טיול באיסלנד - יומן מסע, תוכנית רשמים חוויות ותמונות

יעד הטיול - איסלנד. האי הצפוני שמושך אליו תיירים רבים נבחר כיעד לטיול לציון הגעתו לגבורות של אבי. המשתתפים בטיול הם בני המשפחה המבוגרים, ללא נכדים, וכך מצאנו את עצמנו על אי אחד, 2 מכוניות, 3 שמות משפחה, 7 אנשים ו-11 יום בארץ האש והקרח. את התוכנית תיכנן אבא שלי שכדרכו ישב חודשים ארוכים על הרשת והפיק ספר טיול המפרט את כל הדרכים האתרים, מספרי הכבישים ואפילו קואורדינטות מדויקות שיקלו בניווט, כי לפעמים קשה להכניס את השמות האיסלנדיים.

האי - אי גדול ואנשים בו מעט.  130,000 קמ"ר. גדול פי ארבע מישראל, האוכלוסיה, כ-350000, כאשר שלושה רבעים מתוכם באזור רייקיוואק והשאר מתפרסים בעיירות וכפרים קטנים. אורכו של כביש הטבעת, כביש מספר 1 כ-1300 קילומטר והוא סובב את רוב האי. האי צפוני, על גבול החוג הארקטי וכמעט נוגע בו. בעונה בה נסענו, אמצע יוני, גם אם השמש שוקעת (בדרום האי), היא במרחק קצר מהאופק ולכן אין חושך וכוכבים בוודאי שלא רואים. האיסלנדים מוטרדים מגודל האוכלוסייה ופועלים להגדילו. בניגוד לרוב אירופה באיסלנד עוד יולדים ילדים, ויש גם מעט הגירה ממדינות אירופה האחרות. האיסלנדים מקווים להגיע עד שנת 2050 לאוכולוסיה של חצי מיליון איש.

הביקור באיסלנד משתנה לחלוטין בהתאם לעונות השנה, עונת התיירות המקובלת היא מיוני ועד סוף ספטמבר אך כמובן שאפשר לבקר גם בשאר השנה, והטיול יהיה עם אופי אחר, ויתרכז יותר באיזור עיר הבירה. הנה  תמונות לווין, באדיבות נאסא שידגימו את ההבדל בין העונות.

התמונה הראשונה היא של איסלנד בקיץ, וככה האי נראה כשאנחנו ביקרנו. רק קרחוני העד לבנים וכל שאר הארץ ירוקה.

איסלנד בקיץ (יוני יולי). השלג הפשיר ורק קרחוני העד נותרו. מקור: נאסא

בעונת המעבר (קשה לקרוא לעונה כלשהי בשם סתיו או אביב באיסלנד), השלג והקרח מתחילים להיערם בכל רחבי האי.

איסלנד בנובמבר - השלג מתחיל להצטבר ברחבי האי. מקור: נאסא

ובשיא החורף, האי כולו לבן.

איסלנד בחורף, מכוסה כמעט כולה בשלג. מקור: נאסא

ובשביל הסיפתח, קחו לכם כארבע דקות להתבונן בכמה מהמפלים המפורסמים של איסלנד, לכולם עוד נגיע בפירוט:

טיסות - טיסות ישירות בחברת WOW. כשבע שעות טיסה. החברה חברת LOWCOST, ואפילו מים הם לא נותנים בטיסה. קחו בקבוק גדול מנתב"ג וגם בדרך חזרה (למלא כמובן לאחר מעבר בביטחון). גם הגבלת המשקל של עשרים קילו לא פשוטה כאשר צריך לקחת הרבה אוכל כשר מהבית. ושימו לב שאמנם הטרולי שהבאתי קטן מהמידות המצוינות באתר שלהם, אבל הוא לא נחשב מטען שאפשר להעלות למטוס ללא תשלום. 

מכוניות - למרות שהתכנון היה להישאר בכבישים ראשיים, לקחנו רכבי AWD מעט חזקים יותר. אפשר לנסוע איתם גם בכבישים הפנימיים, כבישי HIGHLAND המסומנים באות F, אולם אסור לחצות איתם נהרות, וביוני השלגים רק מפשירים ויש לא מעט נהרות בדרכים אלו, שממילא לא היו בתוכנית. שימו לב, גם דרכים ראשיות הן לעתים קרובות דרכי עפר, בעיקר אלו שאינן כביש 1 (בו רק כמה עשרות קילומטרים עדיין לא סלולים) ורחורות מרייקיאווק הבירה.

איפה ישנים - מסלול סביב האי דורש החלפה גבוהה של מקומות לינה, וכך 11 הלילות חולקו ל-7 מקומות שונים. בשבת בחרנו להיות באקיוריירי, העיר השנייה בגודלה באיסלנד. מקומות הלינה היו טובים, כולם הוזמנו דרך אתר בוקינג וקישורים ספציפיים לכל מקום מצורפים בהמשך.

מחירים - המטבע באיסלנד הוא קורונה איסלנדית ששלושים ממנו שוות בערך שקל אחד (ערכי יוני 2018). המחירים יקרים למדי ובפרט אטרקציות התיירות. לעומת זאת רוב אתרי הטבע הם ללא תשלום. לעתים יש תשלום על החנייה, כמעט תמיד יש תשלום על שירותים.

לילה - במילה אחת, אין.

אור - בשתי מילים - כל הזמן. אנחנו בשיא הקיץ ואיסלנד צפונית. גם אם השמש שוקעת, ממשיך להיות אור דמדמים, ואורך הלילה, לא עולה על שעתיים וחצי ובחלקים הצפונים של האי אפילו פחות או בכלל לא.

לאחר ההקדמה הנה תוכנית הטיול - איפה היינו ומה ראינו ועשינו, חלק ראשון.

יום ראשון

שבע שעות בטיסת LOWCOST עוברות לאט. אין מערכת בידור ולמזלי מצאתי ספר שהעביר לי 4 שעות בטיסה ממש בכיף, וגם פגשתי מכרה על הטיסה. שדה התעופה קפלוויק יעיל ועד שיצאנו, עברנו את ביקורות הגבולות והלכנו לא מעט בטרמינל, המזוודות כבר התחילו לצאת. התארגנו, לקחנו את המכוניות ויצאנו ליעד הראשון בחצי האי רייקיאנס, בו ממוקם שדה התעופה.

איפה אפשר לעבור על גשר בין שתי יבשות?

אם עניתם שבאיסטנבול, על הבוספורוס, או שבסיני בגשר על תעלת סואץ, אתם לגמרי צודקים, אבל גם באיסלנד אפשר. קו החיבור בין הלוח הצפון-אמריקאי לבין הלוח האירו-אסייתי עובר באיסלנד, והוא מתרחב בשני סנטימטר בכל שנה. באחת הנקודות הוקם גשר קטן, ואפשר גם ללכת בערץ ואם תקחו איתכם מטר ותבואו בעוד שנתיים, תגלו שהוא נהיה רחב יותר. להרפתקנים, יש גם סיורי צלילה שצוללים לתוך החלק הימי של קו ההפרדה, אבל אני לא יודע בדיוק איפה. החיבור בין הלוחות, העובי הדק של קרום כדור הארץ בכל שטח האי, גורם לריבוי הרי געש ולפעילות וולקנית מרובה, וזו כמובן עיצבה את פני איסלנד במשך מיליוני שנים, ולמעשה ממשיכה כל הזמן.

רגל אחת בכל יבשת

הלוח האירו-אסייאתי

בין שתי יבשות

הלוח הצפון אמריקאי

 כל העולם כולו גשר צר מאוד שאותו אנו מחזיקים בשתי ידינו.

באתר הבא נסענו לקצה האי - Valahnúkamöl, למגדלור עתיק ולצוקים בהם דוגרות ציפורים ולאתר גיאותרמי - Gunnuhver ממנו מפיקים חשמל, וגם רואים קצת אדים מתפרצים מהאדמה.

המגדלור ברייקנס

ואד יעלה מן הארץ - אתר גיאותרמי

ציפורים בכל מקום

מבט על האתר הגיאותרמי

צבעים וריחות של גופרית

צבעים וריחות של גופרית

צוקים בוקעים מהים

צוקים בוקעים מהים

ציפורים - איסלנד היא חגיגה לאוהבי ציפורים. איני צפר והידע שלי די מצומצם, ובכל זאת אני מתעניין בנושא. מיגוון הציפורים באיסלנד אינו גדול, בוודאי בהשוואה לישראל, אבל רואים שם ציפורים שלא מגיעות לישראל אף פעם וכך היו המון ציפורים שכלל לא זיהיתי. לא היה מקום במזוודה למגדיר ציפורים ואף לא למשקפת, אך מי שמתעניין בנושא מומלץ שיצטייד בפריטים חשובים אלו. משלטי ההסבר, חוברות עלונים וספרים שמצאתי בדרך, הצלחתי לזהות את רוב הציפורים כבר תוך כדי הנסיעה. ואת השאר זיהיתי בבית. גולת הכותרת של ציפורי האי הם הפאפינז החמודים, אליהם נתייחס בהמשך.

מה עוד אפשר לעשות - אם מזמינים מקום מראש, אפשר ללכת ללגונה הכחולה (פתוח מ 7 בבוקר ועד 11 בלילה), מרחצאות שהוקמו לאחר שנבנה באזור מפעל חשמל גיאותרמי גדול, והמים העודפים פשוט הוזרמו ויצרו מרחצאות טבעיים. המחיר יקר למדי כ-100$ לאדם. יש מרחצאות זולים בהרבה ברחבי האי, ועוד נגיע לכך. החלטתם להיכנס? אם אתם או אתן בעלי או בעלות שיער ארוך, רצוי מאד לא להכניס את השיער למים. גופרית לא עושה לו ממש טוב ולא משנה כמה מרכך תשימו. הכנסתם את השיער למים? צפו ל Bad hair day בכמה הימים הבאים.

יש עוד נסיעה ליעד הלינה הראשון וגם צריך לעשות קצת קניות אז נסענו ישירות לסלפוס בדרך הדרומית לאורך החוף. במהלך הנסיעה ראיתי משהו קטן על הכביש שהתברר שהוא שועל ארקטי. לצערי לא הספקתי לצלם.

שועל ארקטי - השועל הגיע לאיסלנד לפני כמה אלפי שנים, כאשר עוד היה גשר יבשתי בינה ובין גרינלנד וצפון אמריקה. עד שהגיעו המתיישבים לאיסלנד, לפני 1100 שנה בסך הכל, השועל היה היונק היבשתי היחידי (!) באי. איזה חיות אין בכלל באיסלנד? זוחלים. אין שום נציג למשפחה זו על האי.

סלפוס - הגענו והתמקמנו בדירה - דירת שלושה חדרים עם סלון ומטבח, מעוצבת יפה ומאובזרת. הלכנו לקניות ובישלנו. היינו עייפים מדי לסיור בעיירה כך שאין לי משהו להגיד עליה.

עצירות ספונטניות לאורך הדרך - כל הזמן תראו אתרים שיש בהם את הסימן הבא - ⌘. אלו נקודות עניין שיש בהם משהו: מפל, מערה, תצפית, בית ישן או כמה אבנים שהיו פעם בית. אפשר לעצור בכמה כאלו ואפשר לנסות לנחש באלו אתרים כדאי לעצור. אם יש שלט כזה וגם חנייה יחסית מסודרת וגם שלט i  שמראה שיש שם עוד שלט מידע, ייתכן וכדאי לעצור. אי אפשר לעצור בכל האתרים אבל לפעמים באופן ספונטני מגלים עוד מפל/מערה/הר/נחל יפה שלא היה בתכנון. סעו לאט ושימו לב.

כבישים - הכביש הראשי הוא בסך כל עם שני נתיבים. אחד בכל כיוון. אין כמעט שוליים, והכביש מוגבה מסביבתו כך שאין איך לרדת ממנו פרט למפרצי חנייה. התנועה דלילה מאוד ברגע שעברתם את סלפוס מזרחה. האיסלנדים חסכו ואיפה שיש גשרים הכביש מצטמצם לנתיב אחד בלבד. הראשון שמגיע עובר. 

יום שני

הטיול למעשה מתחיל היום, לאחר שיום האתמול היה יום הקדמה קצר.

מפל Seljalandsfoss - את המפל רואים מהכביש כמה קילומטרים לפניו והוא המפל הראשון המרשים בדרך. עוצרים בחניון קטן לידו (בתשלום), והולכים בשביל שמאפשר גישה אל מאחורי המפל. אם הזדמן מזלכם להגיע בערב מאוחר וביום בהיר, המפל יהיה בינכם ובין השמש ותיצור אפשרויות צילום מרהיבות. אנחנו הגענו בבוקר והיה יום מעונן. יש לא מעט רסס במפל ושכמיה או כיסוי פלסטי לגוף יועילו. במרחק כמה מאות מטרים עוד מפל - Gljúfrabúi , מעט חבוי בין הסלעים, ואם יש לכם מגפיים או שלא איכפת לכם להרטיב את הנעליים תוכלו להגיע אליו ואם לא להסתפק בעמדה רחוקה מעט.

מפל Seljalandsfoss

 וכמה סרטונים שממחישים את עוצמת המפלים

ומבט מאחורי המפל על וילון המים שנשפך בלי הרף

ולמפל הסמוך אליו צריך להירטב קצת על מנת להגיע קרוב

מעשה באבדת בן מלך - חלק ראשון - על השביל בין המפלים אמא שלי שואלת פתאום, מי איבד טלפון. אף אחד מאיתנו לא איבד טלפון ובמכשיר שנמצא על הארץ (אייפון משוכלל!) ראינו בחור ממוצא דרום אסייתי. למרבה הצער המכשיר נעול והבחור לא מתקשר. אנחנו מסתכלים סביבנו והולכים קדימה ואחורה מנסים לראות מישהו דומה, או מישהו שמחפש מכשיר ואני שואל לא מעט אנשים אם הם מכירים את הבחור (יש הרבה קבוצות מאורגנות). תוך כדי כך חזרנו לסוגייה התלמודית האםם אבדתו של גוי מותרת. בסופו של דבר לא הייתה ברירה אלא להשאיר את הטלפון בחנות מזכרות ולקוות שהבחור יגלה שהטלפון אבד לו. עוד אני בחנות מנסה להסביר למוכר מה אני רוצה, בחור לידי שומע ומבין שבעצם הטלפון שלו הלך לאיבוד! מפגש נרגש בין הטלפון לבעליו, הבעת תודה, ואפילו הדגשנו שאנחנו מישראל, שיהיה לנו עוד ידיד בעולם.

מהמפל המשכנו למפל נוסף - סקוגופס Skógafoss. בטח שמתם לב שכל מפל נגמר בפוס, ואכן פוס הוא המילה האיסלנדית למפל. ויש להם הרבה כאלו. מפל זה הוא מפל חזק ויפה. אפשר להגיע עד תחתיתו והאמיצים יטפסו כ-400 מדרגות לראש המפל שם יש מרפסת תצפית ושביל הליכה איתו אפשר ללכת במעלה הנחל.

מפל סקוגופוס

 מבט מעט קרוב יותר על המפל (באזור הזה יש המון רסס ולכן מעט אנשים מתקרבים. היו אמיצים!)

מפל סקוגופוס

וסרטון המתאר את המפל מלמעלה

וסרטון מלמטה

לאחר מכן המשכנו לצוקי דירהולי, מעט לפני העיירה Vik. בצוקים אפשר לפנות ולעלות בכביש צר ומתפתל למגדלור או להמשיך לחניון נמוך יותר. מהחניון יש שבילי הליכה ואפשר להגיע למגדלור גם ברגל, למי שיש רצון וזמן לקצת הליכה. הצוקים מרשימים ורואים עשרות ציפורים, אבל פאפינז לא ראינו שם. אלקות, סולות, שחפים, שחפיות, ברווזים ואווזים בשפע רב, אבל אף לא פאפין אחד.

צוקי דירהולי

צוקי דירהולי

ועוד קודם לצוקים עצירה באחד הקרחונים שבדרך. ניתן ללכת בשביל לצד הקרחון ואפשר להזמין סיור הכולל הליכה על הקרחון עצמו (עם נעלי מסמרים פטישים וכל האביזרים).

קצה הקרחון

צוקי דירהולי

צוקי דירהולי

פאפינז - בעברית תוכי-ים. ציפורים נהדרות אלו הפכו להיות הציפור הלאומית של איסלנד. מקור צבעוני וענק, גוף כמו כדור פוטבול אמריקאי וכנפיים קצרות שדורשות נפנוף מהיר במיוחד כדי לעוף הם מסימני ההיכר של ציפורים אלו. סימן היכר נוסף הוא הצלופחים הקטנים המוחזקים במקור, אותם שולה הפאפין מהמים ומביא לגוזליו הנשארים בקן (בור חפור באדמה). הפאפין מביא את כל המזון אותו הוא אוסף לגוזלים, מה שאכן מצדיק את השם גוזל - שגוזל מזונות מהוריו. עוד נפגוש אותם בהמשך.

כאילו שמפלים לא הספיקו לנו המשכנו לאתר Svartifoss.

מעשה באבדת בן מלך חלק שני - בחנייה של הפארק, מרכז מידע ושירותים נוחים ואיך שאני הולך לכיוון השירותים, מגיע אלי איזה בחור קוריאני מבולבל ושואל אם איבדתי טלפון. נו, פעם שנייה היום, אני כבר מתורגל בנוהל, פותח את הטלפון ורואה שרשום שם משהו לא ברור בעברית. סבבה, אמרתי לו, זה של ישראלי אחר ואני גם ישראלי ואני אטפל בזה. הוא היה מרוצה ואני פניתי למרכז מבקרים להפקיד שם את הטלפון עד שלאחר כמה נסיונות משחק איתו גיליתי שהטלפון של גיסי!
טוב, סיפרתי את העובדה הזו לאשתי ולאחותי וביקשתי מכולם להיות בשקט עד שבעל האבידה, שהיה שקוע במיוחד בבדיקת מפות המסלולים ישים לב לאבדתו. הזמן חלף וחלף ולאחר כמה דקות נשמעה סופסוף האמירה המיוחלת: "אוי, נראה לי שאיבדתי את הטלפון!". בשלב זה הוצא הטלפון מהכיס וכולנו הודנו להשגחה המסובבת את כל העולם וברור לנו כי רק על כך שטרחנו בבוקר בחיזור אחר בעל האבידה נמנעה מאיתנו עוגמת הנפש. סיפור חסידי של ממש.

לאחר ההתרגשות אפשר להתחיל בטיול. מאתר זה יוצאים מסלולי טיול רבים ואנחנו בחרנו ללכת למפל. גם למפל זה צריך לעלות עלייה די תלולה ומאחר והייתה לנו התעכבות בחניון ושאר המשפחה הלכה לפנינו הגענו עד המפל הראשון Magnúsarfoss ולא המשכנו הלאה, כי השאר כבר היה בדרכם חזרה. לטעמי האישי, אין משהו מיוחד במפלים אלו ועדיף היה להגיע ישר לאתר הבא - לגונת הקרחונים. ייתכן גם כי שלושה מפלים ביום זה כבר מוגזם. מה גם שלאורך כל הדרך ראינו עשרות מפלונים. נטולי שם.

מפה (חלקית) של שמורת סווארטיפוס

מפל מגנוסארפוס בסוורטיפוס

והנה סרטון של המפל

עוד קרחון גולש

ומשם לאתר  לגונת הקרחונים. יש כמה לגונות ואפשר גם לשוט בסירה ולהגיע לקרחון עצמו. בלגונה, גושי קרח שהתנתקו מהקרחון ועושים את דרכם לים. המקום  קסום. בזמן שהיינו שם השמיים היו מעוננים מעט אבל השמש ביצבצה, ואפילו היה כלב שמש. את הלגונה עצמה מומלץ לראות בצידה המזרחי, אבל מומלץ גם להגיע לחוף ממש שם חלק מגושי הקרח פשוט עומדים על החוף הושט היד וגע בהם (בצד המערבי דווקא). בין הצדדים עובר גשר צר מאד והוא בין הגשרים הבודדים שצריך להמתין בהם עד שעוברים. קחו את הזמן במקום מופלא זה, שבוודאי נראה מופלא עוד יותר בתאורת שמש טובה יותר.

שחפית קוטב. אל תתקרוב יותר מדי

לגונת הקרחונים

לגונת הקרחונים. שימו לב לכלב השמש

כל הלגונות הן קצה הקרחון של Vatnajökull . השמורה הלאומית הגדולה של איסלנד ששטחה כשמינית משטח המדינה. הלוואי עלינו, אבל יש סיבה לדאגה. הלגונות עצמן חדשות יחסית. עד לפני שמונים שנה הקרחון הגיע ישירות לים. נסיגת הקרחון מתעצמת בשל ההתחממות הגלובלית והמדענים משערים שתוך 200 שנה הוא ייעלם כקרחון עד. בעוד שאיים רבים עסוקים בבעיה של עליית פני הים, באיסלנד פני הים דווקא יורדים. יותר נכון להגיד שהקרקע עולה. היעלמות הקרח מפחיתה מאד את הלחץ על קרקע האי ולמעשה הוא עולה למעלה בקצב של כסנטימטר ולפעמים גם יותר בשנה. השפעה זו עלולה להוציא מכלל שימוש עשרות נמלים קטנים בעיירות הקטנות שכל פעילותן מבוססת על דיג. בקיצור, לאיסלנדים יש צרות משלהם.

הנה דוגמה לגוש קרח קטן שהתנתק ועושה את דרכו בבטחה לים

מפלים נטולי שם - באיסלנד יורדים הרבה גשמים. אלפי מילימטרים בשנה. יש שם המון מים. ראיתם את התמונות בחורף שכל האי שלג ובקיץ הכול ירוק. כל המים האלו צריכים להיעלם ולהגיע מההרים לים, והמרחק בין ההרים לחוף קצר. לכן לאורך כל הדרך, בכל האי, נשפכים המים באלפי מפלונים, לעתים מרוחקים מטרים בודדים אחד מהשני, והעין לא שבעה מלראות ולהתפעל.
הנה דוגמה למפל אחד גבוה ויפה.

מפל לאורך הדרך

ודוגמה נוספת אפילו עם השתקפות

מפל לאורך הדרך

בסופו של דבר מי המפל הופכים לנחל ששוצף בדרכו לים

הנחל ממשיך לים

השעה מאוחרת ואנחנו עייפים ומקום הלינה הבא הוא צימר בחווה ראודברג II, כמה קילומטרים בתוך הארץ מהכביש הראשי, בה מרגישים בידוד מוחלט עם נוף שמשקיף לקרחון. במתחם חמישה חדרים, חלקם גדולים וחלקם קטנים מאד (בקושי מקום לשתי מיטות, אין מקום למזוודה). מטבח ושירותים משותפים, אולם אנחנו לקחנו ארבעה חדרים מתוך החמישה כך שהנחנו שלא נורא אם יהיה עוד מישהו (כלומר לא נורא לנו, הוא לא יבין מה נפל עליו). בפועל החדר הנוסף היה פנוי ונעול ללא שימוש, כך שהמתחם עמד לרשותינו. למרות הבידוד יש במתחם WIFI ואפילו אמבטיה והמקום בהחלט מומלץ לשהות.

יום שלישי
יוצאים מהצימר לנשום אוויר איסלנדי קריר ופוגשים משפחה של כבשים שבאו לבדוק מי האורחים.

כבשים - כבשים הן חיות המשק העיקריות באיסלנד. הן מסתדרות מצוין באקלים של האי ויש להן מזון בשפע. בחורף כונסים את הכבשים לדיר ומאכילים אותם בעשב שנקצר במהלך הקיץ. לאחר ההמלטות הכבשים מסתובבות חופשי ורועות בעצמן. היה יפה לראות כבשים במבנה משפחתי של אבא אמא וגדיים. אמנם לא נהייתי צמחוני, אבל מחשבות מסוימות בהחלט חולפות בראש. גם האיסלנדים לא צמחוניים והכבשים משמשים כאחד המאכלים העיקריים באי וכמובן בתעשיית צמר מסורתית ומפותחת. את הכבשים רואים בכל מקום ומי שרוצה מעט צמר, תמיד אפשר למצוא בשולי הכביש.

היום נסיעה ארוכה (מה חדש) בחלקו הדרום מזרחי של האי, חלק שאין בו אתרי תיירות הומים וגדולים. בחלק זה של הנסיעה ישנו קטע בו כביש 1 עצמו עדיין אינו סלול, אבל עובדים שם וכנראה שיסיימו אותו עוד הקיץ.

במסלול כמה עיירות קטנות שאפשר לנוח בהן ובכל אחת יש איזו אטרקציה קטנה. המקום הראשון שעצרנו הוא ליד מפל שאת שמו, אם בכלל היה לו כזה איני זוכר.

מפל יפה על כביש 1

לאחר מכן נסענו לראות את אוסף הסלעים של פטרה. פטרה אספה סלעים מהאזור במשך עשרות שנים והגיעה לאוסף ענקי ויפה המוצג בביתה הישן אותו מנהל בנה והפך אותו למוזיאון.

אוסף הסלעים של פטרה

אוסף הסלעים של פטרה

 וגם הגן בו מוצג האוסף יפה ומרשים

אוסף הסלעים של פטרה

לכל כפר קטן יהיה את הנמל המקומי שלו

נמל מקומי קטן

ואיונים תמיד יוצאים מהים

וזו הכניסה לבית עם האוסף של פטרה

אוסף הסלעים של פטרה

חשבנו לבקר בבמוזיאון "איסלנד במלחמת העולם השנייה", אולם הסתפקנו בתיאור ממצה של גיסי מהאינטרנט ובמקום זה טיילנו קצת לאורך הערוץ הסמוך למוזיאון.

תורמוסים על רקע ההר

לכל מקום אליו מסתכלים מוצאים עוד מפל (או שניים, או מאה)

משם המשכנו ישירות לאיילשטדיר, הדרך יפה מאד ראו בתמונה הפנורמית הבאה (מומלץ להגדיל)

איפשהו על כביש 1 במזרח איסלנד

איפשהו על כביש 1 במזרח איסלנד

ועצרנו לקניות בחנויות נטו ובונוס שם גיליתי שפירוש המילה גדי באיסלנדית הוא איכות. אין ספק שהאיסלנדים יודעים משהו.  התרגום המלא של השלט הוא איכות כל יום מחדש, לחלוטין מתאר אותי!!

גדי - איכות כל יום מחדש!

אני הצטיידתי בכובע לכבוד נבחרת איסלנד שעלתה למונדיאל (והטריפה את כל האי - נגיע לנושא) אותו הקפדתי ללבוש כאשר לא היה קר מדי (כלומר כמעט בשום יום).

אוהד חדש לנבחרת איסלנד

הלכנו גם למרכז המבקרים לאסוף מפות ומידע (מומלץ באופן כללי ברחבי האי, יש מפות גדולות וטובות), ולאחר שעברנו על כל המסלולים שאנו מתכננים למחר, נזכרתי לשאול את הבחור החביב שעובד שם: "ואיפה אפשר לראות פאפינז?" אין בעיה, הוא אמר סע בכביש הזה עד הסוף, רצוי בבוקר או בערב. הבחירה שלי הייתה בערב לאחר שעשינו את הטיול המרכזי, מאחר וידעתי שחלק מהמטיילים לא ממש ירצו לנסוע שעות בשביל לראות ציפור ויוכלו לפרוש מוקדם.

מיד בתחילת הנסיעה לכיוון סיידג'יפיורד נקודת תצפית יפה על איילשטדיר. העיירה והאגם נראים שונה בכל שעה של היום ובהתאם למצב האור השמש והעננים.

מבט על איילשטדיר מלמעלה.

עוד 25 קילומטרים משם עד לסיידג'יפיורד, עיירת הנמל המזרחי החשובה של איסלנד, כשבדרך עוברים מעבר הרים (בערפל, אלא מה) ואיך שיורדים ממנו וקצת לפני העיירה עוד מפל יפה, מפל גופופוס בו עצרנו והצטלמנו כדרכנו.

מפל גופופוס

והנה כמה תמונות מסיידג'יפיורד. עיירה מקסימה, שמסתבר שיש בה גם פסטיבלים שונים ועוד כל מיני מקומות בילוי. הדירה, כמו שאתם רואים, בית איסלנדי אורגינל של שתי קומות, שלושה חדרי שינה, מטבח וסלון מרווחים ויפים למטה.

סיידג'יפיורד

סיידג'יפיורד

סיידג'יפיורד

הדירה יפה ונעימה אך רצפת העץ הישנה חורקת, והמדרגות לקומת השינה תלולות ולכן השארנו את רוב הדברים למטה והעלינו רק פיז'מה וכלי רחצה למעלה. בדירה ספרים רבים, אמנם באיסלנדית אבל אחד מהם הוא על ציפורי איסלנד ולפחות את שמות הציפורים הצלחתי לקלוט ממנו.

יום רביעי
קמתי מוקדם, למעשה קמתי כל שעתיים בלילה (שבעצם הוא בכלל לא לילה, הכל אור, אתם קם, רואה שהכל מואר והשמש בשמים בטוח ששבע בבוקר מסתכל בשעון - אחת בלילה...), וראיתי שיש מעט שמש בינות לעננים. חישובים מהירים העלו שהשמש תאפשר לראות קשת במפל גופופס, עוד לפני שש בבוקר, התלבשתי נכנסתי לאוטו ויצאתי למפל.

 השמש בשמיים אבל ממש אמצע הלילה. לכו תבינו.

ויהי בחצי הלילה, או לא הרבה אחרי

אפילו תחנת הדלק לא מצליחה לקלקל את הנוף

סיידג'יפיורד

 וכאן כבר מאוחר. משהו כמו שש בבוקר וכל השמים בהירים, יחסית. תחזרו לתמונה מאתמול ותראו את ההבדל. תאורה שונה משנה לחלוטין את האווירה והמראה של המקומות.

מפל גופופוס

וגם בסרטון המפל נראה אחרת

וצילום פנורמי של המפל ההר והשמש

מפל גופופוס

ועוד אחת מקרוב

מפל גופופוס

והקשת במפל. אם יש שמש בשמים, חפשו את הקשת. שדרוג מובטח לכל מפל. היה צריך להתקרב למפל למקום שיש את רסס המים, להירטב קצת ולהנות מהקשת.

מפל גופופוס

וגם הקשת בוידאו

 שימו לכ שבכל חריץ בהר יש איזה מפלון קטן.

נראה שהשמש היא עניין זמני וערפילים מכסים את העיירה עצמה

אווזים יש בכל מקום ואני כמובן נזכר בנילס הולגרסון ואווזי הבר.

אווז בר

בדרך חזרה, עוד קצת צילומי ציפורים וכניסה לחניית תחנת הכוח ההידרואלקטרית הראשונה באיסלנד. המקום נפתח לביקורים בשעה תשע וויתרנו על ביקור. עוד מפלונים קטנים לכל אורך הכביש היורד מההר לעיירה שהיא על שפת הים.

מפלונים

 ועוד מפלונים, וסוס. הסוסים באיסלנד יפהפיים עם רעמות מבריקות זנב ארוך.

סוס רועה בנחת על רקע מפלונים

לאחר קפיצה מהירה למפל התחלנו את המסלול המתוכנן. בתחילת הנסיעה הצלחתי לאתר שלוגיות נגישות באתר סקי ובילינו מעט זמן בגלישה על שקיות בשאריות השלג שנותרו.

כיף להחליק על השלג

שאריות שלג

ובדרך בריכות קטנות שעדיין מכוסות בשכבת קרח דקה

בריכות קטנות שעדיין מכוסות בשכבת קרח דקה

ושוב תצפית על איילשטדיר שנראית שונה לחלוטין מאתמול

מבט על איילשטדיר

לפני איילשטדיר עצרנו בפארק מקומי קטן והסתובבנו מעט להנאתנו.

פארק איילשטדיר

טיול ביער
איסלנד הייתה מיוערת בעבר אבל המתיישבים הראשונים הצליחו תוך כמאתיים שנה לברא את כל היערות עקב הצורך בעצים לבנייה ובעיקר לחימום. כיום כמעט ולא רואים עצים באיסלנד מחוץ לעיירות אבל המצב עומד להשתנות ואיסלנד עוברת תהליך ייעור מאסיבי. היער הגדול במדינה הוא האלורמסטאדור (Hallormsstadur) ולשם פנינו מועדות. ביער מסלולי טיול רבים ואנו עשינו מסלול קצר של כמה קילומטרים ואחר כך המשכנו בצידו השנה של היער לאורבוטרום.

בדרך להיות אצטרובל

בחניונים חפשו את המפות שמראות לכם את השבילים שיש ביער. הסימון מתבצע באמצעות צבעים ועמודי עץ.

מפת שבילים ביער Hallormsstadur

מבט לפנים הארץ

המיתוס של הנגיפוס
לאחר הביקור ביער המשכנו למפל הנגיפוס. משום מה היה רשום לנו בתוכנית שמשך ההליכה הוא חצי שעה. אולי הדרך חזור, הדרך הלוך ארוכה בהרבה, כשעה וחצי. המפל מרוחק כ-2.5 קילומטרים מהחניון אבל הקושי נובע מהפרש גבהים של מעל 300 מטרים שאותו צריך לטפס. קחו את הזמן. בחצי הדרך יש מפל אחר נחמד. להנגיפוס עצמו לא הגענו. הדרך הייתה חלקלה מדי. גם במקום זה, מגפיים או נעלי הרים ומקלות הליכה יכולים לסייע לאלו שממש רוצים להתקרב למפל.

הנגיפוס מרחוק

 הליכה לא ארוכה אבל הפרש גבהים משמעותי.

מסלול הנגיפוס

המפל הראשון במסלול

ובוידאו - בקצה השמאלי העליון תוכלו לראות את מפל הנגיפוס עצמו

מתקרבים למפל לאחר עוד הליכה ובעיקר עלייה.

מתקרבים להנגיפוס

בסופו של דבר לא הצלחנו להגיע. הדרך חלקלקה וצריך להיכנס למים עצמם (מה שלא היה אפשרי בנעליים שהיו לנו), או לטפס על הגדה בצורה שהרגשנו שאינה בטוחה וויתרנו עליה.

עד כאן הגענו

אבל גם משם הוידאו נראה מרשים ויפה.

פאפינז!
התוכנית להיום הסתיימה בדיוק בשעה שחשבתי ועכשיו הצעתי למי שמעוניין, להצטרף עלי במסע חיפוש אחרי פאפינז בהתאם להוראות הפשוטות מיום אתמול. כמעט כולם הצטרפו והקפנו את האגם מצידו המערבי (טעות, ארוך יותר, לאט יותר, בוצי יותר אבל רצינו לגוון) ועלינו על כביש 94. ההוראות פשוטות. סע בכביש עד הסוף, אבל הכביש לא כביש, דרך עפר ברובו, והסוף? לא נראה. קושי אמתי היה מעבר הרים ממש על חוף האטלנטי, פתאום הרים בגובה כ-500 מטרים. מילא דרך העפר, מילא השיפוע, מילא התהום הפעורה משני הצדדים (תשכחו מגדר בטיחות) ואפילו מילא הכביש הצר. במקום היה ערפל שלא רואים ממטר ובקושי רואים עמוד צהוב אחד קדימה. כמעט שאמרנו נואש, אבל אפילו להסתובב לא היה איפה וכשהתחלנו לרדת, והבנו שהערפל ייגמר, כבר המשכנו, עוד כמה קילומטרים על חוף האטלנטי ובגובה כמה עשרות מטרים ממנו, עד שהגענו לעיירה, שגם היא אינה הסוף, אולם שם כבר היה שלט שהפנה לסוף ועליו ציור של פאפינז.

הגענו לשם והופתענו לגלות מגרש חניה עם לא מעט מכוניות בשביל החור שאנחנו נמצאים בו וכולם באו רק לראות את הציפורים הנהדרות האלו. זה אתר קינון ידוע ומפורסם, ויש בו שבילים ואפילו מסתור עץ למי שבא לזמן ארוך יותר. היה שווה. בדרך חזרה עצרתי בבית קפה ALFA שבו גם חנות  עם כל מיני פיצ'פקעס יפים. הערפל היה גם בדרך חזור אך דליל יותר וכבר הכרנו את הדרך, וכולם הסכימו ששוה לנסוע 150 קילומטרים בשביל לראות את הציפור הזו. שמחתנו גדלה כפליים כאשר גילינו שאלו שבחרו שלא להצטרף למשלחת החקר, הכינו ארוחת ערב נהדרת שחיכתה לנו חמה וטעימה בדיוק כשהגענו.

מפת האזור. עודד אותנו לראות את ההבטחה ובאזור גם המון מסלולי הליכה

מוקש ימי ממלחמת העולם השנייה

 בשלט תמצוא את סיפור המוקש שהתפוצץ ואת הנזקים שנגרמו (16 דלתות ו 187 חלונות נשברו).

התפוצצות המוקש ב 1942

 על האי עצמו אסור לעלות אבל יש מספיק מקומות לצפות עליו ואפשר לראות את הציפורים מקרוב. מאד.

אי הפאפאינז

פאפינז בים

מראה כללי של האזור

 והנה היא בכבודה ובעצמה:

תוכי ים - פאפין ארקטי

תוכי ים

תוכי ים - פאפין ארקטי

תוכי ים - פאפין ארקטי

והערפל . נוסעים אל הלא נודע.

לא רואים מטר. גם לא חצי. נהיגה בערפל

 ותמונה של מגרש החנייה שהבנו שאנחנו לא המשוגעים היחידים שמגיעים למקומות האלו.

מגרש החנייה ליד אי הפאפינז

יום חמישי

יום ארוך מאד של נסיעות לפנינו וצריך לעבור את כל החלק הצפון מערבי של איסלנד, החלק השומם ביותר.

לא הרחק מאיילשטדיר מפל יפה עם חניה לידו. מפל ריוקאנדי - Rjúkandi שביל קצר של חמש דקות הליכה ומגיעים למרפסת הצופה אל המפל. מומלץ. כמובן שמפלים נוספים נראים נופלים מההרים לאורך כל הדרך.

מפל לאורך הדרך

מפל לאורך הדרך

מפל ריוקאנדי - Rjúkandi 

וכרגיל סרטון וידאו קצר מהמפל

אזור זה הוא האזור השומם ביותר באי וכדאי לצאת מאיילשטדיר עם מיכל דלק מלא. לאורך הדרך הרבה מקומות בהם אפשר לעצור בנקודות עניין שונות וההרפתקנים יכולים לנסות את כביש הגישה לאסקיה, אחד ההרים הגבוהים באי (דורש רכב 4*4 חזק או הצטרפות לטיולים מאורגנים). אזור זה צפוני וקר יותר וראינו בדרך, המון ברבורים (ברבורי שר) עם אפרוחים, אבל לא הייתה אפשרות לעצור ולצלם לצערי.
המשכנו בכביש 1 עד מפלי דטיפוס. הגשר בתמונה הבאה חוצה את הנהר שבסופו של דבר יהפך למפלי סלפוס ודטיפוס.
מפלי דטיפוס הם המפלים בעלי הספיקה הגבוהה ביותר באירופה. הם אינם גבוהים אבל רחבים למדי והרעש והרסס עצומים. אפשר להגיע למפל בשתי דרכים. דרך 864 המזרחית, ובצד זה אפשר להגיע עד לראש המפל (וגם ליפול למטה! די מסוכן), או בכביש 862 בצידו המערבי והמוסדר יותר, וכך עשינו אנחנו.

הגשר לדטיפוס

 מהחניון המערבי צריך ללכת כ-800 מטרים עד המפל.

שביל ההליכה בדטיפוס

 ואפשר גם
 ללכת למפלים הקטים ויתר, מפלי סלפוס

 מפלי סלפוס

באמריקה כבר מזמן היו בונים גשר ליד המפל לאפשר לתיירים לעבוד מצד לצד אבל אנחנו באיסלנד ומי שירצה לראות את המפל משני צדדיו שיקח בחשבון שהמרחק מכביש 1 למפל הוא 25 קילומטרים, כך שלראות את שני הצדדים מוסיף עוד חמישים קילומטרים נסיעה.

 מבט מלמעלה

מפלי דטיפוס

ובוידאו תראו היטב את הירידה שמגיעה למפלס שווה לראש המפל

 מבט מהתצפית התחתונה (בגובה תחילת המפל)

מפלי דטיפוס

ווידאו מהתצפית התחתונה

מבט מהתצפית העליונה

ובשביל שתאמינו לי שהייתי שם

מפלי דטיפוס

המפל מדהים, אבל לא הערכנו את עוצמת הרסס ונרטבנו לגמרי, באותו יום היה גם קר מאד וגם רוח ואחר כך גם גשם כך שבהחלט היה בעייתי להירטב כל כך. השתמשו במעילים ובשכמיות ואפילו כדאי לקחת סט בגדים קומפלט להחלפה. אם דטיפוס לא הספיק, מעט דרומה (מאותו חניון, ההליכה ברגל) יש את מפל סלפוס. ולמי שרוצים ללכת יש שבילי הליכה צפונה למפלים נוספים.

המשנו לקראפלה - הר געש שבו ישנם כמה דברים לראות, למשל מרכז המבקרים בתחנת הכוח הגיאותרמית. מחומם, יש שירותים מרווחים ונאים, הם מציעים קפה למבקרים, ואני אפילו החלפתי שם בגדים כי היו לי באוטו בגדים יבשים במזוודה. במרכז ניתן לצפות בסרט קצר על המקום ואיך הוא פועל ויש עוד הסברים ובאופן כללי זה מקום טוב להירגע ולנוח מעט. עלינו לראות את לוע VITI (פירוש המילה הוא עונש או גיהנום ולכל הר געש יש את הגיהנום שלו) ואת הימה שבו שנראית כל כך יפה בתמונות, אבל התמונות צולמו ביום שמש ואנחנו ביום מעונן קר וגשום, אני הגנבתי מבט וחזרתי לאוטו. ביום יפה מומלץ לעשות הקפה סביב הלוע. דרך אגב, הר הגעש התפרץ לאחרונה בשנת 1984.

תצפית על מפעל החשמל הגיאותרמי

גבתון שלג

הימה בלוע קראפלה

הימה בלוע קראפלה

משם המשכנו לשדות הבוץ HVERIR. שם בטוח תרצו מגפיים או ניילונים לרגליים. בניגוד למקומות דומים בעולם, האיסנדים שלא אוהבים להתערב בטבע, לא השקיעו כמעט בגשרי עץ ולכן רוב הזמן פשוט הולכים בבוץ כמשמעו. ריח הגופרית, והצבעים המוזרים של האדמה, ביחד עם הקיטור היוצא מכל מקום הם מיוחדים ויפים.

שדות הבוץ HVERIR

שדות הבוץ HVERIR

שדות הבוץ HVERIR

שדות הבוץ HVERIR

שדות הבוץ HVERIR

בוידאו ניתן להתרשם שהכל מפעפע

שדות הבוץ HVERIR

מרגישים כמו על הירח וגם הביגוד בהתאם (שימו לב לניילונים על הרגליים, לא עזרו יותר מדי)

שדות הבוץ HVERIR

שדות הבוץ HVERIR

 גל האבנים הזה ממנו יוצא הקיטור נהפך לאטרקציה עם המון סינים שמצטלמים לידו.

שדות הבוץ HVERIR

עוד אתרים לפנינו ואנחנו כבר לפני אגם מיוטאן (מבוטא מיוה) ושדה הלבה דימובורגיר (או משהו כזה). לא הבנו עד הסוף את התופעה הגעשית שיצרה את כל האזור, אבל יפה מאד לטייל בין גושי הלבה שחלקם מזכירים כל מיני יצורים. הדבר פחות בא לידד ביטוי בתמונות הדו מימדיות, אבל באתר עצמו האבנים אכן נראות כיצורים מיתולוגיים.
שימו לב בתמונה הבאה מי משגיח עלינו מאחורה.

זוג מטיילים חביב ומאחוריהם בארני הדינוזאור

 באתר כמה מסלולים באורכים שונים ובהמשך הדרך יש עוד מקומות בעלי אופי דומה לשוטט בהם, כפי זמנכם.

מחניית האתר תצפית יפה על האגם

אגם מיוטאן

אנחנו עצרנו רק באזור המכתשים סקוטוסטאדגיגר - Skútustaðagígar שגם בו שני מסלולים, במכתשים, או סביב האגם, בו ניתן לראות יותר ציפורים.

שלט Skútustaðagígar

Skútustaðagígar

 ותמיד צריך לחפש ציפורים מעניינות

אחד מהרי הגעש באזור האגם

אחד מהרי הגעש ליד האגם

עוד אתר אחד אחרון לפנינו מפלי גודאפוס, שגם הם יפים וגם אותם אפשר לראות משני הצדדים (בלי נסיעה ארוכה הפעם).

מפלי גודאפוס

ובוידאו קצר

המשכנו לאקיוריירי, העיר השנייה בגודלה באיסלנד ובה 20,000 תושבים, לדירה נחמדה בה נשהה בשבת. ובנקודה זו נסיים את חלקו הראשון של תיאור הטיול.

למאמר המתאר את חלקו השני של הטיול באיסלנד - מאקיוריירי ועד רייקיאווק