מה הציל את אפולו 13

כהמשך למאמר על אפולו 13 נביא מבט נרחב יותר על המשימה. המשימה הייתה המשימה השלישית לירח. ביום השלישי למשימה, אירעה תקלה במיכל החמצן שגרמה לפיצוצו. החללית כמעט שותקה לגמרי ואספקת החמצן והדלק שלה נפגעה חמורות. הצוות נאלץ לעבוד ממודל הפיקוד המרווח יחסית, לרכב הנחיתה על הירח שתוכנן לשהייה של שני אנשים בלבד ולהרבה פחות זמן. לשלושה אנשים היה שם צפוף, קר ומחניק (לא כל כך הייתה בעייה של חמצן כמו של ניקוי האויר מפחמן דו חמצני). למרות וכנגד כל הסיכויים, בתקלה כל כך מרוחקת מכדור הארץ, חזרו האסטרונאוטים בריאים ושלמים.

מגזין האינטרנט UniverseToday  יצא בסדרת מאמרים על הגורמים להצלת אפולו 13. הסדרה נכתבה על ידי ראינות עם ג'רי וודפיל שהיה אחד מצוות הערכת המשימה (ג'רי לא ישב בחדר הבקרה, אלא בבניין סמוך, שם ריכזו מומחים בעלי תחומי ידע, למקרה שיצטרכו להם).

ג'רי וודפיל. עובד בחדר הערכת המשימה

אנו נביא תקציר של הסיבות ובכל תקציר תופיע תמונה מהמאמר המקורי ב-Universe Today מומלץ מאד לקרוא את המאמרים המלאים (הכותרות מפנות למאמרים המלאים באנגלית).

גורם ראשון - העיתוי (כמו תמיד, הכל ענין של טיימינג)
זמן התקלה הינו קריטי. אופי התקלה לא איפשר כלל חזרה לארץ וחייב לבצע הגעה לירח, כניסה למסלול סביבו, התנתקות מהירח וחזרה לארץ. אם התקלה הייתה מתרחשת מוקדם מדי, לא היה מספיק זמן (במונחים של חמצן ומשאבים חשמל בחללית) לעשות את כל הדרך הזו. אם התקלה הייתה מתרחשת מאוחר יותר, ייתכן מצב בו גי'ם לוואל פרד הייז היו מגלים שהם נמצאים על הירח אולם רכב שאמור להחזיר אותם לכדור הארץ יצא מכלל שליטה, ולג'ק סוייגרט לא הייתה אפשרות להינצל על ידי רכב הנחיתה

הנזק שנגרם למיכל נראה בבירור. צולם מרכב החיתה על הירח לאחר ניתוק מודול השירות ומודל הירח (וחזרה לארץ במודול הפיקוד בלבד)

גורם שני - הפתח שלא נסגר

האינסטינקט הראשוני של הצוות לאחר הפגיעה היה לסגור את כל הפתחים לרכב הפיקוד כדי שהחמצן שנשאר בו לא ידלוף. בין הפתחים היה גם הפתח לרכב הנחיתה על הירח. הפתח לא נסגר גם לאחר כמה נסיונות והאסטרונאוטים עברו לפעולות אחרות. כזכור, רכב הנחיתה על הירח שימש סירת ההצלה של הצוות והעובדה שהיה פתוח חסכה מספר דקות יקרות לו היה צריך לפותחו שוב (את הפתח צריך לפתוח, לאחסן בצורה מאובטחת, לחבר סולמות מעבר וכו', זה לא פשוט כמו פתיחת דלת בבית).

פרד הייז עובר בין רכב הפיקוד לרכב הנחיתה. מקור: נאסא

גורם שלישי - החצבת שלא הייתה

שלושה ימים לפני ההמראה התגלה דבר מדאיג. חבר בצוות הגיבוי (צ'רלי דיוק) נדבק מהבן שלו וחלה  בחצבת. בדיקות שנערכו לשאר האסטרונאוטים העלו שקן מטינגלי אינו מחוסן מפני הנגיף, ולמרות שלא היו לו כל סימני מחלה הוא קורקע מהטיסה והוחלף על ידי ג'ק סוויגארט (החשש היה שהמחלה תתפרץ בדיוק כאשר קן לבד ברכב הפיקוד בעוד חבריו על הירח, חשוב להבין שמי שנשאר ברכב הפיקוד לבד הוא האדם הבודד ביותר ביקום, והאדם הקרוב אליו נמצא במרחק אלפי קילומטרים. בצד הרחוק של הירח, אין גם אפשרות תקשורת לכדור הארץ).
בסרט אפולו 13 רואים איך ברגע התקלה קן מגיע למרכז החלל ומסייע בסימולציות ובתכנון הצעדים, לפי ג'רי וודפיל, ג'ק סוויגארט היה האיש הנכון במקום הנכון. ג'ק הכיר מאד טוב את המערכות, ואת נהלי החירום שלהם. היה לו מבנה גוף עמיד יותר והוא הצליח להתמודד עם תנאי הקור וחוסר המים. יותר חשוב מכך ההכרה עם המערכות איפשרה לו (בעזרה עם פרד הייז שהיה בעל רקע עיתונאי) לרשום בדיוק את הפרוצדורה החדשה לנחיתה כפי שהתקבלה מכדור הארץ. בסרט רואים את המהנדסים באים עם ערמת ניירות ענקית ואיך מתחילים להעביר את הפרוצדורה לאסטרונאוטים. מדובר במאות שלבים שכל פרט חשוב והסדר קריטי, והעברתם בעל פה עם מערכת תקשורת כושלת ללא טעויות הייתה אתגר עצום.

ג'ים לוואל וג'ק סוייגארט - מקור: נאסא

קן מטינגלי מעולם לא חלה בחצבת. הוא וצ'רלי דיוק, טסו לחלל במשימת אפולו 16.

קישורים נוספים
מה הציל את אפולו 13 - חלק שני
מה הציל את אפולו 13 - חלק שלישי
מה הציל את אפולו 13 - חלק רביעי
ארבעים שנה לאפולו 13

יום הזכרון לשואה ולגבורה

תאריכו של יום הזכרון לשואה ולגבורה נקבע בהחלטת הכנסת מ-1951. תאריך יום השואה מזוהה עם פרוץ מרד גיטו וורשה. מרד גיטו וורשה פרץ בערב פסח תש"ג (1943). כמובן שקביעת יום זכרון בערב חג אינה אפשרית. התאריך נקבע פחות או יותר לאמצע המרד וכשבוע לפני יום הזכרון ויום העצמאות. לתאריך גם קירבה מסוימת לתאריך כניעת גרמניה הנאצית.
הרבנות הראשית הקדימה את הכנסת וקבעה את יום הקדיש הכללי, יום בו יאמרו קדיש על נפטרים שתאריך פטירתם אינו ידוע לי' בטבת עוד בשנת תש"ט (1949), אחד מארבע תעניות במסורת ישראל. ייתכן שהיה מתאים יותר לקבוע את היום לתשעה באב, ולבכות בו גם על חורבן הארץ, וגם על חורבן הגלות, אולם י' בטבת קרוב יחסית לתאריך שחרור מחנה המוות אושוויץ. הרבנות קיוותה שהכנסת תקבל את החלטתה לגבי התאריך כחוק.
אולם למדינת ישראל הצעירה בעלת יחס אמביוולנטי לניצולים, לא רצתה להנציחם על ידי קדיש אלא על ידי הדגשת הגבורה ובפרט גבורת הלחימה וההקרבה העצמית כפי שבאה לידי ביטוי במרד גטו וורשה, שכן ברור שסיפור המרד לא יכול היה להסתיים אחרת מכפי שהסתיים.
איני יודע אם זו הצורה היחידה לבטא גבורה. אנשים המתעקשים להמשיך בשיגרת חייהם במחנה, להתפלל, להסתרק, אולי לרחוץ פנים כשאפשר, ולנסות לשמור על צלם האדם שלהם, הינם גיבורים לא פחות מאלו שאחזו בנשק בדרך למותם. האנשים שוויתרו לחבר, לאמא, לאח הקטן על פרוסת הלחם העבשה היחידה שלהם והתעקשו לחיות, גיבורים לא פחות מאלו שלקחו נשק וכמה גרמנים בדרך למוות הבטוח.
הניצולים ששרדו ועלו לארץ, וחלקם נשלחו מיד לשדות מלחמת העצמאות וחלקם התקשו מאד להתאקלם במדינה הצעירה שלא ידעה איך להתייחס לניצולים אלו ושהם עומדים ומדיליקים משואות ומספרים את סיפורם לדורות השלישים והרביעיים, הינם גיבורים לא פחות. על תרומתם למדינה אפשר לקרוא בתערוכה חדשה ביד ושם

בחרנו בחיים - תערוכה מקוונת ביד ושם

קביעת תאריך הזכרון לחודש ניסן מעלה עד היום בעיות. חודש ניסן במסורת היהודית הינו חודש הגאולה. לא אומרים בו תחנון, ולא נושאים בו הספדים. למרות זאת בספירת העומר (תקופה שאמורה לסמל שמחה והכנה לחג מתן תורה) בה מתאבלים על מותם של תלמידי רבי עקיבא בזמן מרד בר כוכבא (ואולי אבל כללי על חורבן הארץ במרד) נוהגת עם מנהגי האבלות שלה. כמו כן בקהילות אשכנז נאמרת קינת "אב הרחמים" בשבתות למרות שיש מקום לא לאומרה בחודש ניסן. בקינה זו מתאבלים על קהילות הריין שנחרבו במסעי הצלב בשנת ד'תתנו (1096). ולכן יש אפשרות לקבוע גם ימי אבל בניסן והתקדימים כבר קיימים במסורת היהודית.
גם הויכוח על התאריך מתאים למרד גטו וורשה. שתי קבוצות יהודיות היו במרד, האחת בעלת אופי ימנית  והשניה בעלת אופי שמאלי יותר. אלו קראו לאלו פאשיסטים ואלו קראו לאלו קומוניסטים. גם בקשיים של הגטו היהודים היו מפורדים והתקשו לשיתוף פעולה נגד האויב הגרמני. מחלוקות דומות היו גם בתקופת הסזון ולמעשה ממשיכות עד ימינו. דומה לי שהלקח המרכזי מהשואה, שלא הפרידה בין יהודים מהשקפה מסוימת נעוץ בהכרה זו.
גם קביעת התאריך מיד לאחר חג הפסח ובסמוך ליום הזכרון והעצמאות יש בה משום נבואת יחזקאל (ט"ז ו): "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי".

אסטרואידים

מפעם לפעם עובר אסטרואיד גדול יחסית במרחק קרוב יחסית לכדור הארץ. אין צורך להיבהל. גדול יחסית פירושו 22 מטר וקרוב יחסית פירוש 360,000 קילומטר. יחידת המדידה למרחקי המעברים היא מרחקי ירח (400,000 קילומטר) ומעבר בפחות ממרחק ירח אחד אינו מאד מצוי. אין סיבה כלל לחשש אולם ההזדמנות נקרתה לכתוב קצת על אסטרואידם ושביטים המרחפים להם סביבנו בחלל.

חגורת האסטרואידים
חגורת האסטרואידים נמצאת בין מאדים לצדק והיא נתפסת כחגורה צפופה מאד. בסרטים רואים איך החללית צריכה להיזהר שלא לפגוע במשהו כל שנייה. למעשה הצפיפות נמוכה מאד וכל החלליות ששוגרו עברו דרכה בלי לפגוש שום אסטרואיד, למעט חלליות שתוכננו להגיע לאסטרואידים (לצלם מרחוק או אפילו להתנגש בהם). עדיין כמות האסטרואידים מוערכת במיליונים רובם בגודל של אבק. לגבי מסע לאסטרואידים, החללית DAWN בדרך לקרס וויסטה, שני האסטרואידים הגדולים. באתר DAWN תמצאו מידע עדכני על המשימה וחמרים נוספים ובפרט הוראות הרכבה  לדגם מנייר של החללית (מומלץ לילדים)

גודל וצורת האסטרואידים
אסטרואיד אחד ענק - קרס (CERES) מהווה שליש מהמסה הכוללת של האסטרואידים, וקוטרו כ-1000 קילומטר, גודלו זיכה אותו לכינוי כוכב לכת ננסי (הוא אכן כדורי), האסטרואיד השני בגודלו כבר קטן בחצי ולא בטוח כלל שצורתו כדורית, אלא דומה יותר לתפוח אדמה. אסטרואידים קטנים יותר הם בעלי צורות שונות מאד כדוגמת בוטן או יהלום.

שמות לאסטרואידים
אסטרואידים מקבלים מספר לפי סדר הגילוי שלהם (אבל לא על שם המגלים אותם), כיום יש לכמה אלפי אסטרואידים שמות, ולא חסרים אסטרואידים נוספים להנציח שמות של אנשים אחרים. רוצים שעצם ייקרא על שמכם? יש רק דרך אחת להבטיח זאת. גלו כוכב שביט. שביטים נקראים על שם הראשון שגילה אותם.

האם האסטרואידים הם כוכבי לכת?
ארבעת האסטרואידים הגדולים - קרס ווסטה פאלאס ויונו זוהו כעצמים שאינם כוכבי שבת וסווגו ככוכבי לכת ואפילו קיבלו סימנים אסטרולוגיים משלהם. כאשר הובן שבמרחב שלהם קיימים עשרות גופים כאלו, הפסיקו להתייחס אליהם בתור כוכבי לכת. רק קרס בגלל גודלו העצום (יחסית) זכה לתואר כוכב לכת ננסי (כמו פלוטו)

תמונות של קרס ווסטה. צילום האבל. מקור: נאסא

האם אסטרואידים אחראיים לקיום החיים על כדור הארץ (פעם ראשונה)?
ייתכן מאד שכן. בראשית היווצרות מערכת השמש התנגשויות של אסטרואידים ושביטים בכדור הארץ הייתה שכיחה מאד (ההפצצה הגדולה). קיים יסוד סביר להאמין שהתנגשויות אלו הביאו מים ותרכובות פחמן לכדור הארץ ואפשרו את היווצרות החיים. מעניין להזכיר בהקשר זה את ההפרדה בין המים התחתונים לבין המים העליונים בבריאת העולם. כיום ניתן לראות במים העליונים את המים הנמצאים בכוכבי השביט המקיפים את כל מערכת השמש וכמותם היא עצומה (בסדרי גודל יותר מהמים על כדור הארץ). כמובן שכל המים האלו הם במצב צבירה מוצק.

האם אסטרואידים אחראיים לחיסול החיים על כדור הארץ?
כנראה שכן. במדע ידועות כמה התנגשויות אסטרואידים גדולות, אחרת אירעה לפני כמה מאות מיליוני שנה והשמידה כ-95% ממיגוון החיים על כדור הארץ שהיה רק בתחילת דרכו הביולוגית. ההתנגשות המפורסמת ביותר אירעה לפני 65 מיליון שנה וחיסלה את הגזע השולט בכדור הארץ, גזע של ציפורים ולטאות ענק, והשאירה מקום להתפתחות היונקים (אנחנו). שוב אפשר לראות התפתחות זו במעבר בין היום החמישי ליום השישי בבריאת העולם.

האם אסטרואידים אחראיים לקיום החיים על כדור הארץ (פעם שנייה)?
יש סברה רווחת שגוש סלע ענקי התנגש לפני מיליארדי שנים בכדור הארץ בעוצמה שגרמה לכמויות עצומות של חומר להינתק מכדור הארץ ולהפוך לגוף עצמאי. זו אחת התיאוריות למקורו של הירח. לירח יש תפקיד נכבד בשמירה על כדור הארץ בזוית של 23 מעלות נטייה על צירו, זווית המאפשרת את עונות השנה ואת קיום החיים כפי שאנחנו מכירים אותם.


האם נאסא תפוצץ אסטרואיד שמתקרב יותר מדי לכדור הארץ?
כנראה שלא. פיצוץ כמו בסרט ארמגדון הוא רעיון גרוע מאד, במקום עצם אחד גדול שיודעים איפה הוא נמצא יתקבלו מיליוני עצמים קטנים שאין עליהם שליטה. הרבה יותר הגיוני יהיה להצמיד רקטה עם מנוע טוב לאסטרואיד שנים רבות לפני תאריך ההתנגשות הצפוי ולהסיט אותו ממסלולו. אירוע דומה אירע מעל כדור הארץ. בפברואר 2009 אירעה התנגשות של שני לווינים בחלל והתוצאה הייתה מיליוני שברים וטונות של זבל חלל בלתי נשלט המסכן לווינים וחלליות אחרות.

אם האסטרואידים בין מאדים לכדור לצדק, איך הם בכלל מגיעים לפה?
מרבית האסטרואידים נמצאים שם, אבל רבים אחרים נמצאים חופשיים במערכת השמש בכל מיני מסלולים מוזרים סביב השמש. אסטרואיד אינו נופל לכדור הארץ. למעשה, מסלול האסטרואיד ומסלול כדור הארץ נוגעים אחד בשני וכששניהם נמצאים באותו מקום באותו זמן יש התנגשות. האיור הבא מאתר נאסא ידגים זאת:

אסטרואידים גם יכולים לשנות מסלול. בגלל שהם קטנים, הם מושפעים קלות מאד מארנגיית השמש שהם מקבלים (הם קולטים אנרגייה ופולטים אותה, וההפרש הופך לאנרגיית חום שנותן השפעה זעומה על המסלול). השפעות זעומות אלו יכולות להצטבר ולזרוק אסטרואידים למסלול שונה לחלוטין ממה שהיו בו מיליוני שנים.

האם יש אסטרואידים מלאכותיים?
כן. השלב השלישי של טילי סאטורן ששימשו למסע לירח בתוכנית אפולו יצאו מכח המשיכה של כדור הארץ ולכן הם במסלול סביב השמש. מסלולם באופן טבעי חוצה את מסלול כדור הארץ ומתבצעים מעקבים גם אחריהם.

מי שומר עלינו?
קיים גוף המכונה SPACEGUARD שעוקב ומגלה את כל האוביקטים האלו. לישראל יש תרומה חשובה לגוף באמצעות שלוחת "מגיני ארץ". השם הסמלי לקוח מפרק התהילים שאנו אומרים לפני תקיעת שופר בראש השנה, ואולי גם דבר זה מרמז על הקשר בין האסטרואידים לחיים על כדור הארץ. מידע נוסף אפשר למצוא באתר NEO של נאסא

האם ידוע על פגיעות מהזמן האחרון?
לפני כשנה וחצי פגע אסטרואיד בסודן. נקודת הפגיעה הייתה חזויה, והמאורע תועד. לאחר מכן גם נמצאו שרידים. ראו כתבה באתר האגודה הישראלית לאסטרונומיה. פרט לכך התנגשויות קורות כל לילה. רובן עם חלקיקים בגודל של גרגר אבק. אלו מטאורים שאפשר לראות בכל לילה וחלקם מגיע משאריות אסטרואידים. תופתעו לדעת שכדור הארץ גדל במסתו בכמה טונות כל יום מפגיעות של מטאוריטים.

האם ניתן לראות אסטרואידים בעין?
את הגדולים ניתן לראות בעין אבל רק ממקום חשוך ורק בחלק מהזמן. הם על סף גבול הראייה. הרבה אסטרואידים אפשר לראות במשקפת וגם לראות את התנועה היומית שלהם על רקע הכוכבים הקבועים. למעשה השיטה המובילה לגילוי אסטרואידים היא לצלם איזורים קטנים בשמים כל כמה ימים ולעשות השוואת תמונות אם יש נקודה חדשה או נקודה שזזה. מצפים שלמים עוסקים בפעילות זו וגם חובבים רבים (המגלים לרוב שביטים).

חלק מהעובדות תרגמתי מהמאמר עשר עובדות על אסטרואידים מאתר נאסא. תמצאו שם מידע נוסף רב.

שמיני

המאמר לפרשת שמיני  עבר לאתר פרשת השבוע
נא לחצו על הקישור למעבר לאתר החדש

צילום פרפרים

עד לא מזמן חשבתי שצילום פרפרים הוא משימה קשה. כנראה זכרוני מלפני שנים היה שכל פעם אחרי שצילמתי פרפרים (במצלמת פילם) גיליתי את אחד מהדברים הבאים:

1. הפרפר כבר מזמן עף מהמקום אליו כיוונתי.
2. הפרפר לא עף, אבל טיפה זז (או שהגבעול זז) והתמונה לגמרי לא בפוקוס.
3. הפרפר לא זז וגם בפוקוס אבל הוא כל כך קטן שלא ממש רואים משהו ממנו.

מכל הסיבות האלו, כשיאיר ניסה לצלם פרפרים, הינאתי אותו מכך ואמרתי לו שפרפרים זה דבר מאד קשה ושכדאי אולי להתאמן על פרחים (הם לפחות לא זזים מעצמם, רק מהרוח). אבל יאיר כדרכם של ילדים לא התייאש וניסה וניסה כל הזמן.
בטיול בשמורת פורה גילינו איזור שורץ פרפרים כלשונו של יאיר והוא רדף אחריהם, אמרתי נו ננסה, והתחלנו ביחד לצלם פרפרים. התפתחות הצילום, המצלמה הדיגיטלית והאפשרויות לצילום עשרות תמונות ללא עלות, הפכו גם נושא קשה כמו צילום פרפרים לאפשרי.

נימפית החורשף על גדילן. כדאי לראות בגודל מלא

להלן מספר טיפים שלי לצילום הפרפרים

1. מצלמת ריפלקס חובה. מהירות הצילום והיכולת לשלוט על כל הפרמטרים היא קריטית.
2. עדשה עם אורך מוקד כמה שיותר גדול. אני השתמשתי בעדשת זום 75-300, כאשר הצילומים היה באיזור 200-300. בעדשה שלי (שאינה מקצועית במיוחד ומכונה לרוב עדשת קיט), יש אפשרות לצילום מאקרו בטווח זום של 200-300 ואפשר לצלם ממרחק של מטר. צילום עם עדשות ממרחק קצר יותר אינו טוב, הפרפר עף ויהיה קשה למצוא אותו שוב. ככל שמצלמים יותר מרחוק יש יותר אפשרות תמרון (ועדיין חשוב לצלם דמות גדולה ככל הניתן).
3. מיקוד ידני - אלא עם העדשה מקצועית ממש וממקדת מעולה, המיקוד האוטומטי גם איטי מדי וגם מרעיש מדי (למרות שאני לא בטוח שפרפרים שומעים באותה דרך בה אנחנו שומעים).
4. טוב פרפר אחד ביד - לצלם מרחוק, קודם כל שתהיה תמונה, ואחר כך להתקרב ותוך כדי ההתקרבות לתקן פוקוס ולצלם, כשכל הזמן מביטים דרך העינית, ככה תהיה תמונה אחת לפחות. אם מחכים עד שמגיעים ממש קרוב, הפרפר יברח.
5. מיקוד נכון - למרות שהנטייה היא למקד על הכנפיים של הפרפר, מיקוד של חרק חייב להיות על העיניים. אם העיניים בסדר, התמונה תהיה טובה. כמובן צמצם 8 או אפילו 11 להשגת עומק שדה גדול ככל הניתן ומהירות תריס גבוהה על מנת למנוע רעידות (שלכם, של הפרפר, או של הצמח שהוא נח עליו. ראו בתמונה הבאה שהכנפיים בפוקוס מצוין אבל העינים לא (ודווקא הדבורה הקטנה בפוקוס). בתמונה אחריה העיניים בפוקוס והכנפיים קצת יצאו מפוקוס. איזו אתם מעדיפים? כתבו בתגובות!
   
   
   

   

   העיניים של הפרפר (לבנין ירוק פסים) לא בפוקוס והדבר פוגע בתמונה.

   

   כאן העינים יותר בפוקוס והכנפיים קצת פחות.

6.  צילום כנפי פרפר מול השמש נותן להם שקיפות מיוחדת. שימו לב בדוגמה הבאה לשערות בגב הפרפר.
   
   
   

   

   צילום מול השמש נותן אפקט מיוחד. בתמונה הזאת הדבר בא לידי ביטוי בשערות בגב הפרפר (נימפית הבוצין)

7. הכנסת עוד אלמנטים לתמונה - ראו בתמונה למעלה, הפרפר והפרח מתאימים מאד אחד לשני. לכל פרפר יש העדפות משלו לגבי פרחים. יש גם פרפרים שפחות מוטרדים מנוכחות אנשים וניתן להתקרב אליהם בקלות.
8. הקפידו לכלול את כל חלקי הפרפר בתמונה. לא לוותר על המחושים ועל קצה הכנפיים. מקסימום תוותרו קצת על גודל. המצלמות עתירות הפיקסלים של ימינו יאפשרו לכם בקלות לחתוך את מה שמיותר בבית (CROP), ולהגיע להגדלות מרשימות אבל מה שלא צילמתם לא יהיה קל כל כך להוסיף.
9. צלמו המון תמונות! צלמו ברצף. שחקו עם אפשרויות של צמצם ומהירות תריס.
10. לא לשכוח לשתות הרבה מים. מרדף אחרי פרפרים בשמש הינו מעייף ומצמיא מאד.

לסיכום:

• צילום פרפרים לא דורש ציוד מיוחד בכלל, עדשת זום גדולה, מצלמת ריפלקס והמון מצב רוח טוב במשפחה. גם עם מצלמה רגילה אפשר לנסות, העיקר שהזום גדול וזמן התגובה של המצלמה מהיר.
• תקשיבו תמיד לילדים. הם לא מקובעים בגלל דברים שקרו להם בעבר ותמיד פתוחים לנסות רעיונות חדשים. בלי הרצון של יאיר לצלם פרפרים, רשומה זו והתמונות היפות שאיתה לא היתה נכתבת כלל.

מי גנב את המחושים של זנב הסנונית הנאה? תמונה שהייתה יכולה להיות מושלמת אם עוד כמה מילימטרים של הפרפר היו בתוכה. הקפידו לצלם את כל הפרפר.

תודה לגיא מפורום טיולי על עזרתו בזיהוי הפרפרים