יום שלישי, 13 באפריל 2010

מה הציל את אפולו 13

כהמשך למאמר על אפולו 13 נביא מבט נרחב יותר על המשימה. המשימה הייתה המשימה השלישית לירח. ביום השלישי למשימה, אירעה תקלה במיכל החמצן שגרמה לפיצוצו. החללית כמעט שותקה לגמרי ואספקת החמצן והדלק שלה נפגעה חמורות. הצוות נאלץ לעבוד ממודל הפיקוד המרווח יחסית, לרכב הנחיתה על הירח שתוכנן לשהייה של שני אנשים בלבד ולהרבה פחות זמן. לשלושה אנשים היה שם צפוף, קר ומחניק (לא כל כך הייתה בעייה של חמצן כמו של ניקוי האויר מפחמן דו חמצני). למרות וכנגד כל הסיכויים, בתקלה כל כך מרוחקת מכדור הארץ, חזרו האסטרונאוטים בריאים ושלמים.

מגזין האינטרנט UniverseToday  יצא בסדרת מאמרים על הגורמים להצלת אפולו 13. הסדרה נכתבה על ידי ראינות עם ג'רי וודפיל שהיה אחד מצוות הערכת המשימה (ג'רי לא ישב בחדר הבקרה, אלא בבניין סמוך, שם ריכזו מומחים בעלי תחומי ידע, למקרה שיצטרכו להם).
ג'רי וודפיל. עובד בחדר הערכת המשימה

אנו נביא תקציר של הסיבות ובכל תקציר תופיע תמונה מהמאמר המקורי ב-Universe Today מומלץ מאד לקרוא את המאמרים המלאים (הכותרות מפנות למאמרים המלאים באנגלית).

גורם ראשון - העיתוי (כמו תמיד, הכל ענין של טיימינג)
זמן התקלה הינו קריטי. אופי התקלה לא איפשר כלל חזרה לארץ וחייב לבצע הגעה לירח, כניסה למסלול סביבו, התנתקות מהירח וחזרה לארץ. אם התקלה הייתה מתרחשת מוקדם מדי, לא היה מספיק זמן (במונחים של חמצן ומשאבים חשמל בחללית) לעשות את כל הדרך הזו. אם התקלה הייתה מתרחשת מאוחר יותר, ייתכן מצב בו גי'ם לוואל פרד הייז היו מגלים שהם נמצאים על הירח אולם רכב שאמור להחזיר אותם לכדור הארץ יצא מכלל שליטה, ולג'ק סוייגרט לא הייתה אפשרות להינצל על ידי רכב הנחיתה
הנזק שנגרם למיכל נראה בבירור. צולם מרכב החיתה על הירח לאחר ניתוק מודול השירות ומודל הירח (וחזרה לארץ במודול הפיקוד בלבד)
גורם שני - הפתח שלא נסגר

האינסטינקט הראשוני של הצוות לאחר הפגיעה היה לסגור את כל הפתחים לרכב הפיקוד כדי שהחמצן שנשאר בו לא ידלוף. בין הפתחים היה גם הפתח לרכב הנחיתה על הירח. הפתח לא נסגר גם לאחר כמה נסיונות והאסטרונאוטים עברו לפעולות אחרות. כזכור, רכב הנחיתה על הירח שימש סירת ההצלה של הצוות והעובדה שהיה פתוח חסכה מספר דקות יקרות לו היה צריך לפותחו שוב (את הפתח צריך לפתוח, לאחסן בצורה מאובטחת, לחבר סולמות מעבר וכו', זה לא פשוט כמו פתיחת דלת בבית).
פרד הייז עובר בין רכב הפיקוד לרכב הנחיתה. מקור: נאסא
גורם שלישי - החצבת שלא הייתה

שלושה ימים לפני ההמראה התגלה דבר מדאיג. חבר בצוות הגיבוי (צ'רלי דיוק) נדבק מהבן שלו וחלה  בחצבת. בדיקות שנערכו לשאר האסטרונאוטים העלו שקן מטינגלי אינו מחוסן מפני הנגיף, ולמרות שלא היו לו כל סימני מחלה הוא קורקע מהטיסה והוחלף על ידי ג'ק סוויגארט (החשש היה שהמחלה תתפרץ בדיוק כאשר קן לבד ברכב הפיקוד בעוד חבריו על הירח, חשוב להבין שמי שנשאר ברכב הפיקוד לבד הוא האדם הבודד ביותר ביקום, והאדם הקרוב אליו נמצא במרחק אלפי קילומטרים. בצד הרחוק של הירח, אין גם אפשרות תקשורת לכדור הארץ).
בסרט אפולו 13 רואים איך ברגע התקלה קן מגיע למרכז החלל ומסייע בסימולציות ובתכנון הצעדים, לפי ג'רי וודפיל, ג'ק סוויגארט היה האיש הנכון במקום הנכון. ג'ק הכיר מאד טוב את המערכות, ואת נהלי החירום שלהם. היה לו מבנה גוף עמיד יותר והוא הצליח להתמודד עם תנאי הקור וחוסר המים. יותר חשוב מכך ההכרה עם המערכות איפשרה לו (בעזרה עם פרד הייז שהיה בעל רקע עיתונאי) לרשום בדיוק את הפרוצדורה החדשה לנחיתה כפי שהתקבלה מכדור הארץ. בסרט רואים את המהנדסים באים עם ערמת ניירות ענקית ואיך מתחילים להעביר את הפרוצדורה לאסטרונאוטים. מדובר במאות שלבים שכל פרט חשוב והסדר קריטי, והעברתם בעל פה עם מערכת תקשורת כושלת ללא טעויות הייתה אתגר עצום.
ג'ים לוואל וג'ק סוייגארט - מקור: נאסא

קן מטינגלי מעולם לא חלה בחצבת. הוא וצ'רלי דיוק, טסו לחלל במשימת אפולו 16.

קישורים נוספים
מה הציל את אפולו 13 - חלק שני
מה הציל את אפולו 13 - חלק שלישי
מה הציל את אפולו 13 - חלק רביעי
ארבעים שנה לאפולו 13

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה