סיור בברלין Das dritte Mal in Berlin

איזה כיף, נסיעה לברלין!

מה יש לך לחפש בברלין?

לא היית כבר בברלין?

אלו בערך שלושת התגובות הנפוצות שאני מקבל כשאני מספר שאני נוסע (שוב) לברלין. הנסיעה עבורי בוודאי אינה בילוי, ואינה מיועד להנאה. מטרתה העיקרית היא קיום פיזי של מצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק", ובנסיעה הנוכחית גם לקיים את הנאמר בספר תהלים (ע"ח ו): "לְמַעַן יֵדְעוּ דּוֹר אַחֲרוֹן בָּנִים יִוָּלֵדוּ יָקֻמוּ וִיסַפְּרוּ לִבְנֵיהֶם" שכן נסעתי עם יאיר בני. נסיעה שמבחינתי לא רק שאמורה להשלים לו את המסע לפולין, אלא לתת את נקודת ההתחלה, שכן פולין היא הסוף, וההתחלה בגרמניה, ואין מקום אחר בעולם בו אפשר לראות זאת פרט לברלין.

עיקר הטיול היה לראות וללמוד על נקודות חשובות בהיסטוריה של השואה, את עלייתו של היטלר לשלטון על רקע קריסת רפובליקת וויאמר, את הוילה בואנזי, את אבני הזיכרון שהצבנו לזכר סבא וסבתא רבא לפני שנתיים, את רציף 17 ועוד אתרים ואנדרטאות שברלין משופעת בהם וקשורים לשואה ולמלחמת העולם השנייה, וכן למוראות המלחמה הקרה שהייתה אחר כך.

אני לא נוסע כדי לבלות אבל גם לא לסבול ובנסיעה כללנו גם אתרים תיירותיים "רגילים". 

טיסה - טיסה בחברת אל-על, טיסת בוקר מוקדמת וחזרה בערב איפשרה לנו חמישה ימים מלאים.
דירה - דירת חדר שמצאתי ב AIRBNB קרובה לאזור שאני כבר מכיר מהביקורים הקודמים (ליד KaDeWe).

יום ראשון
לאחר הטיסה וההגעה לדירה, שמנו פנינו לאי המוזיאונים. אמנם התכנון המקורי היה לעשות אותו ביום שני, אולם ביום שני רוב המוזיאונים סגורים. היינו בשלושה מוזיאונים, מוזיאון האומנות (הגלריה הלאומית הישנה), המוזיאון הישן (בעיקר פיסול) ובמוזיאון BODE (המשעמם, כדאי לוותר).

שחזור אוניברסיטת הומבולדט מתקדם

מהאי לקחנו את החשמלית לראות את אנדרטת הקינדרטרנספורט בתחנת פרידריכשטראסה. ליד האנדרטה התאספו כמה שיכורים בקולות צחוק וצהלולים. אמנם הם לא היו מסוכנים, אולם המראה הביזארי של האנדרטה ושל האנשים במצבם לידה, בצורה בה לא יכולנו כלל לקרוא את שלטי ההסבר, גרמה בהכרח למחשבות לא נעימות בראש.

לאחר חזרה לדירה וארוחת ערב פנינו לראות מה נשאר מהאוקטוברפסט המפורסם ונסענו לאלכסנדרפלאץ, אבל התאכזבנו לראות שפסטיבל גדול לא היה ואמנם היו כמה דוכנים והיה אפשר גם לשתות בירה אך לא הייתה אווירה מיוחדת כלשהי. בדרך עצרנו ליד הבונדסטג והזמנתי כרטיסים לביקור בכיפה. לרוב אפשר להזמין באינטרנט אבל מאחר ולא הייתי סגור על איזה יום נבקר, כבר לא נשארו מקומות. במשרדים עצמם, קיבלתי כרטיסים בקלות, והזמנתי לשעה הטובה ביותר, שעת השקיעה.

שאריות אוקטוברפסט

יום שני

אבני הזיכרון
השכמנו קום והלכנו לבית הכנסת לתפילה ומיד לאחר מכן לאבני הזיכרון. התרגשתי מאוד לראות שוב את האבנים, שנראות דהויות יותר, מה שמראה שאכן אנשים נתקלים בהן. ניסיונות להדליק נר זיכרון נתקלו ברוח עיקשת ובסוף ויתרנו על הנר, עמדנו וערכנו אזכרה וקראנו פרקי תהלים רבים. מועד הביקור היה סמוך מאוד למועד יום השנה של עמליה וגוטליב. ההרגשה ליד האבנים משונה. אלו אנשים שלא הכרתי כלל, וגם לאחר אמירת התהלים אין מה לעשות במקום, ועדיין היה קשה להתנתק משם וללכת הלאה.

בית הכנסת ביואכימשטראסלר

אבני הזיכרון בפזננשטראסה

בונקר FLAK

את עמותת BerlinUnterwelt גיליתי בביקור הקודם וידעתי שאעשה איתם עוד סיורים. הסיור הפעם לוקח אותנו 70 שנה אחורה בזמן לתוך בונקר נ"מ מהמלחמה ששרד חלקית. הבונקר פוצץ לאחר המלחמה, אולם רק חציו נהרס וקרס ויצר גבעה מלאכותית בגובה כ-40 מטרים, שכוסתה בעפר וצומחים עליה עצים. רק הקומות העליונות של הבונקר נותרו מעל פני הגבעה, ומשמשים נקודת תצפית נהדרת, ולמעשה אנו נכנסים לבונקר מהגג ויורדים למטה שתי קומות (מתוך חמש).

בונקר FLAK: התמונה באדיבות Holger Happel ©Berliner Unterwelten e.V  

הביקור בבונקר מרתק ומראה את המגלומניה האדירה של היטלר והנאצים. מבנה ענק, תקרות בעובי מטרים עם טונות של פלדה וכל זה נבנה תוך חצי שנה בעבודת כפייה של מאות אלפי אנשים. היטלר היה בטוח בניצחונו וראינו גם את התוכניות העתידות לשימוש במבנה, כמוזיאון המפאר את הישגי הלופטוואפה.
גגו של הבונקר הפך לנקודת תצפית על כל צפון מערב ברלין ושם גם נמצאת האנדרטה הבאה

אנדרטה על בונקר FLAK

חומת ברלין בורנהולמר

רק שתי תחנות משם בתחתית ואנחנו ברחוב בורנהולמר ובאתר שחזור החומה. למקום חשיבות היסטורית שכן בו בוצע המעבר ההמוני הראשון מהמזרח למערב ב 9/11/1989 כאשר הוכרז על פתיחת השערים (בצורה מבולבלת ולא מתוזמנת אולם ההיסטוריה עשתה את שלה). אין במקום קטעים של החומה, רק מוטות פלדה במקומות שהיא עמדה. החומה המוכרת לנו היא החומה מצידה המערבי שכוסתה בכתובת גראפיטי, אבל בצד המזרחי החומה הייה חומת הסיום לפניה היו שטחים מפורזים בהם אסור כלל להימצא, עמדות שמירה, שבילי שומרים וחומה נוספת. כל זה ברחוב של כמה עשרות מטרים, והשאריות של כל הגשאפט מודגמות במקום זה.  סימון מנהרת בריחה אמתית שהייתה במקום, וסימון כל הרחוב בין שתי החומות, האזור שהיה אסור להימצא בו, בסיס של מגדל שמירה וכו'. במקום יש מעט שלטי הסבר, אבל מומלץ להגיע במסגרת סיור, או לאחר מעט קריאה על מבנה החומה בשביל להבין יותר טוב.

אנדרטת החומה בורנהולמר

פרגמון
משם המשכנו לכיוון אי המוזיאונים ולביקור בפרגמון. הפרגמון כבר 4 שנים בשיפוצים ולא נראה שהם הולכים להסתיים בקרוב, אבל את המוצג החשוב ביותר, שערי אישתר רואים. גם כאן אנו מרגישים כנוסעים בזמן, וכפי שכתבתי בעקבות הביקור הראשון בברלין, ההרגשה היא שגולי יהודה, עברו דרך שדרה זו ונכנסו בשער זה בדרכם לבבל.

שערי אישתר - פרגמון

כיכר השוק - פרגמון

המוזיאון לארכיאולוגיה
במוזיאון לארכיאוליגה ערכנו סיור קצר בלבד. אנחנו כבר עייפים והתמקדתי בשני פריטים שזכרתי מביקור קודם, פסל נפרטיטי וכובע הזהב המסתורי.

לאחר הבוקר העמוס, עצרנו לארוחה ומנוחה ב Lustgarten

מוזיאון משחקי המחשב
מוזיאון זה הנמצא בשדרת מרקס-אנגלס הרחבה, הוא גם סוג של קפסולה בזמן והחזיר אותי לילדותי. משחקי פאקמן ופולשים מהחלל מקוריים ועוד לא מעט הפתעות. אפשר גם להיות רציניים יותר וללמוד על ההתפתחות של משחקי המחשב מכל הכיוונים שהם, אולם רוב האנשים פשוט יתנסו במשחקים ובקונסולות השונות.

נזכר במחשב הספקטרום הראשון שלי

משחקים פונג כמו בשנת השבעים

פאקמן אורגינל

מוצג מוזר - מכונת כאב, אולי אתם זוכרים משהו דומה מהסרט "לעולם אל תאמר לא" בסדרת ג'יימס בונד, אבל מסתר שיש דברים כאלו. משחק פונג ובו כל החמצה תגרום לך לכאב הולך וגובר. הורדת את היד מהשולחן? הפסדת מיידית. לא ניסינו.

חזרנו לדירה ויצאנו למסעת MILO בבית חב"ד לארוחה טובה וטעימה בה הצלחנו גם לנוח קמעה

ארוחת ערב בבית חב"ד

מיד לאחר הארוחה נסענו לפסטיבל האורות, אירוע בו בניינים רבים מוארים בתאורת לייזרים מיוחדת, חלקה סטטית וחלקה דינמית. עקב התאחרות הארוחה והעייפות הרבה לא הצלחנו לסיים את המסלול וגם כך חזרנו לדירה גמורים.

פסטיבל האורות ברלין

פסטיבל האורות ברלין

פסטיבל האורות ברלין

יום שלישי

מוזיאון הטכנולוגיה

התאוששנו מעט מהיום העמוס ואנחנו בעוד יום עמוס ופותחים אותו במוזיאון הטכנולוגיה. לא הכרתי את המוזיאון אבל קיבלתי המלצה עליו. המוזיאון ענק ומצוין ואפשר בקלות להיות בו גם יום שלם. אנחנו התרכזנו בכמה תצוגות בלבד. תצוגות החלל, האוניות והקטרים. כדאי לברר מראש או בכניסה באילו שעות יש הדגמות של מנועי קיטור ודברים אחרים.

מוזיאון הטכנולוגיה - כדאי לצאת לתצפית ולעמוד מתחת למטוס

שרידים מטילי V2

מה חדש בתחנת החלל?

מוזיאון המרגלים
לאחר מכן המשכנו למוזיאון המרגלים ליד פוטסדאמרפלאץ. המוזיאון מעט איכזב ואם אתם מעוניינים ללמוד על שירותי ריגול חשאיים אני יכול להמליץ על מוזיאון השטאזי אבל אתגר הלייזרים בו מומלץ, ואפילו להיכנס למוזיאון רק בשבילו. יאיר כמובן הצליח לעבור את המכשול ואני לא.

Topography of Terror

משם המשכנו ברגל למוזיאון טופוגראפי אוף טרור. זהו האתר בו שכנו משרדי האס אס ובדרך כבר הסבתי את תשומת ליבו של יאיר לסימון שיש על המדרכה והכביש במקומות בהם עברה חומת ברלין. ליד המוזיאון קטע שנשאר מהחומה עצמה, תערוכה חיצונית, שעסקה בדיוק בנושא אותו באנו ללמוד, עלייתו של היטלר לשלטון וכמובן התערוכה בפנים, שהיא תערוכה רצינית וכבדה. הביקור לקח זמן, יש המון טקסט לקרוא ולמעשה אי אפשר לקרוא הכול. התערוכה הזמנית בפנים עסקה במערכת המשפט בזמן השואה, ודנו ארוכות בנושא, ובצורה בה היטלר השתמש במערכת המשפט שהייתה לחלוטין בעדו להשתלטות על גרמניה וביטול כל זכויות היהודים.

קטע החומה הנותר ליד מוזיאון טופוגרפי אוף טרור

פנורמת אסיסי וככר הספרים
אנו ממשיכים ללכת ברחוב לכיוון צ'ק פוינט צ'ארלי, עוברים את הכדור פורח (לא נכנסו), מוזיאון הטראבי החביב (לא נכנסו) והגענו לפנורמת אסיסי. לשם החלטנו להיכנס ולא הצטערנו. ישבנו ונחנו ופשוט התרשמנו מהמודל. היום אפשר לעשות דברים דומים עם משקפי מציאות מדומה, אולם עדיין המודל, שלגמרי מבלבל את החושים, מרשים.

פנורמת אסיסי

בצ'קפוניט צ'ארלי הסתכלנו מעט אולם לא נכנסו לתצוגות השונות ולמוזיאונים שיש שם, אלא הסתפקנו בעשרות שלטי ההסבר הנמצאים ברחוב והמשכנו בדרכנו ועצרנו לנוח בסניף סטארבאקס המקומי.

לאחר העצירה הגענו לבבלפלץ, שם שמחתי לראות שהשיפוצים של בית האופרה הסתיימו, והאנדרטה, אנדרטת הספרים של מיכה אולמן, נמצאת שוב במרכז הכיכר.

הבונקר
לרוב מכאן אני ממשיך ברגל דרך אונטר דר לינדן, אבל העייפות, העייפות, וכך לקחנו אוטובוס קו 200, שתי תחנות בלבד, ירדנו, והופ עוד כמה צעדים ואנחנו בבונקר של היטלר, כלומר במגרש החנייה שפעם היה שם הבונקר. את הסרט הנפילה ראינו לפני הנסיעה, את המגלומניה והעובדה שבנו בונקרים אדירים בזמן קצר חווינו ממש יום קודם, ולכן הצלחנו לראות את מודל הבונקר בשטח שהיה שם ולהבין איך הוא עבד. הבונקר של היטלר לא היה היחידי, אלא אחד מתוך קומפלקס גדול של בונקרים. מחפשי הרפתקאות מנסים עד היום למצוא דרכים להגיע לבונקרים ומנהרות מהתקופה שלא פוצצו, ולפעמים גם מצליחים.

אנדרטת השואה
מהבונקר הלכנו לאנדרטת השואה, האנדרטה המרכזית בברלין, אלפי עמודי הבטון הפזורים שתי וערב. עמדנו בתור להיכנס למרכז המידע שבתחתית האנדרטה. תור זה דבר מעצבן אבל שמחתי מאוד לראות עשרות אנשים, מחכים בתור, וגם הרבה צעירים, מהרבה מדינות המבקרים באתר. החשיבות שלו גדולה, התצוגה מעניינת ואולי לא תחדש המון למבקר הישראלי, אולם עדיין הביקור בה חובה. לאחר הביקור הסתובבנו ברחבי האנדרטה תוך דיון על כך שהאנדרטה הופכת גם למגרש משחקים, כולל של חברה צעירים שרק יצאו מהמרכז ועכשיו משחקים מעין מחבואים, שהרי האנדרטה מזמינה משחק מעין זה. שימו לב שמרכז המידע סגור בימי שני.

אנדרטת השואה

שער ברנדנבורג והבודנסטאג
מהאנדרטה המשכנו במהירות לשער ברנדנבורג שלמרבה המזל לא היו בו הפגנות באותו יום ומשם לסיור בכיפת הבונדסטאג, סיור על רקע שקיעה נפלאה ולאחריו הטיפוס בספירלה עד קצה הכיפה. התכנון המקורי היה להמשיך לשאר המסלול של פסטיבל האור אולם היינו כבר עייפים מדי ולאחר ארוחת ערב כבר לא יצאנו שוב מהדירה.

שקיעה מגג הבונדסטאג

יום רביעי
ביום רביעי לקחנו סיור של חברת INSIDETOUR, בעברית לדרזדן. דרזדן עיר מרתקת והתחלתי לקרוא את ספרו של פרדריק טיילור עליה. טיילור גם כתב את הספר חומת ברלין שקראתי לקרראת תוך וכדי ולאחר הנסיעה הקודמת ובעיני ספריו מעולים ומספקים אינפורמציה מרובה.

כידוע דרזדן הופצצה קשות לקראת סוף המלחמה, אולם בידי גבלס, ואחר כך סטלין נהפכה למיתוס שקרי לרשעות המערב. נתקן את העובדות בקצרה: דרזדן הייתה יעד לגטימי להפצצות, ההפצצות לא היו קשות מהרגיל, ההפצצות לא כוונו דווקא לאוכלוסיה אזרחית, גבלס הפריז במכוון במספר ההרוגים על מנת לגרום לגרמנים להילחם עד שהאחרון ימות, וסטלין המשיך בכך על מנת להשחיר את האמריקאים. עובדה פחות ידועה היא שההפצצות סייעו באופן ישיר למעט היהודים שעוד נותרו בדרזן להינצל. הללקו רעו את הטלאי מעל בגדיהם, ניצלו את המהומה ונרשמו כפליטים שהגיעו מהשטחים שהרוסים שיחררו בפולין.
על החורבן של המבנים אפשר בהחלט להצטער, אבל הנה הם כבר שוקמו, ועל כך שההפצצות תרמו גם להצלה של יהודים אפשר רק לברך.

מרכז דרזדן - מפות גוגל

הסיור כולל נסיעה של כ-2.5 באוטובוס בכל כיוון, נסיעה ארוכה למדי שכן לאוטובוסים מגבלות מהירות והם אינם יכולים לנסוע מהר יותר ממאה קמ"ש.  הדרך הלוך לוותה בהסברים שונים שאותי עניינו מאוד, לא רק על דרזדן אלא על נושאים רבים וביניהם הפיאסקו של נמל התעופה ברנדנבורג (כל נסיעה אני שומע עליו ובכל נסיעה הפיאסקו רק גדל. בשנת 2014 עוד חשבו שהוא עומד להיפתח למשל), פרוייקט הייעור של מדינת ברנדנבורג, ותקציר עלילות סקסוניה עם דגש על השליט אוגוסט השני, החזק, ועל הרפתקאותיו השונות שהפכו את דרזדן לעיר יפה, מרובת אומנות ועסקי פורצלן.


לקראת ההגעה למרכז העיר הסב המדריך את תשומת לבנו למיקום בית הכנסת של דרזדן. בית הכנסת של דרזדן נוסד מאוחר יחסית והושמד כליל בליל הבדולח. במקום נבנה בית כנסת קטן חדש (הקהילה בדרזדן קטנה ולא פעילה) ומרכז קהילתי ובין שני אלו, במקום בו עמד בית הכנסת עצמו, הושאר במכוון חלל ריק.

הסיור המודרך בדרזדן עצמה הוא אורך כשעה וחצי ועובר דרך כל האתרים המרכזיים ולאחריו זמן חופשי של כ-3 שעות בו אפשר לבקר באתרים עצמם, לרוב רק באחד, אלא אם אתם ממש מהירים. בעיר מספר אתרים: הגמלדהגלארי הישנה עם היצירה המוכרת ביותר, המדונה הסיסטינית של רפאל. היצירה פחות מוכרת, הפרט עם שני המלאכים מתחתיתה מוכר מאוד, יש גם את הגלריה החדשה, כמובן את "כנסיית גבירתנו" הגדולה ששוחזרה מן היסוד, מוזיאון פורצלן, מוזיאון למתימטיקה, מוזיאון תחבורה ועוד שפע גלריות וכמובן שווקים וחנויות. אם יותר מאתר אחד מעניין אתכם, קחו בחשבון שסיור מאורגן אינו מומלץ עבורכם, אלא עדיף להגיע לדרזן ברכבת מהירה ומוקדמת מברלין וכך היות הרבה יותר שעות בעיר.

מרכז דרזדן

קיר הנסיכים הסקסוניים - דרזדן

ארמון המגורים Residenzschloss
אנחנו בחרנו להיכנס למגורים המלכותיים של אוגוסט ושאר השליטים לבית וטין, ולראות את אוצרותיהם. המגלומניה לא התחילה בהיטלר וראינו את זה גם בביקור הקודם שעשיתי בפוטסדם ובארמונות שם. בבניין חדרים ותערוכת רבים והחשוב שבהם הוא "הכספת הירוקה" - (Grünes Gewölbe) מוזיאון אוצרות אומנות מהגדולים והיקרים באירופה. המוצגים אכן מרהיבים, מדהימים אפילו, אבל התהיה עוברת בראש, בשביל מה צריך את כל זה. בבניין תערוכות נוספות - אוספי מטבעות חשובים (באוסף 300,000 מטבעות ורק 300 מהם מוצגים לקהל), תצוגות נשק ושריון, תמונות ועוד.

אוצרות בארמון המגורים

אוצרות בארמון המגורים

אוצרות בארמון המגורים

 בארמון המגורים

פרט לביקור בתערוכות, כרטיס הכניסה מאפשר גם עלייה למגדל התצפית בארמון. קחו בחשבון טיפוס של 212 מדרגות אבל הנוף מלמעלה מצדיק את הטיפוס. למעשה רחבת התצפית הפתוחה לקהל היא התחתונה במגדל ויש עוד מרפסת מעליה אולם הכניסה לשם אינה אפשרית לציבור.

לא יכולנו שלא לשים לב למפלס המים הנמוך באלבה. ראו בתמונה מה רוחב הגשר ומה רוחב הנהר, גרמניה חווה בצורת וגם אנחנו היינו באמצע אוקובר ולא רק שלא ירד גשם, אלא שהטמפרטורות בשעות היום הגיעו ל-24 מעלות ואת כל הבגדים החמים שהבאנו כמעט ולא השתמשנו. שינויי האקלים מורגשים היטב גם ביבשת אירופה.

הנוף ממגדל ארמון המגורים בדרזדן

בשעה 16:30 הגיע הזמן לעלות על האוטובוס בחזרה לנסיעה של שעתיים וחצי לברלין, בנסיעה ניסיתי ללא הצלחה לצפות בירח החדש של חודש מרחשוון אל בכל זאת נהננו משקיעה יפה.

לאחר ארוחת הערב חזרנו לחלקו השני של פסטיבל האורות מבבלפלץ לשער ברנדנבורג (הפעם ברגל) ומשם לפוטסדמארפלאץ. גם ככה לא ראינו הכל, אבל כבר הספיק לנו וחזרנו לדירה.

 

בניגוד בולט לכל האור, עומדת אנדרטת השואה כמונומנט חשוך.

אנדרטת השואה בחושך

פסטיבל האורות בברלין 

 הפסל בשדרות אונטר דן לינדן לא קשור לפסטיבל האורות אבל התוארה יוצרת צל נאה שלו

פסטיבל האורות בברלין 

יום חמישי

ואנזי
הוילה בואנזי היא המקום בו התקיימה ההחלטה על הפתרון הסופי. ההחלטה עצמה כנראה התקבלה עוד קודם, אולם באתה ישיבה בינואר 1942 היא אושרה וגם דנו בביצוע שלה. במקום כיום, תערוכה נוספת המפרטת את עליית היטלר לשלטון, האנטישמיות נגד היהודים, חוקי נירנברג וכמובן תוצאות השואה. התערוכות דומות אחת לשני אבל בצורה שקשה לי להגדיר שונות מעט, וכך גם התערוכה כאן, גם באנדרטת השואה וגם בטופוגראפי אוף טרור, נושאות כולן אופי שונה מעט, ומוסיפות מידע אחת על השנייה. התערוכה גדושה ויש צורך לקרוא לא מעט, אולם ניתן להיעזר במדריך קולי, גם בעברית. לצערנו, חדר 9, חדר הועידה עצמה, היה סגור לרגל עבודות שיחזור.



רציף 17
שתי תחנות מואנזי ואנחנו בגרונוולד וברציף 17, ממנו גורשו יהודי העיר. אפשר לראות תקופות שונות בגירוש, המתבטא ביעד הגירוש ובמספר היהודים. לטרזין גורשו לרוב אזרחים גרמניים, והדבר נעשה במשלוחים קטנים של 50 או מאה איש (קרון רכבת אחד), ואילו למקומות כמו ריגה גורשו במשלוח אחד כאלף יהודים, כנראה יהודים שלא היו אזרחי גרמניה. הסוף בכל אופן היה זהה וכמו בפעמים קודמות, ההליכה והמספרים מתקדמים באופן כרונולוגי עד התהיה כמו היה חשוב לנאצים לגרש עוד יהודים בודדים בתחילת שנת 1945, כשהכול כבר קורס סביב לברלין.

רציף 17 גרונוואלד

 בתאריך 24/9/1942 גורשו סבא וסבתא רבא - עמליה וגוטליב ביר לטרזינשטט.

רציף 17 גרונוואלד

במכתבים תמיד סיפרו סבא וסבתא רבא על הטיולים שהם עשו ביער גרונוולד, ולכן יצאנו מצדה השני של תחנת הרכבת אל היער. היער ענק, עם שבילי הליכה ורכיבה רבים, ולא ממש הלכנו בתוכו, אלא רק נכנסנו קצת עליו והתיישבנו. בנקודה זו אמרתי ליאיר שמבחינתי הטיול הסתיים, ביקרנו בכול המקומות החשובים, ושבכמה שעות שנותרו שיבחר מה הוא רוצה לעשות.

מאחר ונהננו מאד בסיור התת קרקעי החלטנו ללכת לסיור נוסף באותו מקום (גזונדברונן).

דגם העיר גרמניה
תוכניות הבינוי השאפתניות של היטלר ושפאר כללו עיצוב מחודש של ברלין, לעיר הניצחון לה היטלר קרא "גרמניה". התוכניות לא היו תיאורטיות והכנות לביצוען החלו, בעיקר בהריסת האוזרים בברלין בהם היו אמורים לקום הבניינים החדשים, או בניינים אחרים שהפריעו לשדרה הפתוחה והרחבה שתוכננה. לא ידוע שאכן נבנה דגם כזה אבל הוא הוצג בסרט הנפילה וגם בסרטים אחרים וכאת הוא הושם במוזיאון שנמצא, איך לא, באחד מחללי הרכבת התחתית. התערוכה פתוחה רק בימי חמישי עד ראשון והיא מומלצת מאוד לביקור.

דגם "גרמניה" בתחנת גזונדברונן ©Berliner Unterwelten e.V Philipp Dase

בתערוכה זו הבנתי גם מדוע סבא וסבתא רבא אולצו לעבור דירות fל כך הרבה פעמים. האיזור בו הם גרו הוכרז אזור חופשי מיהודים עוד הרבה לפני המלחמה, וגם לאחר מכן, בכל פעם שלצורך הבנייה הרסו בתים שהיו בהם גרמנים, גירשו יהודים והבתים שלהם הועברו לגרמנים שפונו. לאן פינו את היהודים? זה כבר לא עניין את שפאר, והם פונו לדירות קטנות יותר או גורשו מגרמניה לחלוטין.

בין המפות מצאתי את המפה הבאה, האזור התחום בשחור הוא איזור יודנריין, נטול יהודים ובמרכזו הבית בפאזננשטראסה 32 שם גרו סבא וסבתא רבא, ושם הצבנו את אבני הזיכרון.

מפת ברלין המראה את האיזור החופשי מיהודים

סיור תת קרקעי
הסיור עצמו גם בתחנת גזונדברונן בחלל שנבנה בו מקלט מהפצצות אווריות וכיום משמש לסיורים. הסיור עצמו מעניין ומראה מוצגים רבים מהתקופה, כולל מוצגים שהוצאו מבונקרים ומחללים אחרים בברלין.

בונקר : התמונה באדיבות Holger Happel ©Berliner Unterwelten e.V  

לאחר הסיור, ביום שכולו שואה ומלחמת העולם השנייה, חזרנו לדירה לארוחת ערב אחרונה ונסיעה לשדה התעופה בדרך הביתה, בסיומו של סיור מעניין, מרגש וחשוב.


מאמרים נוספים בסדרת ברלין:

1. ברלין איידלהייטפלאץ - הביקור הראשון בברלין
2. כאן גרו הבירים - הביקור בו הצבנו אבני זיכרון לסבא וסבתא רבא.
3. והעיר ברלין נבוכה - על הדומה בין ברלין של 1933 לשושן בימי אחשוורוש
4. מאמין בברלין - על אמונות של סבא רבא גוטליב גם בזמן השואה.

ירח ישן אחרי השקיעה

מבט מהיר על נתוני הירח והשמש בתאריך 7/11/2018 הראה סתירה לכאורה. אלו הנתונים:

זמן שקיעת השמש: 16:45

זמן שקיעת הירח: 16:58

זמן המולד האסטרונומי: 18:02

כלומר הירח שוקע לאחר השמש, אבל לפני המולד החדש שלו ולכאורה יש בכך סתירה, שכן אם הירח שוקע אחרי השמש, זה סימן שהוא כבר עבר את השמש ולכן זה אפשרי רק אחר מולד הירח!

זו השאלה שנשאלתי הבוקר על ידי אלידע כוכב, צופה ערני בירח החדש ותודתי לו על השאלה. העובדות והזמנים נכונים, מה ששגוי הוא ההגדרה למולד הירח שאינו תלוי בשאלה האם הירח שקע לפני או אחרי השמש, אלא האם הירח עבר נקודה מסוימת על מישור המילקה. נזכיר שמישור המילקה הוא המישור בו כדור הארץ מקיף את השמש. גם הירח וכוכבי הלכת נמצאים סמוך למישור המילקה אבל לא תמיד עליו בדיוק. לירח נטייה של כ-6 מעלות מהמילקה ולכן במהלך חודש ירחי, הירח מתקרב ומתרחק מהמילקה, ולפעמים, כאשר הוא סמוך עליו בתחילת או אמצע חודש, מתרחש ליקוי.

במצב שהיה ב-7/11/2018, הירח היה צפונית מהמילקה והאיור הבא ידגים היטב את המצב:

השמש שקעה והירח עדיין בשמים כלומר ישקע לאחר השמש, השמש תמיד נמצאת על מישור המילקה (כך ההגדרה), והוא מסומן בקו הצהוב. הירח נמצא קרוב למילקה אבל מעליו (צפונית למילקה). הקו השחור הוא קו-אורך 0 על המילקה (Longitude). מולד הירח מתרחש כאשר הירח עובר קו זה (שכמובן ניצב למילקה). מהאיור נראה בבירור שהירח עדיין לא שם, והיה צריך עוד שעה ורבע להגיע למקום זה, אז כמובן הירח והשמש כבר שקעו בישראל, אבל עדיין לא באירופה.

לו היה צופה עם טלסקופ חזק מאד מביט בירח לאחר השקיעה (או בשימוש בצילום תת אדום), הוא היה רואה חרמש דק שבדקים אבל כזה הפונה דרומה, בניגוד לרוב החרמשים של ירח חדש, וזה היה הירח הישן האחרון של חודש מרחשוון תשע"ט!

הירח בשקיעת השמש 7/11/2018

ספקולציה לסיום: מולד הלוח העברי בפעול (לפי חשבון ממוצע) היה ביום חמישי ולא ברביעי , אבל בהנחה שהמולד המחושב היה לפני שקיעת השמש, ברביעי, מצב שיכול לתיארוטית להתרחש, ומישהו היה רואה את הירח בעין (בלתי אפשרי, אבל אנחנו עוסקים בתיאוריה) האם היה אפשר לקדש את החודש על ירח ישן???

מדריד - Hala מדריד - טיול, המלצות, חוויות

יעד הטיול מדריד. סיבות הבחירה ביעד: מקום  שעוד לא היינו, אצטדיון שחייבים לבקר בו, ואפילו כרטיסים במחירים סבירים לשיא הקיץ. המשתתפים הפעם בהרכב מצומצם אבא ושני ילדים בגילאי 13 ו-15, טיול בנים!

אצטדיון סנטיאגו ברנבאו

הטיסה: טסנו בחברת AIR EUROPA, חברה ספרדית שמפעילה קו יומי למדריד. המראה בשעה 16:00 (נחיתה ב 20:10), המראה ממדריד ב 08:45 בבוקר ונחיתה ב 14:20 בישראל. החברה מפעילה מטוסי דרימליינר 787 חדישים ונוחים עם מערכת בידור (תביאו אוזניות), וכל הטיסות יצאו בול בזמן. 

הדירה: כהרגלנו, לא לוקחים מלון אלא דירה עם מטבח לבשל ולחמם את הארוחות מהבית (ארוחות בשריות קפואות, לא מנות חמות) וחיפשנו מקום ליד בית הכנסת בסביבות תחנת IGLESIA. מצאנו דירה עם שני חדרי שינה סלון ופינת אוכל והיא הייתה מוצלחת מאד. קרובה יותר לתחנת BILBAO אבל מרחק של עשר דקות מבית הכנסת וליד כמה תחנות מטרו. חשוב להקפיד שבדירה יהיה מזגן ורצוי גם מעלית.

מזג האוויר: במדריד חם. באוגוסט, חם מאוד. יותר מאשר בארץ. אבל בערב כבר מתקרר ואין לחות, אפילו יבש למדי. הצטיידו בקרם הגנה מהשמש וקרם לחות.

תחבורה: קנינו כרטיסי TRAVELCARD לימים שאנחנו צריכים. ייתכן ויותר זול לקנות כרטיסיה לעשר נסיעות ולעוד עשר במידת הצורך (ולא לשכוח תוספת קטנה לנסיעות לשדה התעופה), לא טרחנו לעשות את החשבון והעדפנו נוחות ופשטות. הגעה מהשדה ולשדה במטרו. קל ונוח. אמנם מהטרמינל (1) יש ללכת כעשר דקות עד לתחתית אבל המזוודות על עגלה וזה לא נורא בכלל. ברוב התחנות, יש מדרגות נעות כך שלא סוחבים הרבה.

אטרקציות: בשפע רב, רובן שייכות לאותה חברה ואת הכרטיסים קניתי בארץ. בקניה ליום מסוים מקבלים אוטומטית הנחה דרך האתר, וגם אפשר למצוא קופונים ובכל מקרה אחרי שתקנו באתר אחד, ישלחו אליכם קופונים לאתרים האחרים (30-40% מהמחיר המלא).

אז הנה הפירוט איפה היינו ומה עשינו.

יום חמישי:

קמתי בבוקר מוקדם לקניות בסופר שפתוח 24/7 ויש בו את כל מה שצריך, ולאחר מכן הלכנו לבית הכנסת (מומלץ להגיע ביום חול עם דרכונים לצורך רישום) לתפילת שחרית.

האטרקציה שנבחרה ליום הראשון הייתה גן החיות של מדריד. הגעה פשוטה בתחתית והליכה של כמה מאות מטרים. גן החיות לא גדול אך עם הרבה חיות ויש מה לראות. לא לפספס: דובי הפנדה, מופע הדולפינים והאקווריום המרהיב. משך הבילוי המומלץ כ 5-6 שעות והגן פתוח בקיץ עד שעות מאוחרות.

דב פנדה

וסרטון קצר על הפנדה:

האקווריום מרהיב ביופיו עם דגים מכל העולם, ויצורי מים אחרים, סרטנים מדוזות ושאר רכיכות.

כוכב ים

טיגריסים

יש חוסר התאמה בין הרגליים לראשים של הג'ירפות בזווית שיוצרת אשליה מעניינת.

ג'ירפות

מופע הדולפינים אורך עשרים דקות ואין להחמיץ אותו (אחרנו בכמה דקות אבל נראה שאת רוב הדברים הספקנו לראות). לאחר המופע (ותמורת תשלום נוסף) אפשר להצטלם עם הדולפינים. עמדות צילום יש עם עוד בעלי חיים אחרים וההכנסה כמובן מאפשרת תפעול טוב יותר של גן החיות.

מופע דולפינים

יום שישי:

פתחנו את היום בסיור היכרות בעיר. את הסיור עשינו עם שי , מדריך סיורים בשיטת PAY AS YOU WISH. 

סיורים בעברית במדריד: יש לא מעט חברות ובודדים, כולם מציעים פחות או יותר את אותם סיורים במדריד עצמה וביעדים הסמוכים - טולדו וסגוביה. נוח לעשות סיור עם מדריך אולם אפשר בקלות לעשות גם סיורים עצמאיים. 

הסיור מתחיל מכיכר ספרד ומפסלו של סרוואנטס דון קישוט וסאנצ'ו פנצ'ה ועובר דרך מקדש DEBOD, גני הארמון, ארמון המלך והקתדרלה, כיכר מאיור וכיכר סול. לא נכנסים לאתרים, אבל מי שרוצה יכול אחר כך להיכנס לכל המקומות. הסיור היה מעניין והילדים נהנו מאד וחווינו חלקים ממדריד.

מקדש DEBOD. מה עושה מקדש מצרי במדריד? כאשר הקימו את סכר אסואן הגדול, והציפו את עמק המלכים, היה צורך להעתיק כמה מקדשים ממקומם. זה היה פרוייקט בינלאומי וממשלת מצרים העניקה מקדש שלם מתנה למדינת ספרד (מקדש נוסף נמצא במטרופוליטן בניו יורק). המקדש הועבר בדייקנות, אבן אחר אבן, אבל הוא סגור לביקור, והמקום תחת אבטחה.

מקדש DEBOD

וזה ארמון המלך בניין ענק שמשמש רק לטקסים רשמיים. המלך גר במעון צנוע הרבה יותר.

ארמון המלך  במדריד

הגנים מאחורי הארמון

הגנים מאחורי ארמון המלך  במדריד

וסתם בניין יפה

בניין במדריד

באמצע הסיור מודיע שי - ועכשיו הפסקת שירותים (מצוין) וגלידה. אנחנו שומרי כשרות ואז שי מוסיף את מילת הקסם - כשרה. מאיפה יש גלידה כשרה אני שואל? והוא עונה, מה הבעיה האגן דאז. וואלה. חנות של האגן דאז, הגלידות גם בתפזורת כולן כשרות (אפשר בכוס פלסטיק), ומי שממש רוצה להיות בטוח אפשר לקנות מיכל עם כיתוב OU ברור. גם בסופרים יש גלידה כזו וגם בן אנד ג'ריז כך שאפשר להתפנק בטיול, ואכן חיסלנו ארבעה מיכלי גלידה במהלכו. טיפ נהדר של שי שלא בטוח שבכלל הייתי חושב לחפש בעצמי!

לאחר הסיור מיהרנו לדירה והלכנו לחנויות כשרות לנסות להשיג כמה מצרכים. בעיקר חיפשנו ממרחים שלא הבאנו מהארץ אבל לצערנו לא מצאנו אז קנינו מיץ ענבים לקידוש וחלות במאפייה.

ממשיכים ליעד הבא - הסנטיאגו ברנבאו - האצטדיון של ריאל מדריד הקרוי על שם המנהל האגדי של המועדון.

כדורגל בספרד: כדורגל בספרד זה עניין גדול ואין אפשרות לבקר במדריד או בברצלונה בלי ללכת לאצטדיונים שם.

כאשר הזמנתי את כרטיסי הטיסה עברה במוחי מחשבה, מי יודע, אולי יהיה משחק באותו זמן של ריאל או אתלטיקו? ובאמת לאחר הגרלת המשחקים התברר שיש משחק של ריאל נגד חטאפה.

נסיון ראשון להשגת כרטיסים נכשל. דרך סוכניות שונות המחירים פשוט בשמים וכבר הסכמתי לשלם מחיר מופקע ועליו עוד הוסיפו עמלות ויצא עלות של 500 שח לכרטיס ביציעים גבוהים. עד כאן. נוותר.

כשבאתי לרכוש כרטיסים לביקור באצטדיון ראיתי שמחירי הכרטיסים למשחק הם 40 אירו.

מתברר שרק כמה ימים לפני המשחק מוכרים כרטיסים לקהל הרחב (לא מנויים, ולא תושבי מדריד) באתר הרשמי של ריאל במחירים הגונים והוגנים, ובעמלה זניחה. וכך יומיים לפני הטיסה הזמנתי 3 כרטיסים למשחק ביציע 419. קומות 3 ו-4 מומלצות ולא מאוד יקרות ורואים מצוין. הכרטיסים לא היו צמודים אבל קרובים והנחנו שלא תהיה בעיה במשחק לשבת אחד ליד השני. הילדים וגם אני התרגשנו מאד מכך שיש לנו כרטיסים למשחק של ריאל, אמנם לא נגד קבוצת צמרת אולם בכל זאת חוויה. טוב עוד נגיע לזה.

סנטיאגו ברנבאו - בית המקדש של הכדורגל ומשכנה של הקבוצה הטובה בעולם. הסיור נפתח מקומה 6 בתצפית על כל המגרש ומשם יורדים למוזיאון והיכל התהילה. מיד מבינים שריאל זה לא רונאלדו וגם לא ראול ואפילו לא אלפרדו די סטפנו האגדי. ריאל זה הרבה יותר מכך, באמת מועדון מפואר.

הברנבאו מלמעלה

 רונאלדו עוד נמצא בתצוגה, אבל כבר לא על המגרש

מוזיאון ריאל מדריד

מול ארון הזכוכית עם 13 גביעי אירופה, מתחילים להבין עד כמה הוא מפואר. הגביע של העונה הנוכחית מוגבה מעט מעל כולם.

גביע אירופה לאלופות - ריאל מדריד

לביקור לקחנו מדריכים קוליים. תשמחו לדעת שיש גם בעברית. אני לא בטוח שצריך אותם יש המון מידע ובסוף כבר אין כוח להקשיב מה כל גביע, אבל אפשר לקחת אחד או שניים למשפחה וזה גם מעסיק את הילדים ואם הם קטנים ולא קוראים אנגלית אז בכלל טוב. עלות מדריך קולי 5 אירו.

הסיור נמשך ונמשך והיינו שם המון זמן ועוד יכולנו להישאר. בכל מקום על מסכים מקרינים רגעים מהמשחקים הגדולים. הרבה מתוכם מהשנים האחרונות אנחנו זוכרים וגם לראות שערים משנות הששים והלאה זה כיף. כמובן שמקרינים את שני השערים בגמר האחרון, אוי קריוס המסכן.
הצטלמנו ליד הארונית של טוני קרוס, חבל שבאיירן מכרו אותו. כן כן, אנחנו אוהדי באיירן ורגילים לחטוף מריאל מדריד בשלב הרבע או החצי, אבל אין מה לעשות, לאחר ביקור בברנבאו, אנחנו גם קצת אוהדי ריאל (ויסלחו לי כולם).

טוני קרוס - ריאל מדריד

הגביע הייחודי ביותר בעולם. המועדון של המאה. לא יהיה עוד אחד כזה לפחות ב-82 השנים הבאות ולפי איך ש-18 השנים הראשונות במאה הזו ניראות, גם הוא יהיה של ריאל, אבל בבקשה אל תתתפסו אותי בתחזית הזו עוד 80 שנה.

המועדון הטוב ביותר במאה העשרים - ריאל מדריד

יש הרבה מה לעשות ולראות ולהצטלם ולחוות ובסוף גם מגיעים דרך מנהרת השחקנים אל הדשא ושם היו אנשים שאשכרה נישקו אותו. בכל זאת יש גבול. אני רק ניסיתי לגעת בו, אבל ננזפתי על ידי השומרים. בקיצור הדשא הוא ממש קדוש באצטדיון. משם ממשיכים לחדרי ההלבשה ולחדר העיתונות ולאוטובוס וירטואלי וכמובן איך אפשר שלא, לחנות, שם שילמנו וקיבלנו את התמונה עם גביע הצ'מפיונס (18 אירו לתמונה).

לסיכום - למרות שרשום שהסיור הוא כשעה וחצי, אוהדי כדורגל יצטרכו לפחות שלוש שעות ואוהדים של ריאל גם 4 שעות ויותר.

לדירה חזרנו רק בשבע בערב ומהר מהר בישולים  לשבת, סידור של פלטה, פטנטים לאור במקרר, וכל ההכנות לסעודת שבת נפלאה עם אוכל משובח.

שבת

שינה עד שעה מאוחרת והגעה לבית הכנסת ברבע שעה איחור. לא מספיק. פסוקי דזימרה ארוכים כאורך גלות ספרד ומומלץ להגיע 50 דקות לאחר ההתחלה (אם אתם אשכנזים). אחר כך היה משעשע מאוד, העליות לתורה נקבעות בהגרלה שעוררה את כל המתפללים והאורחים הרבים. תפילת מוסף קצרה מאוד וללא חזרת השץ. פטנט נחמד שכדאי לאמץ גם בארץ.

לאחר התפילה קידוש וארוחת צהריים ושינה בשבת תענוג ולקראת 16:00 יצאנו לסיור בעיר. עברנו דרך המוזיאון הארכיאולוגי (חינם בשבת ונכנסנו לביקור קצרצר כי הילדים לא רצו יותר) ומנוחה בפארק רטירו היפה. לאחר החזרה לדירה סעודה שלישית דשנה וטורניר קטאן סוחף עד מוצאי שבת.

ראשון

עוד בישראל עשינו תיאום ציפיות לגבי הטיול. בכל זאת הרכב משפחתי שונה מהרגיל ותחומי עניין שונים (חוץ מהכדורגל שנמצא בקונצנזוס). הילדים היקצו לי שעתיים למוזיאונים בכל הטיול. כמה אכזרי מצידם. ניסיתי להגיש עתירות לישות העליונה (אשתי), וכולן נדחו על הסף ואפילו לא הובאו לדיון בנימוק הבא: "אם אתה רוצה לראות מוזיאונים כל היום, אז תיסע לבד, ואל תשגע את הילדים!!". קיבלתי בהכנעה את גזר הדין וניצלנו את השעתיים האלו היטב במוזיאון פראדו המרהיב. לא אומר שהילדים מאד מאד נהנו, אבל הם לא סבלו ונהנו במידה הראויה. בדרך למוזיאון פגשנו קרנבל ססגוני ברחוב, עשרות רקדנים ולהקות. יפה מאוד אבל רעשני בצורה שאחרי כמה דקות פשוט לא נעים לאוזניים.

לאחר הפראדו ביקור בגנים הבוטניים, פנינת טבע בלב העיר אבל רעש הקרנבל הפריע. לגנים הולכים כדי לברוח מהמולת העיר ולכן לאחר מעט זמן עזבנו והלכנו ברגל לפרק רטירו להמשך הסיור שם ולמנוחה. לאחר הפארק חזרנו לדירה ונסינו ללכת לחנות C&A. אחת התגלתה כסגורה ולשנייה הגוגל מאפס לקח אותנו בנתיב דרך תחנות סגורות לשיפוצים ואחרי כל תלאות הדרכים העקיפות בשביל להתגבר על השטויות שלו גילינו שבכלל אין חנות בכתובת הזו. דרעקס אפליקציה.

קרנבל במדריד

קרנבל במדריד

וגם שני סרטונים שידגימו את הססגוניות של הריקודים והמחולות:

ארמון הזכוכית בפארק רטירו

גן הוורדים בפארק רטירו

הגיע הרגע הגדול - הולכים למשחק של ריאל. אני מעט לחוץ ויוצאים מהבית הרבה לפני הזמן. יצאנו בשמונה וחצי והמשחק רק בעשר ורבע. השערים עוד נעולים וצריך לחכות כמה דקות בחוץ. לקומות 1 2 3 4 הכניסה היא דרך שערים מסביב לאצטדיון ואין תורים בכלל. לקומות 5 6 הכניסה היא דרך ארבעה מגדלים בצדדים ויש יותר תור, אבל ברגע שפותחים תוך שניות היינו במקומות שלנו וחיכינו שהשחקנים יעלו.

אפקט רונאלדו

הצטערנו מעט שרונאלדו כבר לא בריאל. אפקט רונאלדו בולט. שיגעון בטורינו ובמדריד מעט דלדול. היו מקומות ריקים רבים ודיווחו שזה היה משחק פתיחת העונה עם הכי פחות צופים בשנים האחרונות. כנראה אנשים שבאו רק בשביל רונאלדו יסעו לאיטליה. אבל נראה שהעזיבה עושה לריאל רק טוב. בייל כובש, אסנסיו משחק מההתחלה (ומשחק נהדר) ובכלל ריאל היא ריאל. 

Hala Madrid - ההמנון של ריאל, נדבק לי למוח. שרים אותו בקול מלא כשהשחקנים עולים למגרש ואחרי כל שער. מנגינה נהדרת, ושרתי אותה כל הטיול, כולל למשל בתורים לפארק האטרקציות ביום למחרת וגם הפכתי אותה  לצלצול של הטלפון שלי. הפעילו רמקולים וצפו בסרטון במלואו.

וקטע קצר מהעלייה למגרש כמובן על רקע ההמנון:

משחק פתיחה ומשחקים רגוע, ובכל זאת יש אקשן, משקוף, קורה, הכשלות, דרישה לפנדל, וכמובן שני שערים שאחרים האצטדיון מתפוצץ וגם בחילופים כאשר למשל מודריץ' האהוב כל כך עולה לשחק. האדרנלין בשמים ואנחנו לא רוצים שייגמר. לראות את מרסלו נותן את הנשמה ושאר הכוכבים. חוויה מ ט ו ר פ ת !!! ללא ספק שיא הטיול!

שני

קמנו מאוחר. מאד. בכל זאת המשחק רק נגמר אחרי חצות והעברנו את הבוקר באיזי. האטרקציה להיום היא פארק האטרצקיות של מדריד, אחד משני פארקי השעשועים וזה שקרוב יותר לעיר ולכן  קל להגיע במטרו לתחת BATAN ולהיכנס משם. גם פארק זה נפתח רק ב-12:00 ופתוח עד מאוחר והגענו בול לפתיחה והלכנו לרכבת ההרים הראשונה שראינו כשעוד לא היו תורים.

אחריה הלכנו לרכבת ABSIMO הנוראית עם מהירות גבוהה והרבה התהפכויות. גם שם לא היה תור ארוך, אבל למרבה הצער היתה תקלה ברכבת. לא ידענו אם ללכת או להישאר. הרוב נשארו אז חיכינו. באו טכנאים עם פטיש גדול, בום בום בום, סיבוב ניסיון והרכבת עובדת, התור ממשיך! סיבוב או שניים לפנינו, ושוב תקלה. הטכנאי כבר קרוב ואנחנו מחכים. פטיש יותר גדול, בום בום בום והרכבת ממשיכה. קצת חששנו לעלות אבל לאחר מכן הרכבת עבדה מצוין.

פארק האטרצקיות במדריד

יש עוד מתקנים רבים: טורנדו טרנטולה ושאר שמות מפחידים והתורים היו סבירים ולפעמים אפילו קצרים (פחות מעשר דקות למתקן), לקראת הערב דווקא מתארכים, ייתכן שהרבה באים בשעות קרירות יותר. יצאנו משם לקראת שמונה בערב מותשים לחלוטין.

שלישי

יום סיור בטולדו. בחרנו סיור מודרך עם חברת HOLA-שלום. כפי שאמרתי אין שום בעיה להגיע בתחבורה ציבורית אוטובוס או רכבת אקספרס ולסייר לבד, זה מתאים למי שמעוניין בביקור במוזיאון אל גרקו למשל שלא נכנס לסיור המודרך (למרות שאפשר לא ללכת לאומגה, לקצר את הביקור בבית הכנסת ללכת למוזיאון לביקור ממצה ולפגוש את הקבוצה לאחר הזמן החופשי. לחוץ אבל אפשרי. למי שחשוב עוד אתרים, שידבר עם המדריכים מראש ויראו אם ואיך אפשר לשלב). בהחלט נוח שיש אוטובוס מפואר וישיר, מדריכים צמודים ואם לא רוצים להיכנס לביקור ארוך באתרי טולדו זה בהחלט מספק. ההדרכה הייתה טובה מאד (גלעד ובת אל , שניהם נהדרים ושופעי ידע), הילדים נהנו, הסיור כולל ביקור בסדנת חרבות (התאמנו בדו קרב ושלפנו חרבות ארוכות מנדנן, תוך בדיקה שאין אך אחד לידנו. בכל זאת קצת מפחיד), תצפית פנורמית על העיר, אופציה גלישה באומגת טולדו (כיף ולא מפחיד!), וסיור בעיר עם כניסה לבית הכנסת שמואל הנגיד. בזמן החופשי קנינו מזכרות ואכלנו גלידה וחזרנו עייפים ומרוצים.

פנורמת טולדו

 הנה אני על האומגה תלוי בין שמים וארץ. אמנם יום קודם כבר היינו בפארק שעושעים, אבל המחיר הסביר (10 אירו), וההזדמנות לעוד חוויה מיוחדת מהאתר הכריעו בעד והצטרפנו לקבוצה שנשארה לעשות את האומגה.

האומגה בטולדו

כיכר העירייה והקתדרלה בטולדו

טולדו

בית הכנסת בטולדו

לאחר הסיור הלכנו ברחוב GRAN VIA, התרשמנו מהחנויות וקנינו קצת חולצות בפרימארק. סניף ענק, כנראה הגדול באירופה. אני לא מת על הרשת הזו, לדעתי רוב המוצרים בה לא איכותיים, מה שלא מפתיע בהתחשב במחירם הנמוך אבל בשביל כמה חולצות פשוטות, זה מספיק.
יש עוד המון חנויות באזור, וגם נוכלים, אחד שנדבק אלינו וביקש עזרה בעברית, היה חשוד כבר בהתחלה כנוכל ולכן השגחתי על הארנק והנייד היטב היטב ואכן אותו אחד הגיע לבקשת כסף תוך דקה ושם פשוט נפנפנו אותו, ניתקנו מגע והמשכנו. בדרך לדירה עוד ראינו את מוזיאון ההיסטוריה של מדריד אולם הגענו בשעת הסגירה ולכן רק נכנסו ויצאנו בלי לראות כלום.

חנות פריימארק במדריד

חנות פריימארק במדריד

ניסיתי בשארית כוחותי שלא היו לי להגיע בזמן לצפות בשקיעה ממקדש DEBOD. איחרתי בדקה.

שקיעה במדריד

אך לפחות יצא לראות את מקדש דיבוד מואר בערב

מקדש דיבוד מואר בערב 

שקיעה במדריד

מקדש דיבוד מואר בערב 

רביעי

בבוקר מנצלים את הזמן ומתחילים לארוז. היום הולכים לפארק מים. יש שני פארקים מחוץ למדריד וההגעה באוטובוס. שוב גוגל מאפס עשה בעיות ולמרות שידעתי שיש אוטובוס ישיר ממדריד, 627, גוגל מפס לא מציג אותו ומראה מסלולים הזויים של שעתיים ומעלה עם החלפות. הכנתי את הילדים שאם משום מה באמת אין קו ישיר, נעשה משהו אחר אבל הדאגה מיותרת, האוטובוס קיים, מגיע תוך 40 דקות וכך הגענו חצי שעה לפני הפתיחה ועמדנו בתור להיכנס. הפרק נחמד מאוד ועזבנו לקראת שש בערב. במדריד אכלנו וסיימנו את האריזות. ניסיתי שוב לצלם את השקיעה באמת בשברירי אחוזי האנרגיה שלי, אבל היה מעונן. נצטרך לחזור שכן בהחלט נשאר טעם של עוד ויש עוד המון מה לראות ולעשות במדריד וסביבתה.

היה טיול מושלם. נהדר, עולם על הציפיות מחזק מאד את הקשר ביני לבין הילדים. סיכום הטיול פשוט מאד, הצטרפו אלי ושירו ביחד בקול רם:

Madrid

Madrid

Madrid

Hala Madrid

y nada mas

y nada mas

Hala Madrid

משימת פארקר - המסלול

מאז ומתמיד חלם האדם להגיע לשמש והאגדה על איקרוס ודדלוס שעשו להם כנפיים ועפו כמעט עד השמש, ידועה בכל העולם. כעת, האדם מגיע לשלב חדש ומצליח להגיע לשמש, קרוב מאי פעם, מרחק נגיעה, הושט היד וגע בה.

משימת פארקר שוגרה לשמש בתאריך 12/8/2018. מטרת המשימה היא לחקור את השמש, ובפרט את שכבות האטמוספירה התחתונה שלה, הכרומוספירה, מתוך רצון להבין את המנגנונים הגורמים לרוח השמש, שטף מהיר של חלקיקים אנרגטיים שמגיע גם לכדור הארץ.

למשימה מאפיינים מיוחדים. היא נקראת על שמו של מדען שעדיין בחיים, יוג'ין פארקר, שחוקר במשך עשרות שנים את רוח השמש, וגם טבע את המונח. מהי בכלל רוח השמש, למה חשוב לחקור אותה, איך לא נשרפים כל כך קרוב לשמש, ולמה זה יקח שבע שנים? על כל השאלות האלו נענה אי"ה בסדרה של מאמרים קצרים וממוקדים ואתם מוזמנים להציע שאלות נוספות. מאמר זה יתרכז בפרט אחד מרתק הנוגע למשימה, המהירות של החללית.

חללית פארקר. תמונה: נאסא

החללית תגיע למרחק זעום של 6 מיליון קילומטרים מהשמש בלבד. המרחק הקרוב ביותר עד עתה שחללית הגיעה אליו היה 42 מיליון קילומטרים, ואולי הפרט הכי מדהים, הוא שמהירות החללית תגיע למספר המטורף והבלתי יאמן של כ-720,000 קילומטר לשעה או מאתיים קילומטרים לשנייה.

כמו רבים, כשראיתי את הנתון הזה הייתי בטוח שהתבלבלו באיזה אפס, זו מהירות פנטסטית ובלתי נתפסת. מתל אביב לחיפה ובחזרה בשנייה אחת. שום אוביקט שנבנה בידי אנשים לא הגיע למהירות כזו, אז מה הסוד. איך מגיעים למהירות כזו?

הפיזיקה פשוטה. כדי להגיע למהירות גבוהה צריך להאיץ חפץ ממנוחה והמהירות תלך ותגדל. כך הואצו החלליות הראשונות לירח ולמאדים. היה צריך טיל מספיק גדול שיכול להביא את החללית למהירות הדרושה. אבל כאשר רוצים להגיע רחוק יותר הכוח הדרוש להאצה למהירות כזו הוא מעל ומעבר לכל הטילים הקיימים כיום. וגם אם זה היה אפשרי, משקל הטיל וכמויות הדלק היו גדולים ויקרים מדי. יש שיטות אחרות להאצה, מנועי יונים למשל, או אפילו האצה באמצעות פיצוצים אטומיים. רעיונות מרתקים שאולי פעם נכתוב גם עליהם, אבל לא רלוונטים למשימה זו.

חללית פארקר. תמונה: נאסא

השיטה השנייה היא לתת לטבע לעשות את שלו. מעבר נכון ליד כוכבי לכת יכול לנצל את כוח הכבידה שלהם להאצה או האטה (תלוי באיזה כיוון עוברים על ידם) של החללית. תחשבו שאתם הולכים בקצב איטי ליד קרוסלת ענק שתופסת אתכם תוך כדי שהיא מסתחררת לה במהירות  ואחרי רבע סיבוב עוזבת אתכם (תוכלו לראות משהו  דומה לתהליך זה בסרטים מצוירים), במהירות הרבה יותר גדולה ממה שהתחלתם. תהליך זה נקרא אפקט המקלעת Slingshot, והוא מבוצע כאשר רוצים להגיע לכוכבי לכת רחוקים יותר ומחוץ למערכת השמש. חלליות וויאג'ר עשו זאת בהצלחה תוך שימוש בכוכב הלכת צדק ואחרים. לשיטה זו יתרונות - צריך פחות דלק וכך אפשר לשגר מטען גדול יותר. לשיטה גם חסרונות: המסע לוקח יותר זמן, וצריך לתזמן אותו בתיאום עם כוכבי הלכת המאיצים. אי אפשר לשגר מתי שרוצים. בכל אופן, אין כיום הרבה ברירות אחרות וכל המשימות הרחוקות (ומשימה לשמש נחשבת רחוקה) משתמשות בטכניקות אלו. לפעמים אפילו כדור הארץ משמש כמאיץ.

אז מי יעשה לנו את העבודה בחללית פארקר? התשובה היא כוכב הלכת נוגה. אבל כמובן שלנוגה אין שום אפשרות להאיץ חללית למהירויות מטורפות כאלו. אפילו לצדק אין. בשביל זה צריך משהו מאסיבי וגדול במיוחד. השמש עצמה היא זו שתעשה את רוב העבודה השחורה. חלון השיגור נקבע עכשיו בשביל שהחללית תגיע לנוגה, כאשר נוגה במרחק הגדול ביותר מהשמש (והקרוב לארץ) באוקטובר הקרוב.

המסלול של פארקר מיוחד במינו במידת האקסצנטריות שלו. כל המסלולים של כוכבי לכת ושל חלליות הם אליפטיים וככל שהאקסצנטריות גדולה יותר, המסלול פחות דומה לעיגול (המרחק בין המוקדים וההפרש באורכי הצירים גדול יותר). כבר המסלול הראשוני של פארקר מכוון להיות אליפטי מאד. כאשר בנקודה הקרובה ביותר לשמש המרחק יהיה כמה עשרות מיליוני קילומטרים, ובנקודה הרחוקה ביותר הוא יעבור את מסלול נוגה. 

לחללית מתוכננות 25 הקפות של השמש כאשר מפעם לפעם היא תעבור ליד כוכב הלכת נוגה בקצה הרחוק של מסלולה. בכל פעם שזה יקרה, החללית תשנה מעט את פרמטרי המסלול שלה (בגלל כח המשיכה של נוגה), כך שנקודת הפריהליון, הנקודה הקרובה ביותר במסלול לשמש, תהיה כל פעם קרובה יותר לשמש. כמובן שגם המעבר על יד השמש ישפיע כל פעם על המסלול ויהפוך אותו לעוד יותר אליפטי ועוד יותר מהיר.

מכאן גם מגיעה המהירות העצומה של החללית. מהירות זו תושג באמצעות כח הכבידה של השמש עצמה. אלו הם חוקי קפלר הידועים. ככל שהגוף קרוב יותר לשמש במסלולו הוא נע מהר יותר (ניסוח חופשי ופחות מדויק של החוק הקפלריאני). גם כדור הארץ משנה את מהירותו במהלך השנה אבל ההבדל קטן, כי מסלולו כמעט עגול. החללית תנוע במהירות עצומה זו רק כאשר היא קרוב לשמש, וליד נוגה המהירות תהיה קטנה בהרבה (את הפרט הזה פחות מציינים בפרסומים. למרות שאין בהם שום דבר שגוי, בהחלט אפשר להבין בטעות כי המהירות הגבוהה היא מהירות קבועה לאורך המסלול).

בתרשים הבא ניתן לראות את כל ההקפות של החללית בשבע השנים הבאות (התאריכים מעודכנים להצעה המקורית ולא לתאריך השיגור בפועל, הבדל של 12 יום), שימו לב שלאחר כל הקפה או שתיים משך ההקפה מתקצר כלומר החללית נהיית מהירה יותר. שימו לב לשינוי בנקודת A - אפהיליון ו-P פריהליון, הנקודות הרחוקות והקרובות ביותר לשמש. בהקפה הראשונה, החללית תגיע עד מרחק של כשלושים מיליון קילומטרים מהשמש. בהקפה האחרונה, היא כבר ממש תגרד את השמש. מה יהיה אחרי ההקפה ה-25? לא ידוע, ייתכן שהחללית תמשיך במסלול וייתכן שבסופו של דבר תתרסק לתוך השמש.

לא לחינם נקרא התמרון, תמרון המקלעת, בדיוק כמו אבן קלע אותו מסובבים מעל הראש פעם ועוד פעם ועוד פעם עד להשגת המהירות הגבוהה, כך החללית סובבת את נוגה והשמש פעם ועוד פעם ועוד פעם, וגם נהיית מהירה יותר וגם מגיעה קרוב יותר.

בהצלחה פארקר, נחכה למפגש הראשון עם נוגה, בסוף ספטמבר/תחילת אוקטובר הקרוב.

מסלול משימת פארקר