יום שני, 26 בספטמבר 2011

גדל אשר באך

לפני שנים רבות אמר לי נמרוד, תקרא ספר טוב, קשה וגם רק באנגלית אבל כדאי "גדל אשר באך"... לאחר כמה שנים הזדמן לי להשאיל את הספר וקראתי אותו במשך מספר חודשים (אכן קשה ואכן באנגלית). יציאתו של הספר לעברית התאפשרה אודות למאמץ אדיר של המתרגמים, טל כהן, וירדן ניר בוכבינדר שרק בגלל העובדה שהם צעירים למדי (בדיוק בגילי), אי אפשר לקרוא לה מפעל חיים, אבל בהחלט זה לא רחוק מכך. חלקים רבים (והמשעשעים במיוחד) של הספר מתבססים על משחקי לשון ומילים. תרגומם, תוך שמירה על כל המשמעויות, נחשבה משימה בלתי-אפשרית (באותה מידה שתוכנת שחמט תנצח את אלוף העולם בזמן כתיבת הספר) והסתבר שכמו שתוכנות המחשב מנצחות, גם תרגום הספר אפשרי. כמובן אין זה תרגום של מילה במילה אלא תרגום רעיוני תוך שימוש בעושר של השפה העברית (שאינו נופל מן האנגלית) ובמשמעויות הכפולות של מילים רבות בעברית. מבחינה זו, התוצאה, שהמתרגמים עמלו עליה 15 שנה מרהיבה, מהווה יום חג לאוהבי ספרות העיון בארץ באשר הם ומצדיקה פינוי מקום במדף.

בגב הספר דברי שבח רבים, של דוקטורים ופרופסורים נכבדים, ובוודאות כולם כאלו המכירים את הספר וקראו אותו במקור. רובם מדברים על ההישג הגדול שבתרגום. הרגשתי זהה להרגשתם, אולם אלו שאינם מכירים את הספר ייתכן ויתקשו להבין על מה החגיגה הגדולה.

הספר "גדל, אשר בך" של דאגלס הופשטטר, הינו קודם לכל ספר בלוגיקה ובמחשבה וזיקתו הגבוהה ביותר היא לתחומי המתימטיקה ומדעי המחשב. אפשר להבין זאת כבר משם הספר המקדים את גדל, למרות שלא הייתי כועס על המתרגמים אם היו משנים ל: "אשר, באך גדל" ושומרים על רצף הא.ב. אני חושב שגם המחבר היה מסכים לשינוי זה.

הרבה ספרים עוסקים בלוגיקה, אבל הייחוד של הספר הוא בכך שהוא מקשר את תחומי הלוגיקה הפורמלית והריאלית לתחומי האומנות הויזואלית והאודיואלית, ומשלב את הלוגיקה ובפרט את מושג ההתייחסות העצמית ביצירותיו של מ.ק. אשר , על תעתועיהם ובמוזיקה (המתימטית מאד) של באך. את התמונות של אשר רובנו מכירים (ואם לא, הן מופיעות בספר), אולם יצירתו של באך "מנחה מוזיקלית" היא יצירה שאינה מוכרת ואינה מושמעת כמעט בארץ וגם הקורא לא יכול להכיר אותה בפורמט של ספר (בימינו הדבר אפשרי, גירסה אלקטרונית של הספר ייתכן ותכלול את הקטעים המוזיקליים) והוא נצרך למצוא אותה מפוזרת במקומות שונים ברשת (כדאי מאד. למטה החלק הראשון בלבד, היצירה כולה הנה מעט ארוכה וגם יש ביצועים לכלים שונים).


שילוב התחומים הנעשה לאורך כל הספר מבהיר לנו כי המילים, התמונות והצלילים הם כולם מאפיינים של החשיבה האנושית וקשורים אחד בשני ויוצרים ביחד את כותרת המשנה של הספר "גביש זהב נצחי" שהוא התרגום המילולי של "Eternal Golden Braid" אולם בעברית הוא מתורגם דווקא "גביש בן אלמוות" (נסו לבד להבין למה, זו אחת מעשרות החידות הקטנות הנמצאות בספר).
הספר קשה, אפילו קשה מאד לקריאה ולהבנה. לא פלא שהמתרגמים (והקוראים של הספר במקור) היו רובם מתחום מדעי המחשב והמתימטיקה להם המונחים הפורמליים של הלוגיקה ברורים והם יכולים לעקוב אחריהם ביתר קלות (אך לא לגמרי להבין איך זה מתקשר למוזיקה).

חובבי המוזיקה המכירים את המונחים (המתימטים ביסודם, אך לא מובנים מאליהם) של סולמות, עליה ,ירידה, כרומטיה ואכרומטיה, פוגה וקנון יבינו היטב את הניתוחים המוזיקליים ויצטרכו להתעמק בנבכי הלוגיקה.
על מנת להקל את ההבנה, וכמובן, לתת לספר חן מיוחד, כל פרק נפתח בדיאלוג חביב בין דמויות בדיוניות (אכילס, צב, סרטן, זנון ועוד לפי הצורך), אשר מציג בצורה קלילה ומשעשעת מאד את הנושא. הפרק שעוסק אחריו כבר הרבה יותר קשה ומעמיק, אולם הוא עקבי ואינו עורך קיצורי דרך, כך שאפשר לצלוח אותו.
אותם פרקי דיאלוגים בנויים גם הם לפי יצירותיו של באך (או לפי תמונותיו של אשר), צריך לקרוא אותם ולהקשיב למוזיקה תוך כדי. יש בהם חזרות, אלתורים, עליות וירידות והם הדרך הויזואלית (פרט כמובן לדפי תווים) להציג יצירה מוזיקלית.

נביא לדוגמה את קנון הסרטן בעמוד 230 (וכל מכירי הספר בוודאי מהנהנים בראשם). בקנון מוזיקלי זה של באך יש שני קולות המנגנים את אותם תווים בדיוק אבל בסדר הפוך. גם במוזיקה קשה מאד לחבר יצירה כזו והדיאלוג המייצג אותה בנוי בצורה זו בדיוק ואפשר לקוראו מהסוף להתחלה. לא תהיה לו את אותה משמעות. אין זה פולינדרום כמעין "ילד כותב רופא אפור בתוך דלי", אבל תהיה לו משמעות אחרת שונה ומשעשעת. לצורך הכתיבה נאלץ המחבר (והמתרגמים בעקבותיו) לשבור כמה כללי דקדוק, למצוא משמעויות מעט מאולצות למילים ולעגל כמה פינות אחרות. כך במקור וכך גם בתרגום, כאשר המחברים שולפים מילים מעמקי הזכרון (לירה - היה פעם מטבע כזה והיה פעם גם כלי נגינה כזה) בעלי משמעות כפולה שיובילו אותם בבטחה להשגת המטרה. דוגמה להומור בספר מובאת מיד אחר כך בפרק "הרציני" בו מתחיל המחבר כך:
"קנון הסרטן" מכיל שלוש דוגמאות לאזכור עצמי עקיף. אכילס והצב מתארים שניהם יצירות אמנות שהם מכירים - ולגמרי במקרה, יש ליצירות אלו אותו המבנה כמו לדיאלוג עצמו (שערו בנפשכם את הפתעתי כשאני, המחבר, שמתי לב לכך!).
ייתכן ובמקומות מסוימים אפשר יהיה לתרגם יותר טוב, אבל אין זה כלל משנה, למתרגמים היה את האומץ ואת התעוזה לצאת לדרך (ומי יודע כמה רצו ונכשלו בה) ואת ההתמדה והעיקשות להתקדם בה ולהגיע לכדי ספר גמור.

אורכו של הספר מטריד. 800 עמודים על לוגיקה קצת קשים לעיכול אפילו שהם מלאים באיורים ובציורים המתאגרים של אשר. לקראת סוף הספר המחבר דן בתופעה של אנשים שקוראים בספרי מתח את הסוף ומציע שהסוף יהיה ממוקם בנקודה כלשהי בספר ולאחריו רק דיבורי סרק שאינם מועילים לעלילה. רוב קוראי "גדל אשר באך"  חושבים שספר זה אכן נכתב כך אולם חלוקים היכן נקודת סיום זו נמצאת. דעתי האישית היא כי נקודה זו תהיה פשוט במקום שתרצו לעצור ולהפסיק. לאיפה שלא תגיעו בספר (ואני תקווה כי תשרדו עד הסוף, למרות שגם זה לא יעזור לכם כי תגלו שהגעתם שוב להתחלה אך בסולם גבוה יותר), הנאתכם מובטחת ותובנות חדשות ילוו אתכם.
גדל אשר באך - דאגלס הופשטטר
גדל אשר באך - דאגלס הופשטטר
גדל אשר באך - גביש בן אלמוות
פוגה מטפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול
דאגלס ר' הופשטטר
בתרגום טל כהן וירדן ניר בוכבינדר
הוצאת דביר
תשע"א 2011
המקור יצא לאור בשנת 1979. מהדורה חדשה יצאה בשנת 1999.
847 עמודים

תגובה 1:

  1. תודה לך,
    אני איני מהתחום ובכל זאת ממש מוקסם. מה דעתך על הקמת בלוג להחלפת רעיונות ותובנות שהרי אני לפחות, מסופק אם שמתי ליבי לכל דקויותיו.

    השבמחק