התורה אינה ספר מדע, אולם ננצל פסוק בפרשת מטות כדי לעסוק קצת בכימיה שבתורה. בדיני הגעלת כלי נוכרים מופיעה רשימה מעניינת של חומרים (במדבר ל"א כב): "אַךְ אֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַכָּסֶף אֶת-הַנְּחשֶׁת אֶת-הַבַּרְזֶל אֶת-הַבְּדִיל וְאֶת-הָעֹפָרֶת". רשימה קצרה של יסודות כימיים. בטבלה המחזורית יש 92 יסודות טבעיים וברשימה מופיעים 6 יסודות. בכל התורה הצלחתי למצוא רק יסוד אחד נוסף - גופרית (מופיע כבר בספר בראשית).
הזהב מופיע ראשון בין היסודות (בראשית ב' י"ב), לאחר מכן הברזל והנחושת (בר' ד' כב): "וְצִלָּה גַם-הִוא יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן נַעֲמָה", וכאן אנו כבר לומדים כי היה עיבוד מתכות אלו לכלים (וייתכן ומדובר על המעבר בין תקופת הברונזה לתקופת הברזל). לאחריו הכסף (בר' י"ג ב) בתיאור עושרו של אברהם. העופרת מופיעה בספר שמות (בשירת הים - "...צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים") ופרשתנו מוסיפה את הבדיל. חומרי מתכת אחרים לא מוזכרים, לא הברונזה, לא האבץ ולא הכספית, מתכת שהייתה ידועה באותם זמנים וגם שימשה בתעשיות הכסף והזהב. בתנ"ך מופיעים סוגי נחושת שונים: נחשת קלל, נחושת ממרט, נחשת מצהב, נחשת מרוק וייתכן כי אלו סגסוגות של ברונזה ו/או פליז שמורכבות בעיקר מנחושת וחומרים נוספים או נחושת מעורבבת בזהב. הגופרית מופיעה לראשונה סיפור סדום ובכך מגיע מספר היסודות במקרא ל-7 בלבד. חומרים נוספים רבים מוזכרים בתנ"ך, החל מהמלח, המוזכר גם הוא בסדום ולאחר מכן נהיה מינרל חובה בקורבנות ומאבני החושן, 12 אבנים, שאמנם אחת מהן, יהלום, הינה פחמן טהור ולכן אפשר להגדיל את מספר היסודות לשמונה, והשאר תרכובות שונות של אבני חן ששאלת זיהוין מעסיקה חוקרים רבים ולא ניכנס אליה כאן.
בעקבות הערה של חבר, בדקתי שני חומרים נוספים: הנתר והבורית ששימשו חומרי ניקוי וכביסה (ומשמשים כדימוי לתשובה בה אפשר לנקות את האדם מחטאים), שני חומרים אלו הם תרכובות של מלחים (מינרלים). תרכובת הנטרון (Natron), נכרתה ממרבצי מים יבשים במצרים העתיקה ושימשה אלפי שנים כחומר ניקוי. כאשר בודד בה החומר העיקרי, הוא קיבל את השם ניטריום (ובעברית שם היסוד נתרן, מספרו הכימי 11). גם הבורית, תרכובת מלח נוספת, ייתכן שנתנה את השם ליסוד החמישי, ששמו כיום בור. אמנם היסודות, כיסודות לא היו ידועים, אבל שמם של שני יסודות אלו אכן מבוסס על תרכובות שבהם הם היו העיקר, והשם בור כחומר מופיע במפורש בישעיהו פרק א' כה (למרות ששוב, הוא ייצג את התרכובת הדומה לסבון ולא את היסוד): "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ"
גם אם יסודות שונים לא היו ידועים בשמם, ייתכן ונעשה בהם שימוש בשיטת הניסוי והטעייה על ידי שימוש בעפרות מסוימות ממכרות שהיו ידועים בתכונותיהם וביכולת לערבב אותם עם חומרי מתכת קלאסיים (כדוגמת זהב, סגסוגת שנמצאת בטבע בצורה טבעית). הזכוכית מוזכרת בתנ"ך פעם אחת בלבד בספר איוב (פרק כ"ח). כאשר מדובר על החוכמה ועל נדירותה הרבה יותר מכסף וזהב מופיעה גם הזכוכית (שמאז מחירה קצת הוזל): "לֹא-יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי-פָז". אבן יקרה נוספת הינה הפנינה, הנזכרת דווקא לראשונה בתור שם (אשתו של אלקנה אבי שמואל) כבר בנביאים ורק הרבה יותר מאוחר בספרי משלי, איוב ואיכה כחומר יקר (בהופעתה כשם היא כתובה בצורה חסרה פננה, ואילו בהופעתה כחומר תמיד מופיעה פנינה).
נחזור לפסוק בפרשת מטות. עניינו בהכשרת כלים באש ואולם דבר זה מעלה קושי מסוים שכן חלק מהמתכות המוזכרות יכולות להינתך באש ולהתקלקל. הנה נקודת ההתכה של המתכות (קיימת גם נקודת רתיחה, אך היא גבוהה בהרבה).
רואים שהמתכות הקלאסיות זהב כסף ונחושת הן קבוצה בפני עצמן (מבחינת נק' ההתכה). הברזל צריך טמפרטורה גבוהה בהרבה והבדיל והעופרת ניתכים בקלות (גם הסדר בתורה מפריד בין הקבוצות). במדורת עצים רגילה הטמפרטורה יכולה להגיע ל-1000 מעלות וזה מספיק לבדיל ולעופרת. למתכות האחרות ובוודאי לברזל, צריכים כבשנים סגורים, בהם החום נאגר ועוצמתו גדלה. חשוב להבחין בין עוצמת חום לבין טמפרטורה. גפרור מגיע בקלות לחום של כמה מאות מעלות, אולם עוצמת החימום שלו זעירה וניתן לכבותו במיידית, ואפילו להכניסו לפה ולסגור. הגפרור ייכבה מיד מחוסר חמצן, ועוצמת החום הנמוכה תיעלם כלא הייתה (בדיוק ככה מכבים נר במהירות עם האצבעות). במדורה גדולה, החום יכול להיות נמוך הרבה יותר מבחינת טמפרטורה, אולם עוצמתו (או כמות אנרגיית החום) תהיה גבוהה בהרבה וכיבויה יהיה קשה מאד.
לגבי כלי המתכת, התורה דורשת (במדבר ל"א כג): "כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר-יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא-יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם". ייתכן והכוונה להעברה מהירה מאד שאינה מספיקה להתיך את הכלים. הבחנה מפורשת זו נמצאת בדברי המפרשים ונביא את הרמב"ן המחלק בין המתכות שעוברות באור (באש עצמה) לבין הבדיל והעופרת שעוברות בחמין (מים רותחים). ייתכן והכלים לא היו מתכות טהורות אלא סגסגות שונות.עוד משהו מוזר נמצא בפירוש רש"י: "אך את הזהב - לומר שצריך להעביר חלודה שלו קודם שיגעילנו, וזהו לשון אך, שלא יהא שם חלודה אך המתכת יהיה כמו שהוא". אפשר לתמוה קצת, על שענין החלודה מופיע דווקא במתכת הזהב שאינה מתחמצנת ומחלידה, אולם המילה אך באה למעט והכוונה בפסוק היא למעט את החלודה והלכלוך, שהכלים צריכים ניקוי לפני ההגעלה.פירוש רש"י מתייחס למילה אך, ולאו דווקא לזהב, אלא לאחת מן המתכות שאחריו שמתחמצנות (או בתערובות המכילות מתכות אלו שגם הן מתחמצנות).
הזהב מופיע גם בהמשך הפרשה כחומר העיקרי ממנו היו עשויים התכשיטים.
הזהב מופיע ראשון בין היסודות (בראשית ב' י"ב), לאחר מכן הברזל והנחושת (בר' ד' כב): "וְצִלָּה גַם-הִוא יָלְדָה אֶת-תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל-חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל-קַיִן נַעֲמָה", וכאן אנו כבר לומדים כי היה עיבוד מתכות אלו לכלים (וייתכן ומדובר על המעבר בין תקופת הברונזה לתקופת הברזל). לאחריו הכסף (בר' י"ג ב) בתיאור עושרו של אברהם. העופרת מופיעה בספר שמות (בשירת הים - "...צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים") ופרשתנו מוסיפה את הבדיל. חומרי מתכת אחרים לא מוזכרים, לא הברונזה, לא האבץ ולא הכספית, מתכת שהייתה ידועה באותם זמנים וגם שימשה בתעשיות הכסף והזהב. בתנ"ך מופיעים סוגי נחושת שונים: נחשת קלל, נחושת ממרט, נחשת מצהב, נחשת מרוק וייתכן כי אלו סגסוגות של ברונזה ו/או פליז שמורכבות בעיקר מנחושת וחומרים נוספים או נחושת מעורבבת בזהב. הגופרית מופיעה לראשונה סיפור סדום ובכך מגיע מספר היסודות במקרא ל-7 בלבד. חומרים נוספים רבים מוזכרים בתנ"ך, החל מהמלח, המוזכר גם הוא בסדום ולאחר מכן נהיה מינרל חובה בקורבנות ומאבני החושן, 12 אבנים, שאמנם אחת מהן, יהלום, הינה פחמן טהור ולכן אפשר להגדיל את מספר היסודות לשמונה, והשאר תרכובות שונות של אבני חן ששאלת זיהוין מעסיקה חוקרים רבים ולא ניכנס אליה כאן.
בעקבות הערה של חבר, בדקתי שני חומרים נוספים: הנתר והבורית ששימשו חומרי ניקוי וכביסה (ומשמשים כדימוי לתשובה בה אפשר לנקות את האדם מחטאים), שני חומרים אלו הם תרכובות של מלחים (מינרלים). תרכובת הנטרון (Natron), נכרתה ממרבצי מים יבשים במצרים העתיקה ושימשה אלפי שנים כחומר ניקוי. כאשר בודד בה החומר העיקרי, הוא קיבל את השם ניטריום (ובעברית שם היסוד נתרן, מספרו הכימי 11). גם הבורית, תרכובת מלח נוספת, ייתכן שנתנה את השם ליסוד החמישי, ששמו כיום בור. אמנם היסודות, כיסודות לא היו ידועים, אבל שמם של שני יסודות אלו אכן מבוסס על תרכובות שבהם הם היו העיקר, והשם בור כחומר מופיע במפורש בישעיהו פרק א' כה (למרות ששוב, הוא ייצג את התרכובת הדומה לסבון ולא את היסוד): "וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ"
גם אם יסודות שונים לא היו ידועים בשמם, ייתכן ונעשה בהם שימוש בשיטת הניסוי והטעייה על ידי שימוש בעפרות מסוימות ממכרות שהיו ידועים בתכונותיהם וביכולת לערבב אותם עם חומרי מתכת קלאסיים (כדוגמת זהב, סגסוגת שנמצאת בטבע בצורה טבעית). הזכוכית מוזכרת בתנ"ך פעם אחת בלבד בספר איוב (פרק כ"ח). כאשר מדובר על החוכמה ועל נדירותה הרבה יותר מכסף וזהב מופיעה גם הזכוכית (שמאז מחירה קצת הוזל): "לֹא-יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי-פָז". אבן יקרה נוספת הינה הפנינה, הנזכרת דווקא לראשונה בתור שם (אשתו של אלקנה אבי שמואל) כבר בנביאים ורק הרבה יותר מאוחר בספרי משלי, איוב ואיכה כחומר יקר (בהופעתה כשם היא כתובה בצורה חסרה פננה, ואילו בהופעתה כחומר תמיד מופיעה פנינה).
נחזור לפסוק בפרשת מטות. עניינו בהכשרת כלים באש ואולם דבר זה מעלה קושי מסוים שכן חלק מהמתכות המוזכרות יכולות להינתך באש ולהתקלקל. הנה נקודת ההתכה של המתכות (קיימת גם נקודת רתיחה, אך היא גבוהה בהרבה).
- זהב - 1064 מעלות
- כסף - 961 מעלות
- נחושת - 1084 מעלות
- ברזל - 1538 מעלות
- בדיל - 231 מעלות
- עופרת - 327 מעלות
רואים שהמתכות הקלאסיות זהב כסף ונחושת הן קבוצה בפני עצמן (מבחינת נק' ההתכה). הברזל צריך טמפרטורה גבוהה בהרבה והבדיל והעופרת ניתכים בקלות (גם הסדר בתורה מפריד בין הקבוצות). במדורת עצים רגילה הטמפרטורה יכולה להגיע ל-1000 מעלות וזה מספיק לבדיל ולעופרת. למתכות האחרות ובוודאי לברזל, צריכים כבשנים סגורים, בהם החום נאגר ועוצמתו גדלה. חשוב להבחין בין עוצמת חום לבין טמפרטורה. גפרור מגיע בקלות לחום של כמה מאות מעלות, אולם עוצמת החימום שלו זעירה וניתן לכבותו במיידית, ואפילו להכניסו לפה ולסגור. הגפרור ייכבה מיד מחוסר חמצן, ועוצמת החום הנמוכה תיעלם כלא הייתה (בדיוק ככה מכבים נר במהירות עם האצבעות). במדורה גדולה, החום יכול להיות נמוך הרבה יותר מבחינת טמפרטורה, אולם עוצמתו (או כמות אנרגיית החום) תהיה גבוהה בהרבה וכיבויה יהיה קשה מאד.
לגבי כלי המתכת, התורה דורשת (במדבר ל"א כג): "כָּל-דָּבָר אֲשֶׁר-יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא-יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם". ייתכן והכוונה להעברה מהירה מאד שאינה מספיקה להתיך את הכלים. הבחנה מפורשת זו נמצאת בדברי המפרשים ונביא את הרמב"ן המחלק בין המתכות שעוברות באור (באש עצמה) לבין הבדיל והעופרת שעוברות בחמין (מים רותחים). ייתכן והכלים לא היו מתכות טהורות אלא סגסגות שונות.עוד משהו מוזר נמצא בפירוש רש"י: "אך את הזהב - לומר שצריך להעביר חלודה שלו קודם שיגעילנו, וזהו לשון אך, שלא יהא שם חלודה אך המתכת יהיה כמו שהוא". אפשר לתמוה קצת, על שענין החלודה מופיע דווקא במתכת הזהב שאינה מתחמצנת ומחלידה, אולם המילה אך באה למעט והכוונה בפסוק היא למעט את החלודה והלכלוך, שהכלים צריכים ניקוי לפני ההגעלה.פירוש רש"י מתייחס למילה אך, ולאו דווקא לזהב, אלא לאחת מן המתכות שאחריו שמתחמצנות (או בתערובות המכילות מתכות אלו שגם הן מתחמצנות).
הזהב מופיע גם בהמשך הפרשה כחומר העיקרי ממנו היו עשויים התכשיטים.
 |
| זהב, כסף ונחושת - חומרים בפרשת מטות אצעדה, צמיד, טבעת ועגיל -תכשיטים בפרשת מטות |
