המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור לעמוד המקורי ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com.

מעונינים לקבל מידע אסטרונומי ישירות לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם של אסטרונומיה ומדע !

יום ראשון, 7 ביולי 2019

ניו יורק - ניאגרה

לאחר שבוע בניו-יורק הגיע הזמן לצאת קצת מהעיר לעבר היעד שהיווה את מטרת כל הטיול - מפלי הניאגרה. העיר ניו יורק נמצאת בקצה התחתון של מדינת ניו יורק ולכן כל מה שהוא לא העיר bיו-יורק מכונה אפסטייט ניו-יורק, והוא שונה מאוד מהעיר. גבעות (הרים יש רק ממש בצפון), נחלים, מפלים, והמון עצים יערות וחיות.
מפל הפרסה הקנדי
מפל הפרסה הקנדי

להלן תיאור המסלול שעשינו למפלי הניאגרה ובחזרה במשך חמישה ימים באוטו שכור. להזכירכם אנחנו אבא ובת (שנמצאת בשליחות בני עקיבא כבר כמעט שנה). אפשר ורצוי גם לקרוא מה עשינו שבוע בניו יורק.

מטיילים רבים מתלבטים האם "לקפוץ" למפלי הניאגרה מהעיר ויש טיולים מאורגנים שמציעים זאת. הטיול לוקח לפחות יומיים. זמן הנהיגה לכל כיוון הוא כמעט 9 שעות (בהתחשב בפקקים שיש תמיד ובזמן שלוקח לחצות את הגבול לקנדה) ולכן מומלץ לקחת רכב ולעשות את המסלול בזמן ארוך יותר. אם נוסעים בקבוצה חשוב לברר מראש איזו אטרקציות בדיוק עושים במפלים ובדרך, כמה זמן חופשי יש ליד המפלים (אנחנו הסתובבנו שעות רבות בטיילות השונות כפי שתראו בהמשך), ובעיקר אם מגיעים גם לצד הקנדי, שכולם אומרים (ובצדק) שהתצפית משם הרבה יותר יפה. אם אתם לא רואים את עצמכם מגיעים בהזדמנות אחרת לניאגרה, בהחלט שווה להשקיע יומיים-שלושה מהטיול לנסיעה לאחד מפלאי הטבע היפים.


חמישי בערב

סיימתי את יום הטיול האחרון שלי בעיר בברוקלין והלכתי לסוכנות השכרת הרכב בלינברוק הסמוכה לוודמיר (שם אנחנו ישנים). התוכנית הייתה לקחת את האוטו בשעה 4 ולצאת ב-5 לדרך ולנהוג עד ווטקינס גלן, אתר הטיול הראשון לבוקר שלמחרת, אבל גשם, קצת הסתבכויות בניווט, עיכובים באריזה וברכישת עוד אוכל כשר לדרך (ועל הדרך גם קיגל וצ'ולנט חמים וטריים ואכילתם כארוחת ערב) גרמו לכך שנצא רק בשעה שש.

הנסיעה איטית, והכבישים עמוסים, כי אלו השעות שכולם חוזרים הבייתה. אנחנו עוברים את כל קווינס ואז גשר ענקי לברונקס ואז עוד נסיעה ואז עוד גשר ענקי מעל ההאדסון, ואז הכביש קצת נפתח. רק לצאת מהעיר עצמה לוקח  כמעט שעתיים ולכן יש להתייחס לזמני הסיעות שוויז מאפס נותנים עם מקדם בטיחות ולהוסף גם זמנים לעצירות.

תחילת הנסיעה היא על כביש 87, כביש יפה מאוד, מוזיקה מצוינית ואנחנו מבסוטים. הבנו שלווטקינס גלן כבר לא נגיע באותו לילה ואמרנו שנראה מתי ייגמר הכוח ונחפש איפה לישון. הנוף הוא עצים ונחלים, והדר אפילו שמה לב שעוברים ליד וודברי קומון ורושמת לה את זה לדרך חזרה. אפילו עצרנו בתחנת דלק סתם ככה והתברר שהיא שייכת ליהודי חרדי, כל האוכל שם כשר, המוזיקה חסידית, וגם שם היה צ'ולנט. האמת שלא צריך להתפלא, בצד השני של הכביש נמצאת קרית יואל, קהילה גדולה של חסידי סאטמר. התחנה ממש קרובה לוודברי והיא יכולה להיות תחנת הצטיידות מעולה בדרך לניאגרה לכל מי שצריך מזון כשר.

המשכנו בנסיעה, השמיים מתקדרים וגשם מתחיל לרדת. פתאום שני הטלפונים מצפצפים בעצבנות. משהו מוזר מאוד. מסתבר שזו הודעת חירום.



הדר מקריאה באנגלית - אזהרת טורנדו. אנחנו מסתכלים אחד על השני, מה טורנדו קשור עכשיו, לא הספקנו להגיד ג'ק רובינזון ונפתחו ארובות השמיים, גשם מבול שלא רואים מטר ולא חצי מטר, אין איפה לעצור ומאיטים ומדליקים את כל האורות. האמת מפחיד.

טוב, הדר התחילה לחפש איפה אפשר לעצור ולישון כמה שיותר מהר, העיקר לרדת מכביש וגם מצאה איזה מקום וכמעט הזמנו אבל הגשם קצת נפסק אז אמנו שרק נעצור בתחנת מנוחה ונחכה קצת.

תחנת מנוחה
לא בכל מקום יש תחנת דלק, אבל על הכיבישם המהירים לפעמים יש תחנות מנוחה. שירותים, מכונת קפה, מקום לשבת, יועד לנהגי משאיות בנסיעות ארוכות. אז נכנסנו. התחנה ריקה יש רק אוטו אחד. שנינו נזכרים בכמה ספרי וסרטי אימה שמתחילים בדיוק ככה: תחנה כמעט נטושה, אוטו אחד, מישהו תמים עוצר שם וההמשך לא נעים. באמת מלחיץ, אבל בסופו של דבר הסתבר שבסך הכל עוד מישהו היה צריך לשירותים.

הגשם נחלש והנחנו שממילא כבר נסענו מספיק רחוק מהמקום שאולי היה בו טורנדו ובחרנו לישון בבימהנגטון. לקחנו את המקום הכי זול שיש בו מקרר, מוטל סיקס, רשת ידועה של מוטלים זולים ופשוטים. הגענו לשם רק בעשר וחצי בלילה דחפנו הכל למקרר, הוספנו קרח ממכנות הקרח (לא היה מקפיא) ונרדמנו.

שישי
היעד הראשון במסלול הוא ווטקינס גלן, ערוץ נחל יפה עם מפלים שנמצא ליד אחד מאגמי האצבעות. עוד לפניו נסענו לראות מפל אחר שרואים כבר מהדרך, ונמצא בלב עיירה קטנה (Montour Falls). מפל שיקאגווה. ליד המפל חוברת הסבר על כל הבתים הישנים בעיירה, אם ממש ממש יש לכם זמן. רק מראה עד כמה העיירות הקטנות משקיעות וגאות בהיסטוריה שלהן.
מפל שיקאגווה
מפל שיקאגווה


מפל שיקאגווה
מפל שיקאגווה

לווטקינס גלן הגענו עדיין בשעה מוקדמת וחנינו בכניסה לפארק. החנייה בתשלום (8$) והפארק עצמו בחינם. המסלול יפה מאוד ומורכב מהליכה של בערך מייל, אולי קצת יותר בתוך הערוץ, תוך טיפוס בינות המפלים וגם מאחוריהם. בדרך חזרה הלכנו מלמעלה על הערוץ, חצינו אותו במקום מסוים וחזרנו לפארק. כל הסיפור כול לוקח כ-3 שעות. ביציאה דיברנו עם המשפחה בארץ שהיו דקות ספורות לפני כניסת שבת.

ווטקינס גלן
ווטקינס גלן

ווטקינס גלן
ווטקינס גלן
וככה זה נראה מאחורי המפל

ווטקינס גלן
ווטקינס גלן
ובסרטון


ובמקום אחר שעוברים מתחת למים
ווטקינס גלן
ווטקינס גלן

ווטקינס גלן
ווטקינס גלן

ווטקינס גלן
ווטקינס גלן


ווטקינס גלן
ווטקינס גלן


משם המשכנו למוזיאון הזכוכית בקורנינג. המוזיאון גדול ומכיל הדגמות מרתקות הקשורות לזכוכית, מול עינינו ניפחו תוך עשרים דקות גוש זכוכית לקערה יפהפיה, הדגימו לנו איך זכוכיות שונות מיוצרות ואיך זה משפיע על הצורה בה הן נשברות, הדגימו סיבים אופטיים ועוד. מומלץ ללכת לכמה וכמה הדגמות (כולן כלולות במחיר) למעוניינים יש גם סדנאות בהן אפשר ליצור כלים (בתוספת תשלום וצריך יותר זמן). יש במקום גם תערוכות אומנות של מייצגי זכוכית, וגם מוזיאון עצום המראה את התפתחות הזכוכית באלפי השנים האחרונות.


בסרטון מדגימים איך עדשות שונות מגדילות יותר את התבנית שנמצאת מאחוריהן (יש גם הדגמה של אברציות כרומטיות שגורומות לצבעונייות עקב שבירה לא אחידה של האור)

איזו יופי של פנס מגדלור (עדשות פרנל). עדשות פרנל, הצורה בה הזכוכית של המגדלור חתוכה בזוויות שונות, מאפשרת ניצול והחזרה מירבית של האור, מעין הגברה שלו.
פנס מגדלור (עדשות פרנל)
פנס מגדלור (עדשות פרנל)

בסיס המראה הדומה לזה של טלסקופ האבל
בסיס המראה
בסיס המראה

ואחד מתוך עשרות מוצגי הזכוכית בתערוכה
 מוצגי הזכוכית
 מוצגי הזכוכית



יש גם מוצגים מדעיים, עדשות, טלסקופים ומיקרוסקופים והדגמה פנטסטית על אורך המוקד של העדשה ומה קורה לפניו או אחריו. ראו בוידאו הבא בו אני ממש והלך לתוך עצמי.



מיצינו את המוזיאון (היינו קצת עייפים וכבר היה קשה לנו לקלוט משהו), וזהו, נוסעים לניאגרה. הנסיעה לא קצרה, הרבה דרכים כפריות שבהן נוסעים לאט, והשעון מתקתק. סופסוף מגיעים לעיר באפאלו ולגשר השלום עליו חוצים את הגבול. התור ארוך ושבת מתקרבת. גם מעבר הגבול לקנדה לקח זמן ואחריו עוד כחצי שעה נסיעה והגענו למלון.

בדרך לבאפלו
בדרך לבאפלו

מעבר הגבול בגשר השלום
מעבר הגבול בגשר השלום
בדרך למפלים
בדרך למפלים


ניאגרה-פולז
עיר שלמה שכולה סביב המפלים. נבנו שם עשרות אטרקציות שונות ומשונות, לילדים ולמבוגרים (מי אמר קזינו), ואפשר לבלות שם גם שבוע שלם בכל האטרקציות, אבל האטרקציה האמתית היא המפלים והם לגמרי בחינם (חוץ מחנייה). גם האטרצקיות עצמן מתחלקות לאלו שקשורות למפלים ואלו שלא. למי שנמצא כמה ימים כדאי מאד לרכוש כרטיס משולב שנותן הנחות. 

מפלי הניאגרה
אחד מפלאי הטבע, נהר הניאגרה מחבר את ימת אירי לימת אונטריו שהפרש הגבהים ביניהן הוא כמאה מטרים. חצי מהפרש זה המים יורדים במפלים והשאר במורד הנהר. השיפוע גורם למים להגיע במהירות עצומה של כ-65 קמ"ש למפלים. רוחב המפל הקנדי כ-600 מטרים והאמריקאי פחות ובינים גם כמה מאות מטרים של אי העיזים. כמות המים עצומה, מעל 2400 קוב בשנייה! כמות כזו תמלא את הכינרת תוך יום יומיים. המפלים דינמיים ובאלפי השנים האחרונות זזו דרומה בערך מטר אחד כל שנה בגלל שחיקת הסלע. כיום, עקב שליטה על כמות המים (בעיקר דרך מפעלי חשמל) קצב השחיקה הואט מאוד, אבל עדיין קיים. נהר הניאגרה ובו המפלים נמצא כבר לאחר ארבעה מתוך חמשת האגמים הגדולים (אירי, הורון, מישיגן וסופריור). אלו אגמי ענק (אגם סופריור גדול פי 4 ממדינת ישראל), שבתוכם יש איים (שבהם יש אגמים, שבהם יש עוד איים ובהם יש אגמונים קטנטנים. משהו כזה). מאיפה מגיעים כל המים?  אמנם איזור הניקוז של האגמים אינו גדול מאוד (יחסית כמובן, למשל לאגן הניקוז של המיסיסיפי), אבל עדיין כמות המשקעים היורדת שם מספיקה לשפעת המים המגיעה למפלים. 

המלון
מוטל פשוט- Knights Inn Niagara Falls, ON - את המלון במפלים הזמנתי מראש, כל השאר אין צורך, וגם לא ידענו איפה נהייה. היה חשוב לי מלון שיש לו מקרר ומיקרו כדי שנוכל לשמור את האוכל שהבאנו וגם לחמם אותו, קרוב למפלים שנוכל לטייל בשבת ובתור בונוס הוא גם מטר מבית חב"ד המקומי , בו תכננו להתפלל (יש גם אפשרות לאכול שם בתשלום, אחנו לא היינו צריכים). 

הגענו רק בשעה שש וחצי, סדרנו מהר את הדברים, עשינו את כל ההכנות שצריך לשבת, התחלנו לבשל קצת אורז והתפוחי אדמה, ובסופו של דבר הכל היה מוכן פרקפט. לצערנו למפלים לא הספקנו להגיע לפני שבת, אבל בדרך לבית הכנסת קלטתי קטע קטנטן מהמפל האמריקאי מהכביש ליד המלון. הנה, גם מאצלנו יש נוף למפלים.

נוף למפלים
חדרי המלון מדרגים את החדרים לפי הנוף. אין נוף, נוף לעיר, נוף למפל האמריקאי, נוף למפל הקנדי, נוף לשניהם, נוף לנהר וכו. בשביל נוף צריך קומה גבוהה. המחירים לא בהכרח מאוד יקרים וייתכן שאם לא היינו בשבת הייתי לוקח מלון כזה, אבל בשבת לא התאים לנו. בכל אופן תבדקו, נוף למפלים זה נהדר.

קשת
כאשר יש שמש בשמיים תמיד תהיה קשת במפלים. המיקום המדוייק שלה משתנה, בהתאם למיקום השמש והרסס, אבל היא שם. בצד הקנדי רואים את הקשת משעות הצהריים והלאה. בשעות הצהריים היא נמוכה למדי ונראית בתוך המים, יותר מאוחר רואים אותה גבוה יותר (אבל היה שבת ולא יכולתי לצלם). לכל מפל יש את הקשת שלו. אלו קשתות מפלים הנוצרות בגלל רסס המים ולא בגלל גשם. שימו לב שיש שם כל כך הרבה רסס וגם המון אור ולראשונה בחיי ראיתי קשת בלילה!
קשת בלילה!

ארוחת השבת עברה בנעימים ואחרי זה הלכנו לצפות בזיקוקים (לפעמים יש כל יום, לפעמים רק בשישי ובשבת). חשבנו שהם בשעה תשע וחצי והיה לנו ממש מעט זמן אז הלכנו לטיילת העליונה. טעות. צריך לרדת (ברחוב MURRAY) ממש עד למטה לטיילת התחתונה. בפועל הזיקוקים רק בעשר בלילה אבל כבר לא היה לנו כוח לשנות מיקום. אז ראינו את הזיקוקים מלמעלה, היה יפה מאוד. למעשה, מזל שהלכנו לשם כי קצת לפני הזיקוקים ראינו בואש יפהפה. מסיבות מובנות לא התקרבנו יותר מדי.

לאחר הזיקוקים וצפייה במפלים מגבוה, הבנו שצריך לרדת עוד, אבל ממש ממש לא היה כוח. חזרנו בשארית כוחותינו למלון .


יום שבת
אמנם קמתי מוקדם בבוקר אבל הדר עוד ישנה ולכן לא הלכתי למפלים מוקדם וכשהדר קמה כבר התחיל גשם, אז ויתרנו. אחרי התפילה עשינו קידוש, בדקנו שכל האוכל על הפלטה ואז הלכנו למפלים (פעם ראשונה). מהמלון מדובר בעשר דקות עד רבע שעה הליכה ומגיעים לטיילת התחתונה. ימינה הולכים למפל הקנדי, שמאלה למפל האמריקאי. המפל הקנדי הוא המפל בצורת חצי פרסה ומכל הטיילת רואים ושומעים אותו נהדר, ואפשר לעמוד ממש מעל נקודת ההתחלה שלו שם הרעש חזק ורואים את מהירות ועוצמת המים. המפל האמריקאי נמצא לגמרי בצידו השני של הנהר, ומשקיפים עליו. אנחנו הלכנו ימינה לצד הקנדי ובחזרה.

לאחר בערך שעתיים חזרנו לארוחת צהריים ולמנוחת שבת, ולאחריה ירדנו שוב למפלים, הפעם הלכנו שמאלה. גם זה לקח שעתיים ואז התחיל לטפטף אז חזרנו. הטפטוף הפך בשניות למבול ואמנם היו לנו מעילי גשם אבל נרטבנו כהוגן. חיכינו עד שהגשם ייחלש וחזרנו למלון ומיד החלפנו בגדים (שהתייבשו מהר מאוד אחר כך).

הגשם נמשך עד תפילת מנחה אבל מיד אחריה שמתי לב שהעננים מתפזרים ומעט שמש יוצאת. תוך דקות יצאה קשת מדהימה ביופיה, ענקית, כפולה. המראה היה מהמם וכמובן שלא יכולתי לצלם. אבל הנוף מהמלון לא משהו, ולכן הלכתי שוב (פעם שלישית!) לטיילת לצפות במראה על המפלים. הקשת התחילה במפל הקנדי ונמשכה הרבה מעבר למפל האמריקאי והמראה היה עוצר נשמה.

לאט לאט הקשת נמוגה, ואני השתרכתי לי במעלה הדרך למלון ושם אכלנו סעודה שלישית. לאחר תפילת ערבית והבדלה ( בשעה 21:54) רצנו, ממש כך, עם הציוד צילום, לראות שוב את הזיקוקים והמפלים (פעם רביעית). הגענו מעט מאוחר, וכמובן לא היה אפשר לתפוס מקום טוב, אבל ראינו אותם כמו שצריך, על רקע המפלים האמריקאים. לאחר מכן עשינו שוב את הטיול לאורך כל הטיילת עם עשרות צילומי לילה של המפלים. המפלים מוארים בעוצמה שלא תיאמן ובצבעים מתחלפים. המראה של כוכב הלכת צדק מעל המפל, ביחד עם כוכבי עקרב וקשת היה מהמם והצטערתי שלא מכברים קצת את האורות מפעם לפעם, שנשמע רק את רעש המים. אולי בשעות יותר מאוחרות בלילה. בכל מקרה היינו בחוץ עד אחרי 23:00, פשוט לא נמאס, אבל העייפות מכריעה.

המפלים בלילה
המפלים בלילה

המפלים בלילה
המפלים בלילה

המפלים בלילה
המפלים בלילה

כל שנייה צבעים אחרים
המפלים בלילה

המפלים בלילה
המפלים בלילה



המפלים בלילה
המפלים בלילה
ובסרטון



המפלים בלילה
המפלים בלילה


המפלים בלילה
המפלים בלילה
מגדל סקיילון
מגדל סקיילון בלילה
מגדל סקיילון בלילה


כל הרסס בסוף עושה שלוליות

והרסס הופך כל פנס לפוטוגני וגם המפל האמריקאי בקצה.

אם תהיתם איזה פנסים צריך בשביל כל האור הזה, אז הנה רק חלק ממערך התאורה המשוגע.


יום ראשון
מה עושים היום? את האטרקציות של המפלים, והאטרקציה הראשית - שיט למפל. השיט יוצא גם מקנדה וגם מארצות הברית. הספינה הקנדית היא HORNBLOWER ואליה מגיעים מהצד השמאלי של הטיילת (מול המפל האמריקאי ממנו יוצאת Maid of the Mist). איך מבדילים בין הספינות? לפי צבעי המעילים. כחול - ארה"ב, אדום - קנדה. אפשר לשלם עוד תוספת ולרדת ב FUNICOLOR ולקבל עוד מעט נוף על המפלים אבל הסתבר שקנינו כרטיס בלי זה וירדנו במעלית. הגענו די מוקדם ולא היו תורים ומיד עלינו לספינה. אפשר להיות למעלה או למטה, רואים די אותו דבר ובעיקר חוטפים רסס אינסופי של מים לפרצוף. המון מים נכנסו גם לתוך העדשה של המצלמה אז צריך להיזהר על הציוד. השיט אורך כעשרים דקות והוא מהנה מאוד, ובגלל שהייתה שמש, גם התייבשנו מהר.





ובסרטון














ולהרפתקנים יש גם את זה. היה יותר נחמד אם זה היה בתוך המפל...














לאחר מכן הלכנו לאורך כל הטיילת עד לאטרצקיה הבאה JOURNEY BEHIND THE FALLS. מתעטפים בניילונים צהובים, יורדים למעבה האדמה והולכים במנהרה שנחצבו בה פתחים למפל. כפי הנאמר אנחנו מאחורי המפל. לא רואים הרבה אבל שומעים את רעש המים ומרגישים אך הכל רועד וזז מעוצמת המים. לאחר מכן יוצאים לרחבת תצפית בתחתית המפל הקנדי וגם שם חוטפים כמויות מדהימות של רסס. המראה פנטסטי.





בתמונה הבאה רואים איפה נחצבו חורי ההצצה של המפל

וכבר הייתה שעת צהריים מוקדמת והקשת מתחילה להתקדם. לצערי לא הייתה לנו אפשרות לחכות עוד כשעתיים-שלוש שהקשת תגיע לקו אחד עם המפלים.

קשת רסס בנהר
קשת רסס בנהר











אטרקציה נוספת שהלכנו עליה היא מגדל SKYLON ולתצפית מגובה מאתיים מטר על המפלים. התצפית מתחילה כבר במעליות השקופות ונמשכת מלמעלה. לא נשארנו שם המון זמן אבל זה יכול להיות מקום טוב לראות ממנו את הזיקוקים.









הגיע הזמן לזוז אך בטרם נחזור לארצות הברית, נסנוע לראות את שעון הפרחים, יפה אבל לא ממש נחוץ, וחצינו את הגבול (ליד השעון, היה עדיף לחצות ליד המפלים), וחזרנו לראות את המפלים בצד האמריקאי. חנינו באי העזים (10$) והלכנו את הטיילת מהמפל הקנדי ועד לאמריקאי תוך קבלת זוויות אחרות אל המפלים (אבל בלי קשת, מהצד האמריקאי רואים בבוקר).










הטיילת עוד נמשכת אבל השעה מאוחרת ואין לנו כח ורוצים להתקדם וכפי ששמתם לב בילינו כעשר שעות ליד הטיילות משני הצדדים (נכון רובן היו בשבת, שממילא אין לנו מה לעשות, אבל לדעתי, צריך לפחות כמה שעות ביום ובלילה, מה שקשה לעשות בטיול של יומיים מניו יורק ולכן כדאי לרווח מעט יותר). התחלנו לנסוע ובדרך חיפשנו לנו מלון ליד היעד הבא - איתקה.  מאחר והגענו מאוחר ועוזבים מוקדם חיפשנו משהו בסיסי ופשוט, ובחרנו במוטל Economy Inn שהיה נראה מהזולים באיזור. בדרך עוד נהננו משקיעה יפה

צבעי שקיעה יפים
צבעי שקיעה יפים



יום שני
היעד הראשי לטיון היום הוא שמורת Taughannock ובה מפל גבוה ומרשים. ההליכה למפל בשביל רחב ומישורי ובדרך יש גם כמה מקומות שאפשר להhכנס ולשכשך מעט. המפל נמצא ממש לגדות האגם ולאחר הביקור בו אפשר לטייל קצת בשמורה ליד האגם, לעלות עם הרכב לנקודות תצפית נוספות על המפל ועל השמורה בכלל.












ובסרטון





וזה מפל אחר יותר גבוה, אליו מגיעים ברכב.


כל האיזור של איתקה מלא במפלים, חלקים בתוך הקמפוס האוניברסיטאי, חלקם משמשים גם כבריכות שחייה, ואנחנו פשוט בחרנו לנו כמה מפלים וטיילנו ביניהם וגם עשינו טיול רגלי מסביב לאגם קטן שנמצא שם. כל האיזור מאוד יפה ומרשים ואפשר להיות בו יותר מיום אחד ולבקר בעוד נחלים ומפלים.

אנחנו בחרנו במפל, שמעט קשה להגיע אליו ואפילו שלטים אין. אבל מצאנו איפה חונים והולכים כרבע שעה בשביל (אחרי זה חזרנו לרכב). מפל אחר שהייו בו הם מפלי BUTTERMILK, שגם שם יש שבילים שהולכים לאורך הערוץ (ויתרנו עליהם ונסענו ברכב לאגם העליון (אגם טרמין). אם תהיו שם אולי תתחברו עם משפחה אחרת וכך אפשר לעשות הקפצות לאורך הכביש.









ניצלתי את העובדה שהיה יום חם ונכנסתי למים (הקרים מאוד). הרחצה הייתה מרעננת וטובה! שימו לב, לא בכל מקום מותר להיכנס למים.


בסיומו של היום התחלנו את הנהיגה חזרה. רצינו להתקרב לעיר והתכנון היה לטייל מחר בשמורת הרימן שכבר סמוכה. היה לנו מספיק זמן, ולשם שינוי אפילו יצאנו בשעה שרצינו לדרך (16:30) כך שלא מיהרנו. הבאנו איפה אנחנו רוצים לישון, בחרנו מוטל פשוט (מוטל ג'יימס במונרו) ויצאנו לדרך. כפי שכבר רמזתי הדרך עוברת סמוך לאאוטלט וודברי ועצרנו שם לקניות קצרות בחנות קולומביה. למרבה השמחה, בגלל הממוריאל דיי, החנויות היו פתוחות עד מאוחר.

וודברי קניון
וודברי קניון

וודברי קניון
וודברי קניון


וודברי קניון
מקדש הקניות של האזור, אאוטלט ענק עם המון (יותר מדי) חנויות ולמי שזה לא מספיק יש כמובן גם וולמארט טרגט וכל היתר ממש ליד. זו אחת מהאטרציות של ניו יורק ויש הסעות מהעיר לקניון לטובת המבקרים. אנשים קונים שם כמו משוגעים, ראינו כאלו שבערך סחבו ארון בגדים נייד מלא משם. אין לי מושג מה המחירים אבל הנה כמה עצות למי שהולך לכאלו אאוטלטים. לא שאני המתאים לתת עצות, אני האחרון שמבין בעניין, אבל בכל זאת.
  • תכנון. תורידו מפה של האתר מראש ותסמנו את החנויות שאתם הכי רוצים להיות בהם. המקום ענק וסתם להסתובב לא תגיעו לשום מקום, צריך להתמקד.
  • ללכת עם חברים או להתחבר לאחרים (אפשר גם באוטובוס). הרבה פעמים יש מבצע שההנחה היא על הפריט השני ולא תמיד רוצים שניים. אם יש לכם עם מי לחלוק תוכלו לחסוך.
  • קופונים - בעמדת המידע מפוזרים לא מעט קופונים. אולי הם יהיו לכם טובים. לנו היה קופון שנותן 20$ הנחה בקולומביה. האמת שלא השתמשנו בו (שכחנו), אבל חזרנו למחרת ופשוט החזירו לנו את הכסף לכרטיס האשראי (טכנית ביטלו את כל הקנייה ועשו אותה מחדש עם ההנחה, אבל הכל בחיוך ובלי שום בעייה).
  • אפליקציה - גם אם אין קופון תורידו את האפליקציה של הקניון (SIMON  או משהו כזה). בכל חנות הדר הציגה את האפליקציה ועוד כמה דולרים ירדו.
יום שלישי
ביאוס רציני. גשם עננים וערפל. הלכנו בבוקר לוודברי ליותר זמן בתקווה שהמזג ישתפר. קדחת. עלינו לפסגה של BEAR MOUNTAIN. יותר גבעה מהר. אפילו לא 500 מטר גובה, אבל רואים רק עננים. אין טעם לטייל בכלל. שינוי מהיר בתוכניות והלכנו לאקדמיה הצבאית WEST POINT.

ווסטפוינט
האקדמיה הצבאית היא אחת מארבע שיש בארצות הברית. האקדמיה בווסט פוינט היא של צבא היבשה ויש אקדמיות דומות לצי, לחיל האוויר ולמשמר החופים. ווסט פוינט היא הראשונה והיא מתהדרת במספר עצום של קציני ומפקדי צבא בכירים וגם כיום נחשבת מוסד יוקרתי. הביקור לבעלי אזרחות זרה אפשרי רק בקבוצה מאורגנת ובתשלום (16$) אליו נרשמים במרכז המבקרים (שימו לב, לא במקום בו ממלאים בקשות כניסה שנמצא באותו בניין). חובה להביא דרכון עם ויזה בתוקף לכל משתתף. הסיורים יוצאים באוטובוס ועוברים ברחבי האקדמיה תוך הסברים רבים על המבנים ועל האקדמיה וההיסטוריה שלה ויש גם כמה עצירות. אחת מהן ליד הכנסיה הראשית, שלמרבה השמחה בדיוק התאמנו שם בנגינה בעוגב הענקי (והרעשני). שגם מבחוץ היה אפשר לשמוע. במקום גם בית כנסת פעיל אבל הוא לא כלול בסיור, אלא רק רואים את אחד הקירות.







לאחר הסיור אפשר לבקשר במוזיאון ווסט פוינט, מוזיאון צבאי שבו תצוגות שונות על מלחמות וקרבות, צבא ארצות הברית, תערכות נשק ועוד. היסטוריונים צבאיים יהנו שם מאוד, אנחנו עברנו מעט ברפרוף. כמו כן במרכס המבקרים יש גם מיצד המדגים את חייו של הצוער במשך ארבע שנים, כולל סרט וכל מיני עמדות. לנו כישרלאים הדברים מוכרים, אולם חשוב לזכור שרבים המבקרים שאין להם שום קשר או זיקה לצבא ובטח שלא שירתו אף פעם. ניכר במקום שהוא מנסה לתת לצבא תדמית חיובית ולגרום לצעירים להתגייס.

לא יודע מתי תהיה לי הזדמנות להצטלם ליד פצצת אטום


לאחר הביקור ניסינו שוב את מזלנו בשמורת הרימן, אבל הראות עדיין הייתה גרועה, אז עשינו רק נסיעת בדרך שנקראת דרך שבעת האגמים, אבל בתנאי מזג האוויר היא לא הייתה מוצלחת ורק האריכה לנו את הדרך.

ככה נראות המון דרכים, נהיגה בתוך יער, הכל ירוק ויפה.

החלטנו לחזור לוודמיר ולהגיע מוקדם יותר מהתכנון. ממילא שנינו צריכים לארוז. אני ממריא למחרת בערב, הדר נוסעת עם הכיתה לוושינגטון ויש הרבה אריזות.

חזרנו וארזנו אבל החלטנו שננצל את הביחד עד הסוף והלכנו לשחק קצת באולינ במתחם המקומי.

מסיימים בכיף עם באולינג
מסיימים בכיף עם באולינג
 טוב שהגענו מוקדם כי אחר כך התמלא, ובסופו של דבר אין מה לעשות, הורדתי את הדר ליד הבית שלה, וזהו, נפרדים, חיבוקים ושנישנו הולכים לישון.

יום רביעי

יום אחרון בניו יורק והדר כבר בדרך לוושינגטון. אפשר היה לנסוע לעיר לעוד יום, תמיד מוצאים מה לעשות, אבל ממילא כבר היה לי אוטו והחלטתי לעשות משהו שונה יותר. זוכרים שאמתרי לכם שכל מה שהוא לא העיר ניו-יורק הוא אפסטטיט ניו-יורק? אז לא בדיוק. הכל חוץ מלונג איילנד, והחלטתי לבדוק עד כמה הוא באמת ארוך. היום הוקדש לנסיעה הכי רחוק שאפשר על לונג איילנד, ממש לקצה שם ניצב מגדלור מונטאוק ואחריו רק האטלנטי.

ווסטברי
את היום התחלתי בגני ווסטברי הישנה, אחוזה לתפארת, והמקום שבו העשירים באמת גרים. אחוזות גדולות על המון אקרים עם בית גדול והרבה חדרים. אחת מהאחוזות האלו שימשה כרקע לספר גטסבי הגדול, אבל שם יש רק סיור אחד ביום בשעה שלא התאימה לי. באחוזה שהלכתי עליה הבניין עצמו סגור לשיפוצים, מה שמסביר את מחיר הכניסה הנמוך יחסית (12$), אבל גם ככה יש מספיק מה לראות ולטייל בנעימים בגנים.













מייל מחברת אל על הודיע לי שהטיסה נדחתה במשהו כמו 4 שעות (שהפכו ל-5), אז לא היה לחוץ למהר ודווקא תיכננתי להיות יותר בחוץ ולחזור ממונטאוק בדרכים איטיות.

לאחר ווסטברי התחלתי בנהיגה מזרחה, משהו כמו 160 קילומטרים. חלקם בכביש מהיר, חלקם בתוך עיירות ובמהירות צב ובסוף מגיעים לקצה, למגדלור.

מונטאוק
הכי מזרח שאפשר בניו יורק. יש המון מגדלורים בחופי לונג איילנד (ובכל חופי ארצות הברית) ומונטאוק הוא אחד היפים בהם, אם כי לא הכי גבוה (באי הדייגים, אחד יותר גבוה). 120 מדרגות עד לגג, שבו מרפסת קטנה שאפשר לצאת אליה (רק אדם אחד) וסולם שמאפשר לראות את המנורה. למטה מוזיאון קטן עם מידע על המגדלור.














לאחר הביקור סיבוב קטן על החוף סביב המגדלור, הליכה על החול, טבילת הרגליים באוקיינוס, מבט בשרידי בונקר ממלחמת העולם השנייה ומתחילים לחזור.
בדרך חזרה עצרתי בכמה מקומות , באחד הנמלים (של מונטאוק, אבל הוא לא כל כך מעניין, יש נמלים יותר טובים), ושוב התחיל גשם חזק מאוד שלא איפשר למעלשה לטייל בשום מקום. לנהוג בקושי היה אפשר, אז ויתרתי על כל הדרכים האיטיות כי גם המהירות היו איטיות וחזרתי למקום שישנתי, ובגלל העיכוב בטיסה, פשוט הלכתי לישון לכמה שעות.

זהו תם ונשלם הטיול היפה עם הדר בניו-יורק. עיר מדהימה ומדינה ענקית ויפהפיה שרק טעמנו ממנה מעט.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה