המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור לעמוד המקורי ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com.

מעונינים לקבל מידע אסטרונומי ישירות לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של אסטרונומיה ומדע !

יום שני, 13 ביוני 2011

טלסקופ גדול מאד

לראשונה מפורסמות תמונות מהטלסקופ הגדול מאד ( Survey Very Large Telescope) שמטרתו לבצע סקר שמים. שמו המלא הוא VLT Survey Telescope ויכונה להלן VST. הטלסקופ ממקום בצ'ילה, בהרים הגבוהים ומופעל על ידי ESO, ארגון אירופאי. הטלסקופ הגדול מכונה בפשטות VLT והוא מורכב מארבע מראות בקוטר 8.2 מטרים ומיועד לשימושים אחרים לחלוטין.
VST מקור: ESO

המיוחד בטלסקופ הוא שהוא מצלם תמונות בזוית רחבה ולכן רואה חלק גדול (יחסית כמובן - מעלה על מעלה) מהשמים. לטלסקופ מחוברת מצלמה המורכבת מ-32 שבבי CCD היוצרים ביחד תמונה של 268 מגה פיקסל (רזולוציה של 16,000 על 16,000). הטלסקופ יצלם בכל פעם איזור אחר בשמים, ומטרתו היא סקר, משמעות הסקר היא השוואת תמונת חדשות לתמונות ישנות וזיהוי נקודות אור חדשות שיכולות להיות התפרצויות של נובות, סופרנובות, כוכבי שביט וכו'. לאחר המיפוי הקטלוג יכיל כחמש מאות מיליון אוביקטים. כמות המידע השנתית מוערכת ב-30 טרהבייט לשנה. הנתונים יהיו זמנים למוסדות מחקר.
בינתיים פורסמו שתי תמונת. הראשונה של M17
m17
M17. צילום VST. מקור ESO
תמונה שניה שפורסמה היא של הצביר הכדורי אומגה סנטאורי Omega Centauri, צביר אותו ניתן לראות גם בעין. התמונה מראה למעלה מ-300000 כוכבים!
אומגה סנטאורי
אומגה סנטאורי. מקור ESO
תמונות אלו, יפות ככל שיהיו הן ברזולוציה נמוכה, שאינה מתאימה למחקר. בקישור הבא תמצאו את התמונה ברזולוציה מלאה(תמונה M17, תמונה אומגה סנטאורי). זהירות גודל התמונה 663MB וייתכן והמחשב ייתקע כשינסה לפתוח אותה.
הסרטון הבא (באנגלית) מציג את הטלסקופ ואת מטרתו


יום שני, 6 ביוני 2011

אלוהים משחק בקוביות

לפני שנסקור את הספר "אלוקים משחק בקוביות" (במקור השם מופיע עם האות הא), נדון קצת בקנקנו . שמו של הספר מוביל ישירות לציטוט של איינשטיין, אודות מכניקת הקוואנטים (תיאוריה בה, בניגוד לאבולוציה, אקראיות אמיתית אכן קיימת), אולם איינשטיין נזכר בספר רק בסוף בסוף ובתור קוריוז. עטיפת הספר מושכת מאד. ציור הכריכה מראה לנו את ציור האבולוציה המפורסם על קוביה אחת (למרות שלהתפחות זו דווקא טרם נמצאו ראיות) ובקוביה אחרת את סמלי הדתות השונות (איסלם ובודהיזם), וכך אנו יודעים מיד כי אין בפנינו ספר נוסף המנסה להטיף לקבל אמונה דתית. אולי מסיבות אלו הספר אינו משויך לאף סדרה של ידיעות אחרונות למרות שהיה יכול למצוא את מקומו בסדרות על פילוסופיה, או פילוסופיה ומדע.
Over Eight Million Books w/ Free Shipping
לא מזמן, בעודי סועד ארוחת צהרים במסעדה מקומית וקורא להנאתי בספר הדג שבתוכנו (מומלץ). סועד נוסף, דתי כמוני, שאל אותי ברצינות, איך קריאת ספר זה מסתדרת לי עם עובדת היותי דתי. המשכנו בשיחה קצרה בה שיכנעתי אותו בעמדה הפרללית (בה הדת והמדע אינם מתנגשים), אולם תקרית זו היא עדות ש "האמונה" כי תורת האבולציה, סותרת את קיומו של אלוקים, התקבלה בציבור.
מטרתו של הספר "אלוקים משחק בקוביות", מא מיכאל אברהם, לקעקע אמונה זו לחלוטין. כפאראפרזה על ספרו של פלביוס "נגד אפיון" היה ניתן לקרוא לספר "נגד דוקינס", בהיות ריצ'רד דוקינס הנציג הקולני ביותר של הפונדמנטלזים האתיאסטי והגורם לאמונה זו באמצעות ספרו הפופלארי "יש אלוקים?". בארצות הברית, בה העולם האקדמי נמצא בכמה מרכזים גדולים, דוקינס זוכה להתנגדות רבה, אולם  אף אחד מהספרים הרבים המבקר את דעותיו (למעשה, אמונותיו הדתיות) לא תורגם לעברית והשאיר חלל ריק. בארץ בה הממסד המדעי מצומצם, אין פלא שספר כגון זה יוצא מחוקר מאוניברסיטת בר-אילן.
לכאורה רק האבולוציה מופיעה בכותרת הספר, אבל בהערות שוליים, אברהם מתייחס גם לתאוריית המפץ הגדול כזו שגורמת להפרכת קיומו של האל (בצורה אבסורדית למדי, מאחר והתיאוריה מניחה רגע של בריאה ובכך מתקדמת רבות כלפי עמדת הדת, לעומת התיאוריות שטענו כי העולם קדמון והיה תמיד, תאוריות שנזנחו כמעט על ידי כל אנשי המדע). את ההובלה של הפונדמנטליזם הפיזקאי מייצג המדען המוכשר סטיבן הוקינג, שגם מרבה להתייחס לאי נחיצותו (ובכך לאי קיומו) של אלוקים. מיכאל אברהם מכיר בגדולתם של הוקינג ודוקינס בתחומם, אולם טוען כי טיעוניהם הפילוסופים, המטא-מדעיים והתיאולגיים גרועים ושגויים (ומראה זאת בעקביות למשל בהבחנה הידועה שאם מחליפים את המילה פיזיקה בספריו של הוקינג במילה אלוקים, הרי שהביטוי "הפיזיקה יכולה להסביר את הכל" מקבל משמעות דתית תיאסטית מובהקת) ובכך שהם מנצלים את הפופולריות שלהם לשם קידום אג'נדות ודעות מוקדמות שאינן קשורות כלל לעבודתם המדעית (ראו הערה 104 בעמוד 160). מבחינה זו שתי התיאוריות עומדות במרכז הפולמוס התאיסטי-אתאיסטי.
הספר אינו קל לקריאה, כבר בהקדמה בעמוד 11 אנו נתקלים בניסוח הלא בהיר: "אפשר לומר שמטרת ספרי זה היא להראות שדחיית הגישה הדתית-דואליסטית בגלל דומיננטיות של האינטרפרטציה הניאו-דרוויניסטית לתיאוריות האבולוציה, משקפת בלבול פילוספי - תמים או מכוול - ולא רוח ביקורתית". למרות קשיים אלו מומלץ להמשיך בספר, שכן המושגים מוסברים בהמשך, ועל הדברים החשובים המחבר חוזר כמה פעמים בצורות שונות.
הכותב הוא אדם דתי ועושה מאמץ לנתק את עצמו מהבחינה הדתית על מנת שלא להיות משוייך לצד הפונדמנטליסטי התיאסטי הקיים בארץ ומתבטא בנסיונות הטפה וחזרה בתשובה. מבחינה זו הוא מנסה להציג את עצמו כצד המקשר המנסה להתמודד עם טענות כל הצדדים (שכן גם הצד האתיאיסטי הוא פונדמנטלי במהותו). לשם כך המחבר מודיע כי הדיון הוא בעצם קיומו של אלוקים כלשהו, שמתכנן ובונה את העולם. אין הוא מתעסק באלוקים היהודי דווקא, ואין הוא מתעסק כלל בתיאולוגיה (האם אלוקים הוא טוב או שאר תכונותיו של האל). כמו כן אין הוא מתעמת עם המדע, אלא מוכן לקבל את תורת האבולוציה כתקפה (אמפירית). מטרתו היא לדחות את המסקנות התאיסטיות העולות ממנה והמוצגות לרוב בצורה לא מדעית. המחבר מציע ארבע חלופות (עמ' 27) ליחסים בין ממצאי האבולוציה (התקפים) לבין קיומו של האל:
  1. הממצאים תומכים בהשערה של היעדר בורא - גישת דוקינס (אתיאיזם אבולוציוני)
  2. הממצאים מייתרים את הצורך בבורא (מפריכים את ההוכחות לקיומו, אך לא שוללים אותן) - גישה אגנוסטית זו מייצגת את ברטרנד ראסל..
  3. הגישה הפרללית - הממצאים אינם משפיעים על ההחלטה בסוגיית קיום הבורא.
  4. הגישה הסינטתית - הממצאים דווקא מחזקים את ההשערות שהבורא קיים (תיאיזם אבולוציוני).
מבנה הספר מחולק לפרקים עם נספחים בסוף (הנספחים קצרים וכתובים בצורה קריאה מאד). ייתכן והספר ארוך עקב הצורך של המחבר לא לעשות קיצורי דרך ולהעמיד את כל טענותיו על בסיס לוגי מוצק, אולם לעיתים נדמה כי יש חזרה מסוימת על דבריו או הליכה במעגלים. במקרים כאלו ניתן לדלג קמעה.
בפרק הראשון המחבר שולל את הגישה המטריאליסטית, השיטה הטוענת שהכל חומר וניתן להסבר כאוסף של אטומים ומולקולות (ובעיקר דן על התפתחות המוסר). בפרק השני מוצגות מבחר הוכחות קלאסיות לקיומו של אלוקים. הוכחות לוגיות הקיימות שנים רבות (ועוד הרבה בטרם היות המדע). בעיקר מתעכב המחבר על הראייה הפיזיקו-תיאולוגית, שאומרת שלא ייתכן שעולם כה מורכב, שנראה מתוכנן קיים רק במקרה.
הפרק השלישי עוסק בדחיית ההנחות שאכן מדובר רק במקרה (גם באמצעים סטטיסטיים המראים כי כמות המוטציות שאירעו זניחה לחלוטין לעומת כמות המוטציות הנדרשות, טיעון המפריך את אקראיות המוטציות וגם באמצעות טיעונים לוגיים הנועדו להפריך את עיוורון המוטציות (כלומר הן לא היו אקראיות אך גם לא מכוונות). הפרק השלישי הוא עיקר הספר ובו עולות נקודות המחלוקות במלוא עוזן ומסקנתו היא שהצדדים חובטים אחד בשני בדו שיח של חרשים. דווקא הבריאתנים, אמורים להיות מרוצים מהאבולציה המספקת הסבר לדרכי פעולות של הבורא, בעוד האתיאסטים אמורים למצוא את הפרכות שבתורה זו. העובדה המדעית היא כי האבולוציה התרחשה, אולם ברמה הפילוסופית המטא-מדעי, התרחשות זו לא יכולה להיות אקראית ואף לא עיוורת (משיקלוי הסתברות). אם תהליך כל כך לא סביר התרחש, הרי שיש מי שעומד מאחוריו, וכך למעשה האבולוציה עוזרת לאשש את קיומו של האל. המצב הקיים כיום הוא שהבריאתן מכחיש עובדות, והניאו-דרוויניסט מאמין בניסים (ההדגשה במקור עמ' 176).
המחבר ממשיך ועונה לטענות נגד קיומו של האל, בכך שתהליך האבוצולציה עצמו הוא מלא פגמים ואינו מושלם. לעיתים נוצרים יצורים שאין להם המשך, ולכן נראה שאלוקים אינו מוצלח במיוחד. טענה זו היא במישור התיאולוגי, ואינה תלויה כלל בקיומו של אלוקים. האם הייתה אבולוציה? זו שאלה מדעית ויש ממצאים רבים התומכים בכך. האם התהליך האבולוצינו הוא עיוור או מתוכנן? זו שאלה שאינה מדעית אלא מטא-מדעית והמחבר מראה שהתכנון הוא האפשרות הסבירה הרבה יותר. האם התכנון מושלם? זו שאלה תיאולוגית שקשורלה להבנתנו את אלוקים, הבנה שעדיף לא להתיימר לאחוז בה. בסיומו של הדיון חוזר המחבר שוב על ההפרדה (אותה הוא מציג לאורך כל הספר), בין הממצאים עצמם, לבין המשמעות שלהם, הפרדה שבשיח הפונדמנטליסטי הפופולארי לא קיימת.
בפרק הרביעי דן המחבר באבולוציה עצמה, ואכן מגיע למסקנה המקבלת שהתיאוריה אינה מדעית (במובן הפופריאני שגורס כי תיאוריה מדעית חייבת להיות ניתנת להפרכה), למרות זאת, המחבר מקבל את התיאוריה כמהימנה עקב שפע הממצאים התומכים בה. ייתכן ופרק זה היה צריך לשמש מבוא לספר מאחר והוא דן גם באבולוציה עצמה וגם בפילוסופיה של המדע. גם הפרק החמישי משמש נספח פילוסופי ועוסק בכלל העתיק המוכנה "התער של אוקום" או בצורך לבחור באפשרות הפשוטה ביותר. כלל זה מוזכר רבות גם בפרק השלישי  והדיון בו מורחב.
בנקודה זו היה אפשר לסיים את הספר, אלא שלהשלמת התמונה הכוללות, המחבר מוסיך עוד שני פרקים (שאינם נחוצים לדיון ולמסקנות העיקריות)
בפרק השישי, המחבר עובר לדון בדת (כלומר קיומו של אלוקים שאינו רק פילוסופי) וכאן מגיע פולמוס חזיתי עם טענותיו של דוקינס שניתן לתמצתן במילים "הדת היא מקור כל הרוע והצרות בעולם". המחבר דוחה את טענותיו ומצביע על כך ששוב, דוקינס התעסק בתחום בו מומחיותו היא נמוכה מאד, תוך ניצול הפופולריות שלו בתחומים אחרים על מנת לקדם אג'נדה קיצונית אתאיסטית.
בפרק השביעי מציג המחבר טיעונים שאינם רלוונטיים כלל לויכוח שמוצגים לרוב מבחינה רגשית ובה כל צד תופס את מקומו הקבוע וכלל אינו מוכן להקשיב לטענות הצד האחר (שרובן צריכות התייחסות וחלקן גם נכונות) ומציע שוב את אותו סינתיזה עליה דיבר בפתיחה (במקביל לארבע אפשרויות הבחירה), כפי שאני מביא בקיצור.
  1. הבריאתן הפונדמנטליסי רואה את הכתוב בתנ"ך כפשוטו (זו אמונה נוצרית יותר מאשר יהודית). כל היצורים נבראו כמו שהם לפני כ-6000 שנה.
  2. הבריאתן האבולוציוני מקבל את האבולוציה (והפיזיקה) אולם רואה את אלוקים כמתכנן שלהם (יצירה חד פעמית של החוקים או ניהול שוטף של ההפעלה שלהם)
  3. הניאו-דרוויניסט הקיצוני רואה באבולוציה (ובמפץ הגדול, ובנס שגרם להתחלת החיים) את חזות הכל.
  4. ניאו-דרוויניסט מורכב. האבולוציה אינה הכל, אלא רק חלק מהכל, וניתן לאמץ אותה עם קיומו של אלוקים (אף במישור המטא-מדעי בלבד).
המחבר מכוון לאימוץ האפשרויות השנייה והרביעית (ההבדלים בינהם דקים), ושולל את הויכוח בין עמדות השוליים הקיצוניות, המתבצע לרוב בכלים לא ראויים, תביעות משפטיות (בעיקר בארה"ב) ודמגוגיה פסאודו-מדעית.
הספר מתאים לקריאה לכל אדם שמסוגל להתמודד עם מורכבות, האדם הדתי נדרש להכיר שממצאי המדע כנראה מתארים את מה שהתרחש, והאדם החילוני יצטרך להבין שדווקא מתוך המדע ניתן להסיק את קיומו של אלוקים (בדרכים לא מדעיות). הקצוות המתעקשים משני המחנות, אינם צריכים להשקיע את הזמן ויכולים להישאר בדוגמה שלהם.

אלוהים משחק בקוביות
אלוקים משחק בקוביות


אלוקים משחק בקוביות
מה באמת אומרת לנו האבולוציה?
הרב ד"ר מיכאל אברהם
הוצאת משכל - ידיעות ספרים
עורכת: טלי וישנה
503 עמודים
אייר תשע"א 2011

שיפור הזיכרון ואימון המוח

שיפור הזיכרון ואימון המוח נחוצים בכל גיל ובפרט בגילאים מתבגרים. מחקר חדש מראה כי שימוש בתרגילים פשוטים משפר מאד את בעיות הזיכרון ומעלה את ההצלחה במחני אינטילגנציה. פרופסור ג'ון גונידיס מאוניברסיטת מישיגן הציג את תוצאות המחקר על כך שאימון יומי של עשרים דקות למשך עשרים יום משפר את היכולות לפתרון בעיות חדשות (ואת האינטליגנציה בכלל) ומשפיע עד תקופה של עד שלושה חודשים.
האימון מועיל מאד גם לילדים ולצעירים וניתן לבצעו בכל גיל. התרגילים המבוצעים מכונים "צעד אחורה כפול" dual n-back, בהם המתאמנים מקבלים סימנים חזותיים ומילוליים ועליהם להגיב בהתאם.
בריבוע בעל תשע משבצות, מוארות משבצות מסוימות. בהתאמה מושמע צליל של אות, לאחר מכן מואר ריבוע אחר ומושמע צליל אחר. המתאמן צריך להגיב (על ידי לחיצות מקשים) אם הריבוע נדלק באותו מקום או אם נשמעה אותה אות (ולפעמים שניהם). במבחן מתקדם יותר, נבחן צריך להגיב למה שקרה לפני שני צעדים (ולכן עליו לזכור יותר פרטים) או 3 צעדים וכן הלאה, בנוסף אפשר להוסיף סימנים כדוגמת צבע ועוד המסבכים את המבחן.
הדרישה מהמח לזכור כמה דברים הנקלטים בחושים שונים ולהגיב עליהם, היא הגורמת לגירוי התאים ולשיפור ביכולות. האימון עצמו פשוט ביותר וגם ילדים יכולים לבצעו ולהשתפר, כמובן שיש להציג זאת לילדים בתור משחק ואתגר להצליח.
לרוב אימון בשיטת dual 2-back בו נדרשים לזכור שני צעדים אחורה הוא מספיק יעיל (למרות שמומלץ להתחיל מצעד אחד אחורה על מנת להתרגל לשיטה).
בבדיקה נבדקה גם הדמיית מח של הנבחנים לפני ואחרי המבחן ושינויים ניכרים בזרימת הדם נצפו.
ניתן להתאמן בשיטה זו באתר האינטרנט הבא. כאשר ניתן לבחון בן אימון חזותי Spatial לבין אימון קולי Auditory לבין אימון משולב, ואת מספר הצעדים שהולכים אחורה.
למעונינים יש אפשרות להוריד תוכנה הכוללת יותר אפשרויות ומיועדות לאימון רציף (יכולה לשמור נתונים על כמה משתמשים ועוד אפשרויות)

יום ראשון, 5 ביוני 2011

עצים פורחים

אנו רגילים לחפש את הפרחים למטה, אבל כדאי מאד להביט גם למעלה. לעצים רבים יש פריחה מרהיבה וצבעונית. העצים גדולים ולכן גם הפרחים שלהם גדולים מאד וצבעונים מאד. דבורים וחרקים אחרים (פרפים, עשים, זחלים) רק מוסיפים לחגיגה. כשאתם עוברים ברחוב והמדרכה נראית כך:
מדרכה צבעונית
הרימו עיניים למעלה ותראו שני עצים נפוצים ויפים. העץ הראשון הינו הסיגלון, עץ גדול בעל עלווה מרובה ופרחים סגולים מהממים ביופים. הדבורים אוהבות את הפרחים וגם על הקרקע אפשר לראות אותן אוספות צוף. בני בן החמש אמר לי שהוא נזהר מאד לא לדרוך על הפרחים כדי שלדבורים יהיה צוף, כי הוא אוהב דבש!.
עץ סיגלון
הפרחים הצהובים שייכים לעץ המכונה במשפחתינו הצהובון (על משקל הסיגלון), אולם שמו הוא מיכנף נאה, על צורת הפרי שלו הדומה לכנף. פרחיו הצהובים מתחבאים בין עליו הירוקים (הגוון דומה מאד, ועוורי צבעים יתקשו בהבחנה). גם כמות הפרחים נמוכה בהרבה מאשר בסגלון אך המראה מלבלב
מיכנף נאה

העץ הבא בסדרת הצבעים הינו כמובן האדומון, השם בו אנו מכנים את עץ הצאלון. פריחתו מאוחרת יותר מהסגלון ופרחיו גדולים ואדומים כיאות

צאלון פורח
צאלון פורח

פרחי עץ הצאלון
פרחי עץ הצאלון

צאלון בתחילת פריחתו. רוב הפרחים עדיין סגורים
אבלו אולי הראשון לפרוח מעצי התרבות הוא  הבאוהיניה המגוונת בפריחה ורודה מקסימה כבר בחודש בפרואר ועוד בטרם האביב. יש גם באוהיניה לבנה. צילמתי פרט בודד אולם המראה מרחוק של עץ ענק ורוד או לבן או מראה יפהפה.
באוהיניה מגוונת
באוהיניה מגוונת

קיימים עוד עצים רבים נוספים, שמות של רבים מהם אינם ידועים לי ואשמח מאד לקבל הערות והארות מהקוראים (תודה רבה ליואב גרטמן על הסיוע בזיהוי). לעץ האלמוגן ייחדנו מאמר שלם וגם הוא מתחיל לפרוח כבר בתחילת האביב
אלמוגן
אלמוגן

ויש גם מזיקים. השיטה המכחילה, מכונה לעיתים גם מימוזה (היא מאותה משפחה), היא צמח שצריך לקרוא לו שיטה מבחילה. אי אפשר להתעלם מהצהוב השולט בחודש מרץ לאורך כל החולות. הצמח השתלט על כל חלקה טובה. קראו עוד על נזקי השיטה המכחילה
שיטה מכחילה
שיטה מכחילה - מין פולש ומזיק!




מסתבר שהיביסקוס אינו רק שיח אלא גם עץ. אכן מבנה האבקנים דומה.
היביסקוס טליתי סתריה
קליאנדרה המטוקארפה (כנראה). מקורו מהודו, צמח חסכוני במים ואוהב שמש

ברכיכיטון דו גווני

כסיית האבוב. שימו לב לזחלים. גם זיהוי שלהם יועיל
ברכיכיטון צפצפתי. פרחים כפעמונים. לעץ זה גם תרמילים גדולים מאד
עץ גדול עם פרחים ענקיים לבנים. תקריב הפרח בתמונה הבאה

מגנוליה גדולת פרחים (גדולה? ענקית!). שימו לב לדבורה

במבוק ציי'בה המוכנה גם בובקס הודי. הפרחים נשרו והעץ מכוסה שוב בעלווה ירוקה

אזדרכת?

גרווילאה חסונה - עץ גבוה עם פריחה צהובה אדומה.

כל העצים האלו נמצאים במרחק הליכה קצר מאד מהבית, ויש עוד עצי נוי נוספים רבים . כל מה שצריך לעשות זה להסתכל למעלה ולמטה.

יום רביעי, 25 במאי 2011

ספיריט הגיע לקצה הדרך

רכב החלל ספיריט הנמצא כשבע שנים על מאדים הגיע לסוף הדרך. רכב החלל נתקע בשנת 2009 עמוק בחול המאדימי. חודשים של נסיונות להוציאו משם לא הצליחו וכנראה האנרגיה בסוללות שלו אזלה. במרץ 2010 התקבלה ממנו התשדורת האחרונה.  לאחר 1200 פקודות ששוגרו אליו ממרכז הבקרה, תשוגר היום (25/5/2011) הפקודה האחרונה, שכנראה גם היא תיוותר ללא מענה. למרות זאת, המשימה היא הצלחה אדירה.

ספיריט בשקיעה
ספיריט בשקיעה. מקור: NASA. תמונה סימבולית ביותר. תמונה זו היא כמובן פוטו-מונטאז'. אין שום דבר שיכול לצלם את ספירט מכזה מרחק. תמונת השקיעה צולמה על ידי ספיריט בשנת 2005. וספיריט עצמו הוסף לאחר מכן

משימה שתוכננה לתשעים יום והמשיכה שנים רבות מעבר לתכנון (2628 ימי מאדים. יום מאדים אורך 24.6 שלנו כך שבימי ארץ הזמן הוא בערך 2693 יום), הרכב נסע מרחקים גדולים (7730 מטר, נחשב הרבה יחסית לגודל הרכב והאנרגיה הזמינה שלו ) חקרה הרים ומכתשים וסלעים על המאדים והעשירה את ידיעותינו אודות שכנינו האדום. בין התגליות ניתן למנות תגליות הקשורות להרכב האטמופסירה הקדום של מאדים ועדויות לפעילות גיאו-תרמית על המאדים המרמזת על מקור אנרגיה זמין בבטן הכוכב, וכמובן על האפשרויות למציאת מים עמוק באדמה. הבעיה העיקרית לשמור על רכב מאדים היא אנרגיה. ספיריט מונע באמצעות תאים סולריים אבל על מנת לנצל את אנרגיית השמש בחורף המאדימי חייבים להטות את הרכב בזוית מתאימה (התאים עצמם אינם יכולים לנוע לבד, יש להזיז את כל הרכב - דגמים חדשים יותר מצוידים בתאים הנעים עצמאית ללא קשר לזוית הרכב כולו).  בחורפים הקודמים הצליחו המפעילים לגרום להטיות בזוויות שיספיקו לעבור את החורף אולם התקיעה הארוכה בחול והמיקום הגיאוגרפי לא אפשרו לבצע זאת בחורף האחרון וכך ספיריט קפא.
מפת מסלולו של ספיריט. המספרים מציינים את היום במשימה. מקור: נאסא


רכב החלל ספיריט
רכב החלל ספיריט (הנקודה הלבנה) כפי שצולם מחללית המקיפה את מאדים. מקור: NASA
ספיריט אינו לבד על המאדים. בן הזוג שלו אופרטיוניטי ממשיך להיות חי ופעיל מאד, וגם זו הצלחה גדולה לאחר שבע שנים. אופרטיוניטי כבר עבר מרחק של 30 קילומטר! זהו מרחק עצום, והוא בדרכו לחקור את מכתש אנדוואר (עוד 4 קילומטר מגיעים - כנראה בעוד שנתיים). קצב התנועה היומי הממוצע הוא כ-100 מטר. למי שתוהה למה כל כך לאט, רכב החלל לא לוקח סיכונים אם יש בעיות, סטיות, או בורות, אין מי שיבוא לחלץ, והרכב עוצר ומחכה להוראות ממרכז הבקרה. גם במרכז הבקרה לפעמים לוקח זמן להחליט מה עושים, ולפעמים גם צריך לסוע אחורנית ולהתרחק מהיעד, וכמובן חשוב לזכור שתקשורת למאדים, לוקחת זמן, לפעמים עד 20 דקות לכל כיוון. כל הנתונים האלו מצביעים על קצב התנועה האיטי. בחורף, הרכב כמובן לא זז, הוא נמצא בתרדמת כשרק מערכות החיוניות ביותר שלו פעולות. עקב כך קצב התנועה הוא מאד איטי.

הרחבה (באנגלית) באתר יוניברס טודיי
צוות ספיריט מפרט את תחושותיו בסיום המשימה מאתר יוניבס טודיי
עמוד הבית של משימות מאדים באתר נאסא