גדי ויאיר מגלים את אמריקה
לאחר פרק הפתיחה בסדרת "איידלהייט-אקליפסה" הנה הפרק הראשון של הטיול עצמו. להזכירכם, נסעתי עם בני יאיר ועם חברי נ. לצפות בליקוי החמה המלא.
קולורדו
מדינת קולורדו מכונה מדינת המאה והיא מדינה מרובעת לחלוטין. אני הייתי קורא לה מדינת ה-28 בגלל שאורכה ממזרח למערב הוא בדיוק 7 מעלות ורוחבה מצפון לדרום 4 מעלות. איזה גבולות משעממים. מדינה בה המריחואנה חוקית, העסקים פורחים והאנשים רגועים למדי. האם יש קשר?
 |
| דגל מדינת קולורדו |
היעד הראשון היה קולורדו ספרינגס ולמעשה היינו בעיירה מאניטו הנמצאת סמוך למקומות בהם רצינו לטייל. בסך הכל היו לנו יומיים לאזור, כאשר בהמשך כבר התכוונו לעלות לכיוון הרי הרוקי.
יום שני
אחרי הנחיתה בדנוור הלכנו לכמה חנויות בקולורדו ספרינגס להתארגנות. חנות קוסטקו מוכרת לחברים בלבד ובחנות טריידר ג'ו יש הרבה מוצרים כשרים, אבל המחירים בשמים, הכל אורגני שם. ההמלצה היא ללכת לוולמרט ויש שם הכול. יש כמה סניפים והגדול ביותר הוא ליד יציאה 150 מהכביש המהיר 25. יש לחם, חלב, גבינות, מאפים, אפילו נקניקיות. לוקח זמן לחפש כל פעם את סימן ה OU או K אבל העיקר שיש. בפעם הראשונה דווקא היינו בסניף אחר ליד מאניטו, שם גם קנינו כירה חשמלית קטנה (BURNER) שאפשרה לנו לבשל כל מה שרצינו במהלך הטיול, ולמעשה גרמה לכך שלא היינו צריכים כמעט מיקרוגל.
לשמירת המזון בימים בהם עוברים מוטלים לקחנו תיק קר, וקיוותי לקנות קרחומים בארה"ב, רק שכאלו לא מצאתי בשום מקום. הקפאנו בכל לילה שני בקבוקים עם מים שיעזרו לקרר את המצרכים. לא היו בעיות בנושא.
המלון לשני הלילות הקרובים: Rainbow Lodge and inn. מוטל שני כוכבים נוח, חנייה מחוץ לחדרים, החדרים כולם במפלס החנייה. בחלק מהחדרים (כולל שלנו) קליטת WIFI בעייתית אז צריך לצאת החוצה ולהתקרב לאחד הראוטרים. לא נורא. לזכרוני בחרנו דווקא אותו כי היו אפשרויות למיטות גדולות יותר, קינג ולא קווין.
 |
| המוטל הראשון |
יום שלישי
קמנו מוקדם בבוקר. טוב, בכל זאת תשע שעות הפרש מהארץ. נסענו קצת בכביש. חיפשנו דברים לצלם באור. התאורה יפה אבל במקומות המעניינים אין איפה לעמוד, איפה שאפשר לעמוד בבטחה אין מה לצלם ובכל מקרה, להשיג את האור המושלם, משאת הנפש של צלמים צריך הרבה יותר זמן וסבלנות, להיות במקום הרבה זמן, לנסות יום אחר יום, לדעת לאיפה ללכת ובאיזו עונה ולקוות שיגיע. אז לא הגיע האור המושלם ולכן סתם הצלטמנו ליד הנחל.
 |
| על שפת הנחל |
ארוחות בוקר במוטלים בארה"ב
מסתבר שגם דתיים יכולים למצוא לא מעט בארוחות בוקר כאלו. הכלים חד פעמיים. כמעט תמיד יהיה איזה יוגורט כשר, בתוספת פירות טריים. במוטל הזה היו גם דברי מאפה כשרים. שבענו מעט, והכנו סנדוויצ'ים ממה שהבאנו מהארץ וקנינו לדרך.
 |
| ארוחת בוקר במוטל |
גן האלים - Garden of the gods
פארק פתוח ויפה בו תמצאו תצורות סלעיות ישנות (300 מיליון שנה) עם שבילי הליכה, חיות וצמחיה. הכניסה חינם. עצרנו בכמה מקומות, טיפסנו איפה שמותר, הצטלמנו והתרשמנו.
 |
| גן האלים |
ההתלהבות הייתה גבוהה. תחושת המרחב והיופי הבראשיתי גרמו לנו להרגיש כמו מלכים. על הסלע היינו כמובן Kings of the rock וכך בכל מקום אחר. מלך האגם, מלך הגשר, מלך ההר, מלך הרכבת, מלך המערה, מלך לא משנה מה.
 |
| גן האלים |
 |
| גן האלים |
 |
| צבאים בגן האלים |
לא להחמיץ באתר את התאומים הסיאמיים, תצורת סלעים יפה, שביניהם תפסנו גם את הירח תוך מחשבה על ההצגה שהוא הולך לעשות לנו בשבוע הבא.
 |
| התאומים הסיאמיים בגן האלים |
Dwelling of the caves
זה היה האתר השני, מערות בהם התגוררו אינדיאנים מאות בשנים. המבקרים מסתובבים בין המערות ולומדים על תנאי המחייה. יש גם מוזיאון קטן וחנות מזכרות ענקית (כמו בכל מקום). הביקור כולו לא לוקח יותר משעה.
הנה דוגמה למה שרואים:
 |
| שוכני המערות |
Seven Falls
המקום השלישי הצריך נסיעה קצרה. שימו לב שאין לידו חנייה. אפשר לחנות במלון סמוך ויש משם הסעות חינם, או במפרצים לאורך הכביש, בהם למזלנו מצאנו מקום במפרץ מיד אחרי האתר. לאחר הכניסה יש ללכת כשני קילומטרים עד המפלים. יש שירות שאטל בתשלום נמוך שאפשר לקחת אם ממש ממהרים.
אל תחפשו רק חיות, חפשו גם צמחים, פרחים והמון סוגים שונים של פטריות. זו נראית רעילה במיוחד, אז כמובן לא לנסות לאכול גם אם נראה לכם דומה למשהו שאתם מכירים. זו ארץ אחרת ופטריות הן עניין למומחים.
 |
| פטריה - לראות בלבד |
 |
| שבעת המפלים, תנסו לספור ותראו בעצמכם |
גם מראש המפלים אפשר להמשיך לטייל ובאתר כולו נמצא גם מסלול אומגות מאתגר (לא ראינו איפה הכניסה אליו אבל חלפו מעלינו אנשים אמיצים).
היעד הבא הוא דרומי בהרבה ומצריך נסיעה של קצת יותר משעה. הכנסנו אותו לתוכנית מאחר ורצינו לראות קניון אולם לא הייתה שום אפשרות להגיע לקניון הגדול או לקניון השחור בגניסון.
Royal Gorge
למה זכה הקניון לכינוי מלכותי לא הבנו גם לאחר הביקור. קניון צר ברוחב 100 מטרים ובעומק של 300 מטרים. באתר עוברים מצד לצד בקרוניות או על גשר והאמיצים עושים אומגה. יש גם אפשרות לנסיעה ברכבת בתחתית הקניון (ההתחלה ממקום אחר). מסילת רכבת שהקמתה לוותה במלחמות שליטה מצד טייקוני המסילות שנעזרו בכנופיות של מקומיים. בעבר הייתה רכבת שיורדת לתוך הקניון, אולם לאחר השריפה באתר, רכבת זו אינה פעילה יותר.
 |
| איפה יש כאן תהווווום. |
מיד לאחר שיוצאים מהרכבל יש שעון שמש נאה:
 |
| שעון שמש ROYAL GORGE |
יאיר מאוד אוהב דברים כאלו ונ. תפס פתאום אומץ והחליט שאת זה הוא עושה. אני? לא בשבילי. מספיק לי לחצות את הקניון בקרונית או על הגשר, ואיני צריך ריגושים נוספים.
 |
| רכבל מעל התהום |
אחרי חתימות על הרבה טפסים שעיקרם הם לא משנה מה קורה לך, אנחנו לא אחראים על כלום, התחברו השניים לרתמות ואני ירדתי מעט הצידה לצפות ולצלם. האומגה (המכונה Zipline בכל מקום), אינה מהירה, אבל תזכרו שתחתכם ישנה תהום בעומק 300 מטרים. למעשה האומגה איטית וכאשר אני צופה במצלמה אני רואה ששניהם בקושי מתקדמים ושיאיר מתקדם ממש לאט.
בשלב מסוים הבנתי שכן, זה הולך לקרות, ובעוד נ. הצליח להגיע לקצה, יאיר נשאר תלוי בין שמים וארץ כמה מטרים לפני סיום האומגה.
טוב, אין סיבה לדאגה. במקום הזה התהום היא של כמה עשרות מטרים בלבד, יאיר נראה רגוע ולמעשה אפשר לומר שהחוויה רק מוסיפה ערך ותמורה לסכום ששלמנו על האומגה (50$ לאדם). תוך כמה דקות אחד המפעילים הגיע והתחבר אליו והחילוץ הושלם בהצלחה.
הסתבר שהחלו רוחות חזקות, שהאטו את המהירות שלהם. כתוצאה מהרוחות גם הפסיקו להפעיל את הקרוניות וכך הקבוצה שלנו נותקה. את התיקים והטלפונים הם השאירו איתי ולא הייתה לנו אפשרות ליצור קשר. הנחתי שהם יחזר דרך הגשר ואכן הגיע זוג נחמד על קרונית גולף שהקפיצו אותם עד אלי וגם לקחו את כולנו בחזרה סמוך לגשר.
אחרי שהתרגשות נגמרה הלכנו לאולם בו מקרינים סרט קצר על תולדות המקום, בנייתו, השריפה שהייתה שם לפני כמה שנים והבנייה מחדש, ולאחר מכן נשארה לנו כשעה אותה הקדשנו לחצייה איטית של הגשר תוך תצפית בשמש השוקעת.
 |
| גשר צר מאד. והעיקר לא לפחד כלל |
 |
| מראה כללי של הגשר |
 |
| השמש מאחורי הגשר |
חזרנו לבקתה מרוצים מאד ועייפים מאוד. הרגשנו שכבר ביום הראשון ראינו המון דברים מיוחדים ושונים. קינחנו בארוחת ערב משובחת (בסטנדרטים של דתיים בחו"ל).
 |
| אורז ירקות ונקניקיות מוקפצים |
יום רביעי
צריך לקום מוקדם כי אנו כבר מפנים את המוטל וגם צריכים להגיע ליעד הראשון בשעה שבע וחצי.
פייקס פיק Pikes Peak
כשאני מגיע למקום, אני אוהב לחפש מקומות גבוהים ועל ידנו אחת הפסגת הגבוהות בארה"ב - פייקס פיק. 14115 פיט או 4300 מטר. למעשה פרט לאלסקה אלו הפסגות הגבוהות בארה"ב, כאשר הגבוהה ביותר היא רק במאה מטרים נוספים. פייקס פיק היא הפסגה המזרחית ביותר, כלומר מפסגתה ועד האטלנטי, אין מקום יותר גבוה. וואו! לגמרי שברנו שיא גובה חדש!
יש שלוש דרכים להגיע לפסגה. הראשונה היא ברגל. מסלול של כ-18 מייל עם הפרשי גובה של 2400 מטר. בהצלחה. אם אתם ממש בעניין תדעו שיש גם מירוץ פעם בשנה.
אפשר להגיע ברכב, זו הדרך העצמאית והזולה, וכרוכה בנהיגת הרים של שעה בכל כיוון.
אנחנו בחרנו להגיע כמו בוסים ברכבת שיוצאת כמה פעמים ביום, ועל מנת לנצל את הזמן החלטנו לצאת ברכבת של 8:00 בבוקר. בגלל זה היינו צריכים לקום מוקדם.
הנוף יפה ומשתנה כל הזמן, הנה תמונה יחסית מההתחלה, כאשר לא נראה בכלל שנגיע עד לפסגת הטרשים הקרחה למעלה, ללא עצים וכמעט ללא צמחיה.
 |
| הנוף בעלייה להר |
 |
| הנוף בפסגה |
 |
| בכסא נהג הקטר |
 |
| אייל על המסילה. טוב טוב, אני זז... |
 |
| מפלים גבוהים יותר מהניאגרה |
 |
| הרכבת בפסגה |
"שירים עד כאן, בגובה הפסגה, גם האוויר מתחיל להיות דליל" (נתן יונתן)
 |
| פסגת פייקס פיק |
מעולם לא הייתי בגובה כזה. השיא הקודם היה 3029 מטרים באוסטריה ושם לא היו בעיות נשימה כלל, אבל 4300 מטר זה סיפור אחר לגמרי. 40% מהאטמוספרה כבר מתחתנו וקשה לנשום. כלומר נושמים, אבל חמצן לא מקבלים. מי שנמצא זמן רב בגבהים כאלו מפתח יותר כדוריות דם אדומות שמהוות פיצוי לכמות החמצן המוכה. ספורטאים מתאמנים לפעמים בגבהים כאלו בדיוק מסיבה זו.
היה גם קר. אוגוסט, אבל בפסגה יש שאריות שלג והטמפרטורה היא סביב אפס מעלות. שלג יכול לרדת בכל לילה וכמובן שאני לא מחמיץ הזדמנות לבעוט בכדור שלג. כמו שאתם רואים, לא היה כזה קר כי עובדה שהסתדרתי עם חולצה קצרה.
האוויר קר אבל הקרינה גבוהה. קרינת UV בגבהים כאלו אינה צחוק וחשוב למרוח קרם הגנה לפני היציאה. הנוף מהמם. אוהבים את הקפה שלכם רותח? אל תנסו בפסגה. המים רותחים ב-86 מעלות.
אז הולכים לאט, ויאיר קצת קופא, אפילו שהבאתי לו את הז'קט שלי, ומצלמים הרבה,למרות שהראות לא הייתה הכי טובה, ובעיקר חווים בעין, חוויות שהמלצמה לא יכולה לקלוט.
 |
| הנוף מהפסגה |
 | |
|
מחפשים אתגרים?
סמוך לנקודת היציאה של הרכבת יש את Maintou incline - למעלה מ-2000 אדני מסילה מעץ הונחו בצורת מדרגות, עליהן ניתן לטפס. שימו לב שמדובר בשביל קצר של מייל אבל עם הפרש גבהים של מעל 600 מטרים! לא בשבילי. עשיתם אותו? כל הכבוד, רדו בשביל הליכה רגיל Barr trail וחס וחלילה לא במדרגות מה שיגורם לכם לאיבוד ברכיים טוטלי.
Caves of the winds
היעד הבא הוא מערות נטיפים שיש גם בהן אטרקציות שונות של טיפוסים אומגות ושאר מרעין בישין. הגענו וראינו שרוב האטרקציות שם הן לילדים צעירים (עד גיל 12) ולכן הסתפקנו בסיור של שלושת רבעי שעה במערות. נרשמנו לסיור הקרוב והתישבנו לאכול בנחת ולבקר, איך לא, בחנות המזכרות.
המערות יפות והסיור מעניין, ובהשוואה בלתי נמנעת למערת הנטיפים בארץ החלטנו שהיא יפה יותר. סיור ארוך יותר המערות אחרות באזור הוא סיור עם עששיות שמספקות את התאורה.
 |
| Caves of the winds |
 |
| Caves of the winds |
Wallmart
האוכל הראשוני נגמר וזה הזמן להצטייד באוכל. הפעם גם הצצנו בשאר חלקי הוולמארט, עולם שלם של קניות. מה שתרצו, כמה שתרצו, איך שתרצו. מחלקת כלי נשק וציד ענקית, גם בגדים היו קצת, וכמובן מדפים שלמים עם כל מה שתרצו ועליו הסמל של הברונקוס.
 |
| עגלת קניות טיפוסית (לדתיים) |
הברונקוס
אם יש משהו שמאחד את כל תושבי קולורדו זה הברונקוס. קודש הקודשים. ככה אמרו לי המארחים שלי בשבת. יש גם קבוצת NBA, לא? הנאגטס? שאלתי. אה, אמר המארח. אלו לא מעניינים אף אחד. אז מעכשיו גם אני אוהד של הברונקוס ונאחל להם בהצלחה בעונה הקרובה.
 |
| מדינת הברונקוס! |
לאחר הקניות, התחלנו בנסיעה לעיירה Estes Park.
אפוקליפסה מחר
מיד כשהגענו בכביש 25 לאזור דנוור התחלנו לשים לב שכל השלטים האלקטרוניים מזהירים מפקקי תנועה קשים עד יום לאחר הליקוי. הנה כך:
 |
| התראות על פקקים צפויים בגלל הליקוי |
נ. עשה טעות ונכנס לבדוק באינטרנט ובמקום להגיע לכתבה נורמלית בנושא הגיע לכתבת קץ העולם. האינטר-סטייטים יהפכו לבתי קברות למכוניות. מיליוני איש יסעו, תחנות הדלק יתרוקנו. כדי להוסיף רושם לעניין נזכר נ. בנסיעה לנגב למטר הפרסאידים בו בתחנת דלק אלונית נשאר לו רק הכריך האחרון, ה' ישמור!!
טוב, מובן שאני לא נכנס להיסטריה מכאלו דברים, אלא ישר לפאניקה מוחלטת. מה עושים? יש לנו עוד 800 קילומטר לנסוע ביום ראשון. החלטנו פשוט לצאת יותר מוקדם בבוקר. האמריקאים לא יקומו כל כך מוקדם ביום ראשון וברגע שנצא מדנוור כולם יהיו ממילא מאחורינו ולא מלפנינו.
מהפקקים ביום הליקוי עצמו פחות חששנו. גם כי נקום מוקדם, וגם כי אין כל כך הרבה אנשים שיכולים לבוא מהכיוון שלנו. בכל אופן, החלטנו לא לחשוב על זה יותר מדי, אלא פשוט לצאת מוקדם ולקוות לטוב.
נקדים את המאוחר אבל הפקקים היחידים היו דווקא באותו יום רביעי שבו חצינו את דנוור. Rush hour שגרתי למדי כאשר כולם מסיימים לעבוד. חתכנו מכביש 25 לכביש 36 העובר דרך בולדר ועולה לרוקיז. לצערנו כבר לא היה זמן לביקור בבולדר עצמה עיר עליה שמעתי הרבה דברים טובים. כבר לאחר בולדר מתחיל הטיפוס לתוך ההרים. לאורך הדרך עובר נחל זורם, אותנו ניצלנו להטבלת שתי מחבתות חדשות שקנינו, והגובה עולה כל הזמן, עד שמגיעים למישור קטן בו ממוקמת העיירה שכמעט כולה מבוססת על נופש ותיירות.
המלון לשני הלילות הקרובים: Blue door inn - מלון שלושה כוכבים, גם בו מצאנו כמה דברים לארוחת הבוקר, אינטרנט עובד מצוין. המלון בשתי קומות אז למי שיש בעייה עם מדרגות לוודא איזה חדר מקבלים.
יום חמישי
פתחנו את היום בראפטינג בנהר Cache la Poudre ליד פורט קולינס. מדובר במרחק של כשעה נסיעה מאסטס פארק. הנהר כבר לא בשיאו באוגוסט, המים די נמוכים ורוב הזמן הזרימה חלשה. מפעם לפעם יש קצת אקשן ואפילו הצלחתי ליפול מהסירה (חוויה נחמדה). במקום מסוים נעצרים לשחייה קצרה ושם גם יש מים עמוקים יותר וזרם. ואת המסלול עצמו עושים פעמיים.
 |
| ראפטינג בנהר |
 |
| ראפטינג בנהר |
לקחנו בכוונה את המסלול המוגדר למתחילים. השיט כולו לקח כארבע שעות, כולל לקיחת הציוד וסרטון הדרכה, נסיעה לנהר (עוד כחצי שעה), שני סבבי שיט עם הפסקה לשחייה קצרה, חזרה והתארגנות לנסיעה. בסיכומו של דבר חוויה נחמדה ודרך נוספת לחוות את הטבע בצורה ישירה.
את חלקו השני של היום הקדשנו לביקור בהרי הרוקיז בשני אגמים Bear Lake ו- Sparagau lake. כבר בכניסה לשמורה ראינו התקהלות של מכוניות, מה שמבטיח שיש בעלי חיים בסביבה ואכן ראינו עדר גדול ומרשים של איילים Elks.
 |
| אלק זכר, כובע הוא בטוח לא יכול לחבוש |
 |
| אגם ספראגו |
 | |
|
 |
| Bear lake קולורדו |
 |
| צ'יפמאנק |
 |
| סלע קיומנו |
 |
| בוקר טוב עולם, יש נחשים באגם |
 |
| אלקים מתאמנים בקרבות קרניים |
יום שישי
עוד יום ברוקיז והפעם עולים למרכז המבקרים האלפיני בגובה 3600 מטר. מיד בהתחלה ראינוו אייל מוז נקבה במים עם סיח צעיר. לצערנו לא ראינו את הזכרים עם הקרניים המרשימות.
 |
| מווווו-ז |
 |
| מפל בדרך האלפינית הישנה |
 |
| מרמיטה |
 |
| נוף ממרומי הרוקיז |
 |
| מרכז המבקרים האלפיני |
היו לנו שתי אפשרויות, לחזור מזרחה בנסיעה נופית יפה, או להמשיך מערבה ולהקיף את השמורה. היה לנו זמן, אפילו לפני שבת ובחרנו בדרך הארוכה לראות גם את האגמים הגדולים במערב השמורה.
 |
| על גדות אגם גרנבי |
הגענו לדנוור כשעתיים לפני שבת. התארגנות מהירה בדירה, מקלחות טובות, לבישת בגדי שבת והרגשה כללית מצוינת שהטיול אינטנסיבי ומעייף אבל מרגש, מלהיב ובמילה אחת, שהשמענו כמה וכמה פעמים כל יום, מדהים.
שבת
בשבת הוזמנו לארוחת אצל קרובי משפחה של חברים טובים. אירוח מושלם כיד המלך וגם בבית הכנסת, הדבר הראשון שאומרים לך זה "האם יש לך מקום לאכול?", ולא "אתה יושב במקום שלי". יש מה ללמוד מקהילות בחו"ל. היה תענוג לאכול ארוחות ביתיות לאחר שבוע של "בישולי שדה" וגם השיחות היו מענינות.
רצינו לטייל מעט בדנוור אבל שינה בשבת תענוג וכך נשאר רק זמן קצר אותו ניצלנו לטיול באגם SLOAN הסמוך. בשכונה היהודית יש עירוב אבל באגם לא.
במוצאי שבת עוד עשינו קניות זריזות, זוכרים שרצינו לצאת מוקדם ביום ראשון? התוכנית המקורית הייתה לחכות שהחנות הכשרה תיפתח ולקנות שם ארוחות שחיתות, אבל תוכניות נועדו בשביל לשנות אותן.
מחר יום חודש, שבוע חדש, ונסיעה ארוכה לקראת הליקוי. להתראות קולרדו, כבר מתגעגעים!
הפרקים הבאים
