ביום השואה פירסם מאיר עוזיאל פוסט בפייסבוק שהיה נראה לי חשוב מדי בשביל שייעלם בנשיות ממלכת הצוקרברג. ברשותו אני מעלה את הטקסט לאתר
זו היתה התגובה שלי לתמונה ולפוסט של ישי פלג:
"אתה הרי זוכר שפירסמתי ב"שיפודים" את סיפורו של מנהיג הפלשתינים הנאצי הבכיר חאג' אמין אל חוסייני וכמה אי אמון היה כלפי העובדה הזו שלכאורה חשפתי באותו מדור? הוא גייס והיה המפקד העליון של החיילים מוסלמים הנאצים שבתמונה שלך. המטרה שלו ושל ידידיו הנאצים הגרמניים: לחסל את כל יהודי המזרח התיכון וארץ ישראל, ולהמשיך בהשמדת כל יהודי העולם".
ישי זכר. בטוח, כי הוא, כמי שהיה אז העורך הממונה על "שיפודים" תמך בפירסום, בניגוד לדעת אחרים במערכת, ואכן כמה חודשים אחרי שהקטע נפסל, הגיעה הזדמנות נוספת, כתבתי גירסה חדשה, לא שונה מהותית, הקטע פורסם.
הנה הקטע המקורי, שכתבתי אז, לפני כשנתיים. ואני חושב שביום השואה צריך לשאול את עצמנו שוב מדוע אנחנו מתעקשים לא לדעת.
האם אנחנו נורמלים?
בימים אלה יצא לאור ספר הטוען שהישראלים הם חבורה של חולי נפש המסוכנים לעצמם. מי שטוען זאת הוא פסיכיאטר שמלמד פסיכיאטריה באוניברסיטה היוקרתית הרווארד. שמו קנת לוין. מדובר באדם רחב השכלה ובעל רשימת תארים: גם תואר במתמטיקה, גם בספרות אנגלית (מאוקספורד), הוא גם ד"ר לרפואה, וגם ד"ר להסטוריה. לאבחנתו המלומדת הישראלים חולים בתיסמונת האופיינית לילד שהתעללו בו: הם מאשימים את עצמם בתוקפנות כלפיהם. כמו אוכלוסיות אחרות במצור מתמשך, הם מאמצים את ההאשמות שאוייביהם מטיחים בהם, יהיו האשמות אלה מעוותות ככל שיהיו, והם מקווים שאם יאמינו להאשמות וישנו דרכם – יונח להם. זה הגיע לשיא בתקופת הסכמי אוסלו בהם הישראלים האמינו שאם יתנו מדינה לפלשתינאים יסתיים הטרור והפלשתינים יניחו להם. כמו ילדים אשר אב שיכור או אם פסיכוטית מתעללים בהם, הם בוחרים להדחיק את העובדה שנוהגים בהם ברישעות לא מוצדקת, ונצמדים לאמונה שאם יגלו רגישות לרצונות ההורה המתעלל, הם ישנו את התנהגותו ויזכו בחיים נעימים. התופעה ידועה היטב בעולם הפסיכיאטריה.
לי היה אבא מתעלל למדי. בי ובכל אדם אחר סביבו. אני לא מספר זאת כי אני צריך למכור אלבום, אלא כדי לומר שלא אני ולא אחי חשבנו לרגע שיש איזה הגיון בהתנהגותו. תמיד ידענו שהוא זה אשר לא מתנהג כראוי.
הישראלים דווקא חושבים שיש הגיון בדברי השונאים אותם, וכאלה היו היהודים כמעט תמיד, כך טוען, ומוכיח, קנת לוין בספרו "סינדרום אוסלו" שתורגם לעברית (הוצאת אוניברסיטת אריאל. תרגום ועריכה: צור ארליך). ספר מרתק ומצער.
***
הדוגמאות בכל מקום, וכל יום.
בלוגר אחד ושמו יריב מוהר כתב שהישראלים טוענים כך: "הערבים לא שונאים אותנו בגלל הכיבוש ב-67', אלא בגלל סיבות הרבה יותר קדומות' – כך נוהגים לומר ולהאמין ישראלים רבים. אַראה שהעובדות מלמדות על תמונה שונה בתכלית". והוא אכן מנסה להוכיח בעובדות שהשינאה האלימה היא בגלל הכיבוש.
לא הייתי מתייחס, ואפילו לא יודע על הבלוג, אבל הוא הופץ בימים אלה בקבוצת "גייסות הרוח", קבוצה שבמרכזה קבוצת טייסי קרב בולטים, שכבר כתבתי עליה פעם, והיא מרכזת את מה שנקרא מלח ופלפל הארץ.
המסקנות של הבלוגר נסמכות על עובדות, לטענתו. הוא טוען שהשינאה לא היתה כזו לפני הכיבוש.
עכשיו, השאלה היא איך הוא שכח עובדה ששמה חאג' אמין אל חוסייני הנאצי? מדוע הוא מתעלם, בתוך טירוף השינאה הלא רציונלית, מהנהגת הפלשתינאים בתקופת הנאציזם? כידוע עובדתית היטב, המופתי, חאג' אמין אל חוסייני, מנהיג הפלשתינאים, ואנשיו, היו נאצים. לא: כמו נאצים. לא דמויי נאצים. נאצים ממש. אל חוסייני ישב כנציג הפלשתינאים והערבים וכקצין אס. אס. בכיר בברלין לצידם של היטלר ואייכמן והגרועים בנאצים, ודירבן לביצוע השמדת היהודים בעולם. הוא ידע הכל ותמך בכל. ביום שהנאצים היו מגיעים לפי התכנית לישראל, הפלשתינאים בראשותו היו משמידים בשיטות הנאציות את כל יהודי הארץ ואת כל יהודי המזרח התיכון.
זו איננה עובדה סודית. כל אחד יודע זאת. אני משוכנע שגם הבלוגר. השאלה המפחידה היא מדוע אנחנו מוחקים לחלוטין את העובדה הזו מהמוח של השיח הישראלי. כל כך מוחקים וכל כך בהתלהבות שאני חושש שהעובדה הזו מתחילה להימחק באמת. אולי הבלוגר לא שכח. הוא באמת לא ידע.
והשאלה היא באיזו זכות אנחנו מוחקים זאת.
חשוב לומר: הקטע הזה איננו על הפלשתינאים של היום. הוא איננו על הפלשתינאים בכלל, אלא עלינו: זהו קטע של תהייה על החידה: איך ומדוע אנחנו מוחקים ממוחנו בצנזורה עצמית רבת עוצמה עובדות כאלו?
צריך לזכור את הנאציזם הפלשתינאי בהנהגת אמין אל חוסייני גם כשמדברים על הנאכבה. מלחמת השיחרור חלה רק שלוש שנים אחרי השואה. ב-1945 בימים האחרונים של ברלין הנאצית, חאג' אמין אל חוסייני וחבריו להנהגה הפלשתינית היו בברלין הנאצית יחד עם חיילים מוסלמיים שנלחמו עד הרגע האחרון לצד היטלר. רק אחרי נפילת ברלין הוא ברח, הגיע לארץ, והיה המפקד העליון של הפלשתינים במלחמת העצמאות ב-1948. הנאכבה, אם כן, היא לא התנפלות היהודים על כפריים פלשתינאים שלווים, אלא התגוננות של פליטי שואה מפני משמידים נאציים מיומנים.
דיטר ויסליצני, עוזרו של אייכמן, אמר בעדות במשפט נירנברג: "לדעתי מילא המופתי, הנמצא מאז 1941 בברלין, את התפקיד המכריע בהחלטות הממשלה הגרמנית להשמיד את יהודי אירופה. בכל פגישותיו עם היטלר, ריבנטרופ והימלר, חזר והציע את השמדת היהודים. הוא ראה בכך פתרון נוח לבעיית פלשתינה. בשידוריו ברדיו ברלין, הוא עלה אפילו עלינו בהתקפותיו האנטישמיות".
אז למה בלוגר ישראלי כותב שהשינאה הפלשתינית ליהודים היא רק בגלל הכיבוש ולא היתה קודם לכן בעוצמה כזו? האם צודק מי שאומר שאנחנו לא בריאים בנפשנו?
***
לאחרונה, ואני בבית אריאלה, ניגש אלי ג'ינג'י פרוע ושאל אותי אם אני זוכר מי הוא. בוודאי שזכרתי, זה היה מתי רגב. ואז הוא נתן לי ספר בצורת דפי מדפסת כרוכים.
מעודי לא קראתי ספר בוער באש כזה. הטענה של מתי רגב היא שהפלשתינים וראשם המופתי חאג' אמין אל חוסייני, הסיתו את היטלר לעבור להשמדת יהודים, במקום להסתפק בגירוש היהודים, ובכל מקרה עודדו את הנאצים לכך, וחסמו את גבולות הארץ לפליטים יהודים.
זו אולי הסרת אחריות חסרת אחריות מהיטלר, אבל יש בפירוש מקום להזכיר את המנהיגות הפלשתינית הנאצית שתמכה בהשמדת יהודים.
המצחיק הוא שעד היום הייתי בטוח שמתי רגב שמאלני. הוא באמת היה כזה, אביו ממשפחה קומוניסטית ידועה (סבו דווקא מנהיג ציוני, יצחק גרינבוים). איך אני מכיר את מתי רגב? כשהייתי, בשנות ה-80, עורך "קריאת ביניים" במעריב, נכנס יום אחד לחדרי בחור ג'ינג'י מתולתל והביא מאמרים שנונים, בשפה מחדשת וקצבית, כמו שרציתי לראות ב"קריאת ביניים". פירסמתי, ובתוך לבי שיבחתי את הפתיחות שלי שאני מפרסם כותב שמאלני כל כך.
ועכשיו פתאום הספר הזה. כשאני מביט בספר, 186 עמודי איי4, אני יודע שכל עותק עלה למתי בערך 50 שקלים. אם תירצו לקרוא אני מרשה לעצמי לתת לכם את מספר הטלפון של מתי: 03-5347016
יש עוד ספר על פרשת חאג' אמין אל חוסייני, שמו "חאג' אמין וברלין", מאת ג'ני לבל. גם הוא לא מי יודע מה רב מכר. גם הוא בהוצאה עצמית. גם הוא מכיל אינסוף חומר מדהים ומכאיב. למשל מכתב בו חאג' אמין מתלונן על הצלת 900 ילדים יהודים מהונגריה מהשמדה ומתן אישור לשליחתם לארץ ישראל. יש שם גם מכתבים בהם חאג' אמין דורש שיהודים שהיו אמורים לקבל היתר יציאה "יישלחו לפולין, שם יהיו תחת השגחה חזקה". הוא ידע שפירוש המלים האלה הן השמדה. הוא ביקר באושוויץ יחד עם אייכמן וראה את הנעשה שם.
אותו מנהיג הפלשתינאים התלהב מהאנטישמיות הנאצית עוד לפני מלחמת העולם. ב-1939 התקיימה ועידת לונדון במטרה להסדיר את היחסים בין היהודים והערבים בארץ. חאג' אמין לא הורשה להכנס לאנגליה, (בגלל מעשי הרצח בראשותו), אבל הוא היה ראש המשלחת מרחוק. סבא שלי, הרב הראשי, שהשתתף גם הוא באותה וועידת לונדון, הבין תוך כדי השיחות שהערבים מצפים לניצחון הנאצים וכתב לעצמו: "הבריטים מאמינים שהם זקוקים לתמיכת הערבים, והם עומדים למכור את היהודים ואת תיקוותם לארצם, ולהסכים להקמת פלשתינא ערבית. פלשתינא ערבית תהיה מדינה היטלראית במזרח הקרוב."
מעניין שערוץ הטלוויזיה האיכותי הצרפתי ארטה (אצלכם בשלט. שווה לצפות לפעמים) עשה סרט על אמין אל חוסייני בו תמונות וסרטים של אמין אל חוסייני והיטלר מלבבים זה את זה, וגם קטעי סרטים של חאג' אמין אל חוסייני והיחידות המוסלמיות שהוא גייס לצבא הנאצי (מתי רגב טוען שיחידות כאלה העלו יהודים על רכבות להשמדה וסייעו להשמדה בכל אירופה). ובכן, הסרט הזה הופץ לאחרונה באיטנרנט, וידידה שלחה לי. אמרתי לה: תפיצי. אבל היא אמרה שתבדוק שוב לפני שתפיץ, כי היא מסוג האנשים שאוי ואבוי אם יחשדו בהם בשמץ "ימניות".
אפשר למצוא את הסרט אם תקישו במנוע חיפוש ככה:
The turban and the swastika full documentary film
***
כל העובדות האלה מודחקות. לעומת זאת משווים אצלנו בהתלהבות ובכל הזדמנות את צה"ל לצבא הנאצי. קנת לוין קבע בספרו שזו אינה ראייה רציונאלית של המציאות אלא פגם נפשי פסיכוטי ישראלי.
