המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור לעמוד המקורי ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com.
מעונינים לקבל מידע אסטרונומי ישירות לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של אסטרונומיה ומדע !
לקראת ליקוי החמה המלא שיתרחש ב 8/4/2024 ברחבי ארצות הברית, הנה תקציר חוויות מליקוי 21/8/2017.
וַיְהִי בִּשנת התשעז בָּאחד עשר בַּעשרים ותשעה לַחֹדֶשׁ וַאֲנִי בְתוֹךְ-הַגּוֹלָה בשמורת Boysen אשר בשושוני שבמדינת וויאומינג באמריקה נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹקים. אנחנו בשעה 11:41 וזה הזמן לחזור 6 שעות אחורה. במאמר שילבתי פסוקים מהתנ"ך עם פרשנות אישית מחודשת שלי בעקבות "המראה הגדול הזה".
"אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כֲּהַמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת -אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לתאר את מראה הליקוי המלא ועל כן הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ"
ליקוי חמה מלא
מהו ליקוי חמה הירח קטן מהשמש פי 400 אבל קרוב יותר לכדור הארץ באותו יחס בדיוק. סידור מיוחד זה גורם לכך שגודלם הנראה של הירח והשמש זהה. בתחילת חודש עברי, כאשר הירח בין השמש לכדור הארץ, או באמצעו כאשר כדור הארץ בין הירח לשמש, לעיתים שלושת הגופים נמצאים על קו ראייה אחד. האיורים הבאים ידגימו את מצבם היחסי של השמש, הארץ והירח בשעת ליקוי. האיורים אינם בקנה מידה.
במקרה זה הירח מטיל צל על כדור הארץ. כל מי שנמצא באיזור הצל לא יכול לראות כלל את השמש. כל מי שנמצא ליד הצל יראה את השמש חלקית.
"וַיַּעַשׂ אֱלֹקים אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים" (בראשית א טז). רש"י: "(טז) המאורות הגדולים וגו' -שווים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד: ואת הכוכבים -על ידי שמיעט את הלבנה, הרבה צבאיה להפיס דעתה".
ועוד עשה להפיסה, שפעם או פעמיים בשנה, תעמוד לפני השמש וידעו כל היצורים והנבראים כי עדיין גדולה היא כבראשונה.
זהו. היום הגדול הגיע. חודשים של עמל ותכנון הובילו כולם ליום זה אותו התחלנו מוקדם מאד. יש לנו עוד שעתיים נסיעה לפחות עד היעד וגם לשם רצוי להגיע מוקדם. הלכנו לישון מוקדם וקמנו מוקדם, אריזה מהירה של החפצים ויוצאים לדרך.
אנו כבר שבוע בארה"ב במסגרת המסע לליקוי החמה. אם פספסתם הנה פרק המבוא לטיול. מטרת העל של הטיול היא צפייה בליקוי החמה בשילוב פארקים וניו יורק. התמונות הן שלי ושל נ. חברי. מאחר והחלפנו מצלמות ועדשות תוך כדי הטיול, אין לנו מושג מדויק, וגם לא ממש משנה לנו, מי צילם מה.
ביציאה מהבקתה ראינו שמצב השמים לא משהו. מעונן מאד.
בוקר הליקוי מעונן מאד
גם כשהשמש זרחה, העננות לא הלכה לשום מקום.
זריחה לפני הליקוי. הירח כבר שם ומתכונן לכסות את השמש
טוב, אנחנו ממילא רחוקים מהיעד וגם מוקדם בבוקר והעננות תתפזר. התחלנו בנסיעה דרומה. תנועה כמעט ולא הייתה ונסענו נסיעה רצופה עד תרמופוליס שם עצרנו בתחת דלק להתרעננות קלה. נרשמה רגיעה כללית מאחר ותרמופוליס כבר בקצה שטח הליקוי המלא, והמטרה של ההגעה לאזור המלא כבר הושגה.
משם דווקא כבר הורגש עומס תנועה כאשר אנשים מנסים להגיע למרכז רצועת הליקוי. אנו בחרנו להגיע למקום תצפית מאורגן בדיוק במרכז הרצועה. ההגעה הצריכה עוד נסיעה של חצי שעה בכל כיוון, אולם היה שווה לעשות את הדרך ולהגיע למקום מאורגן, שיש בו הרבה אנשים ושמשך הליקוי בו הוא המקסימלי לאזור שתי דקות ועשרים ושלוש שניות.
אתר התצפית בשושוני
הגענו לאזור, שטח מישורי ענקי, חנינו והתחלנו להתארגן. קודם כל - תפילת שחרית. התעטפתי בטלית ובתפילין ועליתי על גבעה לתפילה מלאת כוונות, בעיקר שהעננים יתפזרו. יאיר כיוון היטב את המצלמה ויצר ליקוי מקדים, מעין בקשה לריבונו של עולם, שאנחנו מצפים לראות את ההצגה במלואה בעוד כמה שעות.
תפילת שחרית לליקוי חמה מוצלח
תפילת שחרית לליקוי חמה מוצלח
נ. היה מעט סקפטי: "מה נניח שם תפילין, לך תדע מי יהיה שם". שטויות הרגעתי אותו, אבל באמת הסתבר שרכב על ידנו הייתה משפחה שהאמא יהודייה ושאלה אותנו על התפילין. היא זיהתה מיד שאנחנו יהודים, אבל לא בדיוק הבינה מה אנחנו עושים.
ניצלתי את ההזדמנות להיות חב"דניק לעת מצוא, הרבי מאקליפסוס, לצורך העניין, הסברנו להם קצת וברגע ששמענו שהילדים מתעניינים להצטרף בעוד שנה שנתיים לסיור של תגלית או דומה לו בישראל, הבטחנו להם שזה מומלץ מאד ויהיה חוויה אדירה.
בינתיים עוד ועוד אנשים מגיעים והשמחה גדולה. אוהלים נבנים, חצובות מוצאות וציוד צפייה וצילום מוצע לרבים. כל סוגי הטלסקופים נמצאים באתר, חלקם לתצפית חלקם לצילום. כולם שמחים להציג את מרכולתם ולשתף אנשים אחרים וכך מצאנו את עצמנו מדברים עם אנשים מכל העולם, מראים תמונות אחד לשני וצפינו בשמש דרך טלסקופים רבים.
גם אוניברסיטת וויאומינג פתחה שולחן, חילקה משקפי ליקוי ואפילו חולצות, רק שאלו נגמרו לפני שהגענו. עוד לפני הליקוי נהננו לצפות בכתמי שמש ענקיים, אבל כמובן שהציפיה הייתה לליקוי.
העננות הפכה לעננות גבוהה ודקה. לא משהו שמפריע לראות את השמש, אבל לא היינו בטוחים אם נראה כוכבים, ועד כמה טוב יראו את שאר הדברים של הליקוי. לא היה מה לעשות אלא לחכות.
הזמן עובר והנה הליקוי כבר מתחיל. דרך הטלסקופ היה אפשר ממש לראות את השניות הראשונות של הליקוי, כאשר גלגל השמש נפגם מעט. בתמונה הבאתי צילום כמה דקות אחר כך, כדי שהפגימה תיראה בקלות.
שימו לב שהצילומים במצלמות שונות עם פילטרים שונים ולכן לפעמים השמש כתומה ולפעמים אפורה (בתמונות של נ.). שימו לב לכתמי השמש הנראים היטב באמצע השמש.
ליקוי חמה חלקי
ממשיכים לצפות, ומצלמים כל כמה דקות. הליקוי הולך וגדל. הנה כתם השמש הראשון כבר הולך להיבלע
ליקוי חמה חלקי
אנחנו צופים בעין במצלמות ובטלסקופים, כמובן דרך פילטרים מתאימים. אין שום אפשרות להבטה ישירה בשמש.
אביזר חשוב לצפייה בליקוי חמה הוא כובע! בכל זאת צופים באמצע היום בשמש. אבל בשלב מסוים, כאשר השמש מכוסה ביותר מחצייה מרגישים שכבר אין צורך בכובע ושעוצמת הקרינה אינה כה חזקה.
יאיר ואני צופים בליקוי
קשה לאמוד בעין כמה אחוזים מגלגל השמש מכוסים בזמן נתון, אבל אנחנו יודעים בדיוק לאיזו שעה אנחנו מחכים להגיע. הליקוי ממשיך להתקדם
ליקוי חלקי
בשלב זה אני מסתכל לשמים ורואה שהכול בהיר, אין אפילו בדל של ענן בכל הכיוונים. יופי היי! השמחה מרקיעה שחקים. עשרים דקות נותרו, והמטרה הושלמה. חלום עומד להתגשם!! כמו כן אני שם לב פתאום שלמרות שאי אפשר להסתכל על השמש ומסתנוורים מיד, הרי שגם בהצצה של עשירית שנייה רואים שצורתה כבר אינה עגולה.
את השלב המלא רציתי לחוות בעין ולא במצלמה. צילמתי תמונה אחרונה דקה לפני השלב המלא. ליקוי חמה של 99%.
דקה לפני הליקוי המלא
נסכם את מה שהיה לנו בשמונים הדקות האחרונות. ליקוי חמה חלקי. כמוהו ראיתי לא מעט פעמים. אמנם לא עד רמה של 99% אבל במהותו אין הרבה הבדל בין ליקוי של 99% לליקוי של 9%. נכון, שעוצמת הקרינה פוחתת ושנהיה קר, אבל יש עוד המון אור, אי אפשר להסתכל בשמש בלי להסתנוור.
אבל ה1% האחרון, המעבר מ-99 למאה. הו הו הו. על זה אני רוצה לדבר עכשיו.
השינוי קורה במעבר מליקוי חלקי לליקוי מלא. מעבר שלוקח כמה שניות. מעבר שאיני יכול לתארו במילים ושמתנגן לי בהילוך איטי בראש מאות פעמים מאז שראיתי אותו. התיאור המופיע כאן הוא תיאור של התרשמות והוא אולי שונה מהתיאור המדעי המדויק.
מעבר לליקוי המלא
הספירה לאחור החלה וכולם צועקים: Ten, Nine ...
המיקום המושלם של השמש והירח עוד מששת ימי בראשית גורם לירח לכסות במדויק את השמש. תוך שניות התאורה יורדת. רק בדל זהיר מהשמש בולט והוא נראה כמעין יהלום ענק. גם הוא נעלם תוך כמה שניות ואז למשך שנייה אפשר לראות בקושי מעין התפרצויות שמש, גושי פלזמה לוהטים מעל פני השמש, גם הם מכוסים מיד בירח, ואז פתאום מתגלה הקורונה של השמש. גזים לוהטים ובהירים העוטפים את השמש, אולם בלתי ניתנים לראייה כי השמש בהירה הרבה יותר מהם.
ליקוי חמה מלא - שימו לב לקורונה ולכוכב בצד שמאל למטה - כוכב רגולוס
במקביל נראה על הקרקע שצל ענק מתקרב ועוטף אותך. פחות התרכזתי בהיבטים אלו. בכל זאת ליקוי ראשון וצריך להסתכל בעיקר, בשמש.
בו זמנית מתחילים להיראות כוכבים בשמים. כוכב הלכת נוגה נראה עוד לפני השלב המלא, אבל כוכבים חיוורים יותר מצטרפים אליו. שימו לב לכוכב הקטן בתמונה למעלה בצד שמאל למטה. זה לא גרגר אבק על המסך שלכם ולא על המצלמה, זהו כוכב רגולוס, הכוכב הבהיר באריה, שנראה היטב במרחק אפסי מהשמש.
"א הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֶת-ה' מִן-הַשָּׁמַיִם הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים: ב הַלְלוּהוּ כָּל-מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל- צְבָאָיו: ג הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל-כּוֹכְבֵי אוֹר" - אימתי מהללים את ה' גם השמש גם הירח וגם הכוכבים וכולם נראים באותה עת? אין זאת אלא בשעת ליקוי חמה מלא.
"וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה-אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב" (יחזקאל א לז) - שמראה אש ונוגה לו סביב, כמראה הקורונה סביב השמש בליקוי חמה מלא.
הירח עצמו נראה שחור משחור אולם גם בעין, ובוודאי בטלסקופים רואים שהוא אינו לגמרי עגול וחלק ויש אפשרות לראות בליטות של ההרים והמכתשים על שוליו.
ומסביב? אנו באזור הצל המלא, במרחק כמה עשרות קילומטרים מאיתנו לכל הכיוונים יש רק ליקוי חלקי. אור מגיע משם, אבל כמו בשקיעה זהו אור מפוזר ולכן רק האור האדום נשאר. התוצאה היא שמים בצבעי שקיעה מטורפים ב-360 מעלות מסביב.
בניגוד לדעה הרווחת, ליקוי מלא אינו גורר חשיכה מלאה. הקורונה תמיד זורחת לפחות כמו ירח מלא ולרוב גם יותר בהיר ממנו, ואור נוסף מגיע מהשוליים. ייתכן שבליקויים עמוקים יותר יהיה גם חשוך יותר.
צבעי דמדומים בזמן הליקוי המלא
"כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר- יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-ה' וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל-פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר" (יחזקאל א לח) - כמראה הקשת סביב, אלו הם צבעי השקיעה, שצבעם כצבעי הקשת - אדום כתום צהוב וכחול, סביב סביב, 360 מעלות, מסביב הצופה.
יש לי רק שתי דקות ואני מנסה להסתכל על הכול. לספוג את הכול ולהתרשם מהכול. ממילא התמונות לא יכולות להעביר את החוויה. אני כמעט בוכה מאושר ולא שוכח לברך את ריבונו של עולם בשלוש ברכות (נספח הלכתי קצר בסוף).
הברכה הראשונה היא ברכת שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
הברכה השנייה היא ברכת עושה מעשה בראשית. ברכת שבח על תופעות טבע ייחודיות.
הברכה השלישית נאמרה רק בסוף הליקוי המלא, כאשר למעשה החל חודש ירחי חדש, והיא ברכת מחדש חודשים הנאמרת בראייה ראשונה של הירח החדש.
שתי דקות עוברות ואנחנו יודעים שהחלום עומד להיגמר. המחשבה הראשונה היא שאנחנו לא רוצים שזה ייגמר. המחשבה השנייה היא, מתי זה קורה שוב. בשלב המעבר מליקוי מלא לחלקי אני רוצה גם לצלם ומצליח להוציא תמונה של טבעת היהלום, אבל עם המון החזרי אור בתוך העדשה.
באותו רגע משמעות הביטוי "ויהי אור" הובנה לי בדרכים חדשות.
טבעת היהלום בסוף הליקוי
טבעת היהלום בסוף הליקוי
זהו! יש אור. צריך להרכיב שוב משקפי ליקוי וחזרנו לליקוי חמה חלקי, תופעה יפה ככל שתהיה, שונה מאד מליקוי חמה מלא.
אנו צופים עוד כמה דקות בשמש, ומתחילים להתארגן לתזוזה. מחליפים חוויות עם האנשים ליד, עם חלקם גם כתובת אימייל למשלוח תמונות, ולאחר כעשרים דקות מתחילים במסע צפונה לשמורת ילוסטון.
אנו עוצרים כל כמה דקות כדי לצלם את התקדמות הליקוי לקראת סופו ורק בשלבים אלו יש פתאום פקקי תנועה, כאשר כולם נוסעים ממקום למקום. לא נורא. פקקים עכשיו שיהיו כמה שרוצים. אנחנו את שלנו עשינו.
לאחר הליקוי - Been there, done that!
תמונה אחרונה, ולהגיע למקום עם קליטה סלולרית, לעדכן את המשפחה בהצלחת המשימה.
ועכשיו ליהלום נוסף, פנינת השמורות בארה"ב, ילוסטון, אנחנו מגיעים....
על גייזרים, בוץ, ביזונים, צבעים פסיכודליים, בריכות גופרית ומלח, מפלים נהרות וקניונים בפרק הבא.
ביזון
נספח הלכתי לעיון ולא למעשה
ברכת שהחיינו - מברכים על הגעה לזמן מסוים. לרוב חגים ומועדים, אולם זמן הליקי המלא, הקבוע כבר אלפי שנים, בוודאי נכלל בהגדרה זו מה גם שברכת שהחיינו הורחבה לברכה על כל מאורע טוב שקורה לאדם.
ברכת עושה מעשה בראשית - בתלמוד לא מופיעה ברכה על ליקוי חמה אלא על תופעות אחרות. הסיבה לכך אינה ידועה לי, אבל מי שצופה בפלא הגדול הזה, אין באפשרותו שלא לומר ברכה. זו תופעת הטבע המרהיבה ביותר הקיימת על כדור הארץ. גם על הזוהר הצפוני לא נקבעה ברכה, אולם ברי לי שאומר אותה כשאזכה לראות אותו.
מחדש חודשים - זו ברכה הנאמרת כל חודש. לרוב המנהג המקובל הוא לחכות כמה ימים, לאשכנזים 3 ימים ולספרדים שבוע שלם, אולם לפי הרמב"ם יש לברך אותה בראייה ראשונה של הירח. עד הצפייה בליקוי הסתפקתי האם בליקוי חמה רואים את הירח או רק את היעדר אור השמש הנגרם מהסתרת הירח. לאחר הצפייה הבנתי שבליקוי מלא זו ראיית ירח ולכן מיד בסיום השלב המלא, ברכתי ברכה זו.
הוזמנתי לבקר בנמל אשדוד בסיור לבלוגים וניצלתי את ההזדמנות. הסיור כלל ביקור במרכז המבקרים, הרצאה ושיחה על הנמל והסתיים בסיור בשטח הנמל, במקומות שלרוב אינם פתוחים. מרכז המבקרים פתוח בתיאום מראש לקבוצות במשך כל השנה, ובחול המועד סוכות גם לבודדים.
כפי שניתן לראות בצילום האוויר של הנמל, הנמל מתחלק לנמל הישן, לנמל איתן (רציפים ושובר גלים חדשים, הקרויים של שם רפאל איתן, רפול, שנספה בנמל כשהיה בהנהלת החברה שבנתה את החלקים החדשים שאז כונו נמל היובל. לאחר פטירתו שונה השם לזכרו) ולנמל חדש הנמצא כרגע בבנייה ואינו חלק מנמל אשדוד אל נמל בבעלות פרטית. הנמל כולל רציפים רבים, לאוניות בגדלים משתנים ולמטענים שונים.
מפת הנמל והרציפים
במעגן
בתחילת הביקור מענון לחלוטין
צוות הנמל אירח אותנו בצורה יפה ונעימה והרצאת הפתיחה הייתה של מר רם שובל, ראש מחלקת שירות לקוחות שסקר את פעילות הנמל. לצערי, לא הגענו עד סוף הסקירה שכן יותר מדי שאלות של משתתפי הסיור נגעו לתנאי התעסוקה בנמל. אין מה לעשות, והפיל בהחלט נמצא בחדר, נמל אשדוד מפורסם בשל השביתות, וועד העובדים וריבוי בני המשפחה המועסקים בנמל. אמנם נושאים אלו מעט מוסדרים יותר לאחר פירוק הנמלים לחברות נפרדות וייתכן ומטרת ההזמנה לסיור הייתה לשנות מעט את הגישה בציבור אז ננסה לתרום לכך.
הנמל הוא שער הכניסה העיקרי לסחורות למדינת ישראל. אלפי מכולות בשנה, כל סוגי המטען שאפשר העלות על הדעת, ואפילו מעט אוניות נוסעים. יש גם דיוטי פרי קטן למי שמתעניין. ההיבטים התפעוליים של הנמל מסובכים והנמל כולו ממוחשב. פרט לנמל באשדוד ישנם גם את הנמלים בחיפה ובאילת.
שאלות רבות נשאלו בנושאים הקשורים לביטחון. מטבע הדברים קיבלנו על כך רק סקירה קצרה. רוב הפעילות בנושא אינה מפורסמת, אולם הראו לנו מרחוק היכן נמצאים מתקני שיקוף ענקיים הבודקים מכולות היוצאות מהנמל.
תחנת כח הצמודה לנמל
מטרתו העיקרית של הנמל היא לעבוד במהירות וביעילות וכמובן גם בבטיחות. בנמל מערכת שליטה ובקרה ממוחשבת, חלקה נגיש גם באינטרנט (הנה למשל גובה הגלים), ובה אפשר לראות איזה אוניות עוגנות, כמה מכולות פורקים מכל אחת, לאן כל מכולה מיועדת ולטפל בסחורות במהירות. האחריות גדולה והסחורות יקרות. ביום שהיינו היה מזג אוויר הפכפך. כאשר יש רוח עבודות הפריקה נפסקת עקב סכנות בטיחותיות.
מיכליות לפריקה מהאוניה
ההיבטים התפעוליים וההנדסיים מרתקים. הציוד המכני הכבד, הרציפים, שוברי הגלים והבנייה שלהם, על כל אלה ועל ההיסטוריה של הנמל אפשר ללמוד במרכז המבקרים וגם להתנסות במעין משחקי מחשב המדמים תפקידים עיקריים בנמל. מי שרוצה להעמיק, תרתי משמע, ולהבין מה ההבדל בין תפוסה לשוקע ועל כל סוגי המנופים שיש, מוזמן לקרוא את הספר שהכינו בנמל "עבודת נמלים".
עוד סוג של מנוף
מדינת ישראל החליטה להפריט את הנמלים וכן לאפשר תחרות. כפי שהזכרנו ליד נמל אשדוד מוקם נמל נוסף, בבעלות סינית שיהיה תחרות לנמל. לכאורה תחרות זה דבר טוב וחיובי, אולם אני לא בטוח שמתן רשות לעוד דריסת רגל סינית בארץ הוא דבר נכון. הסינים מנסים להשתלט על כל מה שאפשר ולמעשה הנמל החדש יהיה שלוחה של סין בארץ. מה שבטוח, בנמל אשדוד יצטרכו להתייעל אפילו עוד יותר.
שלושה מנופים וסירה על רקע שמים מעוניים
חוץ מהיותו נמל ימי עם אוניות ורציפים מסתבר שהנמל הוא מגרש החנייה הגדול בישראל. 160,000 מכוניות עברו בו בשנה האחרונה ורובן נשארות תקופה מסוימת בנמל, כך שכל מגרש פנוי הופך למגרש חנייה למכוניות, משאיות, טרקורנים ואפילו קרונות רכבת.
מגרש המכוניות הגדול במדינה
הסיור בנמל התבצע במיניבוס של הנמל כאשר יכולנו לרדת בכמה מקומות. במעגן קטן המשמש את סירות הנתבים, אותם אנשים ששכרם עולה בכל פעם מחדש לדיון, אבל תפקדים סבוך, והם אלו שצריכים להכניס אוניות ענק בביטחה לנמל ולדאוג שיגיעו לרציפים בצורה חלקה ובטוחה, וזאת בכל מזג אוויר. אם אתם שוקלים קריירה כדאי שתדעו שהתפקיד נצרך. רוב הנתבים מבוגרים ועקב היעלמות צי הסוחר הישראלי יש מעט מאד רבי חובלים ישראליים של אוניות גדולות היכולים למלא את מקום הנתבים הפורשים.
במעגן סירות הנתבים
במעגן סירות הנתבים
עמדנו ברציפים שונים, ליד אוניות גדולות וקטנות, ככל שאפשרויות הבטיחות התירו. במהלך הסיור עצמו מזג האוויר השתנה ולאחר בוקר מעונן השמש יצאה והנמל נהיה שלו ופסטורלי. כצלם חובב, הנמל מזמן אין ספור אפשרויות צילום מיוחדות, של השמש והים על רקע אוניות וציוד מכני. כמובן שלא הספקתי לצלם הרבה, וגם הגישה סתם כך לנמל אינה אפשרית, אולם אפשר להציע למחלקת הנמל סיורים מיוחדים עבור קבוצות צלמים ואני כבר חושב איך לתפוס שם איזה ערב לקראת שקיעה. רק על דבר אחד כדאי להקפיד. כשאתם מצטלמים ברציף, אל תעשו סלפי. צעד אחד אחורה ואתם במים.
שימו לב לסירות ההצלה הנמצאת על מעין מגלשה. כמה לחיצות על הידית בסירה ומתגשלים ישר לתוך המים. שלא נצטרך.
אונייה עוגנת
סירת הצלה
לאחר סיום הסיור הרשמי, התאפשר לי ולעוד כמה משתתפים להישאר קצת עם מר רם שובל, שהמשיך לספר לנו פרטים על הנמל ועבודתו, התומדדות עם רגולוציה (ובעיקר עודף רגולציה), ותיאור חוויות. מזג האוויר התבהר ונשמנו אוויר עם רסס ים ליד הרציפים. בהליכה על המזח החרדנו מרבצם עשרות שחפים (צפיתי בעוד לא מעט ציפורים בנמל) מה שהביא את התמונה הבאה שהזכירה לי את שירו של יוסי גמזו ז"ל (זוהי יפו, לחם משה וילנסקי, מבצע אבי טולדנו), שמי ידע שילך לעולמו רק שבוע לאחר צילום תמונה זו.
השחפים על המזח כבר עפו - לזכרו של יוסי גמזו ז"ל
ברציפים הים חלק כמעט לגמרי אבל מאחורי שובר הגלים אנו רואים גלים מתנפצים ורסיסי מים. הרוגע ממכר ואפשר לשבת שם שעות אבל השעה כבר שתיים וחצי ושבת מתקרבת. הודינו לרם על הסיור, ואני מתוודה שלא באתי לידי סיפוק כל תאוותי וכבר מנסה לחשוב איך ומתי לבקר שם שוב.
לאחר שבוע בניו-יורק הגיע הזמן לצאת קצת מהעיר לעבר היעד שהיווה את מטרת כל הטיול - מפלי הניאגרה. העיר ניו יורק נמצאת בקצה התחתון של מדינת ניו יורק ולכן כל מה שהוא לא העיר ניו-יורק מכונה אפסטייט ניו-יורק, והוא שונה מאוד מהעיר. גבעות (הרים יש רק ממש בצפון), נחלים, מפלים, והמון עצים יערות וחיות.
מפל הפרסה הקנדי
להלן תיאור המסלול שעשינו למפלי הניאגרה ובחזרה במשך חמישה ימים באוטו שכור. להזכירכם אנחנו אבא ובת (שנמצאת בשליחות בני עקיבא כבר כמעט שנה). אפשר ורצוי גם לקרוא מה עשינו שבוע בניו יורק.
מטיילים רבים מתלבטים האם "לקפוץ" למפלי הניאגרה מהעיר ויש טיולים מאורגנים שמציעים זאת. הטיול לוקח לפחות יומיים. זמן הנהיגה לכל כיוון הוא כמעט 9 שעות (בהתחשב בפקקים שיש תמיד ובזמן שלוקח לחצות את הגבול לקנדה) ולכן מומלץ לקחת רכב ולעשות את המסלול בזמן ארוך יותר. אם נוסעים בקבוצה חשוב לברר מראש איזו אטרקציות בדיוק עושים במפלים ובדרך, כמה זמן חופשי יש ליד המפלים (אנחנו הסתובבנו שעות רבות בטיילות השונות כפי שתראו בהמשך), ובעיקר אם מגיעים גם לצד הקנדי, שכולם אומרים (ובצדק) שהתצפית משם הרבה יותר יפה. אם אתם לא רואים את עצמכם מגיעים בהזדמנות אחרת לניאגרה, בהחלט שווה להשקיע יומיים-שלושה מהטיול לנסיעה לאחד מפלאי הטבע היפים.
חמישי בערב
סיימתי את יום הטיול האחרון שלי בעיר בברוקלין והלכתי לסוכנות השכרת הרכב בלינברוק הסמוכה לוודמיר (שם אנחנו ישנים). התוכנית הייתה לקחת את האוטו בשעה 4 ולצאת ב-5 לדרך ולנהוג עד ווטקינס גלן, אתר הטיול הראשון לבוקר שלמחרת, אבל גשם, קצת הסתבכויות בניווט, עיכובים באריזה וברכישת עוד אוכל כשר לדרך (ועל הדרך גם קיגל וצ'ולנט חמים וטריים ואכילתם כארוחת ערב) גרמו לכך שנצא רק בשעה שש.
הנסיעה איטית, והכבישים עמוסים, כי אלו השעות שכולם חוזרים הבייתה. אנחנו עוברים את כל קווינס ואז גשר ענקי לברונקס ואז עוד נסיעה ואז עוד גשר ענקי מעל ההאדסון, ואז הכביש קצת נפתח. רק לצאת מהעיר עצמה לוקח כמעט שעתיים ולכן יש להתייחס לזמני הסיעות שוויז וגוגלמאפס נותנים עם מקדם בטיחות ולהוסף גם זמנים לעצירות.
תחילת הנסיעה היא על כביש 87, כביש יפה מאוד, מוזיקה מצוינת ואנחנו מבסוטים. הבנו שלווטקינס גלן כבר לא נגיע באותו לילה ואמרנו שנראה מתי ייגמר הכוח ונחפש איפה לישון. הנוף הוא עצים ונחלים, והדר שמה לב שעוברים ליד וודברי קומון ורושמת לה את זה לדרך חזרה. אפילו עצרנו בתחנת דלק סתם ככה והתברר שהיא שייכת ליהודי חרדי, כל האוכל שם כשר, המוזיקה חסידית, וגם שם היה צ'ולנט. האמת שלא צריך להתפלא, בצד השני של הכביש נמצאת קרית יואל, קהילה גדולה של חסידי סאטמר. התחנה ממש קרובה לוודברי והיא יכולה להיות תחנת הצטיידות מעולה בדרך לניאגרה לכל מי שצריך מזון כשר.
המשכנו בנסיעה, השמיים מתקדרים וגשם מתחיל לרדת. פתאום שני הטלפונים מצפצפים בעצבנות. משהו מוזר מאוד. מסתבר שזו הודעת חירום.
הדר מקריאה באנגלית - אזהרת טורנדו. אנחנו מסתכלים אחד על השני, מה טורנדו קשור עכשיו, לא הספקנו להגיד ג'ק רובינזון ונפתחו ארובות השמיים, גשם מבול שלא רואים מטר ולא חצי מטר, אין איפה לעצור ומאיטים ומדליקים את כל האורות. האמת מפחיד.
טוב, הדר התחילה לחפש איפה אפשר לעצור ולישון כמה שיותר מהר, העיקר לרדת מכביש וגם מצאה איזה מקום וכמעט הזמנו אבל הגשם קצת נפסק אז החלטנו שרק נעצור בתחנת מנוחה ונחכה קצת.
תחנת מנוחה
לא בכל מקום יש תחנת דלק, אבל על הכבישים המהירים לפעמים יש תחנות מנוחה. שירותים, מכונת קפה, מקום לשבת, מיועד לנהגי משאיות בנסיעות ארוכות. אז נכנסנו. התחנה ריקה יש רק אוטו אחד. שנינו נזכרים בכמה ספרי וסרטי אימה שמתחילים בדיוק ככה: תחנה כמעט נטושה, אוטו אחד, מישהו תמים עוצר שם וההמשך לא נעים. באמת מלחיץ, אבל בסופו של דבר הסתבר שבסך הכל עוד מישהו היה צריך לשירותים.
הגשם נחלש והנחנו שממילא כבר נסענו מספיק רחוק מהמקום שאולי היה בו טורנדו ובחרנו לישון בבימהנגטון. לקחנו את המקום הכי זול שיש בו מקרר, מוטל סיקס, רשת ידועה של מוטלים זולים ופשוטים. הגענו לשם רק בעשר וחצי בלילה דחפנו הכל למקרר, הוספנו קרח ממכנות הקרח (לא היה מקפיא) ונרדמנו.
שישי
היעד הראשון במסלול הוא ווטקינס גלן, ערוץ נחל יפה עם מפלים שנמצא ליד אחד מאגמי האצבעות. עוד לפניו נסענו לראות מפל אחר שרואים כבר מהדרך, ונמצא בלב עיירה קטנה (Montour Falls). מפל שיקאגווה. ליד המפל חוברת הסבר על כל הבתים הישנים בעיירה, אם ממש ממש יש לכם זמן. רק מראה עד כמה העיירות הקטנות משקיעות וגאות בהיסטוריה שלהן.
מפל שיקאגווה
מפל שיקאגווה
לווטקינס גלן הגענו בשעה מוקדמת וחנינו בכניסה לפארק. החנייה בתשלום (8$) והפארק עצמו בחינם. המסלול יפה מאוד ומורכב מהליכה של בערך מייל, אולי קצת יותר בתוך הערוץ, תוך טיפוס בינות המפלים וגם מאחוריהם. בדרך חזרה הלכנו מלמעלה על הערוץ, חצינו אותו במקום מסוים וחזרנו לפארק. כל הסיפור כול לוקח כ-3 שעות. ביציאה דיברנו עם המשפחה בארץ שהיו דקות ספורות לפני כניסת שבת.
ווטקינס גלן
ווטקינס גלן
וככה זה נראה מאחורי המפל
ווטקינס גלן
ובסרטון
ובמקום אחר שעוברים מתחת למים
ווטקינס גלן
ווטקינס גלן
ווטקינס גלן
ווטקינס גלן
משם המשכנו למוזיאון הזכוכית בקורנינג. המוזיאון גדול ומכיל הדגמות מרתקות הקשורות לזכוכית, מול עינינו ניפחו תוך עשרים דקות גוש זכוכית לקערה יפהפיה, הדגימו לנו איך זכוכיות שונות מיוצרות ואיך זה משפיע על הצורה בה הן נשברות, הדגימו סיבים אופטיים ועוד. מומלץ ללכת לכמה וכמה הדגמות (כולן כלולות במחיר) למעוניינים יש גם סדנאות בהן אפשר ליצור כלים (בתוספת תשלום וצריך יותר זמן). יש במקום גם תערוכות אומנות של מייצגי זכוכית, וגם מוזיאון עצום המראה את התפתחות הזכוכית באלפי השנים האחרונות.
בסרטון מדגימים איך עדשות שונות מגדילות יותר את התבנית שנמצאת מאחוריהן (יש גם הדגמה של אברציות כרומטיות שגורומות לצבעונייות עקב שבירה לא אחידה של האור)
איזו יופי של פנס מגדלור (עדשות פרנל). עדשות פרנל, הצורה בה הזכוכית של המגדלור חתוכה בזוויות שונות, מאפשרת ניצול והחזרה מירבית של האור, מעין הגברה שלו.
פנס מגדלור (עדשות פרנל)
בסיס המראה הדומה לזה של טלסקופ האבל
בסיס המראה
ואחד מתוך עשרות מוצגי הזכוכית בתערוכה
מוצגי הזכוכית
יש גם מוצגים מדעיים, עדשות, טלסקופים ומיקרוסקופים והדגמה פנטסטית על אורך המוקד של העדשה ומה קורה לפניו או אחריו. ראו בוידאו הבא בו אני ממש הולך לתוך עצמי.
מיצינו את המוזיאון (היינו קצת עייפים וכבר היה קשה לנו לקלוט משהו), וזהו, נוסעים לניאגרה. הנסיעה לא קצרה, הרבה דרכים כפריות שבהן נוסעים לאט, והשעון מתקתק. סופסוף מגיעים לעיר באפאלו ולגשר השלום עליו חוצים את הגבול. התור ארוך ושבת מתקרבת. גם מעבר הגבול לקנדה לקח זמן ואחריו עוד כחצי שעה נסיעה והגענו למלון.
בדרך לבאפלו
מעבר הגבול בגשר השלום
בדרך למפלים
ניאגרה-פולז
עיר שלמה שכולה סביב המפלים. נבנו שם עשרות אטרקציות שונות ומשונות, לילדים ולמבוגרים (מי אמר קזינו), ואפשר לבלות שם גם שבוע שלם בכל האטרקציות, אבל האטרקציה האמתית היא המפלים והם לגמרי בחינם (חוץ מחנייה). גם האטרצקיות עצמן מתחלקות לאלו שקשורות למפלים ואלו שלא. למי שנמצא כמה ימים כדאי מאד לרכוש כרטיס משולב שנותן הנחות.
מפלי הניאגרה
אחד מפלאי הטבע, נהר הניאגרה מחבר את ימת אירי לימת אונטריו שהפרש הגבהים ביניהן הוא כמאה מטרים. חצי מהפרש זה המים יורדים במפלים והשאר במורד הנהר. השיפוע גורם למים להגיע במהירות עצומה של כ-65 קמ"ש למפלים. רוחב המפל הקנדי כ-600 מטרים והאמריקאי פחות ובינים גם כמה מאות מטרים של אי העיזים. כמות המים עצומה, מעל 2400 קוב בשנייה! כמות כזו תמלא את הכינרת תוך יום יומיים. המפלים דינמיים ובאלפי השנים האחרונות זזו דרומה בערך מטר אחד כל שנה בגלל שחיקת הסלע. כיום, עקב שליטה על כמות המים (בעיקר דרך מפעלי חשמל) קצב השחיקה הואט מאוד, אבל עדיין קיים. נהר הניאגרה ובו המפלים נמצא כבר לאחר ארבעה מתוך חמשת האגמים הגדולים (אירי, הורון, מישיגן וסופריור). אלו אגמי ענק (אגם סופריור גדול פי 4 ממדינת ישראל), שבתוכם יש איים (שבהם יש אגמים, שבהם יש עוד איים ובהם יש אגמונים קטנטנים. משהו כזה). מאיפה מגיעים כל המים? אמנם איזור הניקוז של האגמים אינו גדול מאוד (יחסית כמובן, למשל לאגן הניקוז של המיסיסיפי), אבל עדיין כמות המשקעים היורדת שם מספיקה לשפעת המים המגיעה למפלים.
המלון
מוטל פשוט- Knights Inn Niagara Falls, ON - את המלון במפלים הזמנתי מראש, כל השאר אין צורך, וגם לא ידענו איפה נהייה. היה חשוב לי מלון שיש לו מקרר ומיקרו כדי שנוכל לשמור את האוכל שהבאנו וגם לחמם אותו, קרוב למפלים שנוכל לטייל בשבת ובתור בונוס הוא גם מטר מבית חב"ד המקומי , בו תכננו להתפלל (יש גם אפשרות לאכול שם בתשלום, אחנו לא היינו צריכים).
הגענו רק בשעה שש וחצי, סדרנו מהר את הדברים, עשינו את כל ההכנות שצריך לשבת, התחלנו לבשל קצת אורז והתפוחי אדמה, ובסופו של דבר הכל היה מוכן פרקפט. לצערנו למפלים לא הספקנו להגיע לפני שבת, אבל בדרך לבית הכנסת קלטתי קטע קטנטן מהמפל האמריקאי מהכביש ליד המלון. הנה, גם מאצלנו יש נוף למפלים.
נוף למפלים
חדרי המלון מדרגים את החדרים לפי הנוף. אין נוף, נוף לעיר, נוף למפל האמריקאי, נוף למפל הקנדי, נוף לשניהם, נוף לנהר וכו'. בשביל נוף צריך קומה גבוהה. המחירים לא בהכרח מאוד יקרים וייתכן שאם לא היינו בשבת הייתי לוקח מלון כזה, אבל בשבת לא התאים לנו. בכל אופן תבדקו, נוף למפלים זה נהדר.
קשת
כאשר יש שמש בשמיים תמיד תהיה קשת במפלים. המיקום המדוייק שלה משתנה, בהתאם למיקום השמש והרסס, אבל היא שם. בצד הקנדי רואים את הקשת משעות הצהריים והלאה. בשעות הצהריים היא נמוכה למדי ונראית בתוך המים, יותר מאוחר רואים אותה גבוה יותר (אבל היה שבת ולא יכולתי לצלם). לכל מפל יש את הקשת שלו. אלו קשתות מפלים הנוצרות בגלל רסס המים ולא בגלל גשם. שימו לב שיש שם כל כך הרבה רסס וגם המון אור ולראשונה בחיי ראיתי קשת בלילה!
קשת בלילה!
ארוחת השבת עברה בנעימים ואחרי זה הלכנו לצפות בזיקוקים (לפעמים יש כל יום, לפעמים רק בשישי ובשבת). חשבנו שהם בשעה תשע וחצי והיה לנו ממש מעט זמן אז הלכנו לטיילת העליונה. טעות. צריך לרדת (ברחוב MURRAY) ממש עד למטה לטיילת התחתונה. בפועל הזיקוקים רק בעשר בלילה אבל כבר לא היה לנו כוח לשנות מיקום. אז ראינו את הזיקוקים מלמעלה, היה יפה מאוד. למעשה, מזל שהלכנו לשם כי קצת לפני הזיקוקים ראינו בואש יפהפה. מסיבות מובנות לא התקרבנו יותר מדי.
לאחר הזיקוקים וצפייה במפלים מגבוה, הבנו שצריך לרדת עוד, אבל ממש ממש לא היה כוח. חזרנו בשארית כוחותינו למלון .
יום שבת
אמנם קמתי מוקדם בבוקר אבל הדר עוד ישנה ולכן לא הלכתי למפלים מוקדם וכשהדר קמה כבר התחיל גשם, אז ויתרנו. אחרי התפילה עשינו קידוש, בדקנו שכל האוכל על הפלטה ואז הלכנו למפלים (פעם ראשונה). מהמלון מדובר בעשר דקות עד רבע שעה הליכה ומגיעים לטיילת התחתונה. ימינה הולכים למפל הקנדי, שמאלה למפל האמריקאי. המפל הקנדי הוא המפל בצורת חצי פרסה ומכל הטיילת רואים ושומעים אותו נהדר, ואפשר לעמוד ממש מעל נקודת ההתחלה שלו שם הרעש חזק ורואים את מהירות ועוצמת המים. המפל האמריקאי נמצא לגמרי בצידו השני של הנהר, ומשקיפים עליו. אנחנו הלכנו ימינה לצד הקנדי ובחזרה.
לאחר בערך שעתיים חזרנו לארוחת צהריים ולמנוחת שבת, ולאחריה ירדנו שוב למפלים, הפעם הלכנו שמאלה. גם זה לקח שעתיים ואז התחיל לטפטף אז חזרנו. הטפטוף הפך בשניות למבול ואמנם היו לנו מעילי גשם אבל נרטבנו כהוגן. חיכינו עד שהגשם ייחלש וחזרנו למלון ומיד החלפנו בגדים (שהתייבשו מהר מאוד אחר כך).
הגשם נמשך עד תפילת מנחה אבל מיד אחריה שמתי לב שהעננים מתפזרים ומעט שמש יוצאת. תוך דקות יצאה קשת מדהימה ביופיה, ענקית, כפולה. המראה היה מהמם וכמובן שלא יכולתי לצלם. אבל הנוף מהמלון לא משהו, ולכן הלכתי שוב (פעם שלישית!) לטיילת לצפות במראה על המפלים. הקשת התחילה במפל הקנדי ונמשכה הרבה מעבר למפל האמריקאי והמראה היה עוצר נשמה.
לאט לאט הקשת נמוגה, ואני השתרכתי לי במעלה הדרך למלון ושם אכלנו סעודה שלישית. לאחר תפילת ערבית והבדלה ( בשעה 21:54) רצנו, ממש כך, עם הציוד צילום, לראות שוב את הזיקוקים והמפלים (פעם רביעית). הגענו מעט מאוחר, וכמובן לא היה אפשר לתפוס מקום טוב, אבל ראינו אותם כמו שצריך, על רקע המפלים האמריקאים. לאחר מכן עשינו שוב את הטיול לאורך כל הטיילת עם עשרות צילומי לילה של המפלים. המפלים מוארים בעוצמה שלא תיאמן ובצבעים מתחלפים. המראה של כוכב הלכת צדק מעל המפל, ביחד עם כוכבי עקרב וקשת היה מהמם והצטערתי שלא מכבים קצת את האורות מפעם לפעם, שנשמע רק את רעש המים. אולי בשעות יותר מאוחרות בלילה. בכל מקרה היינו בחוץ עד אחרי 23:00, פשוט לא נמאס, אבל העייפות מכריעה.
המפלים בלילה
המפלים בלילה
המפלים בלילה
כל שנייה צבעים אחרים
המפלים בלילה
המפלים בלילה
המפלים בלילה
ובסרטון
המפלים בלילה
המפלים בלילה
מגדל סקיילון
מגדל סקיילון בלילה
כל הרסס בסוף עושה שלוליות
והרסס הופך כל פנס לפוטוגני וגם המפל האמריקאי בקצה.
אם תהיתם איזה פנסים צריך בשביל כל האור הזה, אז הנה רק חלק ממערך התאורה המשוגע.
יום ראשון
מה עושים היום? את האטרקציות של המפלים, והאטרקציה הראשית - שיט למפל. השיט יוצא גם מקנדה וגם מארצות הברית. הספינה הקנדית היא HORNBLOWER ואליה מגיעים מהצד השמאלי של הטיילת (מול המפל האמריקאי ממנו יוצאת Maid of the Mist). איך מבדילים בין הספינות? לפי צבעי המעילים. כחול - ארה"ב, אדום - קנדה. אפשר לשלם עוד תוספת ולרדת ב FUNICOLOR ולקבל עוד מעט נוף על המפלים אבל הסתבר שקנינו כרטיס בלי זה וירדנו במעלית. הגענו די מוקדם ולא היו תורים ומיד עלינו לספינה. אפשר להיות למעלה או למטה, רואים די אותו דבר ובעיקר חוטפים רסס אינסופי של מים לפרצוף. המון מים נכנסו גם לתוך העדשה של המצלמה אז צריך להיזהר על הציוד. השיט אורך כעשרים דקות והוא מהנה מאוד, ובגלל שהייתה שמש, גם התייבשנו מהר.
ובסרטון
ולהרפתקנים יש גם את זה. היה יותר נחמד אם זה היה בתוך המפל...
לאחר מכן הלכנו לאורך כל הטיילת עד לאטרצקיה הבאה JOURNEY BEHIND THE FALLS. מתעטפים בניילונים צהובים, יורדים למעבה האדמה והולכים במנהרה שנחצבו בה פתחים למפל. כפי הנאמר אנחנו מאחורי המפל. לא רואים הרבה אבל שומעים את רעש המים ומרגישים אך הכל רועד וזז מעוצמת המים. לאחר מכן יוצאים לרחבת תצפית בתחתית המפל הקנדי וגם שם חוטפים כמויות מדהימות של רסס. המראה פנטסטי.
בתמונה הבאה רואים איפה נחצבו חורי ההצצה של המפל
וכבר הייתה שעת צהריים מוקדמת והקשת מתחילה להתקדם. לצערי לא הייתה לנו אפשרות לחכות עוד כשעתיים-שלוש שהקשת תגיע לקו אחד עם המפלים.
קשת רסס בנהר
אטרקציה נוספת שהלכנו עליה היא מגדל SKYLON ולתצפית מגובה מאתיים מטר על המפלים. התצפית מתחילה כבר במעליות השקופות ונמשכת מלמעלה. לא נשארנו שם המון זמן אבל זה יכול להיות מקום טוב לראות ממנו את הזיקוקים.
הגיע הזמן לזוז אך בטרם נחזור לארצות הברית, נסנוע לראות את שעון הפרחים, יפה אבל לא ממש נחוץ, וחצינו את הגבול (ליד השעון, היה עדיף לחצות ליד המפלים), וחזרנו לראות את המפלים בצד האמריקאי. חנינו באי העזים (10$) והלכנו את הטיילת מהמפל הקנדי ועד לאמריקאי תוך קבלת זוויות אחרות על המפלים (אבל בלי קשת, מהצד האמריקאי רואים בבוקר).
הטיילת עוד נמשכת אבל השעה מאוחרת ואין לנו כח ורוצים להתקדם וכפי ששמתם לב בילינו כעשר שעות ליד הטיילות משני הצדדים (נכון רובן היו בשבת, שממילא אין לנו מה לעשות, אבל לדעתי, צריך לפחות כמה שעות ביום ובלילה, מה שקשה לעשות בטיול של יומיים מניו יורק ולכן כדאי לרווח מעט יותר). התחלנו לנסוע ובדרך חיפשנו לנו מלון ליד היעד הבא - איתקה. מאחר והגענו מאוחר ועוזבים מוקדם חיפשנו משהו בסיסי ופשוט, ובחרנו במוטל Economy Inn שהיה נראה מהזולים באיזור. בדרך עוד נהננו משקיעה יפה
צבעי שקיעה יפים
יום שני
היעד הראשי לטיול היום הוא שמורת Taughannock ובה מפל גבוה ומרשים. ההליכה למפל בשביל רחב ומישורי ובדרך יש גם כמה מקומות שאפשר להיכנס ולשכשך מעט. המפל נמצא ממש לגדות האגם ולאחר הביקור בו אפשר לטייל קצת בשמורה ליד האגם, לעלות עם הרכב לנקודות תצפית נוספות על המפל ועל השמורה בכלל.
ובסרטון
וזה מפל אחר יותר גבוה, אליו מגיעים ברכב.
כל האיזור של איתקה מלא במפלים, חלקים בתוך הקמפוס האוניברסיטאי, חלקם משמשים גם כבריכות שחייה, ואנחנו פשוט בחרנו לנו כמה מפלים וטיילנו ביניהם וגם עשינו טיול רגלי מסביב לאגם קטן שנמצא שם. כל האיזור מאוד יפה ומרשים ואפשר להיות בו יותר מיום אחד ולבקר בעוד נחלים ומפלים.
אנחנו בחרנו במפל, שמעט קשה להגיע אליו ואפילו שלטים אין. אבל מצאנו איפה חונים והולכים כרבע שעה בשביל (אחרי זה חזרנו לרכב). מפל אחר שהיינו בו הם מפלי BUTTERMILK, שגם שם יש שבילים שהולכים לאורך הערוץ (ויתרנו עליהם ונסענו ברכב לאגם העליון (אגם טרמין). אם תהיו שם אולי תתחברו עם משפחה אחרת וכך אפשר לעשות הקפצות לאורך הכביש.
ניצלתי את העובדה שהיה יום חם ונכנסתי למים (הקרים מאוד). הרחצה הייתה מרעננת וטובה! שימו לב, לא בכל מקום מותר להיכנס למים.
בסיומו של היום התחלנו את הנהיגה חזרה. רצינו להתקרב לעיר והתכנון היה לטייל מחר בשמורת הרימן שכבר סמוכה. היה לנו מספיק זמן, ולשם שינוי אפילו יצאנו בשעה שרצינו לדרך (16:30) כך שלא מיהרנו. הבנו איפה אנחנו רוצים לישון, בחרנו מוטל פשוט (מוטל ג'יימס במונרו) ויצאנו לדרך. כפי שכבר רמזתי הדרך עוברת סמוך לאאוטלט וודברי ועצרנו שם לקניות קצרות בחנות קולומביה. למרבה השמחה, בגלל הממוריאל דיי, החנויות היו פתוחות עד מאוחר.
וודברי קניון
וודברי קניון
וודברי קניון
מקדש הקניות של האזור, אאוטלט ענק עם המון (יותר מדי) חנויות ולמי שזה לא מספיק יש כמובן גם וולמארט טרגט וכל היתר ממש ליד. זו אחת מהאטרקציות של ניו יורק ויש הסעות מהעיר לקניון לטובת המבקרים. אנשים קונים שם כמו משוגעים, ראינו כאלו שבערך סחבו ארון בגדים נייד מלא משם. אין לי מושג מה המחירים אבל הנה כמה עצות למי שהולך לכאלו אאוטלטים. לא שאני המתאים לתת עצות, אני האחרון שמבין בעניין, אבל בכל זאת.
תכנון. תורידו מפה של האתר מראש ותסמנו את החנויות שאתם הכי רוצים להיות בהם. המקום ענק וסתם להסתובב לא תגיעו לשום מקום, צריך להתמקד.
ללכת עם חברים או להתחבר לאחרים (אפשר גם באוטובוס). הרבה פעמים יש מבצע שההנחה היא על הפריט השני ולא תמיד רוצים שניים. אם יש לכם עם מי לחלוק תוכלו לחסוך.
קופונים - בעמדת המידע מפוזרים לא מעט קופונים. אולי הם יהיו לכם טובים. לנו היה קופון שנותן 20$ הנחה בקולומביה. האמת שלא השתמשנו בו (שכחנו), אבל חזרנו למחרת ופשוט החזירו לנו את הכסף לכרטיס האשראי (טכנית ביטלו את כל הקנייה ועשו אותה מחדש עם ההנחה, אבל הכל בחיוך ובלי שום בעייה).
אפליקציה - גם אם אין קופון תורידו את האפליקציה של הקניון (SIMON או משהו כזה). בכל חנות הדר הציגה את האפליקציה ועוד כמה דולרים ירדו.
יום שלישי
ביאוס רציני. גשם עננים וערפל. הלכנו בבוקר לוודברי ליותר זמן בתקווה שהמזג ישתפר. קדחת. עלינו לפסגה של BEAR MOUNTAIN. יותר גבעה מהר. אפילו לא 500 מטר גובה, אבל רואים רק עננים. אין טעם לטייל בכלל. שינוי מהיר בתוכניות והלכנו לאקדמיה הצבאית WEST POINT.
ווסטפוינט
האקדמיה הצבאית היא אחת מארבע שיש בארצות הברית. האקדמיה בווסט פוינט היא של צבא היבשה ויש אקדמיות דומות לצי, לחיל האוויר ולמשמר החופים. ווסט פוינט היא הראשונה והיא מתהדרת במספר עצום של קציני ומפקדי צבא בכירים וגם כיום נחשבת מוסד יוקרתי. הביקור לבעלי אזרחות זרה אפשרי רק בקבוצה מאורגנת ובתשלום (16$) אליו נרשמים במרכז המבקרים (שימו לב, לא במקום בו ממלאים בקשות כניסה שנמצא באותו בניין). חובה להביא דרכון עם ויזה בתוקף לכל משתתף. הסיורים יוצאים באוטובוס ועוברים ברחבי האקדמיה תוך הסברים רבים על המבנים ועל האקדמיה וההיסטוריה שלה ויש גם כמה עצירות. אחת מהן ליד הכנסיה הראשית, שלמרבה השמחה בדיוק התאמנו שם בנגינה בעוגב הענקי (והרעשני). שגם מבחוץ היה אפשר לשמוע. במקום גם בית כנסת פעיל אבל הוא לא כלול בסיור, אלא רק רואים את אחד הקירות.
לאחר הסיור אפשר לבקר במוזיאון ווסט פוינט, מוזיאון צבאי שבו תצוגות שונות על מלחמות וקרבות, צבא ארצות הברית, תערוכת נשק ועוד. היסטוריונים צבאיים יהנו שם מאוד, אנחנו עברנו מעט ברפרוף. כמו כן במרכז המבקרים יש גם מיצג המדגים את חייו של הצוער במשך ארבע שנים, כולל סרט וכל מיני עמדות. לנו כישראלים הדברים מוכרים, אולם חשוב לזכור שרבים המבקרים שאין להם שום קשר או זיקה לצבא ובטח שלא שירתו אף פעם. ניכר במקום שהוא מנסה לתת לצבא תדמית חיובית ולגרום לצעירים להתגייס.
לא יודע מתי תהיה לי הזדמנות להצטלם ליד פצצת אטום
לאחר הביקור ניסינו שוב את מזלנו בשמורת הרימן, אבל הראות עדיין הייתה גרועה, אז עשינו רק נסיעת בדרך שנקראת דרך שבעת האגמים, אבל בתנאי מזג האוויר היא לא הייתה מוצלחת ורק האריכה לנו את הדרך.
ככה נראות המון דרכים, נהיגה בתוך יער, הכל ירוק ויפה.
החלטנו לחזור לוודמיר ולהגיע מוקדם יותר מהתכנון. ממילא שנינו צריכים לארוז. אני ממריא למחרת בערב, הדר נוסעת עם הכיתה לוושינגטון ויש הרבה אריזות.
חזרנו וארזנו אבל החלטנו שננצל את הביחד עד הסוף והלכנו לשחק קצת באולינ במתחם המקומי.
מסיימים בכיף עם באולינג
טוב שהגענו מוקדם כי אחר כך התמלא, ובסופו של דבר אין מה לעשות, הורדתי את הדר ליד הבית שלה, וזהו, נפרדים, חיבוקים ושנינו הולכים לישון.
יום רביעי
יום אחרון בניו יורק והדר כבר בדרך לוושינגטון. אפשר היה לנסוע לעיר לעוד יום, תמיד מוצאים מה לעשות, אבל ממילא כבר היה לי אוטו והחלטתי לעשות משהו שונה יותר. זוכרים שאמרתי לכם שכל מה שהוא לא העיר ניו-יורק הוא אפסטייט ניו-יורק? אז לא בדיוק. הכל חוץ מלונג איילנד, והחלטתי לבדוק עד כמה הוא באמת ארוך. היום הוקדש לנסיעה הכי רחוק שאפשר על לונג איילנד, ממש לקצה שם ניצב מגדלור מונטאוק ואחריו רק האוקינוס אטלנטי.
ווסטברי
את היום התחלתי בגני ווסטברי הישנה, אחוזה לתפארת, והמקום שבו העשירים באמת גרים. אחוזות גדולות על המון אקרים עם בית גדול והרבה חדרים. אחת מהאחוזות האלו שימשה כרקע לספר גטסבי הגדול, אבל שם יש רק סיור אחד ביום בשעה שלא התאימה לי. באחוזה שהלכתי עליה הבניין עצמו סגור לשיפוצים, מה שמסביר את מחיר הכניסה הנמוך יחסית (12$), אבל גם ככה יש מספיק מה לראות ולטייל בנעימים בגנים.
מייל מחברת אל על הודיע לי שהטיסה נדחתה במשהו כמו 4 שעות (שהפכו ל-5), אז לא היה לחוץ למהר ודווקא תיכננתי להיות יותר בחוץ ולחזור ממונטאוק בדרכים איטיות.
לאחר ווסטברי התחלתי בנהיגה מזרחה, משהו כמו 160 קילומטרים. חלקם בכביש מהיר, חלקם בתוך עיירות ובמהירות צב ובסוף מגיעים לקצה, למגדלור.
מונטאוק
הכי מזרח שאפשר בניו יורק. יש המון מגדלורים בחופי לונג איילנד (ובכל חופי ארצות הברית) ומונטאוק הוא אחד היפים בהם, אם כי לא הכי גבוה (באי הדייגים, אחד יותר גבוה). 120 מדרגות עד לגג, שבו מרפסת קטנה שאפשר לצאת אליה (רק אדם אחד) וסולם שמאפשר לראות את המנורה. למטה מוזיאון קטן עם מידע על המגדלור.
לאחר הביקור סיבוב קטן על החוף סביב המגדלור, הליכה על החול, טבילת הרגליים באוקיינוס, מבט בשרידי בונקר ממלחמת העולם השנייה ומתחילים לחזור.
בדרך חזרה עצרתי בכמה מקומות , באחד הנמלים (של מונטאוק, אבל הוא לא כל כך מעניין, יש נמלים יותר טובים), ושוב התחיל גשם חזק מאוד שלא איפשר למעשה לטייל בשום מקום. לנהוג בקושי היה אפשר, אז ויתרתי על כל הדרכים האיטיות כי גם המהירות היו איטיות וחזרתי למקום שישנתי, ובגלל העיכוב בטיסה, פשוט הלכתי לישון לכמה שעות.
זהו תם ונשלם הטיול היפה עם הדר בניו-יורק. עיר מדהימה ומדינה ענקית ויפהפיה שרק טעמנו ממנה מעט.
