קולורדו - ארבעה ימי טיול מופלאים

גדי ויאיר מגלים את אמריקה 

לאחר פרק הפתיחה בסדרת  "איידלהייט-אקליפסה" הנה הפרק הראשון של הטיול עצמו. להזכירכם, נסעתי עם בני יאיר ועם חברי נ. לצפות בליקוי החמה המלא.

קולורדו
מדינת קולורדו מכונה מדינת המאה והיא מדינה מרובעת לחלוטין. אני הייתי קורא לה מדינת ה-28 בגלל שאורכה ממזרח למערב הוא בדיוק 7 מעלות ורוחבה מצפון לדרום 4 מעלות. איזה גבולות משעממים. מדינה בה המריחואנה חוקית, העסקים פורחים והאנשים רגועים למדי. האם יש קשר?

דגל מדינת קולורדו

קולורדו היא חלק מהמערב הפרוע. אמנם כיום היא במרכז ארה"ב, אבל אי אז בעבר, הרי הרוקי היו מכשול בלתי עביר, והם תחמו ממערב את המישורים הגדולים, שטחים עצומים וישרים (ומשעממים משהו). הערים הגדולות בקולורדו שוכנות במישורים, ממש על קו ההרים.

היעד הראשון היה קולורדו ספרינגס ולמעשה היינו בעיירה מאניטו הנמצאת סמוך למקומות בהם רצינו לטייל. בסך הכל היו לנו יומיים לאזור, כאשר בהמשך כבר התכוונו לעלות לכיוון הרי הרוקי.

יום שני 
אחרי הנחיתה בדנוור הלכנו לכמה חנויות בקולורדו ספרינגס להתארגנות. חנות קוסטקו מוכרת לחברים בלבד ובחנות טריידר ג'ו יש הרבה מוצרים כשרים, אבל המחירים בשמים, הכל אורגני שם. ההמלצה היא ללכת לוולמרט ויש שם הכול. יש כמה סניפים והגדול ביותר הוא ליד יציאה 150 מהכביש המהיר 25. יש לחם, חלב, גבינות, מאפים, אפילו נקניקיות. לוקח זמן לחפש כל פעם את סימן ה OU או K אבל העיקר שיש. בפעם הראשונה דווקא היינו בסניף אחר ליד מאניטו, שם גם קנינו כירה חשמלית קטנה (BURNER) שאפשרה לנו לבשל כל מה שרצינו במהלך הטיול, ולמעשה גרמה לכך שלא היינו צריכים כמעט מיקרוגל.

לשמירת המזון בימים בהם עוברים מוטלים לקחנו תיק קר, וקיוותי לקנות קרחומים בארה"ב, רק שכאלו לא מצאתי בשום מקום. הקפאנו בכל לילה שני בקבוקים עם מים שיעזרו לקרר את המצרכים. לא היו בעיות בנושא.

המלון לשני הלילות הקרובים: Rainbow Lodge and inn. מוטל שני כוכבים נוח, חנייה מחוץ לחדרים, החדרים כולם במפלס החנייה. בחלק מהחדרים (כולל שלנו) קליטת WIFI בעייתית אז צריך לצאת החוצה ולהתקרב לאחד הראוטרים. לא נורא. לזכרוני בחרנו דווקא אותו כי היו אפשרויות למיטות גדולות יותר, קינג ולא קווין.

המוטל הראשון

יום שלישי
קמנו מוקדם בבוקר. טוב, בכל זאת תשע שעות הפרש מהארץ. נסענו קצת בכביש. חיפשנו דברים לצלם באור. התאורה יפה אבל במקומות המעניינים אין איפה לעמוד, איפה שאפשר לעמוד בבטחה אין מה לצלם ובכל מקרה, להשיג את האור המושלם, משאת הנפש של צלמים צריך הרבה יותר זמן וסבלנות, להיות במקום הרבה זמן, לנסות יום אחר יום, לדעת לאיפה ללכת ובאיזו עונה ולקוות שיגיע. אז לא הגיע האור המושלם ולכן סתם הצלטמנו ליד הנחל.

על שפת הנחל

וחזרנו למוטל לאורחת בוקר.

ארוחות בוקר במוטלים בארה"ב
מסתבר שגם דתיים יכולים למצוא לא מעט בארוחות בוקר כאלו. הכלים חד פעמיים. כמעט תמיד יהיה איזה יוגורט כשר, בתוספת פירות טריים. במוטל הזה היו גם דברי מאפה כשרים. שבענו מעט, והכנו סנדוויצ'ים ממה שהבאנו מהארץ וקנינו לדרך.

ארוחת בוקר במוטל

סמוך למלון ישנם כמה יעדים מצוינים לטיול. ביקרנו ב:

גן האלים - Garden of the gods
פארק פתוח ויפה בו תמצאו תצורות סלעיות ישנות (300 מיליון שנה) עם שבילי הליכה, חיות וצמחיה. הכניסה חינם. עצרנו בכמה מקומות, טיפסנו איפה שמותר, הצטלמנו והתרשמנו.

גן האלים

ההתלהבות הייתה גבוהה. תחושת המרחב והיופי הבראשיתי גרמו לנו להרגיש כמו מלכים. על הסלע היינו כמובן Kings of the rock וכך בכל מקום אחר. מלך האגם, מלך הגשר, מלך ההר, מלך הרכבת, מלך המערה, מלך לא משנה מה.

גן האלים

גן האלים

צבאים בגן האלים

לא להחמיץ באתר את התאומים הסיאמיים, תצורת סלעים יפה, שביניהם תפסנו גם את הירח תוך מחשבה על ההצגה שהוא הולך לעשות לנו בשבוע הבא.

התאומים הסיאמיים בגן האלים

Dwelling of the caves
זה היה האתר השני, מערות בהם התגוררו אינדיאנים מאות בשנים. המבקרים מסתובבים בין המערות ולומדים על תנאי המחייה. יש גם מוזיאון קטן וחנות מזכרות ענקית (כמו בכל מקום). הביקור כולו לא לוקח יותר משעה.
הנה דוגמה למה שרואים:

שוכני המערות

Seven Falls
המקום השלישי הצריך נסיעה קצרה. שימו לב שאין לידו חנייה. אפשר לחנות במלון סמוך ויש משם הסעות חינם, או במפרצים לאורך הכביש, בהם למזלנו מצאנו מקום במפרץ מיד אחרי האתר. לאחר הכניסה יש ללכת כשני קילומטרים עד המפלים. יש שירות שאטל בתשלום נמוך שאפשר לקחת אם ממש ממהרים.

אל תחפשו רק חיות, חפשו גם צמחים, פרחים והמון סוגים שונים של פטריות. זו נראית רעילה במיוחד, אז כמובן לא לנסות לאכול גם אם נראה לכם דומה למשהו שאתם מכירים. זו ארץ אחרת ופטריות הן עניין למומחים.

פטריה - לראות בלבד

את המפל, שהאמריקאים חילקו לשבע, רואים מלמטה ואז מטפסים קצת יותר ממאתיים מדרגות לראות אותו מלמעלה. בנוסף, יש אפשרות להגיע למרפסת תצפית סמוכה הצופה על המפלים. למרבה המזל לשם יש מעלית למרות שמי שמתעקש מוזמן לטפס ברגל.

שבעת המפלים, תנסו לספור ותראו בעצמכם

גם מראש המפלים אפשר להמשיך לטייל ובאתר כולו נמצא גם מסלול אומגות מאתגר (לא ראינו איפה הכניסה אליו אבל חלפו מעלינו אנשים אמיצים).

היעד הבא הוא דרומי בהרבה ומצריך נסיעה של קצת יותר משעה. הכנסנו אותו לתוכנית מאחר ורצינו לראות קניון אולם לא הייתה שום אפשרות להגיע לקניון הגדול או לקניון השחור בגניסון.

Royal Gorge
למה זכה הקניון לכינוי מלכותי לא הבנו גם לאחר הביקור. קניון צר ברוחב 100 מטרים ובעומק של 300 מטרים. באתר עוברים מצד לצד בקרוניות או על גשר והאמיצים עושים אומגה. יש גם אפשרות לנסיעה ברכבת בתחתית הקניון (ההתחלה ממקום אחר). מסילת רכבת שהקמתה לוותה במלחמות שליטה מצד טייקוני המסילות שנעזרו בכנופיות של מקומיים. בעבר הייתה רכבת שיורדת לתוך הקניון, אולם לאחר השריפה באתר, רכבת זו אינה פעילה יותר.

איפה יש כאן תהווווום.

מיד לאחר שיוצאים מהרכבל יש שעון שמש נאה:

שעון שמש ROYAL GORGE

יאיר מאוד אוהב דברים כאלו ונ. תפס פתאום אומץ והחליט שאת זה הוא עושה. אני? לא בשבילי. מספיק לי לחצות את הקניון בקרונית או על הגשר, ואיני צריך ריגושים נוספים.

רכבל מעל התהום

אחרי חתימות על הרבה טפסים שעיקרם הם לא משנה מה קורה לך, אנחנו לא אחראים על כלום, התחברו השניים לרתמות ואני ירדתי מעט הצידה לצפות ולצלם. האומגה (המכונה Zipline בכל מקום), אינה מהירה, אבל תזכרו שתחתכם ישנה תהום בעומק 300 מטרים. למעשה האומגה איטית וכאשר אני צופה במצלמה אני רואה ששניהם בקושי מתקדמים ושיאיר מתקדם ממש לאט.
בשלב מסוים הבנתי שכן, זה הולך לקרות, ובעוד נ. הצליח להגיע לקצה, יאיר נשאר תלוי בין שמים וארץ כמה מטרים לפני סיום האומגה.

טוב, אין סיבה לדאגה. במקום הזה התהום היא של כמה עשרות מטרים בלבד, יאיר נראה רגוע ולמעשה אפשר לומר שהחוויה רק מוסיפה ערך ותמורה לסכום ששלמנו על האומגה (50$ לאדם). תוך כמה דקות אחד המפעילים הגיע והתחבר אליו והחילוץ הושלם בהצלחה.

הסתבר שהחלו רוחות חזקות, שהאטו את המהירות שלהם. כתוצאה מהרוחות גם הפסיקו להפעיל את הקרוניות וכך הקבוצה שלנו נותקה. את התיקים והטלפונים הם השאירו איתי ולא הייתה לנו אפשרות ליצור קשר. הנחתי שהם יחזר דרך הגשר ואכן הגיע זוג נחמד על קרונית גולף שהקפיצו אותם עד אלי וגם לקחו את כולנו בחזרה סמוך לגשר.

אחרי שהתרגשות נגמרה הלכנו לאולם בו מקרינים סרט קצר על תולדות המקום, בנייתו, השריפה שהייתה שם לפני כמה שנים והבנייה מחדש, ולאחר מכן נשארה לנו כשעה אותה הקדשנו לחצייה איטית של הגשר תוך תצפית בשמש השוקעת.

גשר צר מאד. והעיקר לא לפחד כלל

מראה כללי של הגשר

השמש מאחורי הגשר

חזרנו לבקתה מרוצים מאד ועייפים מאוד. הרגשנו שכבר ביום הראשון ראינו המון דברים מיוחדים ושונים. קינחנו בארוחת ערב משובחת (בסטנדרטים של דתיים בחו"ל).

אורז ירקות ונקניקיות מוקפצים

יום רביעי

צריך לקום מוקדם כי אנו כבר מפנים את המוטל וגם צריכים להגיע ליעד הראשון בשעה שבע וחצי.

פייקס פיק Pikes Peak
כשאני מגיע למקום, אני אוהב לחפש מקומות גבוהים ועל ידנו אחת הפסגת הגבוהות בארה"ב - פייקס פיק. 14115 פיט או 4300 מטר. למעשה פרט לאלסקה אלו הפסגות הגבוהות בארה"ב, כאשר הגבוהה ביותר היא רק במאה מטרים נוספים. פייקס פיק היא הפסגה המזרחית ביותר, כלומר מפסגתה ועד האטלנטי, אין מקום יותר גבוה. וואו! לגמרי שברנו שיא גובה חדש!

יש שלוש דרכים להגיע לפסגה. הראשונה היא ברגל. מסלול של כ-18 מייל עם הפרשי גובה של 2400 מטר. בהצלחה. אם אתם ממש בעניין תדעו שיש גם מירוץ פעם בשנה.

אפשר להגיע ברכב, זו הדרך העצמאית והזולה, וכרוכה בנהיגת הרים של שעה בכל כיוון.

אנחנו בחרנו להגיע כמו בוסים ברכבת שיוצאת כמה פעמים ביום, ועל מנת לנצל את הזמן החלטנו לצאת ברכבת של 8:00 בבוקר. בגלל זה היינו צריכים לקום מוקדם.

הנוף יפה ומשתנה כל הזמן, הנה תמונה יחסית מההתחלה, כאשר לא נראה בכלל שנגיע עד לפסגת הטרשים הקרחה למעלה, ללא עצים וכמעט ללא צמחיה.

הנוף בעלייה להר

אבל בהחלט מגיעים!

הנוף בפסגה

בכסא נהג הקטר

הרכבת נוסעת בצורה איטית במשך כשעה ורבע בנוף יפהפה. כנראה הזמנתי כרטיסים ממש הרבה זמן מראש כי קבלנו את המושבים הראשונים, ליד הנהג וראינו את כל הנוף גם מקדימה, כולל בעלי חיים רבים ואיילים שהלכו על המסילה.

אייל על המסילה. טוב טוב, אני זז...

אחרי שעה ורבע (שלוותה בהרבה הסברים, מלל ובדיחות) הגענו לפסגה, שם יש כחצי שעה זמן להסתובב. רוצים דוגמה לבדיחה? הנה המדריך מסב את תשומת לבנו שתיכף נראה מפלים גבוהים יותר ממפלי הניאגרה. לאחר כמה שניות זה מה שרואים

מפלים גבוהים יותר מהניאגרה

טוב זה היה די צפוי, ומדגים את ההבדל בין גובה height לבין גובה elevation. המפלים נמוכים יותר אבל נמצאים בגובה גבוה יותר מעל פני הים. בכל אופן, אווירת הטיול גרמה לנו להנות גם מבדיחות קרש, ובהקשר זה חכו לניו-יורק, בעוד כמה פוסטים.

הרכבת בפסגה

"שירים עד כאן, בגובה הפסגה, גם האוויר מתחיל להיות דליל" (נתן יונתן)

פסגת פייקס פיק

מעולם לא הייתי בגובה כזה. השיא הקודם היה 3029 מטרים באוסטריה ושם לא היו בעיות נשימה כלל, אבל 4300 מטר זה סיפור אחר לגמרי. 40% מהאטמוספרה כבר מתחתנו וקשה לנשום. כלומר נושמים, אבל חמצן לא מקבלים. מי שנמצא זמן רב בגבהים כאלו מפתח יותר כדוריות דם אדומות שמהוות פיצוי לכמות החמצן המוכה. ספורטאים מתאמנים לפעמים בגבהים כאלו בדיוק מסיבה זו.

היה גם קר. אוגוסט, אבל בפסגה יש שאריות שלג והטמפרטורה היא סביב אפס מעלות. שלג יכול לרדת בכל לילה וכמובן שאני לא מחמיץ הזדמנות לבעוט בכדור שלג. כמו שאתם רואים, לא היה כזה קר כי עובדה שהסתדרתי עם חולצה קצרה.

האוויר קר אבל הקרינה גבוהה. קרינת UV בגבהים כאלו אינה צחוק וחשוב למרוח קרם הגנה לפני היציאה. הנוף מהמם. אוהבים את הקפה שלכם רותח? אל תנסו בפסגה. המים רותחים ב-86 מעלות.
אז הולכים לאט, ויאיר קצת קופא, אפילו שהבאתי לו את הז'קט שלי, ומצלמים הרבה,למרות שהראות לא הייתה הכי טובה, ובעיקר חווים בעין, חוויות שהמלצמה לא יכולה לקלוט.

הנוף מהפסגה

הנוף מהפסגה

צפירה עזה מפלחת את השקט, זה הזמן לחזור לרכבת, להתחמם מעט ולהתחיל את הירידה בחזרה.

מחפשים אתגרים?
סמוך לנקודת היציאה של הרכבת יש את Maintou incline - למעלה מ-2000 אדני מסילה מעץ הונחו בצורת מדרגות, עליהן ניתן לטפס. שימו לב שמדובר בשביל קצר של מייל אבל עם הפרש גבהים של מעל 600 מטרים! לא בשבילי. עשיתם אותו? כל הכבוד, רדו בשביל הליכה רגיל Barr trail וחס וחלילה לא במדרגות מה שיגורם לכם לאיבוד ברכיים טוטלי.

Caves of the winds
היעד הבא הוא מערות נטיפים שיש גם בהן אטרקציות שונות של טיפוסים אומגות ושאר מרעין בישין. הגענו וראינו שרוב האטרקציות שם הן לילדים צעירים (עד גיל 12) ולכן הסתפקנו בסיור של שלושת רבעי שעה במערות. נרשמנו לסיור הקרוב והתישבנו לאכול בנחת ולבקר, איך לא, בחנות המזכרות.
המערות יפות והסיור מעניין, ובהשוואה בלתי נמנעת למערת הנטיפים בארץ החלטנו שהיא יפה יותר. סיור ארוך יותר המערות אחרות באזור הוא סיור עם עששיות שמספקות את התאורה.

Caves of the winds

בנוסף למערות הנוף הכללי יפהפה. ממרפסת החנות רואים את הקניון הקטן במקום ואת הנחל הזורם למטה.

Caves of the winds

Wallmart
האוכל הראשוני נגמר וזה הזמן להצטייד באוכל. הפעם גם הצצנו בשאר חלקי הוולמארט, עולם שלם של קניות. מה שתרצו, כמה שתרצו, איך שתרצו. מחלקת כלי נשק וציד ענקית, גם בגדים היו קצת, וכמובן מדפים שלמים עם כל מה שתרצו ועליו הסמל של הברונקוס.

עגלת קניות טיפוסית (לדתיים)

הברונקוס
אם יש משהו שמאחד את כל תושבי קולורדו זה הברונקוס. קודש הקודשים. ככה אמרו לי המארחים שלי בשבת. יש גם קבוצת NBA, לא? הנאגטס? שאלתי. אה, אמר המארח. אלו לא מעניינים אף אחד. אז מעכשיו גם אני אוהד של הברונקוס ונאחל להם בהצלחה בעונה הקרובה.

מדינת הברונקוס!

מאז שחזרנו העונה כבר החלה ושמעתי שכבר קרענו לדאלאס את הצורה! הנה קישור לסרטון בו עקיב טאליב חוטף כדור ורץ מגרש שלם!!! בדרך לטאצ'דאון! מטורף!!!!! טוב טוב, נרגיע.

לאחר הקניות, התחלנו בנסיעה לעיירה Estes Park.

אפוקליפסה מחר
מיד כשהגענו בכביש 25 לאזור דנוור התחלנו לשים לב שכל השלטים האלקטרוניים מזהירים מפקקי תנועה קשים עד יום לאחר הליקוי. הנה כך:

התראות על פקקים צפויים בגלל הליקוי

נ. עשה טעות ונכנס לבדוק באינטרנט ובמקום להגיע לכתבה נורמלית בנושא הגיע לכתבת קץ העולם. האינטר-סטייטים יהפכו לבתי קברות למכוניות. מיליוני איש יסעו, תחנות הדלק יתרוקנו. כדי להוסיף רושם לעניין נזכר נ. בנסיעה לנגב למטר הפרסאידים בו בתחנת דלק אלונית נשאר לו רק הכריך האחרון, ה' ישמור!!

טוב, מובן שאני לא נכנס להיסטריה מכאלו דברים, אלא ישר לפאניקה מוחלטת. מה עושים? יש לנו עוד 800 קילומטר לנסוע ביום ראשון. החלטנו פשוט לצאת יותר מוקדם בבוקר. האמריקאים לא יקומו כל כך מוקדם ביום ראשון וברגע שנצא מדנוור כולם יהיו ממילא מאחורינו ולא מלפנינו.

מהפקקים ביום הליקוי עצמו פחות חששנו. גם כי נקום מוקדם, וגם כי אין כל כך הרבה אנשים שיכולים לבוא מהכיוון שלנו. בכל אופן, החלטנו לא לחשוב על זה יותר מדי, אלא פשוט לצאת מוקדם ולקוות לטוב.

נקדים את המאוחר אבל הפקקים היחידים היו דווקא באותו יום רביעי שבו חצינו את דנוור. Rush hour שגרתי למדי כאשר כולם מסיימים לעבוד. חתכנו מכביש 25 לכביש 36 העובר דרך בולדר ועולה לרוקיז.  לצערנו כבר לא היה זמן לביקור בבולדר עצמה עיר עליה שמעתי הרבה דברים טובים. כבר לאחר בולדר מתחיל הטיפוס לתוך ההרים. לאורך הדרך עובר נחל זורם, אותנו ניצלנו להטבלת שתי מחבתות חדשות שקנינו, והגובה עולה כל הזמן, עד שמגיעים למישור קטן בו ממוקמת העיירה שכמעט כולה מבוססת על נופש ותיירות.

המלון לשני הלילות הקרובים: Blue door inn  - מלון שלושה כוכבים, גם בו מצאנו כמה דברים לארוחת הבוקר, אינטרנט עובד מצוין. המלון בשתי קומות אז למי שיש בעייה עם מדרגות לוודא איזה חדר מקבלים.

יום חמישי
פתחנו את היום בראפטינג בנהר Cache la Poudre ליד פורט קולינס. מדובר במרחק של כשעה נסיעה מאסטס פארק. הנהר כבר לא בשיאו באוגוסט, המים די נמוכים ורוב הזמן הזרימה חלשה. מפעם לפעם יש קצת אקשן ואפילו הצלחתי ליפול מהסירה (חוויה נחמדה). במקום מסוים נעצרים לשחייה קצרה ושם גם יש מים עמוקים יותר וזרם. ואת המסלול עצמו עושים פעמיים.

ראפטינג בנהר

ראפטינג בנהר

לקחנו בכוונה את המסלול המוגדר למתחילים. השיט כולו לקח כארבע שעות, כולל לקיחת הציוד וסרטון הדרכה, נסיעה לנהר (עוד כחצי שעה), שני סבבי שיט עם הפסקה לשחייה קצרה, חזרה והתארגנות לנסיעה. בסיכומו של דבר חוויה נחמדה ודרך נוספת לחוות את הטבע בצורה ישירה.

את חלקו השני של היום הקדשנו לביקור בהרי הרוקיז בשני אגמים Bear Lake ו- Sparagau lake. כבר בכניסה לשמורה ראינו התקהלות של מכוניות, מה שמבטיח שיש בעלי חיים בסביבה ואכן ראינו עדר גדול ומרשים של איילים Elks.

אלק זכר, כובע הוא בטוח לא יכול לחבוש

התחלנו באגם ספראגו והלכנו במסלול הקצר סביבו. בשלב מסוים הרמתי את מטי השמיימה ובקשתי לקרוע את האגם. זה לא כל כך עבד אבל התחיל לרדת גשם.

אגם ספראגו

אגם ספראגו

משם המשכנו ברכב למעלה כמה קילומטרים נוספים. למי שיש יותר זמן מומלץ להשאיר את הרכב למטה ולקחת שאטל למעלה ולחזור את הדרך בשבילי ההליכה השונים. אנו הסתפקנו בסיבוב סביב אגם הדובים.

Bear lake קולורדו

דובים לא ראינו, אבל שפע רב של ציפורים, סנאים וצ'יפמאנקים.

צ'יפמאנק

בעודנו מצטלמים על איזה סלע:

סלע קיומנו

יאיר אומר שהוא רואה נחש במים. זו כבר פעם שנייה כי גם בראפטינג ראינו נחשים. אני מאתר אותו ומתחיל לצלם ואז אני אומר ליאיר, איזה יופי, הנחש מתקרב ועכשיו הוא ממש גדול במצלמה. פתאום אני קולט מה אני אומר ולוקח צעד אחד אחורה.

בוקר טוב עולם, יש נחשים באגם

חזרנו לאסטס פארק ובדרך שוב עדרים ענקיים של איילים שהפעם גם דגמנו לנו קרבות זכרים. אלו לא קרבות אמיתיים, אלא רק אימון ומשחק והכנה לדבר האמתי כאשר הם יגדלו וירצו להשתלט על הלהקה.

אלקים מתאמנים בקרבות קרניים

חזרנו לעיירה הקטנה ועברנו דרך המרכז התיירותי שלה. היה לי חשק ללכת לשם להסתובב בחנויות המזכרות אבל עוד לפני זה הלכנו לסיבוב באגם בעיירה עצמה ואחרי זה כבר לא היה לאף אחד כוח.

יום שישי
עוד יום ברוקיז והפעם עולים למרכז המבקרים האלפיני בגובה 3600 מטר. מיד בהתחלה ראינוו אייל מוז נקבה במים עם סיח צעיר. לצערנו לא ראינו את הזכרים עם הקרניים המרשימות.

מווווו-ז

למרכז האלפיני נגיע בדרך העפר הישנה. הדרך עבירה לכל רכב אבל נוהגים לאט וכמובן עוצרים מדי פעם להנות מהמפלים, מהנוף, מהפריחה ומהמרמיטות.

מפל בדרך האלפינית הישנה

מרמיטה

נוף ממרומי הרוקיז

מרכז המבקרים האלפיני

במרכז המבקרים, מוזיאון קטן וכמובן חנות מזכרות ענקית. הפעם הזמנתי לי קפה. הוא היה חם אבל לא רותח. היינו שם לא מעט זמן וגם אכלנו צהריים וגם שם האוויר דליל ומרגישים קשיי נשימה. הרפתקנים מוזמנים למסלול הליכה קצר שיביא אותם רגלית לנקודה עוד יותר גבוהה. אנחנו ויתרנו.
היו לנו שתי אפשרויות, לחזור מזרחה בנסיעה נופית יפה, או להמשיך מערבה ולהקיף את השמורה. היה לנו זמן, אפילו לפני שבת ובחרנו בדרך הארוכה לראות גם את האגמים הגדולים במערב השמורה.

על גדות אגם גרנבי

אולי זו הייתה טעות שכן הוספנו לעצמנו עוד כשמונים מיילים של נסיעות ורוב הדרך לאחר השמורה והאגמים לא הייתה מעניינת במיוחד.

הגענו לדנוור כשעתיים לפני שבת. התארגנות מהירה בדירה, מקלחות טובות, לבישת בגדי שבת והרגשה כללית מצוינת שהטיול אינטנסיבי ומעייף אבל מרגש, מלהיב ובמילה אחת, שהשמענו כמה וכמה פעמים כל יום, מדהים.

שבת
בשבת הוזמנו לארוחת אצל קרובי משפחה של חברים טובים. אירוח מושלם כיד המלך וגם בבית הכנסת, הדבר הראשון שאומרים לך זה "האם יש לך מקום לאכול?", ולא "אתה יושב במקום שלי". יש מה ללמוד מקהילות בחו"ל. היה תענוג לאכול ארוחות ביתיות לאחר שבוע של "בישולי שדה" וגם השיחות היו מענינות.

רצינו לטייל מעט בדנוור אבל שינה בשבת תענוג וכך נשאר רק זמן קצר אותו ניצלנו לטיול באגם SLOAN הסמוך. בשכונה היהודית יש עירוב אבל באגם לא.

במוצאי שבת עוד עשינו קניות זריזות, זוכרים שרצינו לצאת מוקדם ביום ראשון? התוכנית המקורית הייתה לחכות שהחנות הכשרה תיפתח ולקנות שם ארוחות שחיתות, אבל תוכניות נועדו בשביל לשנות אותן.

מחר יום חודש, שבוע חדש, ונסיעה ארוכה לקראת הליקוי. להתראות קולרדו, כבר מתגעגעים!


הפרקים הבאים

1. וויאומינג כולל ילוסטון
2. ליקוי החמה המלא
3. ניו יורק סיטי

איידלהיט-אקליפסה עכשיו - המסע לאמריקה מתחיל

מסע לליקוי החמה מלא - גדי ויאיר מגלים את אמריקה

< 21/8/2017 שדה גדול בפארק של מדינת וויאומינג מחוץ לעיירה שושוני >

רק בשעה 11:20 נשמתי את הנשימה הרגועה הראשונה לאותו יום. דקות קודם, ואנחנו כבר שעה לתוך ליקוי החמה, השמים עוד היו עם המון עננים. מה יראו במצב כזה? יראו את הקורונה? יראו כוכבים?

עד כמה היו עננים? הנה כמה תמונות. לא אילוסטרציה. אמנם אמרו לנו שככה זה כל בוקר ותוך שעה שעתיים, הכל נעלם, אז מהתמונה הזו פחות דאגנו.

עננים בבוקר הליקוי

אבל הזמן חולף, אנחנו כבר ממוקמים ותראו מה קורה למעלה.

שטח התצפית בליקוי

מה יהיה לא ידענו, וממילא בעננים אנחנו לא שולטים. את כל מה שאנחנו יכולים לעשות עשינו ועכשיו צריך שהקב"ה יעזור.  חיכינו בסבלנות. הטמפרטורה כבר ירדה, גם עוצמת הקרינה. כבר לא היה צריך כובע, אבל עדיין אין שום אפשרות וגם מסוכן להביט ישירות בשמש. ובין צילום לצילום, אני מסתכל סביבי, ופתאום אין אף ענן בשמים.

זהו. שנתיים של חלומות, חצי שנה של תכנונים, 7000 מייל מהבית מתנקזים לשתי דקות. אני במקום הנכון, בזמן הנכון ובמזג האוויר הנכון. זה הולך לקרות.

אני מאושר.

<צליל של סקראש כאשר מחזירים את הסרט אחורה. על המסך מופיע הכיתוב Two years earlier, הסלון של משפחת איידלהייט>

עוד שנתיים יש ליקוי חמה מלא בארה"ב. אולי ניסע?

ליקוי לכל אורך ארה"ב אתר: greatamericaneclipse

במשפחה כבר רגילים שאני אומר הרבה דברים ולא קורה מזה כלום. למעשה, לרוב סופרים עד עשר ואחרי זה כבר שכחתי שאמרתי משהו. כך גם היה בנושא הזה, שכמו שעלה ירד מיד מהפרק, אולם אני המשכתי לחלום. איך לממש את החלום, הייתה כבר שאלה אחרת. לאיפה לנסוע, עם מי? שאלות טובות אבל הנושא ממש לא ירד מסדר היום. אמנם לא ירד לביצוע אבל נשאר בתור חלום מוגדר היטב.

בינתיים בארה"ב כבר החל גל התעניינות חסר תקדים. ליקוי מלא ראשון בארה"ב מזה כמה עשורים וכל אתרי האסטרונומיה כבר חורשים עליו במרץ. ואני? איך אני נהיה חלק מזה?

greatamericaneclipse

<כעבור שנה, בית משפחת איידלהייט. רוזלינד וגדי משוחחים>
רוזלינד: אם אתה מחפש עם מי לנסוע, למה שלא תיקח את יאיר?
גדי:

<כעבור עוד חצי שנה>
הצלחתי לעניין גם את ידידי נ. בטיול. לצאת לטיול עם שותפים זה רעיון מצוין. גם מתחלקים בנהיגה, גם יש במי להיעזר, וגם חלק מהעלויות פוחתות. מצד שני חשוב לצאת עם מישהו שאחרי זמן ממושך ביחד נמשיך להיות חברים. בינתיים גם יאיר רוצה לנסוע וכך התגבשה הקבוצה האיכותית: בני יאיר בן 17, נ. שותפי להרבה לילות ותצפיות ואנוכי. איך יאיר ונ. יסתדרו ביניהם לא ממש הדאיג אותי, אבל איך אני לא אעלה לשניהם על העצבים? טוב, הם יצטרכו להתמודד עם זה בעצמם. נקווה שיהיה בסדר.

<תכנון ראשוני>
לא הייתי אף פעם בארה"ב. לא יצא. ויזה דווקא יש, אז זו לא בעייה. אבל ארה"ב כל כך גדולה, לאן נוסעים? ברור שלמקום שממנו רואים את הליקוי המלא וזה כבר מצמצם את האפשרויות. פס צר ברחוב מאה קילומטרים מחוף לחוף דרך 13 מדינות.

צריך מקום שבאופן סטטיסטי  מזג האוויר לא מעונן וגשום באוגוסט, וזה מצביע על המערב. כמובן שססטיסטיקה לחוד ומציאות לחוד, אבל זה מה יש.

צריך מקום שיחסית קל להגיע אליו, שנמצא כמה שיותר במרכז האזור המלא, וגם שיש מה לעשות באזור לפני ואחרי. ורצוי מקום שקרוב לילוסטון, שמורת הטבע הראשונה בארה"ב ויש שיגידו היפה מכולן, והמקום שהיה היעד מספר אחד שלי לטיול בארצות הברית.

מסקנה ראשונה: ארה"ב גדולה, מאד. צריך להתמקד. הגישה שאומצה: אי אפשר הכול. אי אפשר אפילו חלק. אי אפשר אפילו מעט שבמעט. מה שנספיק כבר יהיה הרבה.

אז נטוס לדנוור. נטייל ברוקיז, נראה את הליקוי מוויאומינג, נמשיך לילוסטון ונסיים בניו-יורק. או שנוותר על ניו יורק ונהיה יותר זמן בשמורות ואולי נרד מעט דרומה יותר לכיוון אריזונה ונוואדה?

נכון שזה נשמע פשוט? לקח שבועיים של תכנון ראשוני רק בשביל להגיע למתווה הזה שהיה נראה שיכול לקרום עור וגידים. תסע לפה, תסע לשם, אבל המרחקים בארה"ב גדולים, ואין ברירה אלא לוותר ולנסות להצטמצם. רשמנו כל לילה איפה נהיה, ספרנו מיילים של נסיעה בכל יום והיה נראה לנו שנעמוד בזה. יומיים מהתוכנית הוקדשו לליקוי. יום שלם להגעה לאזור ויום הליקוי עצמו בהם לא תוכננה שום פעילות נוספת. השארנו זמן פנוי ועיכובים שונים בתוכנית. גם ככה כל יום או יומיים מחליפים מקום לינה והלו"ז היה נראה צפוף.

ביטלנו כמה יעדים בדרום קולורדו, מצאנו להם תחליפים (מסקנה שנייה: לכל דבר גדול בארה"ב יש גם דבר דומה קטן יותר וקרוב יותר. מסקנת המשך: להרבה דברים בארה"ב יש משהו קטן בהרבה אבל דומה גם בישראל). החלטנו לא לטייל רק בשמורות, אלא להיות גם שבוע בניו-יורק, מצאנו שהכי נוח לחזור לניו-יורק מסולט לייק סיטי וברגע שהמתווה היה גמור, זה הזמן לקבע אותו ולהזמין טיסות.

טיסות: תל אביב-מינכן-דנוור בלופטהאנזה. סולט לייק סיטי ניו-יורק בדלתא, ניו יורק-פרנקפורט-תל אביב בלופטהאנזה. זמני הקונקשן סבירים. שעה וחצי עד שלוש. נחיתה בניו-יורק לקראת חצות.

בעיה ראשונה: אין מלונות. בוקר טוב אליהו, כמו שאומרים. התעוררנו מאוחר מדי. שנתיים עושים הייפ על הליקוי הזה וגדי נזכר חצי שנה לפני שהוא רוצה לנסוע. שיחפש איפה לישון, או שישן בתוך האוטו אם הוא בכלל ימצא מקום להעמיד את האוטו.

מלונות על קו הליקוי המלא תפוסים מזמן. הייתי קצת בהלם. קאספר למשל, היא עיר נחמדה, 50000 תושבים, עם לא מעט בתי מלון. אבל ביומיים של הליקוי, הכול מלא לגמרי. לא מוצאים כלום, פרט לחדרים במחיר מופקע של 1000$.

הרחבנו את תחום החיפוש עד שמצאנו דרך AIRBNB ביקתה בעיירה שקרויה GREYBULL. צריך יהיה לקום מוקדם ולנסוע שעתיים בבוקר. ניקח את זה לפני שגם זה יהיה תפוס. לקחנו. המשכתי לחפש מלונות קרובים יותר. אפילו מצאתי חדר ב-500$ והתקשרתי אחוז התרגשות לנ. להגיד לו שאני מזמין. נ. שמר על קור רוח, הודיע לי חגיגית שאשמור את הכסף ללילה במלון בראשית, שנקום שעה קודם בבוקר ושאני אפסיק לדבר שטויות וסיים את השיחה.

כל שאר המלונות, בכל שאר האיזורים, רק תבחר. אפילו בתקופות השיא, יש מספיק מקום לכולם. רק באיזור שמורות YELLOWSTONE היה קשה יותר למצוא מקומות. המלונות בתוך השמורה יקרים וצריך להזמין שנה מראש. מחוץ לשמורה אין יותר מדי אפשרויות ובפרט שהיו דרישות של מקרר, מיקרוגל ואינטרנט זמין. עוד נגיע לזה.

יש טיסות, יש מלונות צריך לעבור לתכנון מפורט. נעזרתי רבות בחברים שמכירים את קולורדו ואת ילוסטון והתרכזנו בהם. את ניו-יורק נשאיר לסוף. ממילא יש טיסה של 4 שעות עד לשם. אפשר לתכנן גם אז.

מה עוד צריך לתכנן? מה אוכלים. אמרו לי, אבל לא ממש הפנמתי שאין שום בעיה להשיג אוכל כשר בארה"ב. באמת אין בעייה, כול עוד נמצאים במקום שיש בו יהודים. בדנוור למשל ממש קל וגם בוולמארט יהיה המון אוכל כשר, כולל לחם, כולל בשר (אמנם בצורה של נקניקיות). בחנויות הסמוכות לריכוזי אוכלוסיה יהודית, יש גם מחלקות כשרות וגם חנויות של אוכל מוכן כשר למהדרין. אז לא לקחנו כמעט אוכל, רק לכמה ימים הראשונים. התכנון היה לקנות כירה חשמלית ולהשתמש בה לבישולים שונים (למעשה הכירה יתרה את הצורך במיקרוגל שכמעט לא השתמשנו בו), אבל מקרר הוא חיוני בכל חדר.

רכב: חלקו הראשון שלהטיול כולל נסיעות ארוכות, ולמרות שהיינו רק שלושה, בחרנו לשכור רכב SUV גדול כדי שיהיה מקום לכל המזוודות, שיהיה מקום מרווח גם מאחורה ושיהיה יותר נוח לנהיגות. ההחלטה השתלמה בהחלט.

הזמן מתקרב ואיתו גם ההתרגשות. כרטיסים לאתרים נקנים. התוכניות מלוטשות, פרט לניו-יורק שהשארתי עדיין כטיוטה, מקומות הלינה נקבעים ונשאר רק לחכות ולקוות.

<שבועיים קודם - על הגג>
ליקוי ירח חלקי. ליקויים באים בזוגות או בשלשות, וליקוי הירח הפעם מקדים את ליקוי החמה. הליקוי נראה היטב מישראל אבל הוא חלקי למדי, כ-25% בלבד. מאורע יפה שאני כמובן צופה בו, אבל לא מפסיק לחשוב, זה רק הפרומו. הדבר האמיתי יהיה בדיוק עוד שבועיים. וגם אני אהיה שם עוד שבועיים. ומתפלל שהכול יהיה בסדר.

ליקוי ירח חלקי - שבועיים לפני ליקוי החמה המלא

יום הטיסה מגיע. נפגשים מוקדם. אפילו שאנחנו באמצע אוגוסט, הצ'ק-אין מהיר יחסית ולא מחכים יותר מדי. מתפללים שחרית בטרמינל ומחכים לעלות למטוס. בטיסה למינכן לקראת הנחיתה רואים את האליאנץ ארנה. הקונקשיין קצר מאד. יש רק שעה ואנחנו די ממהרים ומגיעים בין האחרונים למטוס לדנוור. הטיסה לדנוור לוקחת עוד עשר שעות, אבל הן עוברות מהר בעיקר בגלל הנופים מחלון המטוס והסרטים במערכת הבידור המשוכללת. הנתיב עובר מעל איסלנד ומעל גרינלד ולאחר מכן לרוחבה של קנדה דרך מפרץ הדסון הענקי.

איסלנד מלמעלה

גרינלנד מלמעלה

נחיתה בדנוור ולמרות שאנו ערים כבר כמעט יממה השעה רק 14:00. כניסה וביקורת גבולות מהירים ונוחים, כל המזוודות הגיעו בשלום. לוקחים את האוטו והטיול סופסוף מתחיל!

מרחבים, כבישים וגשם - נוף טיפוסי בקולורדו

אירועי ופרטי הטיול יתוארו בכמה רשומות. כן, גיליתי את אמריקה והתלהבתי. מקווה שתהנו מהתיאור ואולי אפילו תמצאו גם כמה טיפים מועילים. קריאה מהנה!

1. קולורדו כולל הפרק הלאומי הרי הרוקי
2. וויאומינג כולל ילוסטון
3. ליקוי החמה המלא
4. ניו יורק סיטי

לונדון EYE ט - שבוע בלונדון עם ילדים. תוכנית מלאה

בין שתי ערים, ואחרי שבדקנו את פריס, הגיע הזמן לבדוק מה קורה בצדה השני של התעלה, בלונדון.

לונדון תמיד מחכה לנו על השפע הבלתי נתפס שיש לה להציע ובטיול קצר של שבוע, צריך להתמקד ולבחור מבין מאות אפשרויות הביקור. הנה מה שעשינו.

ההרכב - משפחה של 5 נפשות וילדים מגילאי 17 עד 11. הטיסות, איזי ג'ט לשדה התעופה לוטון. לאחרונה לא רק הבידוק נעשה בטרמינל 1 אלא גם הגייט הוא בטרמינל 1 שנפתח לאחר שיפוצים. חסרים שם עוד דברים רבים, בית כנסת למשל, והיצע החנויות מצומצם, אבל אמרו לנו שמוסיפים עוד אגף שלם בקרוב. הטיפול עצמי היה מהיר ויעיל. עשרים דקות לאחר הכניסה לשדה כבר מצאנו את עצמנו בדיוטי-פרי.

בדקנו כמה ימים לפני הטיסה את ממוצע האיחורים של איזיג'ט. בערך כשעה. זמן הטיסה עצמו כבר כולל עיכוב מסוים, ולמרות שהכול הלך די מהר, והיינו במטוס בזמן, הודיע הקברניט כי נאלץ לחכות. המתנו כארבעים דקות. שאר הטיסה עברה בצורה חלקה.

לוטון - שירות הסעות של איזיג'ט (ששמו כצפוי איזיבאס) מאפשר הגעה למספר יעדים מרכזיים בלונדון. כמו הטיסות גם אותו כדאי להזמין מראש כך שעלותו תהיה נמוכה. שימו לב שעל הכרטיס יש טווח זמנים שמאפשר שימוש בו גם בשעה איחור.

ירדנו באחת התחנות ולקחנו אוטובוס עד סמוך לדירה שהזמנו (במקום הליכה של כ-15-20 דקות). התנועה בלונדון היא עם כרטיסי אויסטר, או כרטיסי אשראי contactless. היו לנו אויסטרים וגם כאשר הם ריקים אפשר לבצע נסיעה אחת באוטובוס (לא תחתית) ולהיכנס למינוס. השתמשנו באפשרות זו ולא הייתה עם זה בעייה.

הדירה - מלון דירות בשכונת בלסייז. דירת שני חדרים עם מטבחון קטן. קומה שנייה (בלי מעלית כמובן). לא היה צפוף מדי. מיקום עדיין באזור 2 שנחשב קרוב אבל לא ממש מרכז העיר. הליכה מתחנות תחתית של כ10-12 דקות (יש שתי תחנות) או נסיעה של שתי תחנות באוטובוס (לפעמים כשאין כוח, כדאי לחכות כמה דקות). כמובן שהמחירים הם כ-70% ממחיר דירה דומה במרכז. ולכן יש טרייד אוף של הוספת כרבע שעה נסיעה ביום לכל כיוון לעומת חיסכון כספי ניכר שאפשר להפנות לאטרקציות. במבט לאחור, אפשר לישון באזור2-3 אבל למצוא דירה יותר מרווחת ויותר קרוב לתחנת התחתית.

אטרקציות - רכשנו עוד בארץ כרטיס London Pass, המאפשר כניסה חינם לעשרות רבות של מקומות. הכרטיס משתלם ככל שהשהות ארוכה יותר. אנחנו רכשנו ל-6 ימים. אם אתם נמצאים עשרה ימים אפילו תשלמו פחות. בכל מקרה אל תשלמו את המחיר באתר. תשאירו אימייל ותוך כמה ימים תתחילו לקבל מידע שיווקי עם הצעות להנחה של 10-20%. לרוב ההנחה היא 15% אבל זה משמעותי.
מאחר והשקענו בכרטיס, החלטנו לבצע את מרבית האטרקציות משם ולוותר על מקומות שאינם כלולים בו ובמקביל לבקר במקומות שלא היינו מנסים בלי הכרטיס. על הכרטיס יש מגבלה של מקמות שאפשר להיות בהם, מבחינת ערך כספי, אין מה לדאוג, אין כמעט אפשרות להגיע לערך שהם רושמים.

בטיחות - פרט לעירנות הרגילה הנדרשת, חשוב להבהיר לילדים, וגם לעצמכם, שלא חוצים כבישים אפילו במעברי חצייה וברמזור ללא מבוגר. באנגליה נוסעים בכיוון ההפוך, הדבר מבלבל מאד והנהגים לא בהכרח עוצרים לפני מעברי חצייה. ליד תחנות רכבות ובמרכז לונדון רשום על הכביש לאן להביט, ובל מקרה במקום שמאלה ימינה ושמאלה צריך ימינה שמאלה וימינה. הכי טוב להסתכל תמיד לכל הכיוונים.

כל זה ביום הראשון של הטיול - יום לוגיסטיקה

יום שני
קמנו מוקדם בבוקר והלכנו למכולת להצטיידות ראשונית ולקניית סים מקומי (10-15 פאונד ל1-3 GB וטונה של שיחות שאין באמת מה לעשות איתן). בתחנת התחתית הטעינו לנו את הכרטיסים ובעיקר הגדירו שני כרטיסים ככרטיסי ילדים (50% הנחה). נכון ל-7/2017 עלות יומית באזורים 1-2 היא 6.60 ולכן לילדים זה יוצא 3.30 ולא משתלם לקנות להם מנוי שבועי. למבוגרים קנינו מנוי שבועי הוספנו עוד קצת לכיסוי הגרעון מהנסיעה ביום הקודם ולנסיעות לאזורים מרוחקים יותר.

הטיול מתחיל
התחלנו בתחנת קינגס-קרוס. כן כן אי אפשר להימלט מהארי פוטר והעגלה ברציף 9 ו 3/4. יש תור לא קטן להצטלם ואפשר לצלם לבד או לרכוש את התמונות של הצלם המקצועי בחנות ליד. לא עמדנו בתור אבל הסתובבנו בחנות. גם באנגליה כולם התרגשו לקראת העונה של GOT ובקומה אחרת באותה תחנה הוצב כסא הברזל המפורסם (וגם שם היה תור להצטלם).

עלינו לאוטובוס תיירים, עם הגג הפתוח שעושה סיבוב בכל לונדון (3 מסלולים שונים) ואפשר לעלות ולרדת מתי שרוצים. בעיני זו דרך גרועה להתנייד. התדירות נמוכה והעצירות גבוהות. אבל זה טוב למי שרוצה לשבת בנחת 3 שעות ולשמוע הסברים. לאחר כשעה מיצינו וירדנו באזור כנסיית סנט פול.

סנט פול

התרשמנו מהמבנה החיצוני ועברנו על גשר המילניום לצד השני, ישירות לטייט מודרן.
למוזיאון לא נכנסנו אלא המשכנו בהליכה לאורך הגדה הדרומית של התמזה, כולל ירידה לנהר עצמו (לא תמיד אפשר).
הקפצנו אבנים על התמזה, חיפשנו זהב (שימו לב, באופן תיאורטי צריך רישיון לחיפושים על התמזה) וכתבנו על החול, כתובות שיעלמו בגאות הבאה (ראו ביום חמישי).

גדות התמזה

המשכנו ללכת לאורך הגדה הדרומית. על הגדה היו מופעי רחוב וגם מזרקת ג'טים חביבה שציננה אותנו.

משתעשעים בסילוני המים 

לא נפספס הזדמנות לראות קשת, אפילו מלאכותית

ליד גשר ווסטמינסטר מצויות אטרקציות ( הדאנג'ן של לונדון, והרפתקאות שרק, אקוורים). לא נכנסו אליהן אבל יש שם מתחם נחמד של משחקי וידאו שכלול בכרטיס (3 פאונד לכל כרטיס) ומאפשר מנוחה להורים ופעילות נחמדה לילדים.

עברנו את גשר ווסטמינסטר והתרשמנו מהבטונדות שהוסיפו בין הכביש למדרכה ובכניסה למדרכות עצמן. גם הבריטים מתחילים להבין מה קורה סביבם, אבל פחות מהצרפתים.

הביג בן

הסתכלנו על הביג בן ועל ווסטמינסטר אבי והלכנו לנוח בגן מאחורי הפרלמנט. שימו לב, לאחרונה הפרלמנט נפתח לביקורים. לא היינו אבל אפשר למצוא פרטים באתר שלם.
אני הלכתי למגדל  Jewel tower הנמצא בסמוך (אין קשר לתכשיטים במצודת לונדון). מבנה מהמאה ה-15, ששימש מבצר קטן ואחר כך ארכיון של הפרלמנט. הביקור קצר מאד ומומלץ רק במסגרת הכרטיס. לא החמצתי את ההזדמנות להיות הגנומון בשעון השמש האנלמטי המוצב שם. השעה מדויקת למדי!

המשכנו ללכת לכיוון כיכר טרפלגר, צפינו בבניין ראש הממשלה ובמשרדי הממשלה השונים, במשמר הסוסים ובטקס הבדיקה היומית בשעה 16:00 (לא חילופי משמרות, אלא משהו מצומצם יותר, אך עדיין חביב).

בדיקה יומית של משמר הסוסים

כיכר טרפלגר עמוסה ולקחנו תחתית לרחוב אוקספורד להתרשם מעט מהחנויות, למרות שמציאות גדולות לא מצאנו.

יום שלישי
יום גדוש לפנינו ובאתרים המרוחקים ממרכז לונדון. תחילת היום בארמון המפטון. הגישה לאתר אפשרית בדרכים שונות, בעיקר בשילוב של רכבות ואוטובוסים ולוקחת כשעה. באתר עצמו היינו כשעתיים תוך סיור במטבח, בחדרים של הנרי ה-8, צפייה בחלק מהצגה הנערכת לקהל וביקור בגלריות נוספות.

ארמון המפטון

לאחר מכן המשכנו למבוך הידוע המוזכר גם בספר שלושה בסירה אחת. התיאור של המבוך בספר מוגזם, והשיטוט האקראי בו לא לוקח יותר מרבע שעה. בהמשך התרשמנו מגן ורדים יפה ולידו הוקמה זירת משחקים לילדים. אמנם לילדים קטנים, אבל נכנסנו לנוח מעט בדרך ליעד הבא.

היעד הבא הוא גני קיו. ההגעה מהפטון לקיו אינה נוחה. לכאורה אוטובוס אחד בלבד (68), אבל זה אוטובוס מאסף עם עשרות תחנות, והתחנה האחרונה שלו עוד רחוקה כרבע שעת הליכה. חפשו מסלול טוב יותר, אולי בשילוב שני אוטובוסים (קו 65 מגיע עד לשערי הגן), או לחלופין, פנקו את עצמכם והזמינו מונית באובר או פטנט דומה.

גני קיו ענקיים ויפים בכל השנה. אטרקציה חדשה יחסית היא שביל העובר בצמרות העצים בגובה של כשלושים מטר ומאפשר תצפית על הפארק ואפילו לנענע מעט צמרת של עץ ולראות איך היא זזה ברוח. אין אפשרות לטייל בכל הגן ואפשר להתמקד באטרקציות העונתיות, או באטרקציות הקבועות ובעיקר החממות בחלקו הצפוני של הגן.

בגן היה מייצג המכונה הכוורת, שאמור לדמות הרגשה בתוך כוורת דבורים בכל החושים. המיצג אינו מוצלח לטעמי. רשת סבוכה של לדים מהבהבים וקצת קולות זמזום.

בגני קיו הילדים הצעירים השתעממו, והבן הגדול, חובב הבוטניקה נהנה עד מאד. החזרה מקיו למרכז לונדון פשוטה ונוחה. או ברכבת, או בקו תחתית, תלוי ביעד הסופי שלכם.

לאחר ארוחת ערב מוקדמת וקצת בלחץ זמן, יצאנו לצפות במחזמר, שהפך כבר לשלאגר, מלך האריות. למחזמר הולכים בשביל השואו. לא בשביל המוזיקה (בשביל זה הולכים לאופרה) ולא בשביל העלילה (תיאטרון), אלא בשביל המרהיבות של ההפקה. קבלנו תמורה מלאה, שעתיים וחצי של קסם. ישבנו באולם, בשורות הראשונות בצד בשתי שורות אחת מאחורי השנייה. שני הכרטיסים האחרונים בכל שורה, הם עם צפייה מוגבלת והנחה של 15 פאונד. הצפייה אכן מעט לוקה, אבל לא מחמיצים משהו חשוב באמת.

מלך האריות

יום רביעי
מתפצלים. אני והבן הגדול הולכים לגלריה הלאומית והשאר הולכים לצפות בחילופי המשמרות ועוד קודם לכן במוזיאון משמר הסוסים (לידו עברנו ביום שני וראינו את הבדיקה היומית). אחרי זה נפגשים להמשך היום.

הגלריה הלאומית - לאחר התורים במוזיאונים בפריז חששתי שגם כאן יהיו תורים, אבל לא היו כמעט בכלל. הגענו די בפתיחה ונכנסו מיד. הגלריה אינה גדולה מדי, בהשוואה ללובר למשל, ורובה מתפרש על מפלס אחד בלבד (שחלקו היה סגור בגלל הכנת תצוגה).
החדרים מסודרים לפי תקופות ושנים. הדפסתי מהאתר שלהם רשימה של שלושים יצירות מובחרות ורשמתי באיזה חדרים הן נמצאות (חבל שזה לא רשום כבר באתר), הצטיידנו במדריך קולי, ויאללה לדרך. אפשר לבקר במוזיאון משעה ועד יום שלם בהתאם לרצון. הספקנו לראות את כל מה שרצינו ועוד יותר מכך בשעתיים בערך ובתמונות מסוימות גם הקשבנו למדריך הקולי (יש הסברים על מאות תמונות).

השגרירים של הולביין, חפשו את הגולגולת

נישואי ארנולפיני של ואן אייק - פרט בודד, המראה

משתה בלשאצר - רמברנדט

למי שאינם חובבי אומנות הייתי ממליץ על מסלול מקוצר בחדרים 40-44 עם התמונות המפורסמות של ואן גוך, כולל אחת מהחמניות, מונה, רנואר ועוד.

חילופי המשמרות - לא ייאמן, אבל בדיוק באותו יום המלכה יצאה מהארמון, וראו את השיירה שלה. אשתי מתארת שהייתה התרגשות עצומה בקהל עד שהם הבינו שזו המלכה. בערב קראנו שהיא השתתפה באיזה טקס בבית קנדה, לציון משהו ל-X שנים עם קנדה, ואפילו מישהו נגע בה שלא כמקובל. שערוריות אנגליות!

האורוות המלכותיות - חברנו שוב באורוות המלכותיות - אין ספק שבתקופות מסוימות, זמנו של דיקנס למשל, עדיף היה להיות סוס באורווה המלכותית מאשר עני ואביון זרוק ברחובות. באורוות רואים כמה סוסים ובעיקר את הכרכרות המלכותיות לאורך השנים. הוד והדר של מלכים הגובל לפעמים בקיטש (כמו בכל ארמון למעשה). כמה כבר אפשר להפריז ולהחצין את העושר?

הגלריה המלכותית - שוב התפצלנו, הצעירים הלכו לנוח בפארק ואני והבן הגדול הלכנו לראות את הגלריה ובה בעיקר תערוכה של קנלטי וציורי ונציה. אחרי שראינו כמה בגלריה הלאומית, ראינו בערך את כל השאר שם. מומלץ לחובבי אומנות מתקדמים.

פרק סנט ג'יימס - הפארקים בלונדון יפים ומדהימים אחד אחד. כולם דומים וכולם שונים. אפשר להיות בכל אחד שעות, להאכיל את הברווזים (במתינות, ובבקשה בלחם מלא!), לחפש סנאים, וסתם לנוח בצלה עצים העצומים או בשמש הלונדונית שהיא לרוב נעימה. בכולם יש גם מופעים שונים ועוד אטרקציות.

סנאים - בפעמים קודמות בלונדון, בכל גינה רק היית מוציא אגוז ומיד סנאי היה קופץ עליך על הכתף ואוכל לך מהיד. הפעם הם כבר יותר ביישנים. קשה למצוא אותם וגם כשמוצאים הם הרבה פעמים בורחים. לא יודע מה קרה. מאידך, ברחובות מסתובבים לא מעט חתולים. גדולים ושמנים. האם יש קשר בין הדברים?

לאחר מנוחה הגונה שמנו פעמנו לאזור קובנט גארדן, אזור מופעי הרחוב. במעין תורנות תופסים את הרחבה אומנים שונים ומציגים מופע כזה או אחר. עניין של מזל מה תופסים. לאחר צפייה במופע כזה (בעוד אני מתגנב לחנות ספרים סמוכה), הלכנו לביקור במוזיאון התחבורה, המציג את התפתחות התחבורה בלונדון. המוזיאון מעניין, עם דגמים של רכבות ואוטובוסים, הרבה הסברים על קו התחתית החדש (קו אליזבת) שנחפר בימים אלו ושבמהלך העבודות נמצאו תגליות ארכיאולוגיות מרתקות, כולל השלד של המלך ריצ'רד השלישי הידוע לשמצה.

תחתית - התחתית של לונדון פועלות כבר מעל מאה שנה. החלה בעומק מטרים ספורים מתחת לפני הקרקע וכיום מגיעה עשרות מטרים לעומק. הרשת עברה מתיחת פנים לקראת אולימפיאדת 2012, והפעם גילינו חידוש - בקו CIRCLE הקרונות ממוזגים (ולמעשה דובר בקרון נחש אחד ארוך). מיזוג התחתית מהווה הוכחה ברורה להתחממות הגלובלית, והיה הרבה יותר נעים בקו הממוזג.

גם התחנות מעוצבות בהתאם למיקומן (בעיקר בחלקים העליונים שלהם, לא הרציפים), ועל הרציף מלא פרסומות ובגלל שיודעים שיש לך זמן, גם עם המון טקסט. תראו כמה הצליחו לחפור בפרסומת הבאה לג'ק דניאלס.

ריצ'רד השלישי - My kingdom for a horse! כולנו מכירים את שייקספיר. כולנו יודעים גם שריצ'רד האכזר רצח את הנסיכים, האחיינים שלו, כדי לרשת את המלך (הומאז' למלך האריות). האם זה באמת קרה או ששייקספיר קצת שינה את ההיסטוריה? לכו תדעו. עד נגיע לכך בהמשך.

לאחר ארוחת ערב בדירה ומאחר ועוד היום גדול (שקיעה בתשע בערב. אור עד עשר), יצאנו ושוב התפצלנו. חלקנו לקניות וחלקנו לשיטוט בחנויות הספרים.

חנויות ספרים - חנויות הספרים של לונדון הן תענוג. לא החנויות של WHsmith הנמצאות בכל חור, אלא חנויות פרטיות, או רשתות קטנות וכמובן חנות פוילס Foyles הענקית והחנות האהובה עלי ביותר, הסניף הראשי של Waterstone ברחוב Gower. חובבי ספרים? הקדישו לפחות שעתיים לביקור בשתי חנויות אלו וחפשו על הדרך חנויות נוספות. כתבתי בעבר על חנויות הספרים בלונדון, אולם מומלץ לוודא שחנויות קטנות ופרטיות עדיין קיימות. הפעם "גיליתי" את רשת Daunt שבחנות שלה הסמוכה לדירה שלקחנו צילמתי את חלון הראווה הבא:

כל החלון גרוסמן. חנות ספרים בלונדון

יום חמישי
והפעם יום עומק באזור מצודת לונדון, האתר הראשון שבקרנו בו. הגענו בפתיחה ולא נרשמו תורים. ראינו את תכשיטי בית המלוכה, עושר שרובו נלקח בצורה כזו או אחרת ממדינות אסיה או אפריקה לפני מאות שנים. הבריטים כמובן לא חולמים אפילו להחזיר אותו. זה הרי שלהם.
במצודה מגדלים רבים והעיקרי הוא המגדל הלבן על התערוכות שבו, ומגדלים נוספים, כולל מגדל הדמים, בו נרצחו שני הנסיכים בידי ריצ'רד השלישי שכבר הזכרנו קודם.
במצודה מתקיימים סיורים מודרכים בהובלת אחד מאנשי המשמר YEOMAN בלבוש המסורתי, שתמיד נענים ברצון לבקשות צילום. גם העורבים במצודה מקבלים יחס של כבוד.

לאחר יציאה מהמצודה הלכנו לגשר המצודה. הגשר המפורסם שנפתח באמצעו ומאפשר לסירות גולות לעבור תחתיו, לפחות עד הגשר הבא על הנהר. עולים בגשר למעלה, צופים דרך חלון הזכוכית למטה, קוראים על גשרים אחרים בעולם ועל ההיסטוריה של הגשר ומסיימים בחדר המנועים והמכונות הישן שהיה פעיל עד לפני כארבעים שנה.

גשר המצודה - זהירות לא ליפול

גאות ושפל - עובדה פחות ידועה היא שנהר התמזה מושפע מאד מהגאות והשפל באוקינוס האטלנטי. ההפרש יכול להגיע לשבעה מטרים. מספיק שתהיו כמה שעות באותו אזור ותוכלו להתרשם מכך בעצמכם. שימו לב לסדרת התמונות שצולמה לאורך היום, של בסיס הגשר. היעזרו בחבלים.

התמזה בגאות - ספרו חבלים

זמן קצר אחרי, מפלס המים יורד בצורה ניכרת - גאות ושפל בתמזה

שפל בתמזה - שינוי מפלס ניכר

חווית גשר לונדון - מעט דרומה נמצא גשר לונדון המפורסם. המלכה עצמה חנכה אותו לפני כארבעים שנה לאחר בנייתו מחדש. לידו תמצאו אתר המאפשר גם מידע על הגשר, אבהל יותר על סיפורי האימה המקאבריים של האזור. משמר הראשים, השריפה הגדולה, ג'ק המרטש ומעין מבוך תת קרקעי. דומה במידה מסוימת לד'אנג'ן. חלק מהילדים לא אהבו את האטרצקיה, כך שהיא לא חיונית לביקור.

HMS BELFAST - משחתת אדירה עוגנת לה במימי התמזה. זוהי הבלפסט. אוניה שנבנתה בשנות השלושים והוכנסה לשימוש ישירות למלחמת העולם השנייה וגם לקחה תפקיד בפלישה לנורמנדי. מדריך קולי מומלץ. מסיבה לא לגמרי ברורה, הילדים הצעירים שלי פחות התעניינו, אבל אני נהנתי מאד, סיירתי בכל חלקי הספינה (לפחות 8 מפלסים נגישים ובוודאי יש עוד שאינם), במטבחים, בחדרי התחמושות, במחסנים, באזור טילי הטורפדו, על הסיפונים, בגשרי הפיקוד השונים, תותחי הנ"מ ותותחי ה-8" (קליבר שנחשב אפילו בזמן הפלישה לקטן כאשר הספינות החדישות יותר כבר היו עם תותחי 12-14"). נהנתי מכל רגע, ולמתעניינים הייתי ממליץ על סיור מודרך.

HMS בלפסט

לו הייתי פיראט... מדמיין את עצמי בעמדת הפיקוד מול חופי נורמנדי

המונומנט - פסל המונומנט האדיר, עם 300 מדרגות עד לראשו, היה בעבר אטרקציה. לא תכננו לעלות עליו, אבל התפלאנו שכמעט ולא רואים אותו. בנייה מסיבית בלונדון הפכה אותו מהדבר הבולט באזורו, עמוד שנבנה לכבוד התחדשות לונדון לאחר השרפה הגדולה של שנת 1666, לבניין שבקושי רואים. סביר להניח שמראשו כבר לא תראו את כל לונדון אלא גם את האמצע של כמה בניינים גבוהים סמוכים. אם הייתה מעלית, מילא, אבל ברגל? עדיף כבר לעלות על סט פול (הרבה יותר מדרגות אמנם).

SKY GARDEN - אין כמו לסיים את היום גבוה. ומגדל סקיי גארדן מאפשר לכם לעלות לגובה 155 מטר בקומה ה-35 של המגדל, ובחינם! צריך להירשם כמה שבועות מראש ולבחור חלון זמן, ולהקפיד להגיע בו. למעלה, תצפית פתוחה, קצת גינון, תצפית סגורה, מסעדות, בארים וקפה. מרגיע ומהנה מאד. היינו שם יותר משעה.

בניין SKYGARDEN

תצפית מ SKYGARDEN

תצפית מ SKYGARDEN

תצפית מ SKYGARDEN

לאחר ארוחת ערב, יצאנו אשתי ואני לשכונת גולדרסגרין להצטיידות באוכל. בשכונה חנויות ומכולת ומסעדות כשרות בשפע, ולמעשה דתיים רבים מעדיפים מראש להתאכסן בשכונה זו.

יום שישי
אפשר להיות בלונדון בלי כדורגל? לא. אי אפשר. אז לאן הולכים? בחרנו בצ'לסי. בלי סיבה מיוחדת. היה אפשר גם לארסנל או לוומבלי. אבל בוומבלי לא משחקת אף קבוצה וצ'לסי כבר שנתיים זוכה בפריימיר ליג.

הסיור באצטדיון מתחיל בחדר העיתונות, עובר לחדרי ההלבשה, ואז עולים למגרש עצמו, יושבים על הספסל ומסיימים ביציעים. לאחר מכן המשכנו להסתכל במוזיאון, הכולל כצפוי את כל הגביעים של המועדון, וגבוה מעל כולם, הגביע של עונת 2011/2012 באלופות, בגמר אומלל ביותר מול באיירן, שהסתיים בהחטאות פנדלים בלתי אופיניות לגרמנים.

סטמפורד ברידג'

ארון גביע האלופות

ארון הגביעים של צ'לסי - אליפות הפריימר ליג

המשכנו לגן הבוטני הראשון של לונדון. הצעירים פשוט נחו ואני והגדול הסתובבנו ברחבי הגן, שאינו גדול ומאפשר סיור נינוח ורגוע בכל חלקיו.

נוף מהגן הבוטני בצ'לסי

בתכנון המקורי היה ללכת להחלקה על הקרח, אבל הזירה הייתה סגורה בשעות אלו, ולכן ויתרנו והלכנו לארמון קנזינגטון במקום. עוד ארמון, עוד פאר והדר, תערוכה על דיאנה שגרה שם מספר שנים ולאחריה שיטוט קצר בהייד פארק והאכלה של עופות מים (לחם מלא או מזון לציפורים). הזמן קצר והמלאכה מרובה וחוזרים להתארגן לשבת.

גן ארמון קנזינגטון

ברבורים באגם בהייד פארק

יום שבת
שבת מנוחה

יום ראשון
פתחנו במוזיאון המדע, עם עלייה לסימולטור טיסה. הילדים נהנו, אני חטפתי סחרחורות ובחילה. יותר מדי זמן להיות שם הפוך. נחנו ונרגענו וטיילנו בתערוכות. המוזיאון מלא בענייני חלל וחובב כמוני לא יכול לוותר על תצוגת החלל. אמנם הייתי בה כמה פעמים אבל תמיד יש חידושים ומשנה שעברה המוצג החדש הוא קפסולות סויוז בה נחת האסטרונאוט הבריטי טים פייק. יש גם סרט מציאות מדומה של תהליך הנחיתה (מומלץ) ובנוסף צפיתי גם בסרט תלת-מימד על אפולו 15. ככה שתוך יום אחד הייתי גם בסויוז וגם באפולו!

אני וסויוז

במוזיאון הטבע היו תורים, ושוב התפצלנו כאשר חוץ ממני כל היתר הלכו להסתובב מעט בגינות. אני ביקרתי במוזיאון הטבע שהיה דחוס ועמוס עד כדי מחנק. לכן עשיתי רק סיבוב קצר ועברתי את הכביש למוזיאון ויקטוריה ואלברט הסמוך. גם בו הייתי בעבר ועד היום אני לא מבין לגמרי את מגמתו.

מעין מוזיאון להכל. אומנות, עיצוב, אופנה. המון תצוגות. לא היה זמן רב אז בחרתי לראות רק את הציורים של רפאל ששימשו בסיס לשטיחי קיר בקפלה הסיסטינית. הציורים נתרמו למוזיאון על ידי המלכה. בנוסף יש חדר אחד באומנות עם תמונות של טרנר וקונסטבל, קצת אופנה ותובושת של מלך האריות (התמונה למעלה) ועוד כהנה וכהנה בשיטוט אקראי.

נגמר הטיול. קצר ומעניין וכמובן עם עוד מקומות רבים שצריך לבקר בהם: המוזיאון הבריטי, גריניץ' והמצפה, שוטטות רצינית יותר בפארקים, טירת וינדזור, סטודיו הארי פוטר, מוזיאוני טייט, טיולים מחוץ ללונדון. לונדון לא תיגמר לעולם. תמיד יש מה לעשות ומה לראות.

זוכי פרס דן דוד בקטגורית האסטרונומיה

פרס דן דוד מחלק בכל שנה פרסים בסכום גבוה לזוכים בקטגוריות שונות ומטרתו לעודד הצטיינות בתחומי המדע הרוח והאומנות. השנה בין הקטגוריות, היה גם תחום האסטרונומיה. פרטים נוספים על הפרס, מטרותיו והזוכים בו מאז היווסדו אפשר למצוא באתר פרס דן דוד.


הזוכים בתחום האסטרונומיה, תחום עתיד, לשנת 2017 ונימוקי הזכייה הם:

• פרופ' ניל גרלס ז״ל (Prof. Neil Gehrels), אסטרופיזיקאי אמריקאי, אמור היה לקבל את פרס דן דוד עבור תגליותיו באמצעות טלסקופ החלל  Swift של נאס"א, משימה בה היה החוקר הראשי, ואשר שינתה את ראיית השמיים המשתנים בקרינות גאמא ו-X (רנטגן). בהנהגתו, גילה Swift למעלה מ-1000 מבין הפיצוצים האדירים הנקראים התפרצויות קרני גאמא,  וחשף עושר של מידע לגבי מאפייניהם, מרחקיהם וסביבתם. גילוייו הביאו לתובנות חדשות וחשובות לגבי מהותם של אירועים קיצוניים אלו.  
• פרופ' שריניוואס קולקארני (Prof. Shrinivas Kulkarni), אסטרונום הודי-אמריקני, יקבל את פרס דן דוד על היותו דמות מפתח בתצפיות אסטרונומיות בתחום הזמן ועל פני כל ספקטרום הקרינה האלקטרומגנטי. הוא יזם וניהל את פרויקט PTF, סקר שמימי גדול בחיפוש אחר מקורות אסטרונומיים חולפים ומשתנים. מחקריו העשירו את הידע האנושי לגבי הרקיע המשתנה, כולל גילוי  ואפיון אלפי פיצוצים כוכביים – סופרנובות ודומיהן. רבים מן האירועים שהתגלו נצפו בפרוט והובנו יותר מאי פעם, כאשר חלקם תרם להגדרת סוגים חדשים לגמרי של פיצוצים שלא נצפו קודם לכן. 
• פרופ' אנדריי אודלסקי (Prof. Andrzej Udalski), אסטרונום פולני, זכה בפרס דן דוד על היותו חלוץ ומוביל באסטרונומיה של תחום הזמן, ובחקר השמיים המשתנים בגלקסית שביל החלב ובגלקסיות המאגלאניות השכנות. באמצעות  סקר ההשתנות האסטרונומי OGLE, אותו הוא ביצע לאורך 25 שנה,  הוא עקב אחר בהירותם של למעלה מחצי מיליארד כוכבים, גילה ואפיין מעל חצי מיליון כוכבים משתנים  מכל הסוגים, ובכך הרחיב והעמיק בסדרי גודל את הידע בתחום. תוך שימוש בשיטת המיקרו-עידוש הכבידתי  (gravitational microlensing) שהוא מחלוציה. הוא גילה עשרות רבות של כוכבי לכת באזורי "קו השלג"  של כוכבי האם שלהם, אוכלוסיית פלנטות החיונית להבנת היווצרותן והתפתחותן של מערכות פלנטריות כגון מערכת השמש.

למרות שמחקרים הנושאים אלו נגישים פחות לקהל הרחב, יש בהם חשיבות רבה למדע האסטרונומיה. תצפיות בגלים קצרים במיוחד (גמא ו-X) אפשריות רק מהחלל שכן האטמוספירה של כדור הארץ חוסמת את רוב הקרינה בתדרים אלו, וזאת למזלנו הרב, אחרת לא היינו שורדים כלל. התפרצויות גמא נמשכות זמן מועט וברגע שמזהים אפשרות לכזו יש לכוון אליה טלסקופים במהירות האפשרית.

גם אירועים של זיהוי סופרנובות הם נדירים. את רובם מזהים בגלקסיות אחרות וגם שם יש חשיבות לנסות ולאתר אותן במהירות, תוך שימוש במצפי כוכבים מסביב לעולם. במאמר שהתפרסם במסגרת אתר מכון וייצמן, מתוארת השתלשלות המאורעות בצפייה בסופרנובה:

המירוץ לצפייה בספקטרום של הסופרנובה הצעירה נפתח בטלסקופים הרובוטיים במצפה "פאלומר" בקליפורניה, שהם חלק מפרויקט רב-לאומי בשםiPTF , בראשותו של פרופ' קולקארני. טלסקופים אלה מתוכנתים לזהות אירועים חולפים, כלומר, שינויים פתאומיים בשמי הלילה שעשויים להיות סופרנובה חדשה, ולהזעיק את חברי הצוות. בצדו השני של כדור הארץ קיבל את ההודעה ד"ר יאיר הרכבי, שהיה אז תלמיד מחקר בקבוצתו של פרופ' גל-ים. הוא העריך את הנתונים, הבין את משמעותם, ויצר קשר עם ד"ר אסף חורש, שהיה אז חוקר בתר-דוקטוריאלי במכון הטכנולוגי של קליפורניה בפסדינה (ומאז הצטרף למכון ויצמן למדע). ד"ר חורש ביצע תצפיות ספקטרוסקופיות באמצעות טלסקופ המוצב בהוואי, מערבית לזה שבקליפורניה, ולכן יכול היה להאריך את שעות התצפית בסופרנובה לאחר שהבוקר כבר עלה בקליפורניה. תגובתו המהירה איפשרה לו להקליט את הספקטרום הנפלט של החומרים הנישאים ברוח - 15 שעות בלבד לאחר ההתפוצצות.

לפני כעשרים שנה מדענים גילו תמונות מוזרות. גלקסיות בצורות לא שגרתיות הופיעו כמה פעמים באותה תמונה. התשובה הייתה מקור כבידה עצום הנמצא ביננו לבין הגלקסיות שמעוות את האור. פרט לתוצאה ישירה נוספת של תאורית הכבידה הכללית של איינשטין, התאפשר לראות תמונות, לא תמיד ברורות, במרחקים עצומים. מקור כבידה עצום זה עובד כמו עדשה ומאפשר לנו לראות יותר רחוק בחלל, מיליארדי שנות אור, ולמעשה מוקדם ומוקדם יותר בזמן, עוד לפני שמערכת השמש הייתה קיימת.

הנה תמונה שפורסמה ממש עכשיו. מאות שעות צילום של טלסקופ האבל כחלק מפרוייקט Frontiers Fields. אתם מוזמנים לספור כמה גלקסיות רואים באזור זה, הנמצא בקבוצת לוויתן בשמיים.
צביר הגלקסיות הקרוב יחסית, משמש כעדשה ומעוות את הוא המגיע מאחוריו כך שלמרות שקו הראייה הישיר שלנו לקלקסיות רקע רחוקות אלו חסום, אנו מצליחים לראות אותן בצילום.

צביר גלקסיות אבל 370 Abell  ומאחוריו
Image Credit: NASA, ESA, Jennifer Lotz and the HFF Team (STScI)

פרופ' אודלסקי, מספר שפרויקט ה-(OGLE) Optical Gravitational Lensing Experiment, בראשו הוא עומד, מהווה כיום את אחד מהסקרים הפוטומטריים הגדולים בעולם (וגם אחד הוותיקים שבהם). ״בשנת 2017 חגגנו את יום ההולדת ה-25 למיזם הענק הזה. התחלנו בשנת 1992 והיינו די חלוצים בתחום, וכן, אני מודה, הצלחנו להשפיע על תפיסת האסטרונומיה המודרנית. מאז, הפרוייקט מספק על בסיס קבוע תגליות בהחלט מעניינות שזכו לדי הרבה תהודה עולמית...״. פרופ' אודלסקי אומר כי בתחילת המסלול המיזם התרכז בתצפיות בשביל החלב בתופעה שזכתה לשם microlensing (המיקרו-עידוש) – תופעה נדירה הנובעת היישר מתיאוריית היחסות הכללית של איינשטיין. ״הרעיון היה לחפש את ה׳חומר השחור׳ באמצעות שימוש בשיטת המיקרו-עידוש הכבידתי. כדי לאתר את תופעת המיקרו-עידוש שהיא מאוד נדירה יש צורך לסקור מיליוני כוכבים במשך זמן רב ביותר והנתון הזה שינה לחלוטין את הדרך של ביצוע תצפיות באסטרופיזיקה. במשך השנים אספנו מדידות במיליוני כוכבים והנתונים נאגרו במסד נתונים ענק. יש שם כיום לא רק את תופעת  המיקרו-עידוש אלא גם פתחנו נישה בלתי צפויה ושלא נחקרה עבור מחקרים אחרים לתחומים שנקראים כיום time domain astronomy המבוססים על כריית נתונים בקני מידה ענקיים״.

פרופ' אודלסקי מספר שהתגלית בשנת 1993, של תופעת  המיקרו-עידוש היתה סנסציה גדולה בזמנו מבחינה מדעית בהיותה אשרור עצמאי לתיאוריה של איינשטיין. ״מצד שני, המחקר אחר החומר השחור הסתיים ללא הצלחה ועם תוצאות שליליות... לאחר 15 שנות תצפיתהבנו שאובייקטים ׳רגילים׳ אינם יכולים להוות את הרכיב המרכזי של החומר השחור בגלקסיה שלנו שכן מספר המיקרו-עידושים בהם הבחנו היה מועט מדי״. לדבריו, התוצאה היתה בעלת חשיבות רבה   עבור האסטרונומים, אבל, לא כל כך מרעישה עבור הקהל הרחב. ״תמיד עדיף לגלות משהו מאשר לשלול משהו...״.

פרופ' שריניוואס קולקארני (Prof. Shrinivas Kulkarni)

פרופ' אנדריי אודלסקי (Prof. Andrzej Udalski)

תמונות הזוכים באדיבות פרס דן דוד.