אייפלהייט - טיול משפחתי בפריז

הכול התחיל לפני שמונה חודשים. אשתי התקשרה ואמרה שהכרטיסים בחברת איזי ג'ט נפתחו עד סוף השנה והמחירים זולים מאד. בלי לחשוב יותר מדי הזמנו כרטיסים לפריז במחיר באמת נמוך, לחופשת חנוכה שיצאה גם בזמן החגים בחו"ל. היעד הנבחר היה פריז, ואשתי התיישבה להכין תוכנית מפורטת. אנחנו כבר היינו בפריס אבל לילדים זו הייתה פעם ראשונה. ההרכב: אבא ואמא (שהנסיעה הראשונה שלהם לחו"ל לאחר החתונה הייתה לפריז אי שם לפני עשרים שנה) בת (18) שהצטרפה באמצע הטיול ושלושה בנים (17, 13 ,11).

הטרוקדרו ממגדל אייפל

האתגר הראשוני היה במציאת מקום לינה. התרגלנו לצימרים כפריים אבל המחירים במרכז העיר גבוהים יותר ודירות רבות נפסלו בגלל בעיות שונות ובעיקר בעיות שבת (נעילות עם כרטיסים וקודים, אורות אוטומטיים וכו'). בסופו של דבר מצאנו דירה המושכרת ליהודים שומרי כשרות ובה ציוד מטבח כשר, פלטה לשבת וכו' וממוקמת במיקום מרכזי ברובע מספר 9 סמוך לחנויות ומסעדות כשרות. בעל הדירה גם הסיע אותנו משדה התעופה, סידור משתלם יעיל ונוח. היינו ממליצים על המקום, אבל הדירה עומדת להימכר ובעליה מתכנן לעלות לישראל תוך כמה חודשים.

הטיסות של חברת איזי ג'ט בזמנים לא הכי נוחים. טיסת הלוך יוצאת בשבע בערב, נוחתים והולכים לישון. הטיסה חזור ממריאה באחת בצהריים, קמים בבוקר ונוסעים לשדה התעופה. טיסות אלו דורשות לכאורה בזבוז של שני לילות, אולם טיסת בוקר מצריכה לילה ללא שינה ומקשה על ההסתגלות להמשך הטיול ובטיסת לילה שנוחתים בבוקר יש את הבעיות שלה. כל אחד יודע מה מתאים לו ולמשפחתו. מבחינתנו הסידור היה יעיל ואיפשר מינימום הפרעה לשיגרה, נחיתה שינה והתחלת הטיול.

בחורף קר בפריז והצטיידנו בהרבה מאד בגדים חמים. בגדים תרמיים, פליזים ומעילים, מחממי צוואר וכובעי צמר, בבחינת כל המרבה הרי זה מחומם. בדירות עצמן יש חימום, וגם ברוב האתרים הפנימיים. אבל בחלק מהימים נמצאים שעות רבות בחוץ, וצריך להתלבש בהתאם.

נפרט את תוכנית הטיול כפי התיכנון המוצלח מאד של אשתי (כרגיל).

יום שני - טיסה.
הדלקנו נרות חנוכה בשדה התעופה ופרט לאיחור של שעה בהמראה, לא נרשמו אירועים מיוחדים.

שולחן הדלקת הנרות בחנוכה בנתב"ג

יום שלישי -  שיט על הסיין, ביוב ומוזיאון דאורסיי.

קמנו בבוקר השארנו את הילדים לישון והלכנו להצטייד. קצת קניות במכולת כשרה (chez Cohen ליד Cadet) ובחנויות רגילות, רכישת כרטיסי נסיעה NAVIGO וכרטיס מוזיאונים.
כרטיסי נסיעה - כרטיס NAVIGO עולה 5 אירו באופן חד פעמי והכרטיס טוב לעשר שנים. מנוי שבועי עולה 22.15 אירו והוא טוב משני עד ראשון. כרטיס בודד עולה 1.90 ובקניית עשרה כרטיסים Carnet המחיר הוא 1.40. לא ידענו בדיוק כמה נסיעות נעשה אבל בגלל שבכל יום היו לפחות 2 נסיעות ולרוב 3 או 4 נראה שה NAVIGO משתלם. גם בשבוע השני קנינו NAVIGO למרות שהיינו מעט ימים מאחר והוא מכסה את הנסיעות לשדה התעופה וליורו דיסני שעלותם בנפרד גבוהה ממחיר המנוי השבועי.

כרטיס מוזיאונים - קנינו כרטיס לארבעה ימים (שלישי-שישי) לשני מבוגרים. ילדים לרוב נכנסים בחינם (עם או בלי כרטיס). הקנייה מוצדקת אם נמצאים בממוצע בשני מוזיאונים בכל יום. היתרון בכרטיס שיש הרבה מקומות שאפשר להיות בהם חצי שעה-שעה בלבד. פירוט מלא של המקומות שהיינו מופיע בהמשך.

פתחנו את הטיול בשיט על הסיין שאורכו כשעה. היה קר אבל יום שמשי והיה אפשר לשבת על גג הסירה וליהנות מהנופים. יש עלון עם פירוט האתרים בעברית ולילדים זו דרך טובה להתרשמות ראשונה עם העיר ואתריה. כמובן שהאטרקציה הגדולה ביותר היא מגדל אייפל.

שיט על הסיין

שיט על הסיין - כנסיית נוטרהדאם

השמש הנמוכה בשמים איפשרה תמונות מעניינות של מגדל אייפל בתאורה אחורית היוצרת תמונות שונות מעט מהרגיל.

לאחר השיט ביקרנו במוזיאון הביוב, אתר המעניק חוויה כמעט לכל החושים, חלק ייבהלו מהריח, אולם יש משהו אותנטי במוזיאון הממוקם בעצמו בתוך תעלות ביוב. לדעתי אחד המוזיאונים המפתיעים והמעניינים ביותר בפריס והמלצה אישית שלי לכל מבקר שם. במוזיאון מוצגת גם תערוכה המראה את התפתחותה של פריז ובמקביל את התפתחות מערכת הביוב וטיהור השפכים.

סיימנו את היום הראשון בביקור במוזיאון דאורסיי. שם נתקלנו בתורים ארוכים, הנובעים מריבוי התיירים והבדיקות הבטחוניות בפריז (גלאי מתכות ושערים מגנטיים). גם בתור לבעלי כרטיס מוזיאונים ההתקדמות הייתה איטית. טיפ לאתרים האלו הוא לבוא מוקדם בבוקר רבע שעה לפני הפתיחה או בימים בהם המוזיאון פתוח עד שעה מאוחרת, כשעתיים לפני הסגירה. מרפסת התצפית בקומה העליונה הייתה סגורה בגלל מזג האוויר והסתפקנו בתצפית דרך שעוני הקיר הגדולים.

מראה המוזיאון מהקומה העליונה

מוזיאון דאורסיי גדול ומרשים והילדים הצעירים איבדו מעט (או הרבה, תלוי את מי שואלים) סבלנות ונשארו לנוח על ספות, אני והבן הגדול (17) הסתובבנו בנחת והתרשמנו מהתצוגות האימפרסיוניסטיות בקומה העליונה. הסבלנות חזרה מעט לאחר מכן וסיימנו בקומה התחתונה בתצוגה המוקדשת לואן גוך.

ואן גוך במוזיאון דאורסיי

סיימנו את היום במסעדה חלבית Casa Rina עם מנות פסטה ודגים להנאת כולם (וקבלנו סופגניות על חשבון הבית!).

לכבוד החנוכה - סופגניות.

יום רביעי - האי, מוזיאון פומפידו ומוזיאון ההמצאות

את תחילת היום העברנו באי. התחלנו מסינט שאפל ומהויטראז'ים המתארים את ספרי התנ"ך.

מרכבות פרעה טובעות בים סוף - סט. שאפל

עקבנו אחרי רוב הסיפורים וניסינו לזהות כמה שיותר. הויטראז'ים גבוהים ויש קצת כאבי צוואר מהניסיונות להביט גבוה כל כך, כדאי להיעזר במצלמה וגם משקפת קטנה תסייע. לאחר מכן עברנו ל conciergerie ולמדנו מעט על המהפכה הצרפתית. המשכנו לכיכר הנוטרה-דם ונכנסו למוזיאון לארכיאולוגיה הנמצא שם וחושף עתיקות מהתקופה הרומית ועד למאה ה-19. משם הקפנו את הנוטרה-דם עד קצה האי. באזורים אלו תתקלו לעיתים בנערות שמנסות להחתים אתכם על עצומות שונות ומשונות. להתרחק ולענות לא בתקיפות, אחרת אתם מסתכנים בכייסות או בהתעלקות עליכם. הייתי צריך לצעוק עליהן פעמיים אבל אחרי זה התרחקו ממני ולא ניסו להתקרב יותר.

בקצה האי הוקם מרכז לזכר המגורשים מצרפת במלחמת העולם השנייה. האתר אינו יחודי לקורבנות היהודים דווקא, אמנם הם מוזכרים בהבלטה אבל האחריות של הצרפתים עצמם לפשעים, ובעיקר פעילותה הנמרצת של משטרת פריס במעצר יהודים, ריכוזם בדרנסי ומסירתם לגרמנים בדרך לאושוויץ, מודחקת ודי נעלמה. גם המרכז עצמו קשה לאיתור. רובו תת קרקעי ואם לא תדעו שהוא שם תתקשו לאתר את הכניסה אליו, עד שלא תגיעו אליה ממש (בקצה הכי צפוני של האי, ממש על המים).

חצינו את האי בחזרה לגדה הימנית ונתקלנו במפתיע בשעון שמש נאה. אני חובב גדול של שעוני שמש, אבל לא ביררתי מראש איפה יש שעונים בפריז מתוך הנחה שמאמצי הגעה מיוחדים אליהם יהיו קצת בזבוז זמן. למרות זאת, הצלחנו לתפוס במפתיע כמה שעונים מתוך מאות השעונים בפריז (חלקם אינם נגישים לציבור. גם שעון זה נמצא בשטח פרטי נעול והצילום התבצע ממרחק ומאחורי גדרות)

שעון שמש בפריז

משם המשכנו לכיכר העירייה המקושט בו הייתה קרוסלה לילדים (גם אני עליתי, השימוש היה חופשי באדיבות עירית פריס, לעומת רוב הקרוסלות האחרות הדורשות תשלום).

בניין עירית פריס

ליד בניין העירייה הוצבה כרזה גדולה בה נאמר שתושבי פריס מזדהים עם תושבי אלפו (חלב).

אמרתי בליבי, אסורה ואראה תערוכה זו, איך הצרפתים מתייחסים לנושא, אבל השומר הסביר לי, שאין תערוכה. יש רק שלט. טוב, הבנתי איך הצרפתים מתייחסים. באדישות. תיארתי לעצמי שגם לפני שבעים שנה אולי שמו שם שלט ואיחלו בהצלחה ליהודים בדרכם לביתם החדש במזרח...

על גדרות בניין העירייה הייתה תלויה תערוכת קריקטורות מכל העולם בזכות חופש הביטוי. הנה הכרזה מישראל של האמן מישל קישקה. תבינו ממנה מה שאתם רוצים.

המשכנו למוזיאון פומפידו וגם שם תורים ארוכים ארוכים. ניצלנו את הזמן לאכול ולהסתובב בחנויות המזכרות וכך עד שסיימנו והתחלפנו תוך כדי, התור התקדם ונכנסנו. בעיקר התרשמנו מהתצפית מהגג ונכנסנו רק מעט לתערוכות. אומנות מודרנית אינה כוס התה שלנו, אמנם ממטיס ומפיקאסו אנחנו נהנים, אולם כשהגענו ליצירות שהם ריבוע לבן על ריבוע שחור, הלכנו. הנה סרטון קצר הממחיש את התצפית מגג מרכז פומפידו.

את היום סיימנו במוזיאון ההמצאות החומרים והטכנולוגיה. המוזיאון מעניין אבל דורש הסברים. רואים בו למשל מחשבים ישנים, מכונות החישוב של פסקל, מכוניות וקטרים ועוד. היה צריך להסביר לילדים איך נראה מחשב של פעם, מה עשו איתו כמה זיכרון היה לו וכו'. פרץ נוסטלגיה אחז בי למראה מחשב הספקטרום סינקליר המחשב הראשון שהיה לי כשהייתי ילד.

געגועים למחשב הסינקליר ספקטרום הישן והטוב

 וכמובן מכשירים לתצפית בשמים, לא חשבתם שלא אצלם.

טלסקופים ואצטרולבים

 וגם זה שבב מחשב בגודל שעוד אפשר לראות את הטרנזיסטורים הבודדים.

 שבב מחשב ישן וגדול

 ורכב חלל (דגם שלא נבנה)

גשושית לכוכב לכת

מטוס בצורת עטלף מתנוסס מעל גרם המדרגות.

מטוס בצורת עטלף

בכניסה למוזיאון  יש העתק קטן של פסל החירות.

אחד מתוך העתקי פסלי החירות בפריס

פסל החירות - פסל החירות הוכן בצרפת ונשלח כמתנה לאמריקאים. ברחבי פריז ישנם לא מעט העתקים שלו. אנחנו מצאנו ארבעה במקומות הבאים: מוזיאון דאורסיי, מוזיאון ההמצאות, גני לוכסמבורג ובפארק דיסני.

חזרנו לדירה לאחר המוזיאון ואכלנו ארוחת ערב ואז שמתי לב שבימי רביעי הלובר פתוח עד רבע לעשר. אף אחד לא רצה לבוא איתי, אז הלכתי לבדי. מרחק עשר דקות מהדירה בתחתית. הגעתי בשמונה בערב אבל בכניסה לא היו תורים כלל וגם גלריות יחסית ריקות מה שאיפשר ביקור מהנה ביותר וגם סימון מסלול לביקור המשפחתי.

מוזיאונים - נצלו את המלתחות והפקידו תיקים ומעילים. במוזיאונים יש חימום ואין צורך בכל כך הרבה ביגוד חם. מלתחות יעילות יש כמעט בכל מוזיאון.

יום חמישי - אבירים, רודן, לוכסמבורג, ימי הביניים, טרוקדרו, החלקרח.

נסענו למוזיאון רודן. לאחר יומיים של שמש, קמנו לבוקר שכולו ערפל, וכמובן היעדר השמש רק מחריף את תחושת הקור. בדרך לרודן עצרנו במוזיאון הצבאי, להנאת הילדים שרצו לראות שיריוני אבירים. המוזיאון גדול מאד והסתפקנו רק במעט תצוגות מתוכו ובביקור בקבר נפוליאון.

מוזיאון הצבא

 בחצר המוזיאון מספר שעוני שמש (על כל הקירות הפנימיים מלבד הקיר הדרומי)

שעון שמש במוזיאון הצבא

במוזיאון רודן הסתובבנו מעט בגינה וראינו את הפסלים המפורסמים: האדם החושב, שערי הגיהנום, אזרחי קאלה ועוד.

מוזיאון רודן

המשכנו באוטובוס לגני לוכסמבורג בהם הפציעה השמש טיפ טיפה מבעד לעננים וניסינו להתחמם. הגנים וכל העצים בפריז עומדים בשלכת והגנים פחות יפים מאשר בשאר עונות השנה.

ארמון לוכסמבורג - מושב הסנט הצרפתי

השעון על ארמון לוכסמבורג

הצצנו באוניברסיטת סורבון (בפסל של משה ואהרון).

פסלי משה ואהרון בסורבון

המשכנו למוזיאון ימי הביניים המצוי במבנה עתיק ומעניין בפני עצמו. במוזיאון התמקדנו רק בשתי תצוגות - תצוגת ראשי מלכי יהודה, ראשים שהיו במקור בנוטרה-דאם ובגובלנים של העלמה וחד הקרן המייצגים את חמשת החושים. מוצגים רבים במוזיאון קשורים לנצרות ולא עניינו אותנו כלל. הראשים של מלכי יהודה נבנו ופוסלו לחזית הנוטראדם אולם הוחלפו מאוחר יותר במלכי ראשי צרפת.

ראשי מלכי יהודה

גם במוזיאון זה מצאנו שעון שמש. מיקומו שלא כמקובל, נמוך מאד מה שגורם לכך שהוא "עובד" רק בחודשי הקיץ בהם השמש גבוהה בשמים.

שעון שמש במוזיאון ימי הביניים

ממוזיאון ימי הביניים לקחנו אוטובוס עד לטרוקדרו בהם ירדנו מלמעלה למטה (היזהרו מכייסים). סיימנו בביקור בשוק חג המולד בגנים ליד מגדל אייפל (השוק ברובו שוק אוכל) והילדים הצעירים החליקו על הקרח בזירה קטנה שהוצבה שם.

החלקה על הקרח למרגלות האייפל

אוטובוסים בפריס - לרוב התנהלנו באמצעות המטרו אבל לפעמים היינו במקומות שאין לידם תחנת מטרו. כמעט בכל המקומות האלו מצאנו אוטובוס שיביא אותנו ליעד הבא. האוטובוס מאפשר להתחמם ולנוח מעט, לראות קצת נופים עירוניים, וחוסך עליות וירידות של מדרגות.

לאחר ארוחה בדירה והתחממות מהקור, התלבשנו שוב והלכנו לשער הניצחון. כרטיס המוזיאונים חסך לנו את העמידה בתור לכרטיסים ובמהירות רבה התחלנו את הטיפוס בכ-200 מדרגות לוליניות כלפי מעלה, טיפוס שאחריו הייתי צריך לנוח מעט לפני המשך העלייה עד גג השער. התצפית מהשער מרהיבה ואפילו הערפל הכבד לא מנע את ההנאה.

המדרגות לגג שער הניצחון

שאנז אליזה משער הניצחון

מגדל אייפל משער הניצחון

שאנז אליזה מקושט ויפה

יום שישי - לובר, טילרי ואורנג'רי.

קמנו מוקדם מתוך ניסיון להגיע ללובר לפני הפתיחה, אבל לא לגמרי הצלחנו והיינו צריכים לחכות כחצי שעה בתור. הלובר עמוס ומלא. אשתי מצאה מסלול מומלץ למתחילים הכולל כעשרה מוצגים בלבד, ובאופן כללי עקבנו אחריו עם תוספות קצרות והכרחיות. הלובר ענק וגם הליכה במסלול מוגדר ומעט מוצגים תיקח זמן בגלל ריבוי האנשים והמרחק בין אולמות התצוגה. את ארוחת הצהריים אכלנו מתחת לפירמידת הלובר ולפני היציאה החוצה.

כדי שאוכל להנות מהלובר במשך כל השנה, רכשתי לוח שנה קטן, בו בכל יום מציגים תמונה אחרת עם מעט הסברים.

הלובר

הלובר

טיילנו בגני הטילרי לכל אורכם עד כיכר הקונקורד וביקרנו במוזיאון האורנג'רי.

גני טילרי

 כפי שרואים בתמונה הבאה הערפל הסמיך מקשה לראות את מגדל אייפל שלמעשה נראה כמעין צל של האובליסק בכיכר קונקורד.

האובליסק בכיכר קונקורד

במוזיאון האורנג'רי כרטיס המוזיאונים חסך לנו את כל התור. הילדים הצעירים נחו מול תמונות הענק של קלוד מונה ואני והבת המשכנו לסיבוב מהיר בקומה התחתונה (מומלץ מאד, אוסף מרשים בחלל קטן יחסית) והופתענו עוד יותר לגלות תערוכה מיוחדת מאמריקה עם גולת הכותרת - אמריקן גוטיק של גרנט ווד ומספר תמונות המתארות את ההוי בתקופת השפל הגדול, ובפרט תחרויות הריקודים, עליהם מבוסס המחזה "הם יורים גם בסוסים", גירסה אמיתית ומצערת של משחקי האחרון שורד, שנהיוו פופלריים בספרות ובקולנוע. זו גם הייתה הזדמנות להעשיר מעט את הידע שלי באומנות אמריקאית מתחילת המאה העשרים, תחום חלש יחסית, בוודאי במוזיאונים הקלאסייםמחוץ לארה"ב.

אחת מהתמונות הקטנות של מונה המוצגות באורנג'רי

חזרנו והתכוננו לשבת.

הערה: התפלאתי מעט ששבת נכנסת בפריז בשיא החורף מאוחר יותר מאשר בישראל, אבל נזכרתי שפריז היא בקו אורך 2, ולמעשה הייתה צריכה להיות בהבדל של שני אזורי זמן מישראל ולא אחד. עובדה זו מסבירה את השעות המאוחרות יחסית של הזריחה והשקיעה בפריז (בלונדון בקו אורך 0 הפרש הזמנים הוא כבר שעתיים).
התפללנו בבית כנסת סמוך ונהננו מארוחת שבת מלאה ועשירה, לאחר הארוחה כבר לא היה לנו כוח לצאת והעברנו את הערב בקריאה, לימוד הפרשה ולהבדיל טורניר רמי סוער.

יום שבת -  שבת מנוחה ומונטמרט
התפילות בחו"ל מתחילות מאוחר, רק בעשר התחילו וסיימו לאחר שתיים עשרה ואז היה עוד קידוש והתחלנו לאכול צהריים רק באחת וחצי. עד שסיימנו, שבת כבר התקדמה לקראת יציאתה והלכנו לעשות טיול קטן בפאסז'ים היפים סביבנו. לאחר מנחה וערבית והבדלה הדלקנו נרות בפעם האחרונה ולכבוד כך סידרנו את החנוכיה בצורת הטריקולור

נר שמיני - חנוכיית טריקולור

יצאנו לטייל ברובע מונמרט (נסענו באוטובוס שהיה נוח וקרוב יתר מרכבת). הערפל שוב היה כבד ונתן מראה מיוחד לבזיליקת הסקרה-קר. גם שם כדאי להתחמק מיידית מכל מי שניגש אליך ובמיוחד מאלו שמנסים למכור לך חוט ולפני שתגיד ג'ק רובינסון ישימו לך אותו על היד ויבקשו כסף. עלינו בפוניקולור (הגנים המובילים למעלה ממילא היו סגורים ונעולים).

בזיליקה בערפל - הסקרה-קר

כיכר טרטר במונטמרט

כיכר טרטר במונטמרט

הסתובבנו, קנינו מזכרות, הצטלמנו והתרשמנו מהסמטאות היפות.

יום ראשון - אייפל ושאנז אליזה
הזמנו כרטיסים מראש מהארץ לאייפל בעיקר כדי לחסוך בזמן ההמתנה בתור ולהבטיח הגעה מהירה לקומה הגבוהה ביותר. המאמצים התגלו כמיותרים. יום לאחר חגיגות השנה החדשה פריז ריקה ותורים לא היו, וממילא בגלל הקור (בלילה היה 5- מעלות), הקומה השלישית לא נפתחה כול אותו היום. את זה גילינו רק אחרי שעלינו ובכל מקרה, האותיות הקטנות מונעות  אפשרות לתלונה. אז נהנינו ממה שיש, אבל אותו יום היה קר בצורה יוצאת דופן (3- ביום) וגם בקומה השנייה של האייפל היה קשה להיות בחוץ, והערפל היקשה על התצפית. קיצרנו את השהות שם וירדנו לקומה הראשונה המציעה מתחם סגור.

מי גנב את הקצה של האייפל? מגדל בערפל

רואים רחוק רואים לבן.

טווח ראיה מוגבל מהאייפל

מצאנו שם זירת החלקה על הקרח נוספת והדבר ההגיוני ביותר בקור הזה היה לעשות קצת החלקה ולהתחמם (הפעילות אכן מחממת ותוך כדי ההחלקה לא מרגישים כלל את הקור). ראינו שם גם סרט קצר המציג את האייפל ועברנו בין המתחמים. בחרנו לרדת מהאייפל במדרגות. ירידה לא ארוכה ונחמדה. את הקומה השלישית נשאיר לפעם אחרת ולמזג אוויר טוב יותר.

מחליקים על הקרח בגובה 55 מטר באייפל

 והנה דוגמה למיצג במתקן שהושקע בו רבות ולא נשאר כסף לשלם למתרגמים וכך הביטוי Le mythe du feu נהיה: "של האש המיתוס". נו באמת...

המיתוס של האש - אור באייפל

המשכנו ברגל לשאנז אליזה לראות את המצעד לרגל השנה האזרחית החדשה. המצעד היה מצומצם למדי וכלל בעיקר להקות ריקודים. מה שראינו היה יפה ומרשים מאד ואחר כך המשכנו להסתובב בחנויות ובדוכנים שהוקמו שם עד שהקור הכריע אותנו וחזרנו לדירה.

קרנבל בשאנז אליזה

קרנבל בשאנז אליזה

קרנבל בשאנז אליזה

קבר נפוליון

מיני אייפל בשאנז אליזה

דוכני קישוטים לחג המולד

דוכני קישוטים לחג המולד

מלא סוגים של קרמבו

מתקן רכבת שדים של מייקל ג'קסון

 השאנז אליזה הפך למדרחוב לכבוד התהלוכה

השאנז אליזה כמדרחוב

השאנז אליזה כמדרחוב

השאנז אליזה כמדרחוב

השאנז אליזה כמדרחוב

השאנז אליזה כמדרחוב

יום שני - קניות וטירת וינסן
יום זה היה היום היחידי בו פרט לקור היה צפוי גם גשם בשעות הבוקר ולכן החלטנו לערוך בו מעט קניות. המיקום הנבחר היה ברובע סרטייל, בקצה קו 8 בתחתית. נוסעים עד התחנה הלפני אחרונה ומהתחנה במרחק 100 מטרים מרכז קניות גדול.

קניון מקושט

קנינו מעט דברים בפריימרק ו C&A. את חלקו השני של היום הקדשנו לביקור בטירת וינסן (בקצה קו מטרו 1), טירה ששימשה את שארל ה-5 מלך צרפת, את לואי ה-14 (לפני שעבר לורסאי), את נפוליון ואפילו את הנאצים ימ"ש כבית סוהר.

המצודה בטירת וינסן

טיפ טיפה שמש שקרנית במיוחד

הטירה מעניינת ויפה והייתה מוצגת בה תערוכה של האמן  Zevs תערוכה שכולה בגנות הקפיטליזם. בטירה הייתה מדריכה שנתנה הסברים על העבודות ושאלנו אותה שאלות רבות. הנה כמה דוגמאות לעבודות בתוספת הסברים:

חיקוי של המונה ליזה. נראה כמו הדבר האמתי ואפשר להסתכל מקרוב בלי עוד מאה אנשים כמו בלובר. לידו מונח תיק מודרני של המותג LDV (לאונרדו דה וינצ'י - מותג בדוי של האמן). שילוב של ישן וחדש ושל תרבות הצריכה.

חיקוי של המונה ליזה

 אני לא חושב שצריך הרבה הסברים לתמונה הבאה. האם יש כאן ביקורת מרומזת על אובמה?

YES מורכב ממטבעות ין אירו ודולר

האיש הפסל הוא לואי ה-14 מלך השמש. גם כאן מדובר בהעתק של פסל ידוע אבל שימו לב לנזילה שיש במצח כאילו ירו בפסל. כאן הייתי צריך הסברים. מסתבר שהאמן נהג בעברו לרסס פרסומות שלא מצאו חן בעיניו כאילו ירו באנשים המצולמים שם. גם כאן לאחר יציקת הפסל הוא לקח אותו למכון לאנרגיה ושם ריכזו אלומה של אור שמש ישר למיצחו של לואי ה-14 שהמיסה חלק ממנו. וכך באופן אירוני משהו, מלך השמש מת מהשמש.

העתק של פסל לואי ה-14

אם קודם הביקורת על אובמה מרומזת הרי כאן היא ברורה. את תמונת הסעודה האחרונה אתם מכירים. התמונה השנייה היא של סעודה חגיגית בבית הלבן לראשי חברות הטכנולוגיה. צוקרברג שם, גם ביל גייטס ועוד כמה שועי עולם ובעלי הון. קודש מול חול, התנזרות מול כסף. המסגרת בצורת תמנון עם זרועות החובקות את העולם  (מעט קשה לראות אבל על המסגרת מופיעה מעין מפה). אפילו הפס השחור שמייצג תקלה כלשהי שהייתה במצלמה נשאר בתמונה כדי לסמל שאנו רואים היום לא את המציאות אלא את המציאות המדומה.

הסעודה האחרונה וסעודה בבית הלבן

 לוח השחמט נראה רגיל אבל כל הכלים הם בדמויות של חברות ענק. בהפוך על הפוך, הכלים הם חברות הענק אבל בפועל אנחנו כלי המשחק על הלוח ונתונים בידי התאגידים.

לוח שחמט של ZEVS

לא שאני מסכים עם כל דעותיו של זבס (ששמו האמתי אגוויר שוורץ) אבל התרשמתי מהעבודות, פרט לעבודות הגדולות שנתלו על קירות הטירה מבחוץ ולדעתי קצת כיערו אותה.

לאחר חזרה לדירה התחלנו לארוז את הדברים והלכנו לאכול במסעדה בשרית סמוכה Chez David

יום שלישי - דיסנילנד אירופה
היום הוקדש כולו לדיסנילנד. השיקול היה שביום זה החופשה של הצפרתים כבר נגמרה ואולי יהיו פחות אנשים. גם המחיר ליום זה זול יותר (בימי חופשות צריכים כרטיסים יקרים יותר, שימו לב כאשר אתם רוכשים). אפילו התחזיות דיברו על מזג אוויר שמשי וכמעט האמנו להן ביום הקודם כשהשמש הפציעה מעט בסוף היום (ראו תמונה למעלה), אולם הן התבדו והיה ערפילי וקר.

אולי היו פחות אנשים אבל עדיין הרבה מאד וממילא הפארק (למעשה שניים, אחד מסורתי יותר ואחד בעקבות הסרטים, אולם יש ערבוב בין השניים ונראה שהחלוקה היא יותר לצרכי שיווק והגדלת הכנסות על ידי מכירת כרטיס משולב לשני הפארקים) גדול כל כך ואין אפשרות להספיק הכול ביום אחד. מי שבאמת רוצה לחוות אל כל הפארק עדיך לבוא בתקופות בהן הוא פתוח עד מאוחר (באביב) ורחוק מכל חופשה אחרת. לא שאז לא יהיו תורים, אבל פחות.

לחלק מהמתקנים (רטטוי, צנחנים) נכנסו בתור של SINGLE RIDER, דבר שחסך לנו זמן רב ולמתקן אחד (מסע בחלל) הצלחנו להזמין כרטיסים ב-FASTPATH מה שאיפשר קיצור תורים משמעותי. לעומת זאת, מתקן שהתור בו התארך מעט מהצפוי (מעלית האימה מבלון הוליווד) גרם לכך שפספסנו מופע.

אין אפשרות להצליח בכל הדברים וצריך לקחת דברים בקלות ובעיקר להנות מקסם של המקום. פארקים עם מתקנים ורכבות הרים יש מוצלחים יותר (פארק אירופה למשל, ולחובבי מתקני אקסטרים פארק וולאבי בהולנד), אבל רק בדיסני יש את דיסני עם המג'יק המיוחד. והמראה של הטירה הוא באמת מראה מהאגדות.

באז שנות אור מתוך צעצוע של סיפור

וכמובן התהלוכות, אחת באמצע היום והמרכזית אחרי הצהריים.

התהלוכה בדיסנילנד

התהלוכה בדיסנילנד

 התהלוכה בדיסנילנד

התהלוכה בדיסנילנד

 התהלוכה

התהלוכה בדיסנילנד

 הטירה מוארת

טירת דיסני

 מופע הסיום מוקרן על הטירה ומלווה בלייזרים וזיקוקים

טירת דיסני

לאחר הצפייה בתהלוכה הספקנו להיכנס למתקן אחד בתור קצר מאד (כולם בתהלוכה ולכן בסיומה חשוב לרוץ מהר למתקן שאותו רוצים לפני שהתור מתגבר) אבל אחריו כבר סגרו את רוב המתקנים ואנשים מתרכזים בחזית הטירה למופע הסיום המוקרן עליה ומלווה בלייזרים וזיקוקים. קר בחוץ אבל חם בפנים וגם מבוגרים חוזרים להיות ילדים. המופע אורך כעשרים דקות ולאחריו נוהרים החוצה במה שהזכיר לנו את יציאת מצרים, החנויות עוד פתוחות ומוכרות מזכרות ולקחנו כמה צילומים אחרונים ובחזרה לרכבת לפריז (שעה ועשר דקות עד הדירה). אכלנו את מה שנשאר, סיימנו אריזה והלכנו לישון

יום רביעי - חוזרים
קמים בבוקר, אריזות אחרונות בהחלט, רכישת באגטים טריים לדרך. לשדה התעופה נסענו ברכבת מתחת Gare De Nord. כדי להקל על ההגעה לתחנה, נסענו לשם באוטובס בתחנה סמוכה לדירה. הדבר מאפשר נוחות עם המזוודות בלי הצורך לרדת ולעלות מדרגות בתחתית. בתחנת הרכבת יש מעליות ודרגנועים ואין בעיה להסתדר. ההגעה לשדה מהירה ויעילה, מעבר בבידוק המתנה קצרה ועלייה למטוס. Au revoir Paris.