י"א שבט תש"ע
האופרה הילד חולם של גיל שוחט מועלית בימים אלו באופרה הישראלית החדשה.
האופרה הינה הלחנה ועיבוד למחזהו של חנוך לוין משנת 1993.
האופרה נכתבה על ידי גיל שוחט ובוימה על ידי עמרי ניצן והיא כולה ישראלית. המחזה, המוזיקה והבימוי. לא היה נראה שאיש בקהל יודע למה לצפות. מרבית הקהל בניגוד אלי הכיר את מחזהו של לוין אולם המעבר מבמת התיאטרון לבמת האופרה, אפילו שמשכן התיאטרון הקמארי ומשכן האופרה נמצאים באותו בנין, הוא מעבר בין עולמות שונים לחלוטין.
גיל שוחט תיאר את תמצית מהותו של המחזה (מומלץ לקרוא את כל המאמר):
האופרה מורכבת משני חלקים. חלק ראשון ארוך מאד וחלק שני קצר מאד, למרות שהאופרה עצמה ניתנת לחלוקות אחרות. כנראה החלוקה היא הכרח בשל עיצוב הבימוי. ללא הפסקות, האופרה אורכת כשעתיים. בהפסקה פגשנו את המלחין משוחח עם הצופים וברכנו אותו על ההישג שהגיע אליו.
הבוטות הקשה, המאפיינת כל כך את מחזותיו של לוין, רוככה משהו, אבל נשארת גם באופרה, ובמיוחד לקראת סיומה, הולכת וגדלה. אם בהתחלה עוד הופיעה להקת בלט ולולינות על הבמה שייצגו את תמימותו המוחלטת של הילד, הרי שלקראת הסוף, השימוש בלולינות היה בשביל להציג את הילדים המתים שאיבדו את תמימותם לבין הילד החולם, שגם כשהוא מת שומר על תמימותו.
המחזה הילד חולם נוגע בכולנו. ילדים והורים כאחד. ילדים יזדהו עם התמימות הילדותית והורים לילדים ובמיוחד לילדים רכים בודאי יזכרו בעצמם, כבר בסצינה הראשונה, עומדים מעל מיטת ילדים ומתבוננים בו בשנתו וכך גם ביתר הסצינות. האופרה מהווה חוויה מורכבת מרגשת ונוגעת. נקווה שהאופרה תזכה להצלחה ותוצג במקומות נוספים בעולם.
האופרה הילד חולם של גיל שוחט מועלית בימים אלו באופרה הישראלית החדשה.
האופרה הינה הלחנה ועיבוד למחזהו של חנוך לוין משנת 1993.
האופרה נכתבה על ידי גיל שוחט ובוימה על ידי עמרי ניצן והיא כולה ישראלית. המחזה, המוזיקה והבימוי. לא היה נראה שאיש בקהל יודע למה לצפות. מרבית הקהל בניגוד אלי הכיר את מחזהו של לוין אולם המעבר מבמת התיאטרון לבמת האופרה, אפילו שמשכן התיאטרון הקמארי ומשכן האופרה נמצאים באותו בנין, הוא מעבר בין עולמות שונים לחלוטין.
גיל שוחט תיאר את תמצית מהותו של המחזה (מומלץ לקרוא את כל המאמר):
- במחזה חסר פשרות, המשתרע במחוזות שבין שיאי התעלות הנפש ובין ברבריזם קמאי, מתאר לוין מסע אלגורי של פליטים המחפשים מקלט לנפשם, אשר אינם רצויים באף מקום, משל "ספינת הארורים", והעוברים דרך המובילה אל מותם. מעל כולם עולה דמותו האניגמאטית, הסימבולית, הנאיבית ורבת ההיבטים של הילד. על רקע הליכתו של הילד אל מותו בוחן לוין לא רק את היחסים בין אם לבן, בין גבר לאישה, בין שלטון לאזרח ובין אכזריות וחמלה, אלא את הגבול הדק שבין הייצוג המופשט של ריאליזם מול פנטסיה, של "נאיביות" אמנותית מול סנטימנטליזם אמורפי.
האופרה מורכבת משני חלקים. חלק ראשון ארוך מאד וחלק שני קצר מאד, למרות שהאופרה עצמה ניתנת לחלוקות אחרות. כנראה החלוקה היא הכרח בשל עיצוב הבימוי. ללא הפסקות, האופרה אורכת כשעתיים. בהפסקה פגשנו את המלחין משוחח עם הצופים וברכנו אותו על ההישג שהגיע אליו.
הבוטות הקשה, המאפיינת כל כך את מחזותיו של לוין, רוככה משהו, אבל נשארת גם באופרה, ובמיוחד לקראת סיומה, הולכת וגדלה. אם בהתחלה עוד הופיעה להקת בלט ולולינות על הבמה שייצגו את תמימותו המוחלטת של הילד, הרי שלקראת הסוף, השימוש בלולינות היה בשביל להציג את הילדים המתים שאיבדו את תמימותם לבין הילד החולם, שגם כשהוא מת שומר על תמימותו.
המחזה הילד חולם נוגע בכולנו. ילדים והורים כאחד. ילדים יזדהו עם התמימות הילדותית והורים לילדים ובמיוחד לילדים רכים בודאי יזכרו בעצמם, כבר בסצינה הראשונה, עומדים מעל מיטת ילדים ומתבוננים בו בשנתו וכך גם ביתר הסצינות. האופרה מהווה חוויה מורכבת מרגשת ונוגעת. נקווה שהאופרה תזכה להצלחה ותוצג במקומות נוספים בעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה