יום שבת, 30 בינואר 2010

קידוש לבנה

קידוש לבנה - ברכת לבנה - מקורות הלכות ומנהגים

מוצאי שבת קודש פרשת בשלח תשע, ט"ז שבט.
במסכת ברכות פרק ט דף נט, ב מופיע:
"תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית".
לברכה זו אין קשר לברכת הלבנה שאנו מברכים בימינו. היא מתייחסת לגיאומטריה אסטרונומית כלשהי ואינה נוהגת כיום. מכל מימרא זו נוהגת רק ברכת החמה  כפי שברכנו בשנה שעברה.

המקור לברכה עצמה מופיע דווקא במסכת סנהדרין פרק ה
דף מא, ב
“וא"ר אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן עד כמה מברכין על החדש”
הרי שברכת הלבנה כבר קיימת כעובדה וכלל אין שאלה אם צריך לברך אם לא.
הגמרא ממשיכה:
"עד שתתמלא פגימתה וכמה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רב יהודה עד שבעה נהרדעי אמרי עד ששה עשר ותרוייהו כר' יוחנן סבירא להו הא למיהוי כי יתרא הא למיהוי כי נפיא"
יש שתי דעות עד מתי אפשר לברך את ברכת הלבנה, ולאחר מכן ממשיכה הגמרא ומפרטת את נוסח הברכה המלא בנהוג גם כיום:

 וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה כתיב הכא (שמות יב) "החדש הזה" וכתיב התם (שמות טו) " ה אלי ואנוהו" תנא דבי רבי ישמעאל אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש דיים אמר אביי הלכך נימרינהו מעומד מרימר ומר זוטרא מכתפי  הדדי ומברכי"
נוסח הברכה עצמה:
 א"ל רב אחא לרב אשי במערבא מברכי ברוך מחדש חדשים אמר ליה האי נשי דידן נמי מברכי אלא כדרב יהודה דאמר רב יהודה ברוך [וכו'] אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו ברוך אתה ה' מחדש חדשים"

במסכת סופרים מובאת הברכה בתוך טקס תפילה ארוך יותר.

בירושלמי ברכות פ"ט הלכה ב. חוזרים על הדברים בצורה דומה
"הרואה את הלבנה בחידושה אומר ברוך מחדש חדשים.  עד איכן.  רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי עד שתראה בחצי המטה.  רבי אחא ורבי חנינא בשם רבי יוסי עד שתתמלא פגימתה.  רבנן דקיסרין אמרין עד ארבעה עשר יום.  אמר רבי יוסי בי רבי בון ויאות.  כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י"ד יום.  הא כל י"ד יום צריך לברך.  בתפילה רבי יוסי בר נהורייא אמר מקדש ישראל מחדש חדשים.  רבי חייא בר אשי אמר מקדש ישראל וראשי חדשים"
כשבטל קידוש החודש נעשה במנהג ברכת הלבנה גם זכר לקידוש החודש (וכך גם מקור המנהג לקרוא לברכה קידוש לבנה). בשולחן ערוך והגהות הרמ"א החלוקה בין השמות ברכת לבנה או קידוש לבנה בולטת מאד. כאשר בעל השולחן ערוך משתמש במונח ברכת הלבנה והרמ"א במונח קידוש לבנה.

במדרש רבה על שמות מצינו הבחנה נוספת:
"הרואה את הלבנה היאך צריך לברך, בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש?
יש מן רבנן אמרין: ברוך מחדש חדשים.
ויש מהם אומרים: ברוך מקדש חדשים.
ויש מהם אומרים: מקדש ישראל, שאם אין ישראל מקדשים אותו, אין אותו קדוש כלום"
יוצא שבתחילה שתי המצוות היו נפרדות ולאחר שבטל קידוש החודש, נעשה לו זכר גם בברכת הלבנה.

זמני הברכה
  • רמב"ם והגר"א – מיד כשאפשר – ראייה ראשונה – באור (אם כי לאחר השקיעה) ראייה קשה בדרך כלל לרוב האנשים. האם גם למחרת לברך ביום? לכאורה כן, לקשור את הברכה בכי חזק שאפשר לקידוש החודש. לכתחילה – ביום הראשון שרואים. בדיעבד, גם לאחר מכן.
  • מהיום השלישי – כשאפשר כבר לראותה באופן ברור וקצת להנות מאורה
  • מהיום השביעי – כשאפשר כבר להנות ממש מאורה ועוד טעמים לפי הקבלה
  • רק באמצע החודש – לבנה במילואה (עיקר תוקפה)?

ומסכם הרב אליעזר מלמד במאמרו:
לכאורה מיד בתחילת החודש כאשר הלבנה נראית מחדש ראוי להזדרז ולהודות לה'. ואכן כמה מגדולי הראשונים כתבו שהטוב ביותר לברך ביום הראשון להראותה, ורק אם לא בירך ביום הראשון יכול לברך גם אחר-כך (רמב"ם ברכות י, יז; ספר הקנה כמובא במ"א תכו, יג). אולם כמה מן הראשונים כתבו, שמן הראוי להמתין עד שתגדל מעט וניתן יהיה ליהנות מאורה, ולכן כתבו שתחילה יש להמתין עד שיעברו שלושה ימים שלמים מרגע המולד, ורק לאחר מכן לומר את ברכת הלבנה.
אלא שאם היום השלישי חל ביום חול, ראוי להמתין עד למוצאי שבת שזהו הזמן המתאים והמכובד לברכת הלבנה. וכן דעת רוב הפוסקים, וכך הוא מנהג אשכנז, שבמוצאי שבת הראשון שלאחר ג' בחודש מברכים את ברכת הלבנה (תר"י; מ"ב תכו, כ).

אך בעל השולחן-ערוך (תכו, ד) כתב בשם אחד מגדולי המקובלים, רבי יוסף ג'יקטלייא שיש להמתין עד שיעברו שבעה ימים מן המולד, משום שאז אפשר ליהנות יותר מאורה. וכן כתבו עוד כמה מן המקובלים. וטעמם, מאחר שאור הלבנה המתחדש רומז גם להתחדשות האדם, ובכל עת שיש התפתחות חדשה יש גם חשש שמידת הדין תקטרג ותפגע בצמיחה החדשה, לכן ראוי להמתין עד לאחר שבעה ימים. אז יתייצב האור אחרי שעברו עליו שבעה ימים כשבעת ימי בראשית, ושוב לא ניתן יהיה לקטרג על ההתחלה החדשה, ואז ראוי לברך על הלבנה ללא חשש, וכן נוהגים הספרדים והחסידים.
מה קורה אם מוצאי שבת הוא היום השביעי אך לא עברו שבעה ימים מעת לעת (בברית מילה, או להבדיל בשבעה אין בעיה כזו)
אלא שלפעמים מוצאי שבת, שהוא הזמן הראוי לאמירת ברכת הלבנה, חל ביום השביעי ממש, כך שמצד אחד כבר הגיע היום השביעי, אולם אם עושים חשבון מעת מולד הלבנה עדיין לא עברו שבעה ימים תמימים. ובזה ישנה מחלוקת, לדעת כמה מן המקובלים אין לברך ברכת הלבנה עד שיעברו שבעה ימים תמימים (רש"ש, הגר"ז, כה"ח תכו, סא). ויש אומרים שאף אם חסרות כמה שעות עד לסוף היממה השביעית מעת המולד, אפשר לומר למנהג הספרדים את ברכת הלבנה. ובמיוחד כאשר יש חשש שאם ימתינו למוצאי שבת הבא, אולי יתכסו השמים בעננים ולא ניתן יהיה לומר את הברכה. (כנה"ג, יחו"ד ב, כד)
מתי נגמר הזמן שאפשר לברך

ביום השביעי – אינה פגומה (יותר מחצי עיגול) - דעה בגמרא שלא התקבלה
ביום החמישה עשר – עד חצי החודש (ליל ט"ו מותר – עד הזריחה ממש!) ליל ט"ז אסור
ולרמ"א – חצי החודש מדויק בשעות ורגעים מהמולד הממוצע.

ושוב נביא סיכום מדברי הרב מלמד:
ככלל, כל זמן שהלבנה נמצאת בתהליך של צמיחה ניתן לברך עליה, משום שהברכה נועדה להודות על צמיחת אורה של הלבנה בכל חודש. אבל מהזמן שהלבנה מתחילה לקטון אין לברך עליה. שתי דעות ישנן באשר להגדרה המדוייקת, עד מתי ניתן לברך על הלבנה. לדעת בעל השולחן ערוך (תכו, ג), עד לליל ט"ו לחודש ניתן לברך עליה, אבל בט"ז אסור. ולדעת הרמ"א, החשבון מורכב יותר, וגם בליל ט"ו בחודש לא תמיד ניתן לברך על הלבנה. כידוע מחזור הלבנה הוא בן עשרים ותשעה ימים ושתים עשרה שעות ועוד שלושת רבעי שעה (תשצ"ג חלקי תתר"ף שעה). וזמן ברכת הלבנה לרמ"א הוא בדיוק עד למחצית החודש, כלומר עד לאחר ארבע עשרה יממות שמונה-עשרה שעות וכעשרים דקות מזמן המולד. פעמים שניתן בליל ט"ו לברך על הלבנה, ופעמים שכבר עבר הזמן המדויק של מחצית החודש, ואזי לא ניתן לברך עליה.
הכרזת המולד ומה משמעותה
לפני החודש מכריזים על המולד. אורך החודש הוא כ"ט יום י"ב תשצ"ג חלקים. ממולד תשרי מחשבים לפי חוקי הדחיות את יום א' בתשרי ומשם נקבעת כל השנה (ולא לפי המולדות). המולד הינו ממוצע ואינו מדויק (עקב שוני בזמן הקפת הירח הנובע מגורמים פיסיקליים –מרחקים משתנים, מרחק הארץ מהשמש וכו'). הזמן המוכרז הוא המולד הממוצע. וחשיבתו היא לספירת ג' ימים מעת לעת (למנהג אשכנז) או ז' ימים או לחישוב חצי החודש. בדיעבד ניתן לאחר את זמן סיום הברכה עוד קצת, באם המולד האמיתי, היה לאחר המולד הממוצע.
אכן בר"ח טבת השנה, במוצאי שבת שהיה כבר ד' טבת לא עברו ג' ימים מעת לעת (הייתה חסרה פחות משעה ממוצאי שבת! ולא ברכנו הלבנה למרות שבחודשי החורף, אין מחכים יותר מדי – פשוט לא הגיע העת).

מה עניין דחיית הברכה למוצאי שבת:
מקור לזה במסכת סופרים (שם): "אין מברכים על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם".
במוצאי שבת – כולם לבושים בגדים נאים, או שמא דווקא הירח מבושם – גדול יותר.
כפי שהזכרנו ברכת הלבנה יש בה קבלת פני שכינה – ומשום ברוב עם הדרת מלך.

ועוד, משום שבמוצ"ש נחרב בית המקדש והלכה השכינה בגלות, לכן אנו אומרים שעתידין להתחדש כמותה, הרי ביום שנחרב אנו מבשרין חידוש (כה"ח סי''תנו אות נא בשם ר ' חיים ויטאל).

אפשר שעיקר הגירסה היה עד מוצאי שביעי (ולא במוצאי שבת) היינו עד שיעברו שבעה ימים מהמולד שאז הירח מתבסם. עכ"פ בימי הגשמים שיש לחוש לעבור על עונתה אין להמתין עד מוצאי שבת.
וכך הוא מנהג אשכנז, שבמוצאי שבת הראשון שלאחר ג' בחודש מברכים את ברכת הלבנה (תר"י; מ"ב תכו, כ).
בחורף, נוהגים להקדים ואם בשבת הראשונה אי אפשר, לא לחכות לשבת שנייה שהיא כבר ממש באמצע החודש (במיוחד לספרדים שנוהגים לחכות ז' ימים, ייתכן ששבת תהיה רק בי"ד וזהו סיכון גדול מדי), ומצינו הלכה שברכת לבנה יש לברך לפני קריאת מגילה וכנראה הגיעו לשעת דחק שלא ברכו עד י"ד לחודש אדר, ובליל פורים נראתה הלבנה ודנו בשאלה איזו מצווה לקיים קודם.

חודשים תשרי ואב:
לא מקדשים לפני כיפור – מאימת הדין
ויש כאלו הנוהגים דווקא לברך לפני כיפור להוסיף עוד מצווה (דומה לסוכה)
ולפני תשעה באב – מחמת האבל ולא מחכים למוצאי י' כי בליל תשעה באב נולד דוד המלך.

ברכת הלבנה ועבודה זרה
צבא השמים ועבודת כוכבים – בדף של בר אילן בשבת בא תשע הופיע מאמר מאת ד"ר אלכסנדר קליין האם חובה ללמוד אסטרונומיה. המחבר השמיט מספר מקורות.
צפייה בכוכבים היא ציווי מפורש לאברהם אבינו בראשית ט"ו ה'
"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ"

אולם יש להיזהר ממסקנות לא נכונות מההתבוננות:
דברים ד יט וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם.

בברכת הלבנה יש חשש מסוים של הידמות לעובדים את הלבנה ולכן יש להקפיד על הדברים הבאים:
  • כיוון התפילה כלפי מזרח ולא כלפי הירח (לכאורה יש פה אולי טעם לדחיית תאריך הברכה, לימים שבהם הלבנה כבר יותר במזרח ולא לגמרי במערב)
  • יש להביט בלבנה רק לפני הברכה ולא להביט בה אחר כך יותר
  • לפני הברכה פסוקים על מלכות ה': ושני פסוקים שמשום מה הושמטו בנוסח רינת ישראל:
  •  ד כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה:
  • ה מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ:
  • לאחר הברכה לברך את ה' : ברוך יוצרך, ברוך עושך, ברוך קונך, ברוך בוראך...
  • ברכת עלינו לשבח בסוף (ופה המקום להזכיר את מנהג אשכנז, יוצאים לברך לפני עלינו ולא אומרים פעמים).
    פולמוס אדם על הירח
    כותב הרב מנחם כשר:
    חוות דעת תורנית על המאורע הגדול ש ל נחיתת אדם על הירח
    בששה לחודש אב שנת תשכ״ט, יום שני בשבוע, אירע דבר גדול והיסטורי
    בעולמנו. כשעה ארבע (לפי שעון ישראל) נחתו שני בני אדם על פני הירח,
    לראשונה מאז בריאת העולם, אחרי נסיעה של למעלה מארבעה ימים. ליתר
    דיוק 102 שעות, 45 דקות, ו- 42 שניות, כחללית שכונתה כשם ״נשר״ -
    ״אפולו״ 11 . הטייסים עברו בחללית זו מרחק 380 אלף קילומטר, שהוא המרחק
    בין כדור הארץ והירח, והגיעו ללא תקלות אל הירח.
    מעל הירח התקשרו עם מרכז הבקרה שביוסטון, בארצות הברית, והשמיעו
    את דברם באזני מאות מליונים ברחבי תבל, אף ראו את תנועותיהם על מסך
    הטלוויזיה, כאשר שהו על קרקע הירח, (אחד הטייסים שלש שעות, והשני —
    שעתיים ויתר הזמן היו בתוך החללית). לאחר שאספו דוגמאות של קרקע הירח
    ונטלו אבנים באמתחתם, שבו האסטרונאוטים בשלום אל הקרקע, בשעות הערב
    של יום חמישי.
    מאורע גדול זה הביא מיליוני אנשים לידי השתוממות והתפעלות, בראותם
    עד היכן התקדם והתפתח המדע בעולם, ואילו בקרב חלק מהיהודים המאמינים
    עורר הדבר תהיות ומבוכה. כעת הזאת נשאלתי אם יש בידי להאיר את המאורע
    הזה באור תורני, להרגיע לב האנשים האלה, ולחזק אמונתם.
    המאמר המלא מופיע באתר HebrewBooks ומדבר באופן כללי על המאורע, האם לברך על הלבנה האם להמשיך ולהגיד כשם שאני, ושאלות נוספות.
    (לא נעסוק כאן בשאלות חלל נוספות רבות  דיני ערלה בירח, האם נחשב כחוץ לארץ??? איך בכלל סופרים זמן על הירח – אורך היום הוא 14.5 יום ואם קובעים את החודש לפי כדור הארץ שמתמלא ומחסיר???)

    והיה אור הלבנה כאור החמה:
    בסוף ברכת הלבנה מופיעה אמירה שמבקשים שאור הלבנה יהיה כאור החמה. האם רצוי שאור הלבנה יהיה גדול כאור החמה? מבחינת הצופים בכוכבים, הצפייה היא בעיקר במולד, בלילות ירח מלא לא צופים כלל (גם לא בירח), בין לבין אפשר לגנוב הצצה, אבל אם או ירח יותר חזק היליות יתקצרו ובאמצע החודש לא יהיה לילה כלל.. אור חזק יותר של הירח וקיומן של שתי שמשות ישנה לחלוטין את הביולוגיה הארצית! (זכרו שהירח נראה היטב גם בשעות היום) האם לזה אנחנו מצפים?
     אני רוצה להציע אחרת בהבנת הפסוקים ו"בעונשה של הלבנה".
    המדרש על ספר בראשית מעניש כביכול את הלבנה שהפכה ממאור גדול למאור קטן. אבל עדיין מספר פעמים בשנה (בכל שנה) הלבנה חזקה מהשמש ומסתירה אותה לחלוטין. בליקוי חמה הירח הקטן וחסר האור מסתיר לחלוטין את השמש וגורם לאפילה מוחלטת באמצע היום. גם מבחינה רעיונית יש פה חיודש. השמש החזקה מנוצחת על ידי הירח החלש. יש פה גם תיקון ללבנה וגם הוכחה שלא הלבנה לבד ולא החמה לבד אלא אל אחד ברא את כולן כמאמר הנביא (ישעיהו מ כו): 
    שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר. 


    גירסת הדפסה

    ‏אין תגובות:

    הוסף רשומת תגובה