המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור לעמוד המקורי ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com.

מעונינים לקבל מידע אסטרונומי ישירות לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של אסטרונומיה ומדע !

יום רביעי, 5 ביוני 2019

עוד שבוע בניו יורק

לא צריך תירוצים בשביל לנסוע לשום מקום, בטח לא לניו יורק, אבל אם הבת שלך כבר תשעה חודשים בשליחות שם, ואתה מתגעגע, לא תנצל איזו הזדמנות? ננצל. וההזדמנות היא יום הזיכרון האמריקאי Memorial day. זהו יום חופשי, שברמה הקהילתית מזדהים עם הנופלים, ועם הווטרנים וותיקי המלחמות, וראינו הרבה עצרות, ובכל בית קברות, דגלונים על קברי ווטרנים, אבל האמריקאי המצוי לרוב לא מכיר חיילים ובטח לא כאלו שנפלו, ולכן זהו גם יום של טיולים, סיילים וברביקיו. מוזר, אבל ככה זה. בכל אופן הדר אמרה שהיא תיקח יום חופש אחרי, ויום שישי לפני וככה יהיו לנו חמישה ימים לטייל, אני הוספתי לי עוד כמה ימים וככה יצא שיש לי שבוע בניו יורק סיטי ושבוע טיול בניו יורק סטייט.

זו הפעם השנייה שלי בניו-יורק, ככה שאני מכיר קצת את העיר, יודע מה יש איפה בגדול ואיך להתמצא. אם אתם מתכננים טיול ולא קראתם את הפוסט הראשון: "שבוע בניו יורק", מומלץ מאוד וזה יעזור לכם לתכנן את הטיול. גם פוסט זה יעזור,  במיוחד למי שכבר היו ורוצים לראות עוד דברים. כמובן שניו יורק כל כך גדולה שעוד יישארו המון מקומות, חוויות ואפשרויות בילוי.

גג המט
גג המט
הנה תוכנית הטיול בניו יורק, וכמו תמיד אצלי, זו תוכנית בקצב טורבו עם די הרבה אתרים והליכות, כמעט בכל יום מד הצעדים הראה מעל 20,000 צעדים ומרחקי הליכה של 14 קילומטרים ומעלה, לא כולל נסיעות ברכבת, ולכן קחו ממנה רק את מה שמתאים לכם, בקצב שלכם.

ומוזיקה. הרבה מוזיקה, כי ניו יורק היא גם מוזיקה. את הטיול הקודם פתחנו ב EMPIRE STATE OF MIND של JZ (בביצוע הרגוע יותר של אלישיה), והפעם נלך לאגדת מוזיקה, שעוד נרחיב בה, המאסטרו בילי ג'ואל.


הטיסות: ישירות עם אל-על ל -JFK. נכון שהן יותר יקרות, אבל זמן שווה כסף, והטיסות קצרות יותר, כי הן ישירות, וגם בשעות נוחות יותר (אחרת היה צריך לצאת יום קודם ולהפסיד עוד יום עבודה). לרוב האנשים לא משנה אם טסים לניוארק או JFK, אבל אני הייתי צריך דווקא JFK.


 ולתמונה הזו אני קורא Stairways to Heaven, וגם ללד זפלין עוד נגיע.


איפה ישנים: הפעם פשוט מאד, אצל משפחה בקהילה איפה שהדר בשליחות. יתרונות, זול מאד וגם אירוח נעים. חסרונות - רחוק ממנהטן. כמה רחוק? מתחנת הרכבת בוודמיר לתחנת הרכבת פן, לוקח 45 דקות, אבל רכבות יש פעם בחצי שעה או שעה, וגם להגיע לרכבת צריך, ולפעמים הוקפצתי ברכב, אבל אם הולכים ברגל זה לוקח עוד זמן, וכמובן צריך לתזמן היטב את זמני היציאה והחזרה. הערה - חשבתי להיות חכם ולחסוך מעט בדמי הרכבת ולנסוע רק עד תחנת ג'מייקה ומשם בתחתית אליה קניתי כרטיס שבועי. זה אפשרי, אבל התחתית הרבה יותר איטית (ורועשת ומטלטלת) ויש המון תחנות מג'מייקה והזמן  (וחוסר הנוחות) לחלוטין לא שווה את החיסכון (שהתברר כזעום).

עוד הכנות וסידורים - כרטיס שבועי למטרו אמרנו כבר. קצת אוכל לנשנושים כל יום. תיק קטן, בקבוק מים, בחלק מהימים צריך פליז או מטריה, בחלק חולצה קצרה, לבדוק תחזית כל בוקר ולא להיות מופתעים שיש גשם. תמיד יכול להיות שיהיה גשם. 

אטרקציות - יש שלוש אפשרויות לכרטיסי אטרקציות. כרטיס למספר ימים מסוים ולא מוגבל בכמות האטרקציות - בעייני טוב רק לשבעה ימים ומעלה אחרת יקר מאוד וצריך להתרוצץ להיכנס ולצאת, וגם אז אני לא בטוח שכדאי. יש כרטיס למספר מסוים של אטרקציות וגם הוא משתלם רק לעשר אטרקציות ומעלה ורק אם הולכים איתו לאלו שהכי יקרות (מעל 26$ ואת רובן עשיתי בפעם הקודמת). האפשרות שהתאימה לי: כרטיס בבניה אישית שנותן 20% הנחה. בחרתי חמישה אתרים שרציתי (לא כולל מוזיאון הטבע ומט להם שילמתי בנפרד) והשארתי את כל השאר גמיש, היה לי תיכנון מעורפל של מה עושים מתי, אבל הכל היה נתון לשינויים. ההמלצה שלי, תכינו טבלה באקסל, תסכמו את העלויות, ותראו מה מתאים לכם.

בכל ענייני הרכב ואפסטייט ניו יורק נדון בפוסט נפרד, ואת הפוסט הזה נקדיש לשבוע בעיר הגדולה.

יום שישי
טיסת LY001 ממריאה בשעה 00:45 ונוחתת בשעה 04:40 ב-JFK. את ביקורת הגבולות עוברים תוך פחות משעה, ואחרי המתנה למזוודות ראיתי שהדר כבר ערה אז היא באה לאסוף אותי, אחרת לוקחים UBER או LYFT. מפגש מרגש בשדה החנייה ויוצאים לדרך. אני על אדרנלין, הצלחתי אפילו לישון כמה שעות בטיסה, והייתה לי שורת מושבים שלמה לעצמי (רביעיה בג'מבו), והלכנו לציון של הרבי מלובביץ והאדמור השישי. מנהגי חב"ד במקום זה נראים לי משונים למדי, אולם מרגישים אווירה מיוחדת במקום זה בסמוך לקבריהם של שניים מגדולי ישראל. הציון פתוח 24 שעות ביממה.
לאחר מכן, הנחנו את החפצים בדירה, קפה ועוגה, ופנינו לבית הספר בו הדר בשליחות, להכיר את הצוות וגם קצת את התלמידים, וגם התפללתי שם שחרית. אחרי תפילת שחרית, התחלתי את דרכי לעיר ליעד שבחרתי רק בטיסה - מוזיאון הטבע.

הנה, ככה נראים אושר ושמחה של אבא ובת שלא נפגשו כמה וכמה חודשים, בשעה שש בבוקר, לערך על שפת האגם בוודמיר.



מוזיאון הטבע - Natural History Museum
גם בביקור הקודם הייתי במוזיאון הטבע, אולם זה מקום ענק שאי אפשר לראות את כולו ולכן הלכתי שוב, והפעם לתצוגות שונות, או לכאלו שלא הייתי בהן מספיק זמן לדעתי. מומלץ להכינס למוזיאון מכניסה הצדדית ברחוב 81. יש שם קופה, ואפשר לשלם כמה שרוצים, והתורים תמיד יותר קצרים מאשר בכניסה הראשית מכייון הסנטרל פארק.
בביקור התמקדתי בתצוגה האסטרונומית וכדור הארץ, באוסף המטאוראיטים המשובה (תקוע מעט בפינה נידחת, צריך לחפש אותו), ובדיורמות של חיות וציפורים. הביקור כולו ערך 4 שעות ובשלב מסוים מיציתי וגם כבר רציתי לחזור ולהתארגן לשבת.

מטאוריט גדול
מטאוריט גדול
מטאוריט גדול
באגף הים שפע יצורים ימיים מוזרים והגדול מכולם לוויתן כחול. יצור מוזר אחר הוא הדיונון הענק.

לוויתן כחול
לוויתן כחול
שפע של סלעים מוזרים בהרכבים מוזרים עוד יותר, שנוצרו בתנאים מסוימים מאוד בעולמות רחוקים. האסטרואיד ווסטה למשל.
סלע מהחלל
סלע מהחלל

וכמובן אי אפשר לדלג על אגף הדינוזאורים בקומה 4 (שכולל גם המון שלדים של יצורים כמעט עדכניים כגון ממותות).

X-זורוס כלשהו
X-זורוס כלשהו

כדאי גם להעיף מבט החוצה.

הדיורמות המפורסמות, מראות פוחלצים בסביבתם. לפני כחודשיים ביקרתי בתערכות הצילומים של סוגימוטו במוזיאון תל אביב שצילם את אותן דיורמות וכבר שם שאלית מה ההבדל בין צילום שלו לשלי. התשובה היא שאין שום הבדל, ולמעשה תמונות אלו אינן יצירת אומנות. היצירה האמתית היא של יוצר הדיורמות, המלאות בפרטים קטנים ועדינים (כדאי לקרוא את השלטים), ונעלמות לחלוטין מתמונותיו של סוגימוטו. סוגימוטו מתאר את הדיורמות כחסרות חיים אבל למעשה הן מלאות חיים דינמיות וכוללות המון פרטים זעירים. כולם הלכו לאיבוד בתמונה שכמו הקפיאה אותה. לפיכך אני דוחה לחלוטין את הפרשנות שלו וחושב שהוא טועה והפרויקט הספציפי הזה שלו, לא מוצלח כלל.

דיורמה במוזיאון הטבע
דיורמה במוזיאון הטבע
תמונה של תמונה של סוגימוטו
תמונה של תמונה של סוגימוטו

שבת מנוחה - הרבה שעות שינה שהייתי צריך שיכינו אותי לשבוע החדש.

יום ראשון
יצאנו הדר ואני למגדל החירות לתצפית. היינו ברוקפלר ובאמפייר, אבל התצפית ממגדל החירות שונה, בעיקר בגלל המיקום שלו במנהטן התחתונה. בניגוד לשני המגדלים האחרים, אין שם אפשרות לצאת ממש החוצה לאוויר הפתוח וכל התצפית פנימית.
פסל החירות ממגדל החירות
פסל החירות ממגדל החירות

גשר ברוקלין
גשר ברוקלין 

מרכז מנהטן
מרכז מנהטן

מרכז הקניות והתחבורה - אוקולוס
מרכז הקניות והתחבורה - אוקולוס


לאחר התצפית הלכתי למוזיאון הזיכרון 9/11. המוזיאון תת קרקעי והחלקים העיקריים בו בנויים בדיוק היכן שעמדו המגדלים. בחלק הדרומי תצוגת השמות, היכל הזיכרון עם תמונות כל הניספים והקראה של שמות וקטעים מאת המשפחה, ובחלק הצפוני, תערוכה של מה קרה דקה אחרי דקה. שתי תערוכות אלו קשות מבחינה רגשית וההרגשה די דומה לביקור באתרי זיכרון לשואה. בתצוגה במגדל הצפוני, בגלל הקשיים הנפשיים יש הרבה פתחים בהם אפשר לצאת גם באמצע, ולא מעט אכן עושים זאת, כי המעמסה הנפשית, במיוחד לאלו שהיו וחוו את האירוע, קשה.
שני עמודי ברזל שהיו יסודות הבניין
שני עמודי ברזל שהיו יסודות הבניין
מאות אריחים בגווני כחול ולבן אמורים לדמות את השמים כפי שנראו באותו בוקר
אריחי השמיים
אריחי השמיים
חלל האתר גדול מאוד וזהו למעשה המרחק בין שני הבניינים.
חלל האתר
חלל האתר
יסודות שנותרו בקרקע
יסודות שנותרו בקרקע
יסודות שנותרו בקרקע

מנוע של מעלית
מנוע של מעלית
מנוע של מעלית


כבאית הרוסה
כבאית הרוסה
כבאית הרוסה

וכמובן ערכנו גם סיור באתר החיצוני, שתי מזרקות הנופלות כלפי מטה למעין בור באדמה, התצוגות בדיוק מתחת.

מזרקות הזיכרון באתר 9/11
מזרקות הזיכרון באתר 9/11
וקצת מתרחקים לצילום מגדל החירות הגבוה, שגובהבו בדיוק 1776 פיט.

מגדל החירות
מגדל החירות


לאחר מכן הסתובבנו באתר הזיכרון החיצוני וחיפשנו מקום לאכול. סמוך מאד יש את מסעדות BRAVO, אולם המסעדה הבשרית הייתה סגורה ואכלנו משהו בחלבית, ולאחר מכן הלכנו להצטלם ליד פסל השור הזועם, רק כי הדר אמרה שהייתה באיזור פעם ופספסה אותו. משם המשכנו למוזיאון המט, גם הוא מבחינתי בפעם השנייה ודי התפלאתי שהדר עוד לא הייתה שם.

השור של וולסטריט
השור של וולסטריט


מוזיאון המט
בית המקדש של האומנות ואחד מהמוזיאונים הטובים בעולם. הוא ענקי, פרוש על שתי קומות (ועוד קצת) ומכיל אולמות על אולמות. תשכחו מלהספיק את כולו. צריך להתמקד. בעבר הכניסה הייתה בשיטת PAY AS YOU WISH, אולם כיום זו אפשרות מוגבלת רק לתושבי ניו יורק (ואולי עוד יום בשבוע בשעות הערב). זה המקל. הגזר הוא שהכרטיס טוב לכניסה במשך שלושה ימים רצופים כך שאפשר להספיק יותר. ייתכן והדר הייתה יכולה לקנות כרטיס בזול, אבל לקופות היו תורים, והזמן היה קצר, אז פשוט קניתי שני כרטיסים במחיר מלא (25$) במכונה.

המט ענקי, וגם בביקור שני אי אפשר להספיק הכול ולכן צריך להתמקד. התחלנו באומנות אירופאית של המאות ה-18 והלאה. אוסף נהדר של מונה, ואן גוך, רנואר וכל הח'ברה. לאחריו עלינו לאחד המקומות היפים ביותר בעיר, הגג של המט, ואחר כך המשכנו לאומנות האירופאית המוקדמת יותר, אולם התברר שרוב האגף בשיפוצים, ולכן כיוונו אותנו למקום אחר, שם תלו את יצירות המופת של רמברנדט וורמר. הספקנו לבקר בעוד כמה פינות ואתרים וכמו בפעם הקדומת, הגיעה שעת הסגירה (רבעק - אי אפשר עד שש?). תיכננתי לחזור למט לפחות עוד פעם אחת בטיול.

קתדרלת סולסברי
קתדרלת סולסברי
שני ציורי תנ"ך המראים את לוט הברוח עם בנותיו מסדום ואשתו הנשארת מאחור.
לוט בורח מסדום - קמיל קורוט 1843
לוט בורח מסדום - קמיל קורוט 1843

לוט בורח מסדום - קמיל קורוט 1843
לוט בורח מסדום - קמיל קורוט 1843
תמיד מומלץ לעלות לגג של המט, היה שם די מלא, ולא היה אפילו מקום לשבת (וגם היה חם מאוד), אז לא נשארנו הרבה זמן. יש שם גם מיצגי אומנות, ולמעשה אפשר להתייחס לכל הגג כמו עוד גלריה, אולם הנוף היפה ביותר הוא הנוף של מרכז מנהטן שמופרד ממך בצמרות הצעים של הסנטרל פארק.
גג המט
גג המט
והבחורה המסכנה הזו, חושבת לעצמה, למה לא עלי כתבו את הספר ואז את סרט ואז אני הייתי המפורסמת ולא הנערה המעצבנת מהמאוריציוס בהולנד. כמעט כל הנשים בציורים של ורמר עונדות תכשיטי פנינים, כך שיש יותר מנערה אחת עם עגיל פנינה. זו למשל. אבל לא עליה כתבו את הספר ולכן אפשר להבין למה היא חמוצת פנים.

(לא) נערה עם עגיל פנינה
(לא) נערה עם עגיל פנינה
ועוד ורמר


לאחר המט, עשינו סיור קצר בסנטרל פארק, אבל לא באמת סיור, אלא רק חצייה שלו ממזרח למערב, שם נכנסנו לתחתית וחזרנו לדירה. גם בסיסו קצר זה הספקנו לראות כל מיני דברים כדוגמת האובליסק המצוי בפארק, את הטירה (סגור לשיפוצים), את הצבים החביבים וסיור בגן השייקספרי.
הגן השייקספרי בסנטרל פארק
הגן השייקספרי בסנטרל פארק

הגן השייקספרי בסנטרל פארק
הגן השייקספרי בסנטרל פארק



ציפורים
בניו יורק אפשר לראות יותר ממאתיים מינים של ציפורים. מספר עצום. לא ראיתי כל כך הרבה, אבל הסנטרל פארק הוא מקום טוב לצפות בציפורים, במיוחד אזור הראמבל. את אדומי החזה רואים בכל מקום בעיר, ואם קצת מזל תראו ציפור קרדינל, ויש עוד המון ציפורים, ולמי שממש מתעניין הבנתי שיש גם סיורי צפרות, או פשוט לבוא לכמה שעות בנחת.


אדום החזה
אדום החזה

סנאי חביב
סנאי חביב


קורמורן שוויצר מותח כנפיים
קורמורן שוויצר מותח כנפיים


אווז קנדי
אווז קנדי


יום שני
הדר בהתנדבות בבית הספר (וכך כל השבוע), אז ביום אני מטייל לבד ובערב נפגשים ועושים דברים ביחד. הבוקר היה לי טרמפ ברכב לעיר, שמצד אחד זה מאוד נוח לעומת טלטולי הרכבת, ומצד שני לוקח לא מעט זמן. בסופו של דבר ירדתי במזרח מנהטן, ליד תחנת הרכבל שמגיע לאי רוזוולט. המקום היה בתוכנית, אבל לא ידעתי מתי וזו פשוט הייתה הזדמנות (התכנון באותו בוקר היה ללכת שוב למט). לקחתי את הרכבל ותוך כמה דקות אני על האי רוזוולט. ליד הרכבל יש לשכת תיירות אבל היא הייתה סגורה, אז פשוט פניתי דרומה לפארק 4 החירויות ע"ש פרנקלין רוזוולט, והגעתי לקצה האי עם תצפית נהדרת לבניין האו"ם (שמום).

אחד מהגשרים על נהר איסט
אחד מהגשרים על נהר איסט
אחד מהגשרים על נהר איסט

השלט של פפסי קולה
השלט של פפסי קולה
השלט של פפסי קולה

דגל ישראל
דגל ישראל
דגל ישראל בשדרת הדגלים ליד בניים האו"ם

בניין האו"ם
בניין האו"ם
בניין האו"ם

הרכבל לאי רוזוולט. הרכבל עולה, עובר בסמוך לגשר ויורד. נסיעה קצרה של כמה מאות מטרים, ופעול בתדירות סבירה. יש כאלו שיסעו ומיד יחזרו, אבל מומלץ לטייל באי.
הרכבל לאי רוזוולט
הרכבל לאי רוזוולט

השדרה (הראשונה או השנייה ) מהרכבל
השדרה (הראשונה או השנייה ) מהרכבל
השדרה (הראשונה או השנייה ) מהרכבל

מתחת לגשר, או כפי השיר הידוע של RHCP - Under the Brodge
מתחת לגשר
מתחת לגשר

פסל של רוזוולט
פסל של רוזוולט
פסל של רוזוולט

אין לכם מושג מה פירוש "ארבע החרויות"? גם לי לא היה עד שקראתי חלק מהנאום של רוזוולט. מדובר על ארבע חיריות בסיסיות שצריכות להיות לכל אדם. חופש הדיבור, חופש הדת, חופש מהזדקקות (תנאי מחייה מינימליים), והחופש מפחד.
ארבע החרויות
ארבע החרויות


באי עצמו יש גם מה לראות ולעשות בצידו הצפוני, אולם לא המשכתי לטייל באי, זה היה דורש הרבה שעות, שכן רוב האי צפונית לתחנת הרכבל והתחתית, אלא לקחתי את התחתית (יש תחנה אחת של קו F), למוזיאון המומה, שגם הוא היא בתוכנית, וקו F עובר ממש לידו. באי נהיה בפעם אחרת (מומלץ לקחת אוטובוס לקצה הצפוני ולחזור ברגל לתחתית). אני לא משתגע על אומנות מודרנית, אבל למומה שווה להגיע ולו רק בשביל STARRY NIGHT של ואן גוך. היו עוד כמה דברים מעניינים כמו תערוכה על מירו, אומן שאני ממש לא מצליח להבין, ומייצגים שונים. היו גם דברים הזויים לחלוטין כמצופה מאומנות עכשווית. המומה בשיפוצים והרחבות, ובעוד כשנה ייפתח עם תוספות של קומות ותצוגות.

STARRY NIGHT
STARRY NIGHT
וממש כמו באורנג'רי, קיר ענק עם ציורי ליליות המים של מונה
ליליות המים של מונה
ליליות המים של מונה
יש כאלו שלא היה להם כסף לקאנבס וצבעים. נראה שלפולוק היה יותר מדי כסף. המון צבע על המון בד קאנבס, אבל מה בעצם מצויר שם? כלום. קשקוש אחד גדול.
קשקוש פולוקי אופייני
קשקוש פולוקי אופייני
להפתעתי מסתבר שפולוק צייר גם דברים שאפשר למצוא בהם פשר. אמנם באבסטרקט, לא ניסחף, אבל יחסית לקשקושים שלו זה ממש ריאליזם.
השור של פולוק
השור של פולוק
ובשביל שתראו כמה צבע הוא שפך שם הנה תמונת פרופיל של התמונה.
פולוק מהצד
פולוק מהצד
חלל המוזיאון מעניין
מה עושה מסוק במומה?
מה עושה מסוק במומה?
ויצירות לא ברורות

אה??
אה??
וצבעים פסיכודלים של מירו
צבעים פסיכודלים של מירו
צבעים פסיכודלים של מירו

ודיוקן עצמי של מירו. הוא לא הרבה לצייר את עצמו, ולכן זו תמונה די נדירה.
דיוקן עצמי של מירו
דיוקן עצמי של מירו
חלל ענק במומה שמציג איזו יצירה מהמון אריחים קטנים.
חלל המומה
חלל המומה

ותערכות פיסול של ברנקוזי, ושימו לב להשתקפות של עצמי בפסל
ברנקוזי
ברנקוזי

ברנקוזי
ברנקוזי
בגן המומה, אליו יצאתי לנוח (ונכנסתי די מהר עקב החום הכבד), תופעה מעניינת. רואים דרך העץ את השמש בשני מקומות שונים? איך זה ייתן? לקח שנייה להבין, אבל בניין ענק שכולו זכוכית יוצר השתקפות של השמש! דמיינתי עולם עם שתי שמשות, כמו בסרטי המד"ב. ובתונה תוכלו לראות את הבניין מאחורי העץ.
שתי שמשות מאירות
שתי שמשות מאירות


אחרי המומה, עברתי בתיאטרון וקניתי זוג כרטיסים להצגה The play that went wrong. בקופה אפשר לקנות כרטיסי הרגע האחרון לאותו ערב, ולקבל את המקומות הגרועים ביותר, אבל במחיר של 30$ לכרטיס. הלכתי על זה.
משם המשכתי לסייר מבוסס טיפים של FTBYF Free Tours By Foot, חברה שעורכת עשרות סיורים בכל העיר וכולם ממליצים עליה. הסיור היא בשכונת Greenwich הטרנדית ולקח אותנו דרך תחנות היסטוריות בשכונה ועד כל המקומות בהם עשירים קנו בתים, וכמובן דרך הבית של FRIENDS (רק מבחוץ כמובן, כל השאר צולם בהולייוד באולפן). הסיור הסתיים בכיכר וושינגטון בה רואים איך ניו יורק לובשת חג, כל הקולג'ים סיימו ובכל העיר רואים בוגרים ובוגרות עם הגלימות והכובעים ובני משפחה, מצטלמים וחוגגים, ממש אווירה טובה.

המשולש הזו הוא החלקה הפרטית הקטנה ביותר במנהטן. כשהרחיבו את הכביש, הבעלים לא רצו למכור את השטח, ולכן השטח הופקע, פרט למשולש הזה, שעד לפני כמה שנים היה גם תחום בגדר. את דעתו של הבעלים על המלך אפשר לקרוא עד היום.
החלקה הפרטית הקטנה ביותר במנהטן
החלקה הפרטית הקטנה ביותר במנהטן
אז לא צילמו שם את פרנדז, למרות שאנשים שואלים באיזו קומה ואם אפשר להיכנס, ואין שום קשר בין תוך הבית לתוך הבית של חברים שהוא בכלל סט בהוליווד ועדיין המקום הפך לאתר עלייה לרגל.
הבית של חברים
הבית של פרינדז
בכיכר וושינגטון, כמו בכל ניו יורק צהלה ושמחה, ורבים נכנסים עקב החום למימי המזרקה, כאשר עשרות בוגרים ובוגרות בגלימותים ובכובעיהם גודשים את העיר מלווים בהורים וחברים.
כיכר וושינגטון
כיכר וושינגטון

כיכר וושינגטון
כיכר וושינגטון

זה היה יום ממש חם ואני הייתי ממש מותש, ולכן עצירה קלה בחנות סבן אילוון (7/11 Seven Eleven) לקניית קולה (BIG GULP וגלידה) עזרו מאד, והמשכתי לתחנת פן לפגוש את הדר. הלכנו למסעדה חלבית (עוד סניף של BRAVO), לידו יש גם מסעדה בשרית, והזמנו כל מיני מוקפצים עם דגים וקינחנו בגלידה, משם הסתובבות הבלתי נמנעת דרך כיכר טיימס הרועשת וההמונית, ומשם לתיאטרון.

טיימס סקוור
טיימס סקוור
הגודש של האורות, הרעש של האנשים והתחבורה, יוצרים אווירה דחוסה, ולא כולם ימצאו אותה נעימה, ובכל זאת, תגלו שאתם כנראה עוברים בנקודה זו יותר מפעם אחת בטיול. שימו לב למיצגים השונים שפזורים שם, כל כמה זמן הם מתחלפים, אצלי היו דברים שקשורים לעיצוב.
טיימס סקוור
טיימס סקוור
ורק בשביל הקטע יושבים על המדרגות האדומות
טיימס סקוור
טיימס סקוור


The Play That Went Wrong
הצגה בתוך הצגה. חבורת הדרמה של האוניברסיטה מעלה הצגה, "הרצח באחוזת האוושאם". כצפוי מהשם, מההתחלה הכל משתבש. ההצגה מבוססת על שני מרכיבים. הומור סלפסטיק בו התפאורה פשוט מתפרקת מרגע לרגע, והומור שנון הרבה יותר עם עשרות רפרנסים לכל שאר המחזמרים (מהמילטון דרך פאנטום האופרה, המלך ואני ועוד), כל ספרי הבלש - כריסטי והולמס, ועוד הומור בסגנון מונטי-פייטון. דוגמה אחת היא כאשר השחקנים מתבלבלים בסדר של השורות והצופה נאלץ לזכור מה היה כל משפט קודם, ועדיין להתמודד עם הדיאלוג שיוצא ממנו משהו הגיוני. בכל אופן צחקנו בכל לב, גם מהטמטום של מה שקורה וגם מההומור היותר מוצלח. גם בדרך חזרה עברנו בכיכר טיימס, שכמובן צריך להיות בה ביום ובלילה, ואז לתחנת פן ומשם לדירה, מאוחר מאוחר.
הבמה לפני שהכל מתבלגן
הבמה לפני שהכל מתבלגן


אה, המקומות. כמו שאמרתי הכי גרועים שאפשר. שורה ראשונה והכי בצד, אבל זה לא הפריע לראות כלום, ואפילו היה מקום ריק לידי אז עברתי אליו וישבתי בניחותא כלפי הצד. אז לא צריך להיבהל מכרטיסים כאלו וזו דרך בהחלט משתלמת לראות הצגות.

יום שלישי
התחלתי את היום בסיור עצמאי באיזור בניין FLATIRON. הסיור קצר אבל יש כמה גורדי שחקים מעניינים גם במבנה וגם בסיפור מאחוריהם.
בניין FALTIRON

שעונים נאים יש לרוב.

והאמפייר סטייט בילדינג צץ לו

עוד גורדי שחקים

גורד שחקים עם שעון ענק (8 מטר קוטר), בכל ארבעת הצדדים.


משם המשכתי למוזיאן פריק הנהדר, מוזיאון בתוך בית המשמר גם את הבית וגם את האוספים שבו וגולת הכותרת, שלוש תמנות של ורמר כולל זו שבעיני היא היפה מכולן שלו. המקום מקסים, התערוכת, הקבועות והמתחלפות מעניינות, ויחסית המוזיאון אינו גדול ולכן גם הביקור בו לא מעייף. בשנת 2020 מתוכננת הרחבה של הפריק שתכלול גם את הקומה העליונה של הבית ותאפשר הצגה של שאר הבית ויותר פריטים מהאוסף.
בפריק אסור לצלם, רק בגן הפנימי (שהיה פעם דרך לכרכרות ולא חלק מהבניין).
הגן הפנימי בפריק
הגן הפנימי בפריק

הגן הפנימי בפריק
הגן הפנימי בפריק
ומבט מבחוץ, מהשדרה החמישית אל הבית
מוזיאון פריק
מוזיאון פריק


כבר הזכרנו את ורמר במט, אין יותר מדי תמונות שלו, ושש מתוכן נמצאות בניו יורק. התמונה של הנערה הצוחקת היא היפה ביותר בעיני. הרבה דמויות של ורמר נוגות ועצובות (זוכרים את הנערה עם העגיל פנינה למעלה), ואילו זו, חיוך שכולו אור, עם הזהב בבגדים, ואפילו מפת הולנד למעלה, מול דמותו המסתורית של הקצין. נפלא.
ורמר - קצין ונערה צוחקת - 1657 - אוסף פריק
ורמר - קצין ונערה צוחקת - 1657 - אוסף פריק


מהפריק הלכתי למוזיאון MET BREUER, סניף של המט שמציג אומנות עכשווית, ולא מצאתי שם כמעט שום דבר שעניין אותי (ומה שכן מצולם פה). אין מה לעשות, אני איש האומנות הקלאסית. יצאתי די מהר, אבל תמיד כדאי לבדוק בתערוכות המתחלפות.

מוזיאון MET BREUER
מוזיאון MET BREUER

מוזיאון MET BREUER
מוזיאון MET BREUER

מוזיאון MET BREUER
מוזיאון MET BREUER


המארחת שלי אמרה שיש תערוכה על ליאונרד כהן במוזיאון היהודי ואמרתי לעצמי שנעיף מבט. החלטה נבונה, כי בעיני מכל התערוכות המתחלפות בניו-יורק זו הטובה בעיר. דבר זה מראה שחשוב להשאיר זמן גמיש ולשאול מקומיים מה קורה בעיר בזמן שאתם נמצאים.

A crack in Everything חובבי כהן, יזהו את השורה, וגם אם לא, זה לא משנה. אמנים מציגים דברים שעשו בהשפעת כהן והמוצג הראשון אותו רואים בקומת הכניסה, המוקדשת כולה לעבודות וידאו הוא סרט ארוך של ג'ורג' פוק שנקרא Passing Through, גם זה שיר מוקדם של כוהן. הסרט מוקרן באולם מרווח ויש גם פופים. השתרעתי על פוף ונכנסתי לקסמי הסרט המוקרן בכמה ערוצים על כל הקירות עם סאונד מעולה וסוקר את כל תחנות חייו של כוהן וכמה שירים מרכזיים שלו. פשוט מדהים. רק הסרט הזה לוקח שעה! ואת זה גיליתי רק כשהוא הסתיים (נכנסתי ממש בסוף, אז יצא לי תיזמון טוב) והופתעתי מאוד כי ממש לא שמתי לב שהזמן עובר. למעשה אפשר לראות אותו גם בלופ, ולמעשה אפשר פשוט להיכנס ולהישאר שם עד שסוגרים את המוזיאון. שאר התערוכה מומלצת גם, למרות שדברים לא מובנים (המיצג של ארי פולמן למשל), אולם יש עוד עבודות וידאו מרתקות המראות שילוב מקהלות ובודדים ב-19 ערוצי וידאו ובשני אולמות שצריך לעבור ביניהם ולעמוד באמצע, אפשר גם לשיר את השירים תוך כדי, יש שירונים עם המילים, גירסאות כיסוי, וידאו המראה את הדיוקנאות העצמיים שהוא אייר (מאות!) ועוד. הייתי שם כשלוש שעות ואפשר להיות גם יותר.

A crack in Everything - תערכות ליאונרד כוהן
A crack in Everything - תערכות ליאונרד כוהן


חזרתי למט, לא ידעתי מה עוד אני רוצה לראות, אז בדקתי איזה תערוכות מיוחדות יש וראיתי שיש תערוכה של כלי הנגינה של זמרי ולהקות הרוק. נכנסתי ונהנתי. הביטלס, קלפטון, לד זפלין, פרינס, כל הכלים, הסרטונים, המוזיקה ועוד. תערוכה נהדרת, וכזו שיהיה קשה לעשות בעוד מקומות, כפי שרשימת המשאילים לתערוכה מראה. בהחלט לא תערוכה שאופייני למצוא במוזיאון, אולם גם זו דרך להביא קהל צעיר למוזיאון. בקיצור, זה היה יום מוזיקלי ממדרגה ראשונה ומומלץ ביותר.


הסט של הביטלס
הסט של הביטלס

הגיטרה של קלפטון
הגיטרה של קלפטון

אמרתי לכם שעוד נגיע ללד זפלין והנה ג'ימי פייג' על גיטרת הצוואר הכפול (יש גם סרטון שבו הוא מסביר קצת יותר).

ג'ימי פייג' על גיטרת הצוואר הכפול
ג'ימי פייג' על גיטרת הצוואר הכפול

הסט של להקת The WHO
הסט של להקת The WHO

לאחר הביקור במט ותוך שאני מפזם שירים של ליאונרד כוהן (בעיקר סוזנה), חציתי את הסנטרל פארק עד תחילתו במסלול ארוך, דרך הפסלים, האגם, הראמבל (יער) מזרקת בתסדה, המול ועוד.

אליס בארץ הפלאות. כולם נהנים לטפס עליו
אליס בארץ הפלאות. כולם נהנים לטפס עליו

האגם - סנטרל פארק
האגם - סנטרל פארק

חיפוי הקרמיקה הייחודי של המעבר ליד בתסדה
חיפוי הקרמיקה הייחודי של המעבר ליד בתסדה

מזרקת בתסדה
מזרקת בתסדה

המון גורדי שחקים
המון גורדי שחקים
הפסל הבא מנציח סיפור מרתק. בדצמבר שנת 1924 פרצה מגפת דיפתריה בעיירה קטנה באלסקה בשם נום. לאחר כמה מקרים, רופא העיירה הבין שמדובר במגפת דיפתריה והתרופות שהיו לו, פג תוקפן והן לא היו יעילות. בחורף היה ניתן להגיע לעיירה רק בשבילים. הרכבות לא הגיעו עד לשם, מטוסים טרם טסו אז למקומות כאלו. הדרך היחידה להציל את העיירה היה להביא תרופות, אולם לא היו אמצעי תעבורה זמינים. הוכרז סגר על המקום, אולם בגלל הזמן שחלף, היה סיכון להתפשטות לעיירות וכפרים סמוכים ואוכלוסיה של 10,000 איש הייתה בסיכון שכן אחוזי התמותה ללא טיפול קרובים ל-100%. רק שנים מעטות קודם לכם, היכתה השפעת הספרדית בעיירה וקטלה כמעט ממחיצתה. הטמפרטרוות היו באזור -50 מעלות וזה היה אחד החורפים הקשים.
ההחלטה הייתה להוציא משלחות מזחלות כלבים שירוצו כמו מירוץ שליחים עם מינימום הפסקות. לא נאריך בכל הפרטים הלוגיסטיים והדרמה. המבצע הצליח, משלוח ראשון הביא מספיק מנות שהיו באנקרוג' והצליחו לתת שליטה על המגיפה, והמשלוח המרכזי הביא את יתר המנות. זמן ההגעה היה 5.5 ימים. מהירות שיא.
הכלב בלאטו, היה הכלב המוביל בצוות כלבי המזחלות האחרון, שנכנס לעיירה והביא את החיסון, והוא זכה להיות מונצח בפסל נאה בסנטרל פארק, וגם בפסל דומה באנקורג' אלסקה, ולנו נישאר להעריך את אומץ ליבם של אנשי וכלבי המזחלות שהצילו עיירה שלמה.

פסל הכלב בלאטו
פסל הכלב בלאטו


משם חזרתי לוודמיר והלכתי עם הדר לאכול איזה בורגר. שימו לב, במסעדה ביקשתי צ'יפס וקיבלתי משהו שנראה כמו תפוצ'יפס. אל תטעו. רק פרייז Fries, אפילו אם מדברים עברית במסעדה.

יום רביעי
שוב סיור רגלי, הפעם עצמאי בשכונת EAST VILLAGE דרך בניינים וסיפורים. מבחינתי, טיול לחו"ל חייב לכלול ביקור בחנויות ספרים מקומיות ובני יורק החנות היא Strand, מקדש לאוהבי ספרים שיש שם בערך כל מה שרוצים. 4 קומות ועשרות קילומטרים של מדפים, חדשים משומשים ונדירים. תענוג. אני מרגיש כמו ילד קטן בחנות ממתקים ולא יודע לאיפה ללכת קודם.
ככר אסטור
ככר אסטור

השתקפויות נאות
השתקפויות נאות
עמודי המוזאיקה הם סימן ההיכר של האיזור.

עמודי המוזאיקה
עמודי המוזאיקה
העמודים הם יוזמה פרטית של מישהו שמשקיע בהם שעות רבות. כמובן שהם נבנו ללא אישורים אבל העירייה משאירה אותם על כנם.
עמודי המוזאיקה
עמודי המוזאיקה
זה בית הסוחר, אחד הבתים הישנים במנהטן והוא משומר היטב, אולם במגרש לידור וצים לבנות בניין גבוה ויש חשש שהעבודות יערערו את הבניין הישן.
הנושא כנראה בבית המשפט, לא התעמקתי. שעות הפתיחה של האתר מצומצמות, אבל נראה שכדאי לבקר בו.

 בית הסוחר
 בית הסוחר




פסלו של ג'ורג' וושינגטון

וקצת תמונות מחנות הספרים סטרנד היפה. מומלץ!
חנות הספרים סטרנד
חנות הספרים סטרנד



חנות הספרים סטרנד
חנות הספרים סטרנד

משם הלכתי לסיור במקדש ניו יורקי אחר, ה MSG או המדיסון סקוור גארדן (שלא נמצא אפילו קרוב למדיסון סקוור). איגרוף, הוקי, כדורסל והופעות, הכל יש באולם הזה, בו עשינו סיור מהנה בכל הקומות, היציעים, הסווטיות, חדרי ההלבשה (האופן חלקי, כי הייתה הופעה באותו יום).

עוד בכניסה מצלמים אתכם כמו בכל מקום, אבל הפעם שולחים לכם וידאו קצר באימייל. תברחו כדורסל או הוקי, יש אביזרים ובמשך ארבע שניות מצלמים אתכם על רקע מתאים. חבשתי כפפות הוקי ומקל, ושיחקתי אותה למשך 4 שניות ווין גראצקי.

המדיסון סקוור גארדן
המדיסון סקוור גארדן 
אחד האירועים ההיסטוריים הוא קרב האגרוף בין מוחמד עלי ל ג'ו פרייזר.
קרב האגרוף בין מוחמד עלי ל ג'ו פרייזר
קרב האגרוף בין מוחמד עלי ל ג'ו פרייזר



האולם עצמו, מסודר להופעות מוזיקה.
חדר ההלבשה של קבוצת הרנג'רס
חדר ההלבשה של קבוצת הרנג'רס
חדר ההלבשה של קבוצת הרנג'רס

חדר ההלבשה של הניקס

חדר ההלבשה של הניקס
חדר ההלבשה של הניקס

הזכרנו הופעות, אז אין אפשרות להתעלם משיאן ההופעות, בילי ג'ואל שכבר מופיע שם במשך שנים, הופעה או שתיים בחודש, כולן SOLD OUT (שזה אומר מעל 22.000 איש). אם יש הופעה של בילי, לכו על זה. כן, בילי קצת הזדקן מאז הקליפ שהבאתי בפתיחת הפוסט (ואם קרראתם מספיק בעיון, גם אתם השדקנתם בכמה דקות). הכרטיסים הזולים ביותר עולים 100 דולר (היקרים 400-600), ומהסרטונים ברשת נראה שזה שווה כל רגע. שיר הסיום של ההופעות הוא תמיד PIANO ואחריו ההדרנים. הנה ככה זה מהקונצרט החמישים. הקהל כבר יודע למה לצפות ואיך שבילי מתחיל להרכיב את המפוחית סביב הצוואר האקסטזה מתחילה ולא נרגעת לרגע. אתם כבר מבינים שמאותו רגע, חוץ מסוזנה, גם הפסנתר נתקע לי בראש למשך הרבה מאוד זמן.



ביציאה מה-MSG רואים את הפסנתר ששימש בהופעה ה-100 ביחד עם רשימת השירים של אותו מופע. אני חוזר על ההמלצה, אם יש הופעה כשאתם בעיר, לכו על זה. לא תתחרטו.

 הפסנתר ששימש בהופעה ה-100
 הפסנתר ששימש בהופעה ה-100

רשימת השירים
רשימת השירים


משם הלכתי לשער גוליבר, מקום של מיניאטורות מאותם אנשים שעשו את מיני ישראל, וירושלים מיוצגת שם בצורה יוצאת דופן, בין מוצגים רבים משאר העולם. נחמד ומומלץ.

שדה תעופה עם המראות ונחיתות.
שדה תעופה עם המראות ונחיתות.
שדה תעופה עם המראות ונחיתות.

וגשר המיתרים בירושלים

סטונהנג'

סטונהנג'
סטונהנג'
שער הניצחון
שער הניצחון


משם הלכתי להיי ליין והתחלתי מרחוב 14 עד המקום החדש "הדסון יארד" עם הבניין המוזר והמדרגות. ההמלצה שלי היא להתחיל דווקא משם ולראות מתי אפשר לקבל כרטיס כניסה לבניין ולתזמן את ההליכה בהיי ליין עצמו בהתאם (וגם אין צורך ללכת עד הסוף, אפשר להתחיל ולחזור). לי נתנו כרטיס לעוד שעה אבל לא היה לי זמן לחכות וויתרתי וכבר חזרתי לוודמיר ויצאתי עם הדר למסעדה.

כל מיני עבודות אומנות על היי ליין
כל מיני עבודות אומנות על היי ליין

והפתעה עותק של אהבה ממוזיאון ישראל

כל מיני עבודות אומנות על היי ליין
כל מיני עבודות אומנות על היי ליין
אניא והב השתקפויות

דיוקן עצמי
דיוקן עצמי
דיוקן עצמי

ומבנה-פסל VESSEL בהאדסון יארד.
ומבנה-פסל VESSEL בהאדסון יארד.
ומבנה-פסל VESSEL בהאדסון יארד.


המבנה נראה גבוה בפני עצמו אבל הוא מתגמד לעומת הבניינים שבנו שם.


ומבנה-פסל VESSEL בהאדסון יארד.
ומבנה-פסל VESSEL בהאדסון יארד.

בית כנסת ישן סמוך להאדסון יארד
בית כנסת ישן


 בדרך ממהדסון יארד לתחנת פן עוברים דרל עוד מקדש ניו יורקי, חנות BH PHOTO, המקום בו אפשר למצוא כל מה שקשור לצילום. לצערי לא היה לי זמן להסתובב ולרכוש אפילו שתמיד אפשר לקנות עדשה חדשה או שתיים.

יום חמישי - הגן הבוטני ומוזיאון בברוקלין
היום האחרון בעיר והקדשתי אותו לברוקלין, לחלק קטנטן מברוקלין. הגן הבוטני ומוזיאון ברוקלין. הגן הבוטני קטן למדי, לא מתקרב אפילו לגודל של הגן בברונקס, אולם הוא יפה ומגוון, ומתהדר בשדרת עצי דובדבן שאת פריחתם פספסתי (סוף אפריל או תחילת מאי). בגן חלקות וחממות שונות והביקור בו נעים ומשרה אווירה של שלווה ורוגע.

הגן היפני בגן הבוטני
הגן היפני בגן הבוטני

תצוגת הבנוסאי
תצוגת הבנוסאי



שעון שמש בגן הוורדים
שעון שמש בגן הוורדים
שעון שמש בגן הוורדים


צמוד לגן נמצא מוזיאון ברוקלין. התערוכה הזמנית על פרידה קאלו כבר הסתיימה, ובתערוכות המתחלפות לא מצאתי עניין, אולם התצוגות הקבועות מציגות אוסף נאה של אומנות אמריקאית מוקדמת (המאה ה-19). במוזיאון מחסן הפתוח לקהל ומראה איך המוזיאון מאחסן יצירות של תערוכות עבר או כאלו שאין לו מקום להציג. זה רק אחד מהמחסנים של המוזיאון והביקור בו נותן הצצה קטנה למאחורי הקלעים. חלק מעניין נוסף בתצוגה הוא שחזור חדרים תקופתיים כולל בקתה שלמה שהועברה למוזיאון. אגף מעניין נוסף או האגך הארכיאולוגי שגם בו אוסף גדול של מצרים העתיקה, כולל ארבע מומיות.




מפלי הניאגרה - היעד הבא שלנו!

מחסן במוזיאון שמשמ גם כתצוגה


תמונות אימפרסיוניזם אמריקאי
אימפרסיוניזם אמריקאי
אימפרסיוניזם אמריקאי

אימפרסיוניזם אמריקאי
אימפרסיוניזם אמריקאי

מומיה באגף העתיקות
מומיה באגף העתיקות


לאחר המוזיאון היה לי עוד מעט זמן ונכנסתי לספרייה הציבורית של ברוקלין, שם הייתה תערוכה על פליטים יהודים בשנחאי בזמן השואה. לא היה לי זמן לביקור ממצה במקום אלא יותר להתרשמות קצרה ומשם נסעתי בחזרה לאסוף את הרכב השכור שהזמנו.






תם הטיול בניו-יורק פנינו מועדות לאפסטייט וליעד שלנו לשבת: מפלי הניאגרה!

לסיכום, ניו יורק היא אכן העיר, יש בה הכל והיא דינמית ומשתנה. דברים חדשים נוספים, ואחרים מתחלפים ולא משעמם לרגע. גורדי שחקים חדשים נבנים כל הזמן, ואפילו שלא עברו שנתיים, כבר צצו לא מעט בניינים חדשים (כל אזור האדסון יארד). חרשתי כבר יטב את העיר ובכל זאת תמיד אפשר עוד ותמיד ישנם מוקמות שארצה לחזור אליהם (האינטרפיד, עליה ויתרתי הפעם) ומקומות חדשים (עוד אתרים בברוקלין, יום שלם לסטטן איילנד, הארלם וצפון מנהטן), ומי יודע, אולי גם הופעה של בילי ג'ואל.