ניל ארמסטרונג

ניל ארמסטרונג  2012-1930, זכה לתהילת עולם כאיש הראשון שהלך על הירח. משפטי המחץ בעת המסע לירח: "הנשר נחת" מיד בנחיתה של מודול הירח ו "צעד קטן לאדם, צעד ענק לאנושות" ובמקור:  That's one small step for man, one giant leap for mankind. הפכו כבר מזמן למשפטים אייקונים הנאמרים תדירות ובהקשרים שונים.

ניל ארמסטרונג

ניל ארמסטרונג התעניין בתעופה ובמטוסים מגיל הילדות, היה טייס קרב במלחמת קוריאה (הפיל מטוס אחד) והוזמן למיונים לאסטרונאוטים בקבוצה השנייה. ניל השתתף רק במשימת חלל אחת לפני אפולו 11 (ג'מיני 8). משיקולים שונים (בעיקר של דיק סלייטון שהיה מנהל האסטרונאוטים) התגלגל המקרה כך שניל נבחר להיות מפקד אפולו 11 המשימה הראשונה שתנחת על הירח.
ניל ושותפו למסע, בז אולדרין, שהו על הירח בסך הכל שעתיים וחצי, לקחו דגימות עפר וסלעים והציבו מספר מועט של מכשירים מדעיים בסביבת החללית. לאחר עזיבת הירח הצטרפו לחברם מייקל קולינס שנשאר לשמור על חללית אפולו שהמשיכה לחוג מסביב לירח. רק לשם השוואה, במשימת אפולו 17, האחרונה לירח, שהו האסטרונאוטים על הירח למעלה משלושה ימים והתרחקו עד כדי חמישה קילומטרים מן החללית.
החזרה לכדור הארץ עברה ללא תקלות אך האסטרונאוטים נלקחו לבידוד בנושאת המטוסים שאספה אותם מהאוקינוס לאחר הנחיתה ועברו בדיקות גופניות מקיפות. לאחר שהתברר שאין שום חומר ביולוגי מסוכן מהירח שהסתנן לכדור הארץ ושכולם בריאים נהפכו האסטרונאוטים לגיבורים אמריקאיים.

כמה חודשים בלבד לפני פטירתו, התראיין ניל ארמסטרונג לטלוויזיה האוסטרלית. הראיונות הועלו לרשת וכדאי מאד לצפות בהם מפרספקטיבת זמן של למעלה מ-50 שנה על תוכנית אפולו הנה הפרק הראשון

הפרק השלישי

הפרק הרביעי
שאר פרקי הסדרה יעלו בקרוב באתר הטלוויזה האוסטרלית

צוות אפולו 11 - מימין לשמאל: באז אולדרין, מייקל קולינס, וניל ארמסטרונג.

להגיע לירח

איך הגיעו לירח? איך עושים טיסה לחלל? בדף הבא תמצאו שיעור לילדים בכיתות היסודי, שגם יעניין מבוגרים. ילדים שמתענינים בנושא יכולים גם ללמוד את החומר ולהעביר בעצמם שיעור בכיתה (הבן שלי עשה את זה). הדף כתוב במיוחד לילדים. ניתן לעשות שימוש בחומרים למטרות חינוכיות תוך ציון המקור. התמונות מנאסא מותרות בכל שימוש לפי מדיניות נאסא.

כדי להעביר את השיעור יש להוריד את הקובץ המצורף ולשכפל לכל הילדים (מומלץ בצורה דו צדדית לחיסכון בנייר). את העותק למורה מומלץ להדפיס בגודל כפול  A3. ההסבר מתחיל מהצורך בטיל גדול כל כך בשביל להגיע לירח ובנסיון להתרשמות מהמימדים שלו (גובה ביחס לגובה של אדם ומשקל ביחס לפילים). כל התיאור של פעילות הטיל נמצא בצד שמאל של הדף (ומתחילים ממנו) לאחר מכן מדברים על החללית.

יש להדגיש את ההבדל בין הטיל לחללית. הטיל מיועד בשביל לתת את המהירות הנדרשת להגיע לירח אולם השימוש בו מסתיים לאחר זמן קצר מאד. כל יתר הזמן האסטרונטואים יהיו בחללית. חשוב גם להסביר את העקרון שכל מה שלא צריך יותר, משאירים מאחור על מנת לחסוך במשקל. כדי להניע יותר משקל צריך יותר דלק ורוצים להשתמש בכמה שפחות דלק. בגלל זה הטיל עצמו מחולק למספר שלבים וגם על הירח משאירים הרבה דברים.

וכעת להסברים מההתחלה:
הטיל סאטורן 5 הוא הטיל חזק וגדול מאוד. בשביל להביא אנשים לירח צריך טיל עוצמתי שיכול להרים משקל גדול לחלל (מונח המציין את חוזק הטיל מכונה דחף). כאשר שולחים אנשים צריך לשלוח הרבה מים מזון וחמצן. הם צריכים עוד הרבה דברים שאין במשימות לא מאוישות ולכן המשקל גדול בהרבה מאשר חללית ללא אנשים. הטיל מחולק לשלושה שלבים, כל שלב מאיץ את הטיל למהירות יותר ויותר גבוהה.

טיל סאטורן 5

 שלב ראשון
לכדור הארץ יש כח משיכה חזק מאד, על מנת לברוח ממנו יש להגיע למהירות עצומה. יותר קל לעשות את זה בשלושה שלבים ובצורה הדרגתית. לכן הטיל מורכב משלושה שלבים כשכל שלב גורם לחללית לנוע יותר ויותר מהר!  השלב הראשון בוער במשך שתיים וחצי דקות בלבד ומהווה חצי ממשקל הטיל! שלב זה מביא את הטיל לגובה של 60 ק"מ ולמהירות של 8600 קמ"ש. בסוף הבעירה, כל החלק מתנתק, ממשיך לטפס עד לגובה של 110 קילומטר  ונופל לים במרחק של 560 קילומטר מאתר השיגור!

שלב שני
השלב השני בוער במשך שש דקות נוספות בלבד ומביא את הטיל לגובה של 185 ק"מ ולמהירות של 24,600 קמ"ש. בסוף הבעירה השלב מתנתק ונופל לים. שימו לב שלאחר 8 דקות בלבד, רוב הטיל כבר לא קיים!! זה בגלל שלטיל יש מטרה אחת והיא לתת לחללית מהירות גבוהה כדי שתוכל לנוע לירח. לאחר מכן הוא כבר לא נחוץ.

שלב שלישי
השלב השלישי בוער במשך שתי דקות נוספות בלבד. שלב זה מביא את הטיל למסלול סביב כדור הארץ. כאשר הטיל במסלול הוא מהיר מדי בשביל ליפול לכדור הארץ אך איטי מדי בשביל להתחיל במסע לירח. הטיל מסתובב במשך שעתיים וחצי סביב כדור הארץ. לאחר שעתיים המנוע של השלב השלישי נדלק שוב למשך שש דקות ומביא את הטיל למהירות של 40,000 קמ"ש (עשר קילומטר בשניה – מהירות שמאפשרת הגעה מתל אביב לחיפה בעשר שניות). במהירות זו אפשר לברוח מכח המשיכה של כדור הארץ ולהגיע לירח. לאחר היציאה ממסלול כדור הארץ, גם השלב השלישי ניתק. הטיל סיים את תפקידו במסע לירח ונשארת רק החללית.

חללית אפולו
החללית מורכבת משלושה שלבים. תא הפיקוד בו נמצאים האסטרונאוטים, תא שירות – מכיל בעיקר חמצן לנשימה וכן מנועים נוספים לתיקון המסלול לירח ובחזרה לארץ וחללית הנחיתה על הירח. מכל חלקי החללית רק תא הפיקוד הקטן (3 מטרים גובה) חוזר לכדור הארץ.

חללית אפולו - תא הפיקוד ותא השירות

לאחר היציאה מכדור הארץ מזיזים את חללית הירח לקצה הקדמי ומחברים אותה לתא הפיקוד. כאשר מגיעים לירח יש להאיט את מהירות החללית והיא נכנסת למסלול סביב הירח. בשלב זה עוברים שני אסטרונאוטים לתא הירח, מתנתקים מהחללית ויורדים לכיוון הירח. הם נוחתים על הירח יוצאים מן החללית הולכים על הירח, לוקחים משם אבנים ומבצעים משימות מדעיות אחרות.

עם תום המשימה על הירח האסטרונאוטים ממריאים בחצי העליון של החללית (כדי לחסוך במשקל ובדלק. החצי התחתון של החללית נשאר למזכרת על הירח) ומתחברים לתא הפיקוד וחוזרים אליו. לאחר מכן מנתקים את חללית הירח והיא מתרסקת על הירח. האסטרונאוטים מכוונים את החללית בחזרה לכדור הארץ. כאשר הם מתקרבים, הם מנתקים את תא השירות לחלל ונשאר רק תא הפיקוד הקטן. הוא מתחיל ליפול לכיוון כדור הארץ. כאשר הוא נכנס לאטמוספירה הוא מתחמם מאד (עד 2500 מעלות) ויש סכנה של שריפה (אסון כזה קרה לחללית קולומביה עם אילן רמון ז"ל).

לאחר הכניסה לאטמוספירה מפעילים מצנחים כדי להאט את מהירות התא והוא צונח לאוקיינוס שם פותחים את התא ואוספים את האסטרונאוטים לאוניה.אפולו 11 – החללית הראשונה שהגיעה ונחתה עם אנשים על הירח.המריאה ב- 16 ליולי 1969 . נחתה על הירח 4 ימים לאחר מכן  וחזרה ב-24 ליולי לכדור הארץ עם האסטרונאוטים:ניל ארמסטרונג ובז אולדרין (שהלכו על הירח) ומייקל קולינס (שנשאר בתא הפיקוד).

חללית אפולו - רכב הנחיתה על הירח, שימו לב לחלוקת רכב הירח לשנים. רק החלק העליון חוזר אם האסטרונאוטים לחללית הראשית (וגם חלק זה מושלך לפני החזרה לכדור הארץ)

סיפור שאמיתותו לא ברורה אומר שניל ארמסטרונג (שהוא נוצרי מאמין) ביקר בירושלים בהר הבית ואמרו לו שפה עמד בית המקדש (ושישו הלך על אותן מדרגות שהוא הולך עליהן), הוא אמר שהוא מתרגש יותר מאשר כשהלך על הירח.

אפולו 11 על רקע הירח

עוד על הירח

קובץ להורדה להגיע לירח

נאסא תובעת אסטרונאוט לאחר ארבעים שנה

המאמר המקורי קצת למטה בינתיים מסתבר שיש עדכונים. תארו לכם שאתם במשימה שהשתבשה לגמרי ורק בקושי רב במזל גדול ואפילו בנס הצלחתם לחזור לכדור הארץ ולהישאר בחיים. אחת המזכרות שלקחתם הינה צ'קליסט ארוך מאד עם הערות בכתב ידכם ששימש אתכם לחזרה המוצלחת לארץ... המסמך היה אצלכם שנים רבות עד שמכרתם אותו במכירה פומבית ופתאום אתם מקבלים טלפון מעורך דין של נאסא שנזכרו שזה בעצם שלהם... סיפור אמיתי זה קורה עכשיו לג'ים לוואל מפקד אפולו 13 וסנטור בדימוס. המחברת נמכרה בסכום גבוה מאד של כ-380,000$ ועכשיו נאסא טוענים כמובן שהחפץ לא אושר למכירה (טכנית הם צודקים, הדבר מצריך מילוי של עשרות טפסים ובירוקרטיה רבה כמו שאוהבים בוושינגטון). לוואל, בן ה-83 שפרש מעיסוקיו ומנהל עכשיו מסעדה קצת מופתע, אולם סביר להניח שכמו בסיפור מיטשל המופיע מתחת (שהיווה את הרשומה המקורית) העניין יסתיים בפשרה
להרחבה על סיפור ג'ים לוואל מפקד אפולו 13 (באנגלית)
עדכונים יבואו



תאר לעצמך שאתה אסטרונאוט ונבחרת להטיס משימה לירח. התאמנת במשך שנים למסע, ולהיות אחד מקומץ בני אדם, פשוטו כמשמעו, שאי פעם הלכו על פני הירח. כאשר אתה משאיר את היופי השומם של הירח מאחור ומתכונן לחזור הביתה, ועובר מרכב הירח בחזרה לחללית האם, אתה רואה את אחת מהמצלמות ששימשו אותך על פני השטח, נשארת ברכב הנחיתה. אם תשאיר אותה שם היא תתרסק אל תוך פני השטח של הירח עם שאר הנחתת ותיאבד לנצח. יש לך קצת מקום וגם המשקל עדיין עומד בתקנים שלא יפריעו לטיסה חזרה הביתה. אבל, אם אתה לוקח את המצלמה, אתה עובר על נהלים פנימיים של נאסא מאחר ולא מילאת את הטפסים המתאימים  מראש ... מה אתה עושה?

אדגר מיטשל על הירח. מקור: נאסא

הסיפור הנ"ל הוא אמיתי. טייס אפולו 14, אדגר מיטשל, כיום בן 81, הביא בחזרה מצלמה, ולאחר 40 שנה ההחלטה הזה גורמת לו לעמוד לדין באשמה פלילית...
בחודש יוני האחרון (2011) מיטשל הציע את המצלמה במכירה פומבית. למרות שמקובל שאסטרונאוטים שומרים חפצים מהטיסות שלהם ומקבלים אותם לרשותם, הדבר כרוך במילוי טפסים ובבירוקרטיה מתאימה, ובנאסא כמו בנסא, אין חוכמות. לא מילאת את הטפסים, המצלמה לא שלך...
דיק סלייטון, ששימש כראש מחלקת האסטרונאוטים שנים רבות (ובכל הטיסות לירח) הזכיר נושא זה כבר לפני שנים:"הם נותנים לי רשימה של דברים שהם הולכים להחזיר", אמר סלייטון בראיון משנת 1972, "אני נותן את זה למשרד התוכנית והם מביאים אותם בחזרה."
המצלמה לא נכללה מעולם בשום מסמך רשמי, ומחירה מוערך בסכום הנע בין  60,000 $ ל 80,000 $.עורכי הדין מצד נאסא נאחזים בפרוטוקול בעד פרקליטו של מיטשל ניסה לבטל את התיק מחמת התיישנות, אולם עמדה זו לא התקבל והתביעה לא נדחתה.

מצלמה שהייתה על הירח...

כאשר הובאה בפני שופט בית המשפט המחוזי בפלורידה יש במקרה דחה, עם זאת, השופט לא היתה ברירה אלא לעמוד לצד הממשלה.


שורה תחתונה: המשפט מול חבר מושבעים יחל באוקטובר 2012...

עדכון (30.10.2011) - אדגר מיטשל הסכים לוותר על כל תביעת בעלות על המצלמה ולהחזירה לנאסא. התביעה תבוטל.

הכתבה המקורית באתר Universe Today

מה הציל את אפולו 13 חלק רביעי

הסדרה מה הציל את אפולו 13 מציגה גורמים שונים שסייעו בהצלת החללית. הסדרה מבוססת על מאמרים באתר Universe Today.


גורם עשירי -סרט הדבקה
קשה להגיד שסרט הדבקה הציל את המשימה, אבל בלעדיו היה קשה הרבה יותר. סרטי הדבקה נמצאו על חלליות החל מתוכנית ג'מיני ובמשימת אפולו 13 היה לה שימוש מעניין. בעייה קריטית שהייתה במשימה הייתה בעיית סילוק פחמן דו-חמצני. רכב הירח תוכנן למשימה של יומיים עם שני אנשים, ונדרש לארבעה ימים עם שלושה אנשים עד לחזרה לכדור הארץ. הפילטרים שלו פשוט אזלו. לרכב הפיקוד היו פילטרים בשפע רב, אולם שני הפילטרים היו בעלי צורה שונה, אחד עגול ואחד מרובע. היה צורך להמציא שיטה לרבע את המעגל ולאפשר חיבור בין פילטר מרובע לחור עגול. בסרט בסצינה זכורה היטב, מכנסים את האנשים וזורקים על השולחן עשרות רכיבים שונים ומשונים שהיו בחללית (נילונים לאיסוף דגימות ירח, פיסות קרטון, חוטים שונים). הפתרון היה שימוש בצינוריות של חליפת ירח (חסרת שימוש בשלב הזה) ובמאורר שיש שם לדחוף אויר. האויר יעבור דרך הפילטר המרובע ויצא ללא פחמן. כמובן שהיה איכשהו צריך להחזיק את הכל יציב ופה בא השימוש בסרט ההדבקה (והרבה ממנו). התוצאה הסופית לא נראתה יפה במיוחד, אבל היא עבדה ורמת הפחמן ירדה משמעותית ולא היוותה עוד סכנה.
ניסוי ביתי עם הילדים. איך לרבע את המעגל

מימין: ככה זה נראה משמאל: מודל

גורם אחד-עשר - סרט הוליוודי
לא מדובר בסרט הידוע שיצא ב-1995, אלא בסרט Marooned (נטושים) שיצא ב-1969, ארבעה חודשים בלבד לאחר משימת אפולו 11 ומבוסס על ספר באותו שם שיצא כבר ב-1964. הסרט עטור כוכבים כמו גרגורי פק וג'ין הקמן, זכה באוסקר לאפקטים ויזואליים, והדמויות מזכירות מאד דמויות אמיתית כמו ג'ין קרנץ (בקר הטיסה הראשי) ודיק סלייטון (אחראי צוות האסטרונאוטים). מדובר על צוות בחללית אפולו, שפיצוץ בחלליתו מונע ממנו את האפשרות לחזור לכדור הארץ. כמעט כל אנשי נאסא ראו את הסרט. אפילו ג'ים לוואל לקח את אשתו לסרט (מה שהפך אותה, ובצדק, למודאגת יותר). ארט קמפוס, אחד ממהנדסי החשמל ראה את הסרט שעות ספורות לפני התקלה האמיתית. השאלה שהוצגה בסרט: "מה עושים כאשר הבטריות מתרוקנות", הטרידה אותו כבר בשעת הסרט ומספר שעות אחר כך הבעייה נהייתה אמיתית. הסוללות ברכב הפיקוד התרוקנו, והיה צריך להמציא פרוצדורה להטעין אותן מהסוללות של רכב הירח. הסתבר שיש קישור בין הסוללות על ידי חוט שנועד לחמם חלקים מסוימים ברכב הנחיתה, אבל החשמל זורם בכיוון הלא נכון. פרוצדורה להפוך את הכיוון הומצאה ונוסתה בסימולטור ללא הצלחה. מאחר ולא היה ברירות, הפרוצדורה נוסתה בחלל והצליחה. בסרט הידוע רואים איך בשלבים האחרונים של הנחיתה נלחמים על כל אמפר חשמל שאפשר להוציא מרכב הפיקוד לקראת הנחיתה. האם הסרט תרם במשהו לחשיבה של המהנדסים על הפתרון? אי אפשר לדעת, ייתכן מאד שכן.

כרזת הסרט

גורם שנים-עשר - מפגש במסלול ירח
הדרך המקורית בה רצו להגיע לירח הייתה בטיל גדול מאד שיגיע עד הירח ובשלב האחרון שלו יהיה מספיק דלק להגיע שוב לכדור הארץ. לאחר מכן הוצעו החלופות שהביאו לשיטה שנבחרה בסוף, שתי חלליות, אחת שתשמש למסע לירח וחזרה לכדור הארץ, והאחרת שתשמש לנחיתה על הירח בלבד (ותתחבר לחללית השניה). פיצול החללית לשתי מאפשר המראה עם משקל נמוך בהרבה (וכתוצאה מכך, טיל עם הרבה פחות דחף). גם את הפיצול בין החלליות אפשר לעשות בשני מקומות, במסלול סביב כדור הארץ, או במסלול סביב הירח. התצורה שנקבעה (פיצול במסלול סביב הירח) איפשרה שימוש בחללית הירח (Lunar Module) כסירת הצלה, כאשר ההתפוצצות אירעה. מסע בחללית אחת, או בתצורה בה הניתוק מתבצע במסלול סביב כדור הארץ, לא היה מאפשר שימוש כזה.

תיאור המסלול. שתי החלליות מגיעות עד הירח, שם הן נפרדות. רכב הנחיתה נוחת על הירח, ממריא ומתחבר לחללית במסלול סביב הירח. לאחר שהאסטרונאוטים חזורים לחללית הראשית, רכב הנחיתה מנותק ומתרסק על הירח. מקור: נאסא

גורם שלושה-עשר - האנשים על הקרקע
ג'רי וודפיל שמר את הגורם הזה לסוף. מבחינתי (וכנראה גם מבחינתו) זהו הגורם החשוב ביותר. מאות האנשים שעבדו 5 ימים רצופים על מנת להבטיח שהאסטרונאוטים יחזרו בשלום. חלקם ידועים מאד, ורובם עובדים רגילים שהתגייסו באחת למאמץ האדיר וכל אחד תרם את תרומתו, הקטנה או הגדולה. על מאמצים אלו זכו אנשי מרכז הבקרה וחדר המשימה לעיטור מדליית החירות מהנשיא ניקסון. גם האסטרונאוטים ג'ים לוואל ופרד הייז (ג'ק סוייגארט נפטר בשנת 1982 מסרטן) מזכירים את האנשים על הקרקע עד היום, בכנסים ובהרצאות שהם עורכים.

הנשיא ניקסון ועובדי מרכז החלל ביוסטון בטקס הענקת מדלית החירות.

לסיום עניין אפולו 13 אפשר להגיד שהמשימה הזו היא הכשלון המפואר ביותר של נאסא. המשימה בודאי שלא הצליחה. היה כשלון גדול, אבל החיים של האסטרונאוטים ניצלו. האם התקרית הזו גרמה לנאסא להרגיש כל יכולה? האם נאסא האמינה שהיא תוכל להתגבר על כל תקלה חמורה כלל שתהיה? האם אמונות אלו הביאו לאסונות במעבורות צ'אלנגר וקולומביה? אלו שאלות שכרגע אין לי עליהן תשובה.


בונוס מיוחד - שיר בסגנון קאנטרי המתאר את כל מה שקרה על אפולו 13



קישורים נוספים
מה הציל את אפולו 13 - חלק ראשון
מה הציל את אפולו 13 - חלק שני
מה הציל את אפולו 13 - חלק שלישי
ארבעים שנה לאפולו 13

ראיון עם ג'רי וודפיל - יוצר הסדרה

מה הציל את אפולו 13 חלק שלישי

גורם שביעי - לקחים מאסון אפולו 1
במשימת אפולו 1 אירע אסון. באימונים על כן השיגור, כאשר הצוות יושב בקפסולה שלו, אירע קצר שהדליק ניצוץ. אטמפוספירת התא המורכבת מ-100% חמצן בשילוב מספר גבוה מאד של חומרים דליקים בתא הפכו לשריפת ענק שלא נתנה סיכוי לאסטרונאוטים. אד וויט, גאס גריסום ורוג'ר שאפי, שילמו על כך בחייהם, תוכנית אפולו נעצרה למשך שנתיים.

גריסום, שאפי וויט. מקור: נאסא

גרי וודפיל מונה את התיקונים והשינויים בתכנון המערכת, ככאלו שהצילו את אפולו 13 ובפרט את הבידוד המסיבי שעברו כל חלקי החללית. לקראת החזרה לארץ, מערכות החימום בחללית לא פעלו. הטמפרטורה ירדה וכל הלחות באויר הפכה למים. כמות אדי המים כיסו את כל הפאנלים והמתגים ובלי הבידוד המסיבי שהיה לקח מאסון אפולו 1, הסיכוי לקצר היה כמעט ודאי.

פנאל השליטה של החללית. בסוף המשימה כולו היה נוטף מים

גורם שמיני - מודול הפיקוד והשירות נשארו מחוברים
עד שהאסטרונאוטים לא ניתקו את מודול השירות הפגוע לחלל לפני הכניסה לכדור הארץ, לא אפשר היה לראות את גודל הנזק. הצילומים היחידים של הפגיעה הם אלו שהאסטרונאוטים צילמו מיד לאחר הניתוק. מודול השירות עצמו נשרף בכניסה לאטמוספירה. מה שפחות מובן זה למה הפיצוץ לא גרם להפרדה בין שני המודולים. מחקרים הראו שהכח שפעל בפיצוץ גדול יותר מהכח הדרוש להפרדת החלקים. למרות שנדמה שהמודול הפגוע מהווה סתם משקל עודף, נשארו לו תפקידים. מיכל החמצן מספר 2 התפוצץ, מיכל מספר אחד נפגע והחמצן דלף, מה שגרם להפסקת החשמל במודול (תא דלק חייב חמצן כדי לספק חשמל). אולם הזמן המועט שנשאר לדלק היה קריטי לאפשר מעבר הצוות ונתוני הניווט למודול הנחיתה על הירח, ניתוק של מודול השירות היה גורם לנפילת חשמל מיידית. כמו כן, מודול השירות מכסה את מגיני החום של רכב הפיקוד הנחוצים לצורך חזרה לאטמוספירה. שהייה של תא הפיקוד בחלל כאשר מגן החום חשוף יכלה לפגוע בו בצורה שלא הייתה מאפשרת חזרה (כפי שפגיעה במגן במשימת קולומביה, גרם לשריפת המעבורות בחזרה לכדור הארץ).

שחזור הפיצוץ במעבדה. מקור: נאסא. ליחצו על התמונה לקבלת פרטים נוספים

גורם תשיעי - מיקום מיכל החמצן שהתפוצץ
ידוע שהפיצוץ נבע מתקלה במיכל החמצן. התקלה עצמה היתה מורכבת מאוסף תקלות שונות שאין בינהן שום קשר ורק צירופן הבלתי סביר של כולן גרם לפיצוץ בחלל.
תקלה ראשונה: מיכל החמצן הורכב בתחילה על אפולו 10 אבל הוצא לצורך שדרוג. בתהליך ההוצאה אחד הברגים לא שוחרר כמו שצריך וכשמשכו את המיכל נגרמה תזוזה של כל המתקן בחמישה סנטימטרים. מבחוץ, לא היה נראה שום נזק, אולם נגרם נזק לצינורית מילוי וריקון בתוך המיכל. נזק זה לא התגלה והתקלה נרשמה כמינורית בלבד ורק וועדת החקירה לאחר אפולו 13 קישרה אותה לאירוע.
תקלה שניה: מערכות החשמל במיכל תוכננו למתח של 28 וולט אולם ב-1965 יצאה דרישה לשינוי כך שמערכות החשמל יתאימו לזרם של 65 וולט. כל המערכות שודרגו למעט המתגים שתפקידם היה לנתק את מערכת החימום במיכל במידה והטמפרטורה גבוהה מ-26 מעלות (טמפרטורה נורמלית של חמצן נוזלי היא מינוס 74 ומטה).
תקלה שלישית: במהלך הכנת המיכל לטיסה התגלתה בעייה למלא ולרוקן אותו (זוכרים את הצינורית מתקלה הראשונה). כדי לא לדחות את המשימה לצורך החלפה מלאה של המיכל, הוחלט לחמם את החמצן לטמפרטורה גבוהה כך שיתאדה. חישובים הראו שצריך להפעיל את החימום במשך שמונה שעות (בדרך כלל החימום אורך שניות בודדות בלבד). חימום כל כך ארוך גרם לרכיבים שלא מתאימים למתח של 65 וולט (המתגים מהתקלה השנייה שאחראים שלא יהיה חימום יתר) להינזק. כתוצאה מכך, ניסוי שאירע לאחר התאונה הראה שהטמפרטורה במיכל הגיעה ל-538 מעלות!

תקלה רביעית: היה מד טמפרטורה חיצוני שביקר את הטמפרטורה במיכל, אבל הוא תוכנן להגיע רק עד 26 מעלות! כלומר המחוג היה במקסימום ולא הייתה אפשרות לדעת לפי המדידה שהחום הרבה יותר גבוה. מי שהסתכל על המחוג חשב שהחום תקין לחלוטין (כי ב-26 מעלות המערכת מכבה את עצמה) ולא תיאר לעצמו שהמיכל רותח בטמפרטורה של יותר מחמש מאות מעלות!

כתוצאה מהחום הרב, כל הבידוד החשמלי נמס וחוטי החשמל היו חשופים, וכמובן הקצר היה עניין של זמן בלבד.
בכל אופן, במודול השירות יש שני מיכלים. מיכל מספר 2 היה החיצוני. אם הוא היה פנימי יותר הוא היה מפוצץ את המיכל האחר בדרכו החוצה, גורם לפיצוץ נוסף שכנראה היה מגיע גם למיכל המימן, מה שהיה גורם לפיצוץ גדול ולהשמדתה המיידית של החללית בלי שנוכל לדעת מה קרה.
בקיצור, מיקום המיכל, החלטה שרירותית לא מודעת, בהסתברות של הטלת מטבע, או איך שאומרים, פיפטי פיפטי, הייתה ההבדל בין חיים למוות

מודול השירות מבפנים. שימו לב להבדל המיקומים בין מיכלי חמצן 1 ו-2. מקור: נאסא

קישורים דומים
מה הציל את אפולו 13 - חלק ראשון
מה הציל את אפולו 13 - חלק שני
מה הציל את אפולו 13 - חלק רביעי
ארבעים שנה לאפולו 13

מה הציל את אפולו 13 חלק שני

גורם רביעי - איך חוזרים לכדור הארץ
לאחר התקלה, עמדו שתי אפשרויות חזרה לכדור הארץ. מהירה ומסוכנת או בטוחה ואיטית. המהירה, כלל שימוש במנוע רכב הפיקוד לצורך סיבוב ושינוי מסלול שיוביל חזרה לארץ. הבעייה היא שהמנוע קרוב מאד למיכל החמצן שנפגע. איש לא ידע אם הוא עובד ואיך. הפעלה שגויה שלו והחללית יכולה להישלח להתרסקות לירח או למקום לא ידוע אחר. האפשרות הבטוחה והאיטית היא מסלול החזרה החופשי. לתת לכוחות הגרויטציה לעשות את שלהם ולמעשה להגיע עד הירח, להקיף אותו ולחזור, כמעט כמו במשימה רגילה. הבעיה, גם למעוף כזה צריך הפעלת מנוע לתיקוני מסלול. כמובן לרכב הנחיתה על הירח יש מנוע. הוא מיועד לנחיתה על הירח ולא לשינוי מסלול של כל המכלול (רכב הירח , ורכב החלל). וגם זה משהו שלא ברור שיעבוד. בסרט רואים את ג'ין קרנץ, פקח הטיסה האחראי אוסף את כל המהנדסים ואומר:" לא מעניין אותי מה זה תוכנן לעשות, תגידו לי מה זה יכול לעשות". הבחירה הייתה בדרך האיטית והבטוחה (כמובן אורך המשימה גרר בעיות רבות בהמשך, בחוסר חמצן נקי, מים והספק חשמלי). לצורך כך המנוע הופעל שנית (המנוע מתוכנן לפעולה אחת בלבד) לשם הגברת המהירות וקיצור המשימה בעשר שעות.

רכב הפיקוד. מכיל מנועים ומיכלים. מיכל חמצן מספר 2 (סקטור ארבע נפגע). איש לא ידע אם המנוע ימשיך לתפקד ואיך. מקור: נאסא

צילומים שנעשו לאחר ניתוק מכלול הפיקוד הפגוע הראו פגיעה קלה בנחיר (NOZZLE - המקום ממנו יוצא ההדף) שהיו יכולים להשפיע על פעולת המנוע הראשי, אבל כמובן שאי אפשר לדעת מה היה קורה אם היו משתמשים בו.

גורם חמישי - המנוע שלא עבד
הרבה לפני הפיצוץ בחלל, אירעה תקלה נוספת חמורה לא פחות. בזמן השיגור אחד ממנועי השלב הראשון הפסיק לפעול. ההפסקה עצמה לא היוותה בעייה (שאר המנועים עבדו כמה דקות יותר כדי לפצות על איבוד הכח), אבל ההפסקה נבעה כתוצאה מתקלה ומטעות תכנונית במבנה הטיל (שתוקנה רק באפולו 14). בזמן השיגור הדלק והחומרים בשלב הראשון נעו בתדירות גבוהה והגיעו לתדר העצמי של המערכת (מצב המזכיר בום על קולי בו הגלים פוגשים אחד את השני ומגבירים מאד את עוצמתם). המשך הפעלת המנוע יכול היה לגרום לפיצוץ כל הרכב (תקלה דומה אירעה באפולו 6 חללית לא מאויישת, בה הפיצוץ העיף חלק מהטיל והחללית נכנסה למסלול לא מתוכנן סביב כדור הארץ). למעשה לא ברור עד היום, מה הפסיק את המנוע, חיישן לחץ שאינו קשור לאפקט הרעידות חש בבעיה, למרות שפעולת המנוע הייתה תקינה והפסיק אותו. הפסקה זו כנראה הצילה את חיי האנשים עוד הרבה לפני התקלה בחלל עצמו. בתור קוריוז לאחר התקלה במנוע, אמר ג'ים לוואל את המשפט הבא (בתרגום חופשי): "זו הייתה התקלה הקריטית של הטיסה ומעכשיו הכל ילך חלק"


גורם שישי - ניווט לפי קו הצל של כדור הארץ
אלפי שנים ניווטו ימאים את דרכם על פי הכוכבים. מיקום הכוכבים אינו משתנה והם משמשים עזר מצוין לניווט. גם בחלל אפשר לנווט לפי הכוכבים. בחלל חשוך כל הזמן, אין אטמוספירה עננים ואובך, והכוכבים נראים בקלות. אכן, כל תוכניות החירום לכשל במערכות הניווט של חלליות אפולו כללו ניווט לפי הכוכבים. אולם מהנדס אחד בחברה האחראית על מכשירי הניווט היה  מוטרד מהשאלה איך ינווטו אם לא יראו את הכוכבים ופיתח תוכנית חליפית המסתמכת על קו הצל של כדור הארץ (הקו המבדיל בין היום לבין הלילה). התוכנית נבדקה באופן תיאורטי והוכנסה למחשבי הניווט. התוכנית נבדקה בזמן אמת בזמן מסע אפולו 8 (החללית הראשונה שהגיעה למסלול ירח, אך כמובן לא נחתה עליו) על יד גי'ם לוואל עצמו (מפקד אפולו 13). בשלב הראשון בוצע ניסוי ניווט לפי כוכבים בצורה רגילה אך ג'ים לחץ על כפתור CLEAR ולא על ENTER והנתנוים נמחקו, במרכז הבקרה החליטו לנסות את תכונית החירום ואישרו שהיא עובדת. בזמן החזרה של אפולו 13 לארץ, היה צורך בתיקוני מסלול עקב דליפת גז שהסיט את החללית ממסלול החזרה. כניסה בזווית לא נכונה לאטמוספירה והחללית קופצת עליה כמו אבן על מים בחזרה לחלל. תיקונים אלו הצריכו מערכת ניווט, אבל הפעת המערכות היתה דורשת יותר מדי חשמל, לפי הכוכבים אי אפשר היה לנווט בגלל כל השברים והלכלוך מהפיצוץ, שגרמו לכך שאי אפשר יהיה לראות את הכוכבים כמו שצריך. נשארה דרך אחת, ניווט לפי קו הצל של כדור הארץ.

תרשימי ניווט מאפולו 13

קישורים דומים
מה הציל את אפולו 13 - חלק ראשון

מה הציל את אפולו 13 - חלק שלישי
מה הציל את אפולו 13 - חלק רביעי
ארבעים שנה לאפולו 13

יורי גגארין

הלילה של יורי הינו אירוע המתקיים מדי שנה סמוך תאריך שיגורו של יורי גגארין לחלל. יורי גגארין, האדם הראשון בחלל בטיסה היסטורית בעיצומו של מירוץ החלל ב-12 לאפריל 1961 (כנראה בשנה הבאה חגיגות החמישים יהיו משמעותיות). יורי גגרין הקיף את כדור הארץ פעם אחת בלבד נחת בשלום לאחר 108 דקות ומיד נהיה לגיבור לאומי. יורי נהרג בהתרסקות מטוס טראגית בשנת 1968.

יורי גגארין

האוניברסיטה הפתוחה הצטרפה ליוזמה העולמית (222 כינוסים ב-57 ארצות 7 יבשות ושני עולמות) בערב הוקרה שכלל הרצאות, תצפיות וסרטים .
ההרצאות בנושא אדם בחלל כללו תחזית קדימה של טל ענבר ממכון פישר לתעופה וחלל למשימות עד שנת 2050 וסקירה של תוכניות החלל של ארה"ב, רוסיה, אירופה, סין הודו ויפן. טל הדגיש את החזרה הענקית אחורה שכן האדם נחת על הירח לפני 40 שנה בתוכנית שאורכה היה שמונה שנים בלבד, ואילו היום התוכנית לשליחת אדם לירח של ארה"ב בוטלה והגעה למאדים מתוכננת לעוד עשרות שנים. מדינות נוספות מתכננות משימות לירח לקראת שנת 2030.
אילן מנוליס פירט את הסיבות הבריאותיות שבגינן מסע ארוך למאדים (כמעט שנתיים) אינן אפשריות, אם כי תיקן את כותרת ההרצאה מ: "מדוע לא נגיע אף פעם למאדים: ל: "מדוע לא נגיע בקרוב למאדים". כנראה ששיפור אפשרויות ההינע והגיעה מהיר למאדים תוך חודש במקום תוך 10 חודשים יאפשרו טיסה כזו בעתיד.
פרופ' יואב יאיר סקר את תאונות החלל המאוישות והסיבות להן. בחלל נספו עד היום 21 איש (בחמש תאונות שונות: אפולו 1 - בתא הפיקוד על כן השיגור בעת ניסוי, המעבורות צ'אלנגר וקולומוביה וחלליות סויוז 1 ו-11). המכנה המשותף לתאונת הן אי אמירה חד משמעית של הסיכונים. לחצים פוליטיים לשגר בכל מחיר ולא לאחר בלוחות הזמנים וגם אולי הפחד להיות היחיד שמתריע מול כל השאר שמסכימים.

כמו כן הועלה בהקשר זו סיפורה של אפולו 13 שניתפס בנאסא כהצלחה למרות שלמעשה היה אירוע של תאונה חמורה שבדרך נס נגמר בשלום (ורוא סדרת הכתבות על אפולו 13).
אורח הכנס קולונל בוריס וולינוב האסטרונאוט / קוסמונאוט היהודי הראשון בחלל, סיפר את קורות חייו, על האימונים הראשונים בתוכנית החלל והלא נודע, ועל סיפור התקלה שאירעה לו בחללית סויוז 5. כמו כן הוקרן סרט המשחזר את הטיסה. בין הפרטים המענינים שסיפר היה שהרוסים לא ידוע מה יקרה לאדם בחלל ולכן דאגו שמחשבי החללית יעשו את כל המשימה והאדם יצטרך לפתור תרגילים לוגיים להוכיח למכונה שהוא כשיר לקחת פיקוד.
בזמן התקלה הוא הפר נהלים שאסרו לשדר על תקלות (שהאמריקאים לא ידעו כלום) על מנת שהמהנדסים יוכלו ללמוד מה קרה ולתקן בטיסות הבאות וגם ניסה להעביר מידע באמצעות הספרים שנשארו בחללית. כאשר נחת בשלום, היה זה 600 קילומטר מהיעד המתוכנן באמצע סופות שלגים וקור טיפוסי של 40 מעלות מתחת לאפס. הדבר הראשון שביקש מהמחלצים היה סיגריה ואלו התנצלו שיש להם רק את הסוג הפשוט ביותר (מתוך הנחה שאדם שבא מהחלל בטח רגיל לסטנדרטים גבוהים), אבל הוא אמר שלא משנה מה יש להם. לאחר מכן שמע מחבר במרכז הבקרה, שכאשר ראו שם את המצב החמור בשעת התקלה, התחילו לערוך מגבית...

לאחר סיום ההרצאות נערכה תצפית טלסקופים קצרה בארגון חברי האגודה הישראלית לאסטרונומיה ואף אני נטלתי בה חלק, ולסיום הערב המוצלח הוקרן הסרט 2010.
ההרצאות יהיה זמינות בוידאו באתר האוניבריסטה הפתוחה בעוד מספר ימים


מאמרים קשורים:
מה הציל את אפולו 13 - חלק ראשון
מה הציל את אפולו 13 - חלק שני
כנס החלל הבינלאומי 2009
מעבורת החלל

כרזת האירוע הלילה של יורי גגרין - האוניברסיטה הפתוחה. האוניברסיטה מארגנת כנסים רבים וכדאי להתעדכן

מה הציל את אפולו 13

כהמשך למאמר על אפולו 13 נביא מבט נרחב יותר על המשימה. המשימה הייתה המשימה השלישית לירח. ביום השלישי למשימה, אירעה תקלה במיכל החמצן שגרמה לפיצוצו. החללית כמעט שותקה לגמרי ואספקת החמצן והדלק שלה נפגעה חמורות. הצוות נאלץ לעבוד ממודל הפיקוד המרווח יחסית, לרכב הנחיתה על הירח שתוכנן לשהייה של שני אנשים בלבד ולהרבה פחות זמן. לשלושה אנשים היה שם צפוף, קר ומחניק (לא כל כך הייתה בעייה של חמצן כמו של ניקוי האויר מפחמן דו חמצני). למרות וכנגד כל הסיכויים, בתקלה כל כך מרוחקת מכדור הארץ, חזרו האסטרונאוטים בריאים ושלמים.

מגזין האינטרנט UniverseToday  יצא בסדרת מאמרים על הגורמים להצלת אפולו 13. הסדרה נכתבה על ידי ראינות עם ג'רי וודפיל שהיה אחד מצוות הערכת המשימה (ג'רי לא ישב בחדר הבקרה, אלא בבניין סמוך, שם ריכזו מומחים בעלי תחומי ידע, למקרה שיצטרכו להם).

ג'רי וודפיל. עובד בחדר הערכת המשימה

אנו נביא תקציר של הסיבות ובכל תקציר תופיע תמונה מהמאמר המקורי ב-Universe Today מומלץ מאד לקרוא את המאמרים המלאים (הכותרות מפנות למאמרים המלאים באנגלית).

גורם ראשון - העיתוי (כמו תמיד, הכל ענין של טיימינג)
זמן התקלה הינו קריטי. אופי התקלה לא איפשר כלל חזרה לארץ וחייב לבצע הגעה לירח, כניסה למסלול סביבו, התנתקות מהירח וחזרה לארץ. אם התקלה הייתה מתרחשת מוקדם מדי, לא היה מספיק זמן (במונחים של חמצן ומשאבים חשמל בחללית) לעשות את כל הדרך הזו. אם התקלה הייתה מתרחשת מאוחר יותר, ייתכן מצב בו גי'ם לוואל פרד הייז היו מגלים שהם נמצאים על הירח אולם רכב שאמור להחזיר אותם לכדור הארץ יצא מכלל שליטה, ולג'ק סוייגרט לא הייתה אפשרות להינצל על ידי רכב הנחיתה

הנזק שנגרם למיכל נראה בבירור. צולם מרכב החיתה על הירח לאחר ניתוק מודול השירות ומודל הירח (וחזרה לארץ במודול הפיקוד בלבד)

גורם שני - הפתח שלא נסגר

האינסטינקט הראשוני של הצוות לאחר הפגיעה היה לסגור את כל הפתחים לרכב הפיקוד כדי שהחמצן שנשאר בו לא ידלוף. בין הפתחים היה גם הפתח לרכב הנחיתה על הירח. הפתח לא נסגר גם לאחר כמה נסיונות והאסטרונאוטים עברו לפעולות אחרות. כזכור, רכב הנחיתה על הירח שימש סירת ההצלה של הצוות והעובדה שהיה פתוח חסכה מספר דקות יקרות לו היה צריך לפותחו שוב (את הפתח צריך לפתוח, לאחסן בצורה מאובטחת, לחבר סולמות מעבר וכו', זה לא פשוט כמו פתיחת דלת בבית).

פרד הייז עובר בין רכב הפיקוד לרכב הנחיתה. מקור: נאסא

גורם שלישי - החצבת שלא הייתה

שלושה ימים לפני ההמראה התגלה דבר מדאיג. חבר בצוות הגיבוי (צ'רלי דיוק) נדבק מהבן שלו וחלה  בחצבת. בדיקות שנערכו לשאר האסטרונאוטים העלו שקן מטינגלי אינו מחוסן מפני הנגיף, ולמרות שלא היו לו כל סימני מחלה הוא קורקע מהטיסה והוחלף על ידי ג'ק סוויגארט (החשש היה שהמחלה תתפרץ בדיוק כאשר קן לבד ברכב הפיקוד בעוד חבריו על הירח, חשוב להבין שמי שנשאר ברכב הפיקוד לבד הוא האדם הבודד ביותר ביקום, והאדם הקרוב אליו נמצא במרחק אלפי קילומטרים. בצד הרחוק של הירח, אין גם אפשרות תקשורת לכדור הארץ).
בסרט אפולו 13 רואים איך ברגע התקלה קן מגיע למרכז החלל ומסייע בסימולציות ובתכנון הצעדים, לפי ג'רי וודפיל, ג'ק סוויגארט היה האיש הנכון במקום הנכון. ג'ק הכיר מאד טוב את המערכות, ואת נהלי החירום שלהם. היה לו מבנה גוף עמיד יותר והוא הצליח להתמודד עם תנאי הקור וחוסר המים. יותר חשוב מכך ההכרה עם המערכות איפשרה לו (בעזרה עם פרד הייז שהיה בעל רקע עיתונאי) לרשום בדיוק את הפרוצדורה החדשה לנחיתה כפי שהתקבלה מכדור הארץ. בסרט רואים את המהנדסים באים עם ערמת ניירות ענקית ואיך מתחילים להעביר את הפרוצדורה לאסטרונאוטים. מדובר במאות שלבים שכל פרט חשוב והסדר קריטי, והעברתם בעל פה עם מערכת תקשורת כושלת ללא טעויות הייתה אתגר עצום.

ג'ים לוואל וג'ק סוייגארט - מקור: נאסא

קן מטינגלי מעולם לא חלה בחצבת. הוא וצ'רלי דיוק, טסו לחלל במשימת אפולו 16.

קישורים נוספים
מה הציל את אפולו 13 - חלק שני
מה הציל את אפולו 13 - חלק שלישי
מה הציל את אפולו 13 - חלק רביעי
ארבעים שנה לאפולו 13

אפולו 13

בחודש אפריל יציין העולם 40 שנה למשימת אפולו 13. לא צריכים להיות חובבי אסטרונומיה כדי להכיר את המשימה. אמנם הציבור קצת איבד עניין במשימות לירח, אחרי שתיים מוצלחות, אולם תקלה שקרתה בחללית במרחק 250000 קילומטר מכדור הארץ, והסכנה הממשית לחיי הצוות ריתקו את העולם בדרמה שנמשכה מספר ימים. רוב הציבור מכיר את הפרשה מהסרט המצוין של רון הווארד, אך הרבה יותר טוב להכיר אותה מהספרים של האנשים המעורבים ובפרט שני הספרים הבאים (שניהם לא תורגמו עדיין לעברית). שניהם מומלצים מאד לקריאה ויכסו את הסיפור משתי זוויות שונות המשלימות אחת את השנייה.
Failure is not an option - המשפט נאמר בסרט (לא ברור עם במציאות) על ידי בקר הטיסה ג'ין קרנץ. והספר האוטוביוגרפי מתאר את קורות חייו של קרנץ ואת תפקידו כבקר בכל תוכניות החלל הראשונות של ארצות הברית (מרקורי, ג'מיני ואפולו), עם פרקים עיקריים על המשימה הקריטית הזו.
The Lost Moon- ספרו האוטוביוגרפי של מפקד המשימה ג'ים לוואל (הסרט מבוסס בעיקר על הספר, וגם כאן הספר טוב יותר מהספר).
המשפט היודע ביותר מהפרשה הוא: "יוסטן, יש לנו בעייה" או במקור "Houston, we have a problem" אולם הקשבה לקלטות המקוריות תגלה שאפילו האסטרונאוטים לא ידוע עד כמה מצבם חמור שכן המשפט האמיתי הוא "יוסטון, הייתה לנו בעייה" או במקור "Houston, we have had a problem".
בסיום נעשים מאמצים מיוחדים לבצע כניסה חזרה לאטמוספירה בזווית נכונה. חשיבות הזווית קריטית. כניסה חדה מדי, והחללית לא תעמוד בחום הנוצר מהחיכוך, כניסה בזווית נמוכה מדי, והחללית תקפץ חזרה לאטמוספירה (בדיוק כמו שאנחנו מצליחים להקפיץ חלוקי אבן במים) ותישאר לנצח במסלול סביב כדור הארץ. למרבה המזל, סוף הפרשה הוא סוף טוב, אולם מחקר שבוצע לאחרונה מציע סימולציה למה היה קורה אילו החללית הייתה מפספסת את כדור הארץ. שווה צפייה.





קישורים נוספים
מה הציל את אפולו 13 - חלק ראשון
מה הציל את אפולו 13 - חלק שני
מה הציל את אפולו 13 - חלק שלישי
מה הציל את אפולו 13 - חלק רביעי