יום שבת, 18 בדצמבר 2010

שער לאמנות המודרנית

הספר שער לאמנות המודרנית בעריכת פרופ' זיוה עמישי -מייזלש אינו ספר אומנות רגיל.  פרט לכריכה (בית כפרי ליד נהר, פול סזאן 1890, מוזיאון ישראל, ירושלים) אין בו אפילו תמונה אחת. הוא גם לא ספר על אמנות או על ההיסטוריה של האומנות. אפשר אולי להגדירו כספר על הפילוסופיה והפסיכולוגיה של האומנות. הספר הוא מקראה של קטעים קצרים, שרובם לא תורגמו לעברית לפני כן, מפי האומנים עצמם, או הקרובים להם. באמצעות קטעים אלו אנו אמורים להבין את נפש האומן ואת היחס שלו עצמו ליצירתו. הספר מחולק לחמישה חלקים שכל אחד סוקר זרם אחר באומנות של המאה התשע עשרה החל מהאומנות הניאו-קלאסית ועד תחילתה של האומנות המודרנית (ועובר דרך הרומנטיזם, הנטורליזם, הריאליזם והאימפרססיוניזם). לכל תקופה וסגנון מוקצה דף מבוא קצר המתאר את צמיחת הסגנון והרקע ההיסטורי שלו. כדוגמה, מביאים את התפתחויות הארכיאולוגיות (ובינהם חשיפת העיר פומפיי) כגורם התורם להתפתחות הסגנון הניאו-קלאסי). בכל תקופה מתוארים האומנים העיקריים שפעלו בה, לכל אומן מצורפת הקדמה ולאחר מכן מבחר מכתביו בהם הוא מתייחס ליצירותיו.
במבוא מתארים את הספר כמיועד לקהל חובבי האומנות בישראל בכלל ולמורים ולתלמידים בחוגים לאומנות באוניברסיטאות ובתיכונים. אמירה זו מכוונת לקהל רחב מאד. הספר מיועד כתוספת מתקדמת לאחר שכבר מכירים את האומן ואת יצירותיו, וכנדבך להבנה עמוקה יותר של האומנות. לחובבי אומנות הוא יתאים אך ורק אם ברצונם ללמוד על התיאוריה של האומנות ולא רק להינות מן היצירות עצמן. תלמידים במגמות אומנות ובאוניברסיטה ימצאו בו כלי עזר מדרגה ראשונה.
הספר אינו עומד בפני עצמו. כפי שכתבתי הספר נטול תמונות והדיון בתמונות מבלי לראותן מצריך יכולות זכרון מופלגת או התבוננת מול ספרי אומנות קלאסיים (המקדישים מקום רב ביותר ליצירות עצמן), מספר התמונות המוזכרות בספר גדול, והדפסה של כולן הייתה גם מגדילה את נפחו וגם מעלה את מחירו וכנראה ההוצאה החליטה לוותר על תמונות כלל ולהתרכז בטקסטים עצמם. למרות זאת, רשימת יצירות מסודרות לכל אומן (בסוף הפרק) אם שמות היצירות והמיקום שלהם היו יכולות לעזור מאד ברענון הזיכרון של הקורא (במידה וראה את היצירות בעבר) וחוסר זה בולט בספר.
עבור חובבי האומנות (שאינם סטודנטים הלומדים את המקצוע) השיטה המומלצת להנאה מהספר  היא לבחור אמן אחד, לעיין בספר תמונות שלו (או למצוא ברשת) ולקרוא בעיון את הפרק הרלוונטי תוך עיון בהערות ובמקורות נוספים (במקומות בהם המקורות נגישים ברשת, ניתנו הקישרים המתאימים, כמו למשל בפרק על ואן-גוך). לא לחינם הספר מכנה את עצמו שער, והעורכת העדיפה להכליל מספר רב של אומנים ולצמצם בפרק הוקדש לכל אומן כך שאורכו יהיה סביר ובפרקים הארוכים יותר יש חלוקה נוספת לפרקי משנה. התרגומים (שלפי הקרדיט רובם שייכים לנורית לוי) מותאמים לעברית בת זמננו תוך נסיון לשמירה על דרכי ההבעה המיוחדים של התקופה ושל כל כותב. התרגום גם מתקן מספר שמות של אומנים ששמם שובש במעבר לעברית לעומת הגיית השם בארץ המוצא של האומן (אדוורד מונק לעומת אדוארד,  אז'ן דלקרואה לעומת יוג'ין).
מאחר והשאלה הראשונה בכריכה האחורית של הספר היא כיצד צייר מונה את הסדרות שלו נביא ציטוט קצרצר מתוך ראיון של מונה עם פרנסואה תייבו-סיסון מפברואר 1918 (עמוד 353)
"ציירתי המון נימפיאות כשאני משנה כל הזמן את נקודת התצפית שלי, משנה את המוטיב בהתאם לעונות השנה ובהמשך עוקב אחר האפקטים שמותיר האור המשתנה מעונה לעונה. ואמנם הרושם משתנה בלי הרף, לא רק בין עונה לעונה, אלא גם מרגע אחד למשנהו, כי פרחי המים כלל וכלל אינם המחזה השלם; למען האמת הם רק הליווי. המרכיב היסודי של המוטיב הוא ראי המים אשר מראהו משתנה בכל שנייה בשל אופן השתקפותם של קטעי השמים המעניקים לו חיים ותנועה... זוהי עבודת פרך, אך כל כך שובה את הלב! לתפוס את הרגע החולף או לפחות את התחושה שלו היא משימה קשה דיה כאשר משחק האור והצבע מרוכז בנקודה יציבה אחת, כגון מראה עיר או נוף כפרי שאינו זז. ואולם כאשר מדובר במים, נושא שנתון בתנועה ומשתנה בלי הרף זו בעייה אמיתית, בעיה מרתקת ביותר, בעיה שעם כל רגע שחולף הופכת לדבר חדש ובלתי צפוי. אדם מסוגל להקדיש את כלחייו ליצירה שכזאת: אני הקדשתי לה שמונה עד תשע שנים בלי להתעייף ואז ייסורים קשים גרמו לי להפסיק..."
כריכת הספר שער לאמנות המודרנית

שער לאמנות המודרנית
אמנות המאה התשע-עשרה
מקראה
עריכה, מבואות והערות
זיוה עמישי -מייזלש (פרופסור אמריטוס של החוג לתולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים וכלת פרס ישראל בתולדות האומנות לשנת 2004)
619 עמודים ועוד מקורות ומפתחות
הוצאת מאגנס ירושלים תש"ע 2010

תגובה 1:

  1. האם מופיע הרקע החברתי שהביא לתובנות של אותם אמנים?

    השבמחק