כלל וסיימנו עם מיכל די ריק. היה לנו זמן לתדלק, ההפרש בין מה שאני שילמתי לבין מה שאויס חייבו אותי והחזירו, היה ארבעים שקלים בלבד, מה שמראה שהמחירים שלהם הוגנים וסבירים!).
ליד המלון (סמוך למלון איסקרה) יש מגרש שעליו מוצב מטוס מיג 21. הצטלמנו לידו והתחלנו בנסיעה.
הנסיעה לרוב איטית. מדובר בדרכים כפריות שכל כמה קילומטרים מגיעים לעיירה או כפר והמהירות מוגבלת ל-40 קמ"ש. המרחק כ-200 קילומטר אבל הדרך לוקחת שלוש שעות ואפילו יותר עם עצירות לשירותים ומנוחה (רוב השירותים בפולין ובסלובקיה ללא תשלום בניגוד למערב אירופה, עדיין לא התקלקלו). קניות בסניף טסקו בדרך (התברר כטעות כי היה סניף לא פחות גדול ממש קרוב לצימר) והצטיידות בסים מקומי.
הערה: אני לא חובב תוכניות של חברות ישראליות , נראה לי יקר מדי ללא הצדקה. אני משתדל לקנות סים מקומי בארץ היעד. לחברת
טסקו יש סים בעלות של 4 אירו בלבד שמאפשר שיחות וגם גלישה ברשת ואמור להספיק לשבוע בלי שום בעיות. הגענו לצימר לקראת ארבע בצהרים, התארגנות מהירה ומחשבה מה עושים.
הצימר:
פנסיון ויה מארה. חיפשנו צימר מרווח עם מטבח, מקרר גדול, פריזר וכיריים שאפשר לבשל. הצימר עונה על כל התנאים ויש בו גם חצר מרווחת עם טרמפולינה גדולה וחדר משחקים הכולל טניס שולחן, כדורגל שולחן ושולחן פול. תענוג לילדים. באופן לא מפתיע היו עוד שלוש משפחות ישראליות בצימר. פנסיון ויה מארה ענה לציפיות והיה מוצלח מאד.
החלטנו ללכת לפארק המים
טטרהלנדיה הממוקם דקות נסיעה בודדות מהצימר. הפארק פתוח עד תשע וקיווינו שנספיק משהו. הגענו לשם בחמש וחצי, והתגלתה בעיה ראשונה, כרטיס האשראי לא עובד! שילמנו במזומן.
כרטיסי אשראי - למחרת נתקלנו בעוד מקום בו כרטיסי האשראי לא עבדו. זה כבר נהיה מלחיץ איך כל הכרטיסים התקלקלו פתאום (אחרי שעבדו בחנות טסקו). ביקשנו מחברים שבאו כמה ימים אחרינו להוציא לנו אירו מזומן בארץ. בפועל הסתבר שיש מכשירי סליקה שלא מקבלים את הכרטיסים, אין לי מושג למה. בכספומט הצלחתי להוציא אירו בלי שום בעיה. מסקנה: תצטיידו בקצת יותר מזומן ממה שאתם צריכים, ותקחו כמה כרטיסים. אם יש בעייה חפשו כספומט של בנק וכנראה יהיה בסדר. הכי גרוע יש סניפים של WESTERN UNION בכל עיירה.
נחזור לפארק - הגענו ויצאנו מיד למגלשות. בחוץ כבר נהיה קריר ואחרי כמה גלישות הבנו שחייבים להיכנס למתחם הסגור, אחרת נקפא מקור. בפנים יש בריכות חמות ועוד מגלשות. לא היו כמעט תורים למגלשות (למרות שהיו הרבה אנשים בפארק) וגלשנו הרבה פעמים. יש כמה פעילויות בתשלום נוסף (ספא, גלישת גלים) שלא ניסינו. יצאנו מהפרק עייפים ומרוצים בשמונה וחצי בערב בהרגשה שהספקנו הכול. אפשר בקלות להיות שם גם יום שלם בצורה רגועה (הבנו שבשעות היום, התורים ארוכים יותר). בסמוך ישנו פארק מים נוסף, ג'ינו, הכרטיסים לכל אחד מהפרקים מקנים הנחה מסוימת בכניסה לשני. לא תכננו ללכת לפארק נוסף, אבל כדאי לשמור על הכרטיסים.
יום שישי - צ'ופוק - טטרה נמוכים
מתחילים לטייל! נסיעה קצרה מאד מהצימר לחניון למרגלות הר צ'ופוק, עליה עד לפסגה (רכבל פתוח + קרונית + רכבל סגור). העלייה כל חצי שעה עגולה בלבד והמחיר לכולנו היה 80 אירו (בתוספת פיקדון על הכרטיס המגנטי שחייבים לזכור להחזיר). מפסגת ההר עשינו מסלול טיול שהסלובקים מדרגים אותו בדרגת קושי 2 מתוך 5. הבעיה במסלול היא חלק ממנו המתבצע בירידה תלולה מגובה 1800 ל 1300 בסרפנטינות. ירידה שדופקת את הברכיים ולא מתאימה למי שלא מורגל. המסלול באורך 9.1 קילומטר ולקח כמעט 5 שעות. צריך לקחת גם מספיק מים, ואי אפשר לשתות ממי הנחל. לקראת הסוף מגיעים למלון ושם אפשר להמשיך עם הכביש עד החניון או לפנות מעט שמאלה ולהקיף את האגם. הצטיידנו במים מהמלון, נחנו קצת והמשכנו דרך האגם. מצורפת מפה. תחילת המסלול בפסגת צ'ופוק על שביל אבנים מרוצפות אדומות (בגלל הערפל התקשינו למצוא את השביל ומישהו מהדכון של התלת אופן סייע לנו). הליכה על קו הרכס עד Sedolo Polany ומשם סקפנטינות וירידה עד האגם (צבע השביל משתנה ואינו אדום יותר אלא ירוק). באמצע הדרך עוד התפצלות, בחרנו בדרך הקצרה יותר.
כאשר רק עלינו לפסגת צ'ופוק הכל היה מוקף עננים וטווח הראייה היה מטרים בודדים. העננות השתנתה לאורך כל היום כאשר לפעמים ראו טוב ולפעמים אפילו ראינו את גלישת העננים מעבר לקו הרכס.
תמונת הפנורמה הבאה היא לאחר פסגת "דרזה", ועדיין על קו הרכס. אם תגדילו אותה (מומלץ ביותר!) תוכלו לראות בניין לבן, זה איזור המלונות המסמל את סוף המסלול (ממנו בערך עוד קילומטר וחצי לחנייה) בצד שמאל תוכלו לראות את הסרפנטינות היורדות מהרכס.
שלטי נקודות גובה וסימוני המסלול. מומלץ להוסיף חמישים אחוז לזמני ההליכה המצוינים בשלט.
פטריות כמו של גמד (ורעילות במיוחד!)
לאחר הירידה מבט לאחור.
ושוב נוף מלמעלה
"
הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶּה לַשְׁפַנִּים" (תהלים ק"ד ח)
בחלק מהירידה מצטרפים לנחלון חביב שמלווה אותנו כמעט כל הדרך.
האגם מסמל את סוף המסלול. יש לא מעט שבחרים לעשות טיול מסביבו (מסלול קצר של כחצי שעה).
יש את הרצל על המרפסת בבזל ויש את אשתי על המעקה לגדות האגם.
המשכנו משם רק עוד למקום אחד שהיה בדרך חזרה לצימר -
מגלשות הרים. גם שם לא היה כמעט תור וקנינו כרטיסיה של 10 נסיעות. יש שם עוד כמה פעילויות שנראות מתאימות לילדים צעירים יותר. נהננו מאד וקצת נרגענו מהטיול. חוזרים לצימר ומתארגנים לשבת, הדלקת נרות, שיר השירים, קבלת שבת פרטית בנוסח קרליבך וארוחת שבת חגיגית עם מיטב המאכלים של אשתי.
יום שבת - מנוחה
טיילנו מעט מסביב לצימר וליד הנחל וקצת לכיוון האגם.
יום ראשון - הטטרה הגבוהים , מגלשות, מזכרות, קניות והפתעה ענקית (תרתי משמע!)
התחזית הראתה שמתישהו ביום ראשון יתחיל גשם. עדיין כאבו לנו השרירים מהמאמץ של הטיול ביום שישי ולכן החלטנו להוריד הילוך ובדקנו היטב שאנו לא עושים מסלול קשה מדי. המסלול שנבחר בהרי הטטרה הגבוהים היה לחנות בעיירה סטארי סמקוביץ, לעלות להרבינוק ולבצע שם טיול מעגלי. יש עוד לא מעט אפשרויות בהתאם לזמן ולמזג האוויר, חלקן כוללות טיול לא מעגלי וחלקן כוללות עלייה ברכבלים נוספים לפסגות הגבוהות יותר. מומלץ להתקין בבית אפליקציה שנקראת
High Tatra ושמראה את מסלולי הטיול, כולל איפה אתם נמצאים במסלול.
בסטארי סמקוביץ החנייה בתשלום וכשתעצרו את הרכב יגש אליהם בחור ויבקש את התשלום (6 אירו ליום). את הפתק כמובן מניחים צמוד לשמשה הקדמית. משם עלינו בקרונית להרבינוק והתחלנו ללכת במסלול האדום. לאחר כעשרים דקות מגיעים להתפצלות, שביל קצר יורד לביקתה (בה אפשר לקנות שתייה) והדרך האדומה ממשיכה לנחל ולמפלונים. גם מהביקתה אפשר להתקדם מעט להגיע למפלונים (דקה הליכה) ושם על גשרון עץ קטן עוברים את הנחל. מפה המשכנו בשביל האדום כעשר דקות עד למפל הגדול יחסית ומשם חזרנו דרך הבקתה להמשך המסלול על שביל בצבע כחול, שמוביל דרך מפגש הנחלים, לאזור נוסף עם מפלונים. שם השביל הכחול ממשיך לאזור אחר בטטרה ולהרבינוק חוזרים עם שביל ירוק קצר.
אלו התחנות במסלול (לקרוא משמאל לימין פרט להליכה הנוספת שעשינו למפל וחזור)
Hrebienok – Rainerova chata - Vodopády Studeného potoka – Bilíkova chata – Hrebienok
ומפה עם סימוני השבילים בצבעים
תמונות מהטיול
ירדנו בקרונית ונסנעו למגלשות הרים נוספות
tatrabob. בדרך חיכתה לנו הפתעה, תוך כדי נסיעה משהו גדול חצה את הכביש. דוב! איזו התרגשות. בקושי הספקנו לראות וכמובן שאין מה לדבר על צילום. מסתבר שיש דובים ויש יער. לאחר הגלישה הקצרה קנינו מזכרות בחנויות הסמוכות.
נסענו לכפר פיריבין, בו יש מוזיאון פתוח עם בתים ישנים מהאיזור. איך שעמדנו לצאת מהרכב התחיל גשם שוטף ולכן ויתרנו על הביקור וחזרנו לצימר. משם יצאנו לסיבוב קניות קצרצר ואחריו הגענו לבית הכנסת הישן של ליפטובסקי מיקולש. בית הכנסת היה כבר סגור אולם עדיין התרגשנו להביט פנימה מהחלונות ולעשות סיבוב מסביב לבניין.
יום שני - מערה ומצודה
גם ביום זה התחזית דיברה על גשם, לפחות בשעות הבוקר ולכן החלטנו ללכת למערה. כמעט כל המערות בסלובקיה סגורות ביום שני והלכנו למערת
Stanisovska. הסיור יוצא כל חצי שעה (התדירות פוחתת מחוץ לעונה) מאזור הקופות למטה, עולים כעשר דקות למערה וממשיכים משם. ההסברים בסלובקית ובסיומם תקציר באנגלית. היה סיור מעניין , אולם אם ברצונכם במערות הגדולות שבהן נטיפים מרשימים או מערות קרח, כנראה תרצו לבקר במערות אחרות.
משם המשכנו בנסיעה לכיוון מצודת ספיש. החנייה למרגלות המצודה ואפשר לעלות אליה בכביש סלול או בעלייה תלולה יותר בשביל רגלי (מומלץ השביל הסלול). גם למצודה יש
אפליקציה שיכולה להחליף את המדריך הקולי (שלפעמים נגמר). במצודה יש WIFI ואפשר להתקין שם, אבל כדאי להתקין בבית (ובפרט להוריד את קבצי הנתונים). באפליקציה אפשר לקרוא את ההסבר במקום להקשיב (לפעמים איטי מדי). הסיור במצודה ארך כשעתיים וכמובן שעלינו למגדל התצפית הגבוה ואחר כך המשכנו גם לטייל בחלקה התחתון של המצודה. המצודה חרבה והזכירה לי את קלעת נמרוד.
תמונות פנורמה מראש המגדל (מומלץ להגדיל)
חלקה התחתון של המצודה - אפשר ללכת על החומות
מדרגות העלייה למגדל
יום שלישי - שיט, מסלול ונסיעה
את הבוקר פתחנו באריזת החפצים ופינוי הצימר ונסענו ל
ראפטינג ברוזמברוק. חובה להזמין ולתאם מראש (אפשר ומומלץ בווטצאפ) ומירו עוה לכל שאלה. בחרנו במסלול של שעה. הזרם היה טוב לאחר שירדו גשמים בימים הקודמים, וכנראה הסכר באגם הסמוך נפתח ושחרר קצת מים לנהר, ולא נאלצנו כמעט לחתור. כך נהננו משיט רגוע בליווי הסברים באנגלית של המדריך (שמעולם לא ראה דוב בטבע). השיט אורך כשעה, אולם כול הלוגיסטיקה, המתנה למונית שתיקח את הנהגים לנקודת ההתחלה וחזרה ברכב, אורכת עוד כשלושת רבעי השעה.
 |
| שיט על נהר Vah |
משם המשכנו למסלול טיול בהרי הפאטרה. המסלול מתחיל בחניית מלון DIERY (החנייה עולה 3 אירו) שנמצאת Biely Pototk ועשינו מסלול קצר של השביל כחול, לאחריו השביל הצהוב (חלק מהמשפחה) שמתחבר בסופו לשביל הכחול. בשביל הצהוב, יש מעט סולמות וגשרונים, ועלייה תלולה אבל הוא לא קשה במיוחד אלא פשוט לוקח יותר זמן (החלק הצהוב לוקח כשעה, אותו חלק בשביל הכחול יקח מחצית הזמן). כולם נפגשים ב -Podziar. משם אפשר להמשיך קצת או לחזור בנתיב הכחול (לא לחזור בנתיב הצהוב) חזרה למלון.
תמונות מהטיול
לאחר ארוחת צהרים התחלנו את הנסיעה לקראקוב, כמו בכיוון ההלוך, הנסיעה היא איטית למדי ובדרכים כפריות ואם מגיעים לדרך יותר מהירה, תוך כמה קילומטרים היא מסתיימת. הגענו לקראקוב לקראת שבע בערב, חנינו מול הדירה (החניה בתשלום, יש מכונות אוטומטיות ואפשר גם לרכוש כרטיס ליום שלם דרך האינטרנט).
הדירה:
Si Si apartmnet, דירה יפהפיה במרכז קראקוב. חמש דקות מכיכר העיר ולכיוון השני, חמש דקות מהרובע היהודי. חנינו על המדרכה ושילמנו במדחן הסמוך (יתרת הזמן עוברת למחרת בבוקר). הדירה מעוצבת ומאובזרת, טלוויזיות, סרטים, מטבח מלא, מדיח כלים, מכונת כביסה, ואפילו המקרר עם כמה בקבוקי שתייה. המגרעה היחידה לא הייתה לנו רלוונטית, כמו הרבה דירות גם הכניסה לדירה זו כרוכה בכרטיס RF, ותיתכן בעייה בשבת (דלת הדירה היא מפתח, הכניסה המשותפת היא עם התג).
יצאנו למסעדה בה חשבנו שהזמנו מקום (אנחנו חשבנו שהזמנו לאחר שדיברנו בטלפון וגם שלחנו אימייל עם כל הפרטים - במסעדה לא רשמו את ההזמנה), בסופו של דבר אכלנו בפלאפל שלום, שהיווה אלטרנטיבה טובה. לאחר חזרה לדירה, יצאנו לכיכר העיר קראקוב, השוקקת חיים וראינו אותה בלילה.
יום רביעי - בוקר בקראקוב וחוזרים
חילקנו את היום לשניים - בחלקו הראשון חזרנו לכיכר קראקוב ביום ולמצודת וואול (לא נכנסו שם לתצוגות, מחוסר זמן, ייתכן שהתצוגה הארכיאולוגית מעניינת, אולם רוב התצוגות קשורות לנצרות). בחלקו השני סיירנו ברובע היהודי, בבתי הכנסת (נכנסו רק לבית הכנסת קופה ולבית הכנסת הרמ"א) ובבית הקברות. היה סיור קצר ובוודאי יש עוד אתרים לראות ואזורים נוספים לטייל בהם.
ומהאיזור היהודי. בתי הכנסת ניזוקו קשות בשואה וכמעט כל החפצים הפנימיים נבזזו ונהרסו
 |
| קירות בית הכנסת קופה |
 |
| בית קברות ליד ביה"כ הרמ"א |
 |
| ציון הרמ"א |
 |
| קיר בית הקברות חופה בשברי המצבות |
החזרה לשדה התעופה לקחה כשעה וחצי וסופסוף מצאנו אוטוסטרדה אמיתית (אפשר לסוע 140 קמ"ש). הנסיעה כרוכה בתשלום ועברנו דרך שתי עמדות תשלום (עשרה שקלים בכל אחת).
בטיסה חזרה עוד הספקתי לצלם את צדק ונוגה קרובים אחד לשני
 |
| שקיעה מהמטוס |
 |
| צדק ונוגה קרובים (ימין למעלה) |
הטיול היה קצר מאד והשאיר טעם של עוד. נשארו עוד המון מסלולים, רכבלים, מערות ושאר אטרקציות, אולי עוד נחזור פעם!
