הפצצה - ג'ים באגוט

הספר הפצצה מאת ג'ים באגוט מנסה לתאר בצורה המלאה ביותר את קורותיה ולידתה של פצצת האטום. הספר אינו מתרכז רק בצדדים הפיסיקליים של הפצצה אלא מוסיף פרטים על הצדדים הפוליטיים, בטחוניים ומוסריים בפצצה ומנתח את כלל האירועים בשנות המלחמה ובשנים שלאחריה עד שנת 1949. הספר מתחיל עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בתאריך זה כבר היה ידוע כי אפשר לבקע את גרעינו של האטום (ולכן השם המדויק הוא פצצה גרעינית, אולם השם פצצת אטום התקבע), ורוב הידע בנושא היה אצל מדענים גרמניים (ובפרט אוטו האן ופריץ שטרסמן שגילו את הביקוע הגרעיני וליזה מיטנר ואוטו פריש - פיזיקאים אוסטרים שהצליחו להימלט מאוסטריה, שהבינו את מקור הביקוע).
אפשרויות השימוש בנשק גריעיני לא היו טריוויאליות. אמנם היכולת התיאורטית הובנה, אולם האפשרות להפוך אותה למעשית הייתה קשה ביותר. הספר מתרכז צעד אחר צעד במאמצים המדעיים שנעשו בגרמניה, אנגליה וארצות הברית (ומשלב הרבה יותר מאוחר גם בברית המועצות) ומשלב בהם את מהלכי המלחמה העיקריים. פרקי הספר קופצים ממקום למקום תוך נסיון לתת תמונת מצב כרונולוגית על האירועים. בסוף הספר נמצאת טבלה המרכזת את כל האירועים ללוח זמנים אחד.
הספר חוזר על כמה שאלות שנשאלו כבר מזמן ובעיקר האם המדענים הגרמנים ניסו לעכב בכוונה את פיתוח הפצצה והשיגו תוצאות מאכזבות (טענה שהשומעה לראשונה בעיקר על ידי אותם מדענים ובפרט על ידי ורנר הייזנברג, המדען הגרמני הבכיר ביותר, שהיה יכול בקלות רבה להישאר בארצות הברית ולא לחזור ולשרת את היטלר). בספר הטענה היא כי המדענים הגרמנים פשוט חשבו שזה לא ישים ולא העיזו לבקש מהיטלר את המשאבים האדירים הדרושים (האמריקאים העסיקו בפרוייקט כ-120000 איש בעלויות עצומות) ולכן גם התקדמותם הייתה איטית מאד. השימוש בטיעון המוסרי היה נוח מאד לאחרי המלחמה ובנסיון לטהר את המצפון.
בעיות המצפון העיקו גם על המדענים האמריקאיים, חלקם עוד בשעת פיתוח הפצצה ולאחרים רק אחרי הטלתה על הירושמה ונגאסקי. גם על הדילמה הידועה אודות השימוש בפצצה הספר מביא את העובדות. הפצצה סיימה את המלחמה במהירות (התשובה היא כן באופן ברור), האם הטלת פצצת האטום השנייה הייתה נצרכת (התשובה אינה ברורה, קיסר יפן לא היה מוכן לכניעה לאחר פצצת האטום על הירושימה, אולם זמן נוסף אולי היה מגיע לכניעה), והאם סיום המלחמה חסך חיי אדם (ללא ספק, האמריקאים הפצציצו במסיביות עשרות ערים יפניות, בפצצות תבערה שגבו כ-2.5 מיליון קורבנות, ומבלי שכל אלו הביאו לכניעה יפנית. פלישה אמריקאית ליפן, הייתה גוררת מיליוני קורבנות נוספים וכנראה גם פלישה רוסית לצפון יפן) אולם לא עונה לגמרי על השאלה ומתיר אותה בידי הקורא. ממילא רק אדם אחד, נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, הוא שהיה שאחראי על ההחלטה.
סיפור פצצת האטום לאחר המלחמה הוא סיפור תחילתה של המלחמה הקרה ומירוץ החימוש הגרעיני. תוכנית האטום הרוסית שפיגרה מאד בשנות המלחמה התחילה ולמעשה חייבת את עצמה למרגלים שהעבירו כמעט את כל סודות הגרעיון לרוסים ואיפשרו להם פשוט להעתיק את כל הידע האמריקאי ולפוצץ פצצת אטום כבר בשנת 1949. הספר עוצר בנקודה זו.
אולם סיפורה של פצצת האטום רק מתחיל ועיקרי הדברים מופיעים באחרית הדבר. פצצת האטום, איומה ככל שתהיה היא רק משחק ילדים לעומת פצצת המימן (גם היא פצצה גרעינית, אולם עובדת על עיקרון של היתוך, ודומה למה שקורה בליבות כוכבים), שעוצמת הפיצוץ שלה מגיעה ל-10 מיליון טון חומר נפץ. האמריקאים פיתחו פצצה זו וגם הרוסים פיתחו פצצה זו. האפשרות האמיתי הראשונה למלחמה גרעינית כוללת הייתה בזמן משבר הטילים בקובה. אמנם לאחריה חמתו המעצמות, עוד בתקופת רייגן על הסכמים לצמצום ארסנל הנשק הגרעיני, אולם עדיין קיימים למעלה מ-10,000 ראשי נפץ גרעיניים עם עוצמת כוללת הקרובה ל-80,000 פצצות הירושימה ומאז מדינות נוספות הינן בעלות נשק גרעיני. על הנסיונות של איראן להשיג פצצה משלה, הספר אינו מדבר כלל.

הפצצה - ג'ים באגוט

הפצצה - לעמוד הספר באתר ההוצאה
ג'ים באגוט
ההיסטוריה הסודית של פצצת האטום: 1939-1949
ספרי עליית הגג
תשע"ב 2012
679 עמודים
לקריאת הפרק הראשון מהספר - מאתר ההוצאה