המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור לעמוד המקורי ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com.
מעונינים לקבל מידע אסטרונומי ישירות לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של אסטרונומיה ומדע !
חג החנוכה חל תמיד בסמוך ליום הקצר בשנה בחודש דצמבר. אמנם החג יכול להתחיל גם בנובמבר כתלות במחזור השנים המעוברות, אבל ההפרש הוא של כמה שבעות לכל היותר. לכאורה נראה שזה מקרה, כי הרי מקורו של החג בניצחון של החשמונאים ובכניסתם לבית המקדש בתאריך כ"ה בכסלו, אולם לחג מקורות קדומים הרבה יותר, המציינים במיוחד את היותו חג האור.
מקור קדום לחג
הגמרא במסכת עבודה זרה מציינת ימי חג של עובדי הכוכבים, בהם יש איסורים שונים וכך נכתב (עבודה זרה ח א):
"ת"ר לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה] כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת כוכבים"
המקור לחג החנוכה קדום מאד ומיוחס עוד לאדם הראשון. האדם הראשון, חסר ניסיון וידע על העולם, מבין מהר מאוד שיש יום ולילה. השמש זורחת בבוקר ושוקעת בערב, אולם הוא שם לב לתופעה משונה. ככל שהזמן עובר הימים נהיים קצרים יותר. אם נזכור את תיאור העולם לפני בריאת האור (בראשית א ב):"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" הרי שנבין את חששו של האדם שבתהליך איטי, האור שנברא על ידי אלוהים הולך ונעלם, והחושך יחזור לשלטו בעולם שיהפוך שוב לעולם של תוהו ובהו.
חגיגת התופעה המחזורית
לאחר זמן מה, רואה אדם הראשון שהימים חוזרים ומתארכים לאיטם והבין שכך מנהג העולם וכך הוא הטבע. אמנם, לא הייתה לאדם הבנה פיזיקאלית קוסמולוגית של התהליך, אולם הוא הבין שמדובר במחזור טבעי, ואת ימי התפילה שלו, הפך לימי חג, ימים המציינים את סיומה של התקופה בה מתמעט האור.
מכאן שלחג החנוכה יש קשר גם לעונות השמיים ולמהלך הטבעי של כדור הארץ סביב השמש, והתאריך אינו מקרי אלא התגלגל להיות תאריך זה. כך גם מנהג הדלקת האורות, שבא כמובן לציין את הדלקת המנורה בבית המקדש, אולם ריבוי האור ותוספות הנרות, וההגדרות של מצוות חנוכה, שלפי ההלכה די בנר אחד בלבד בכל יום, לנרות רבים, שהולכים ומתרבים, ועוד מוסיפים חנוכיות לכל בני הבית ולא מסתפקים בחנוכייה אחת, נועד להרבות את האור בעולם.
מכאן גם מובן מדוע חג החנוכה נופל בסמיכות מרובה לחג הנוצרים המציינים את הולדתו של אותו האיש. תאריך לידתו כנראה אינו בתקופה זו כלל, אולם מאותה סיבה בדיוק הם ביצעו העתקה של התאריך לתקופת זמן זו, בו החושך שולט, ודווקא הולדת "משיחם" היא זו המציינת את בו האור.
בתאריך 11/11/19 התרחש מעבר של כוכב חמה על פני השמש. בפוסט זה נסכם את החוויות מהתצפית.
בימים שלפני המעבר מזג האוויר היה בעייתי והיה חשש שביום המעבר יהיו עננים ואובך. כתוצאה מכך, החלטתי להיות גמיש ולצפות רק בציוד שקל לנייד וכך להיות מסוגל לנסוע אפילו רחוק יחסית בשביל לצפות. הציוד הסתכם בטלסקופ קטן של 70ממ ומצלמה עם עדשה 150-600, וכמובן מחצלת, כסא שולחן, כובע ומים.
עמדת התצפית
בסופו של דבר, הראות הייתה טובה, ולכן בחרתי לצפות מחוף פלמחים מתוך מחשבה שאפשר יהיה לתפוס תמונות של השמש שוקעת עם מרקורי עליה ככתם קטן. כל כך קטן שהיילי צריך להקיף אותו בעיגול.
מרקורי על פני השמש
לשמחתי, גיליתי בחוף צופה נוסף שבא בעיקר לצלם כך שלא הייתי לבד. בתחילת התצפית היה חם מאד והיה די קשה לראות משהו ולצלם, גם בגלל רוח חזקה. אבל ככל שהתקרבנו לשקיעה נהיה מעט קריר יותר. היה אפשר לראות בקלות את תהנועה שלמרקורי על פני השמש.
מרקורי על פני השמש
תמונות אלו צולמו במצלמה של הטלפו הנייד שהוצמדה בצורה ידנית לטלסקופ (מכל הדברים, דווקא את המתאם הזה שכחתי).
כוכב חמה נראה היטב בטלסקופ ובמשקפת, אולם בצילום היה קשה לתפוס אותו, גם דרך טלפון נייד המחובר לטלסקופ וגם בעדשות זום רציניות. הוא קטן מדי, וקשה להגיע לפוקוס מדוייק. למטרות צילום עדיף בהחלט טלסקופ גדול - 10 אינץ ומעלה.
בשעת הצפייה. צילום: שי נעמת
לקראת השקיעה כבר לא היה ניתן להשתמש בפילטר השמש, ולכן עברתי לצלם מעט את החוף . חוף ים בשקיעה מהווה כר פורה לצילומים. לא רק השמש והמים אלא גם האנשים על החוף.
בחוף
וכאן השמש עצמה היא השתקפות במים ונקווה שהדייג תפס משהו.
דייגים בחוף
ארבע שמשות בתמונה אחת.
מראה כללי של אזור החוף
לקראת שקיעה ממש, כבר היה ניתן לצלם ללא פילטרים ולראות את כוכב חמה. האוויר אכן היה אביך והשמש דעכה עוד לפני שהגיעה לאופק. האובף גם השפיע על מרקורי עצמו אבל אם תגדילו את התמונות ייתכן שעדיין תצילחו לראות את הנקודה הקטנה על השמש.
מרקורי על פני השמש בשקיעה
מרקורי על פני השמש בשקיעה
ושוב הדייגים עם השמש הפעם
דייגים בשקיעה
דייגים בשקיעה
סך הכל התצפית הייתה מהנה ביותר והקינוח היה שמיד בסיום המעבר, הירח הכמעט מלא כבר זרח בשמיים.
פני הירח אינם חלקים, ולכן כאשר אזור מסוים בירח נמצא בשעת "הזריחה", פעם בחודש בערך, הרי שאור השמש מגיע קודם כל לאזורים הגבוהים יותר, ראשי המכתשים, ורק לאחר מכאן לשאר הסביבה.
לצופה מכדור הארץ ייראו אזורים אלן שכבר יש בהם אור אולם הם נמצאים במעין איים קטנים של חשיכה, שכן האזורים הסמוכים הם טרם קיבלו אור מהשמש. הדבר מאפשר ראייה של צורות מעניינות ואולי הידועה שבהן היא לונאר איקס (Lunar X) או האיקס על הירח. למעשה יש קטלוג שלם של כל אותיות הא-ב האנגלי, וניתן למצוא צורות רבות שדומות למשהו, ואולי גם לאותיות עבריות אבל האיקס הוא המוכר ביותר גם מפני שהוא מופיע כשהירח כמעט תמיד מלא בחציו (רביע ראשון). האיקס נוצר מאחר ואנחנו רואים רק חלק קטן משולי שלושה מכתשים.
לצורך הצפייה נצרך טלסקופ או משקפת קטנה או מצלמה עם עדשת זום, האיקס מתגלה כאילו משום מקום, ולאחר כמה שעות נמוג, מאחר ורואים גם את סביבתו והוא כבר פחות בולט. ביחד אם האיקס אפשר לראות גם את האות V.
מה צריך בשביל לצפות? לא יותר מדי. טלסקופ, אפילו קטן, או משקפת, ובעיקר תזמון טוב, שכן כל ההופעה עורכת כמה שעות בלבד, וצריך שבשעות אלו הירח ייראה בישראל ורצוי בחשיכה ולא בשעות היום.
הנה כמה תמונות: נסו למצוא לבד את האיקס. וגם את הוי.
Lunar X לונאר
Lunar X לונאר
תמונות תקריב דרך טלסקופ:
ירח במופע של רביע
המכתשים בתמונה סביב האיקס כפי שרואים בתמונה הבאה הם:
1 - APIANUS
2 - PLAYFAIR
3 - WERNER
4 - ALIACENSIS
5 - NONIUS
6 - STOFLER
האזור סביב האיקס
בתמונה הבאה רואים תקריב של האזור עם ה-V שבולט ממש בתחתית התמונה מימין. הוספתי כמה כיתובים לפרטים על הירח: א - שימו לב לחריץ הזה - RIMA ARIADAEUS משמאלו בתמונה (שזה בעצם צפונה) מכתש עמום כי הוא נראה טוב אתמול או שלשום בשם יוליוס קיסר.
ב - TRIESNECKER
ג - HYGINUS שנמצא בדיוק באמצע RIMA HYGINUS (ערוץ )
הימה הגדול משמאל היא ימת SERENETIS (ים הרוגע או כמו שג'ורג אומר Serenity Now, Insanity Later) והמכתש שרואים ממש על השוליים שלה הוא מנלאוס.
האזור סביב ה-V
תמונה נוספת של האיקס בתקריב:
LUNAR X
התמונה הבאה צולמה לאחר זמן כך שכל האזור כבר מואר והתופעה אינה נראית בצורה בולטת ורק עם החיצים עוד אפשר לזהות את ה-X וה-V. כפי שאמרנו, החשיבות העיקרית היא בתזמון. אולם בתמונה זו רואים שהאיקס הוא בסך הכל אפקט חיבור השוליים של שלושה מכתשים ( Blanchinus, La Caille ו Purbach ) ואינו תצורה אמיתית.
השבוע האחרון של אוקטובר היה עמוס למדי וכמה וכמה ערבים הוקדשו לצילומים של השמיים.
במוצאי שבת (26/10) התחוללה סערת ברקים רצינית בים התיכון, מערבית למקום מגורי ונראו ברקים יפים מאד בשמים. רובם היו עמומים ורחוקים ומיעוטם קרובים, כמעט כולם הוסתרו אבל הצלחתי ללכו את הברק הנאה הבא
ביום ראשון היו ברקים בענן מרוחק מאד מה שיצר את הסרטון הבא
וגירסה ארוכה יותר נמצאת ביוטיוב
ביום שלישי היה אפשר לראות את הירח החדש ובתור בונוס הוא היה קרוב מאד לנוגה. בתור בונוס מיוחד גם כוכב חמה נכנס לתמונה. מה שבולט בתמונה הזו שהאמירה שכל כוכבי הלכת נמצאים סביב למילקה (אקליפטיק) - המישור בו כדור הארץ מקיף את השמש, פשוט לא נכון. נוגה נמצא כמעט ממש על המילקה, אבל הירח, גבוה מעל (צפוני) וכוכב חמה הרבה מתחת (דרומית)
אירוע מרתק בשנת 2019 יהיה מעבר מרקורי על פני השמש. בדומה למעבר נוגה, ייראה כתם קטן (קטנטן) על פני השמש. כל מה שכתבנו בעבר על הצפייה במעבר נוגה נכון גם למעבר מרקורי.
חשוב לזכור שלמעשה אנו צופים בשמש ולכן יש לנקוט בכללי זהירות. צפייה ישירה בשמש אסורה. מיד לאחר הזריחה ובמשך שאר המעבר, חל איסור חמור להביט בשמש בעין או במכשיר אופטי. מבט בשמש עלול לגרום לנזק תמידי עד כדי עיוורון! שימוש באמצעים מאולתרים, פילמים, דיסקטים וכו' מסוכן. יש להצטייד במשקפים מיוחדים המתאימים גם לליקוי שמש.
מעברי מרקורי מתרחשים, לפחות במאות השנים האחרונות והקרובות, רק בחודשים נובמבר ומאי, במחזוריות מסובכת למדי של 7, 13 או 33 שנים (לשתי סדרות נפרדות, אחת לחודש מאי והשנייה לנובמבר!), אולם מעברי מאי נדירים יותר ובהם המחזוריות היא רק 13 או 33 שנים. הסיבה לכך היא מיקומו של מרקורי במסלולו סביב השמש.
כאשר המעבר הוא בחודש נובמבר, מרקורי נמצא קרוב לשמש (פריהליון) ולכן הוא נראה לצופה בעין קטן יותר וגם המעברים קצרים יותר (מרקורי נע במהירות רבה יותר). כאשר המעבר הוא במאי, מרקורי מרוחק מהשמש, נראה גדול יותר, וכמובן זז לאט יותר, מה שגרם למעבר ארוך בהרבה. השווו למעבר בשנת 2016, שנמשך 7.5 שעות!
מאותה סיבה, כאשר מרקורי בנובמר נע מהר יותר, יש לו יותר סיכוי לחצות את המילקה כאשר הוא מול השמש לצופה מישראל (הוא מסה שטח תנועה גדול יותר והסבירות שנקודת חציית המילקה תיכלל בשטח זה, גדלה).
על מנת לצפות באירוע מומלץ להצטרף לתצפיות מאורגנות. מועדי התצפיות ומיקומן יתפרסמו לקראת האירוע ובהם יעשה שימוש בטלסקופים מיוחדים המתאימים לצפייה בשמש. צפייה עצמאית אפשרית אך ורק באמצעות משקפיים מיוחדים של ליקוי חמה (ורק בהם - אסור בהחלט להשתמש עם משפקים אלו בציוד נוסף כגון משקפות). אפשרות נוספת היא לראות את המעבר בשידורי וידאו חיים ממקומות שונים בעולם ומישראל.
מעבר מרקורי אינו נדיר כמו מעבר נוגה ומתרחש פעם בכמה שנים. מסיבות שלא נפרט כאן, ההפרשים בין מעבר אחד למשנהו אינם סדירים ונעים בין 3.5 ל-16 שנה (הפרש ארוך כל כך נדיר). מעבר מרקורי ארוך יותר ממעבר נוגה ולכן נראה כמעט מכל כדור הארץ בחלק כלשהו שלו. המעבר הראשון נצפה על ידי פייר גסאנדי כבר בשנת 1631.
מעבר 11/11/2019
בארץ נראה רק את תחילתו של המעבר. המעבר יתחיל בשעה 14:35, השמש כבר תהיה בדרום מערב ומרקורי ייכנס משמאלה, כפי שנראה בתרשים (באדיבות אתר ECLIPSEWISE). המעבר מהארץ יהיה קצר, השמש שוקעת בשעה 16:43, עוד לפני שיא המעבר. כמובן שהעצה היא לצפות במקום עם אופק מערבי נקי, או משפת הים, או בכל מקום שלא יהיו בו עננים, ולנסות לראות את השמש שוקעת בים תוך כדי המעבר.
ממקומות אחרים בעולם, יראו את המעבר, כל עוד רואים את השמש בשעות שהוא מתרחש (14:35-20:04 זמן ישראל).
המעבר הבא יהיה רק בשנת 2032, גם בחודש נובמבר (כל המעברים במאות השנים קרובות/אחרונות הם בחודשים מאי ונובמבר), אולם הוא ייראה במלואו מישראל! כדאי לחכות (כאילו שיש לנו ברירה).
מעבר 9/5/2016
במפה הבא תוכלו לראות שכמעט כל כדור הארץ יראה לפחות חלק מהמעבר. אנחנו נראה את המעבר מתחילתו ועד שקיעת שמש במשך כל הצהריים
מפת צפייה עולמית במעבר מרקורי 2016
המעבר יהיה ב 9/5/2016 החל מהשעה 14:12 ועד 21:42, הרבה אחרי השקיעה בישראל. כל שנשאר לנו לקוות זה ליום נטול עננים. הנה איור דוגמה מויקיפדיה ע"י Tomruen
מעבר מרקורי Tomruen (wikipedia)
מעבר מרקורי הקודם היה ב 8/11/20016 והמעבר הבא יהיה ב 19/11/2019.
במהלך המעבר אשתדל לצפות ולהעלות תמונות ONLINE, בדף הפייסבוק של האתר.
לאחר שבוע בניו-יורק הגיע הזמן לצאת קצת מהעיר לעבר היעד שהיווה את מטרת כל הטיול - מפלי הניאגרה. העיר ניו יורק נמצאת בקצה התחתון של מדינת ניו יורק ולכן כל מה שהוא לא העיר ניו-יורק מכונה אפסטייט ניו-יורק, והוא שונה מאוד מהעיר. גבעות (הרים יש רק ממש בצפון), נחלים, מפלים, והמון עצים יערות וחיות.
מפל הפרסה הקנדי
להלן תיאור המסלול שעשינו למפלי הניאגרה ובחזרה במשך חמישה ימים באוטו שכור. להזכירכם אנחנו אבא ובת (שנמצאת בשליחות בני עקיבא כבר כמעט שנה). אפשר ורצוי גם לקרוא מה עשינו שבוע בניו יורק.
מטיילים רבים מתלבטים האם "לקפוץ" למפלי הניאגרה מהעיר ויש טיולים מאורגנים שמציעים זאת. הטיול לוקח לפחות יומיים. זמן הנהיגה לכל כיוון הוא כמעט 9 שעות (בהתחשב בפקקים שיש תמיד ובזמן שלוקח לחצות את הגבול לקנדה) ולכן מומלץ לקחת רכב ולעשות את המסלול בזמן ארוך יותר. אם נוסעים בקבוצה חשוב לברר מראש איזו אטרקציות בדיוק עושים במפלים ובדרך, כמה זמן חופשי יש ליד המפלים (אנחנו הסתובבנו שעות רבות בטיילות השונות כפי שתראו בהמשך), ובעיקר אם מגיעים גם לצד הקנדי, שכולם אומרים (ובצדק) שהתצפית משם הרבה יותר יפה. אם אתם לא רואים את עצמכם מגיעים בהזדמנות אחרת לניאגרה, בהחלט שווה להשקיע יומיים-שלושה מהטיול לנסיעה לאחד מפלאי הטבע היפים.
חמישי בערב
סיימתי את יום הטיול האחרון שלי בעיר בברוקלין והלכתי לסוכנות השכרת הרכב בלינברוק הסמוכה לוודמיר (שם אנחנו ישנים). התוכנית הייתה לקחת את האוטו בשעה 4 ולצאת ב-5 לדרך ולנהוג עד ווטקינס גלן, אתר הטיול הראשון לבוקר שלמחרת, אבל גשם, קצת הסתבכויות בניווט, עיכובים באריזה וברכישת עוד אוכל כשר לדרך (ועל הדרך גם קיגל וצ'ולנט חמים וטריים ואכילתם כארוחת ערב) גרמו לכך שנצא רק בשעה שש.
הנסיעה איטית, והכבישים עמוסים, כי אלו השעות שכולם חוזרים הבייתה. אנחנו עוברים את כל קווינס ואז גשר ענקי לברונקס ואז עוד נסיעה ואז עוד גשר ענקי מעל ההאדסון, ואז הכביש קצת נפתח. רק לצאת מהעיר עצמה לוקח כמעט שעתיים ולכן יש להתייחס לזמני הסיעות שוויז וגוגלמאפס נותנים עם מקדם בטיחות ולהוסף גם זמנים לעצירות.
תחילת הנסיעה היא על כביש 87, כביש יפה מאוד, מוזיקה מצוינת ואנחנו מבסוטים. הבנו שלווטקינס גלן כבר לא נגיע באותו לילה ואמרנו שנראה מתי ייגמר הכוח ונחפש איפה לישון. הנוף הוא עצים ונחלים, והדר שמה לב שעוברים ליד וודברי קומון ורושמת לה את זה לדרך חזרה. אפילו עצרנו בתחנת דלק סתם ככה והתברר שהיא שייכת ליהודי חרדי, כל האוכל שם כשר, המוזיקה חסידית, וגם שם היה צ'ולנט. האמת שלא צריך להתפלא, בצד השני של הכביש נמצאת קרית יואל, קהילה גדולה של חסידי סאטמר. התחנה ממש קרובה לוודברי והיא יכולה להיות תחנת הצטיידות מעולה בדרך לניאגרה לכל מי שצריך מזון כשר.
המשכנו בנסיעה, השמיים מתקדרים וגשם מתחיל לרדת. פתאום שני הטלפונים מצפצפים בעצבנות. משהו מוזר מאוד. מסתבר שזו הודעת חירום.
הדר מקריאה באנגלית - אזהרת טורנדו. אנחנו מסתכלים אחד על השני, מה טורנדו קשור עכשיו, לא הספקנו להגיד ג'ק רובינזון ונפתחו ארובות השמיים, גשם מבול שלא רואים מטר ולא חצי מטר, אין איפה לעצור ומאיטים ומדליקים את כל האורות. האמת מפחיד.
טוב, הדר התחילה לחפש איפה אפשר לעצור ולישון כמה שיותר מהר, העיקר לרדת מכביש וגם מצאה איזה מקום וכמעט הזמנו אבל הגשם קצת נפסק אז החלטנו שרק נעצור בתחנת מנוחה ונחכה קצת.
תחנת מנוחה
לא בכל מקום יש תחנת דלק, אבל על הכבישים המהירים לפעמים יש תחנות מנוחה. שירותים, מכונת קפה, מקום לשבת, מיועד לנהגי משאיות בנסיעות ארוכות. אז נכנסנו. התחנה ריקה יש רק אוטו אחד. שנינו נזכרים בכמה ספרי וסרטי אימה שמתחילים בדיוק ככה: תחנה כמעט נטושה, אוטו אחד, מישהו תמים עוצר שם וההמשך לא נעים. באמת מלחיץ, אבל בסופו של דבר הסתבר שבסך הכל עוד מישהו היה צריך לשירותים.
הגשם נחלש והנחנו שממילא כבר נסענו מספיק רחוק מהמקום שאולי היה בו טורנדו ובחרנו לישון בבימהנגטון. לקחנו את המקום הכי זול שיש בו מקרר, מוטל סיקס, רשת ידועה של מוטלים זולים ופשוטים. הגענו לשם רק בעשר וחצי בלילה דחפנו הכל למקרר, הוספנו קרח ממכנות הקרח (לא היה מקפיא) ונרדמנו.
שישי
היעד הראשון במסלול הוא ווטקינס גלן, ערוץ נחל יפה עם מפלים שנמצא ליד אחד מאגמי האצבעות. עוד לפניו נסענו לראות מפל אחר שרואים כבר מהדרך, ונמצא בלב עיירה קטנה (Montour Falls). מפל שיקאגווה. ליד המפל חוברת הסבר על כל הבתים הישנים בעיירה, אם ממש ממש יש לכם זמן. רק מראה עד כמה העיירות הקטנות משקיעות וגאות בהיסטוריה שלהן.
מפל שיקאגווה
מפל שיקאגווה
לווטקינס גלן הגענו בשעה מוקדמת וחנינו בכניסה לפארק. החנייה בתשלום (8$) והפארק עצמו בחינם. המסלול יפה מאוד ומורכב מהליכה של בערך מייל, אולי קצת יותר בתוך הערוץ, תוך טיפוס בינות המפלים וגם מאחוריהם. בדרך חזרה הלכנו מלמעלה על הערוץ, חצינו אותו במקום מסוים וחזרנו לפארק. כל הסיפור כול לוקח כ-3 שעות. ביציאה דיברנו עם המשפחה בארץ שהיו דקות ספורות לפני כניסת שבת.
ווטקינס גלן
ווטקינס גלן
וככה זה נראה מאחורי המפל
ווטקינס גלן
ובסרטון
ובמקום אחר שעוברים מתחת למים
ווטקינס גלן
ווטקינס גלן
ווטקינס גלן
ווטקינס גלן
משם המשכנו למוזיאון הזכוכית בקורנינג. המוזיאון גדול ומכיל הדגמות מרתקות הקשורות לזכוכית, מול עינינו ניפחו תוך עשרים דקות גוש זכוכית לקערה יפהפיה, הדגימו לנו איך זכוכיות שונות מיוצרות ואיך זה משפיע על הצורה בה הן נשברות, הדגימו סיבים אופטיים ועוד. מומלץ ללכת לכמה וכמה הדגמות (כולן כלולות במחיר) למעוניינים יש גם סדנאות בהן אפשר ליצור כלים (בתוספת תשלום וצריך יותר זמן). יש במקום גם תערוכות אומנות של מייצגי זכוכית, וגם מוזיאון עצום המראה את התפתחות הזכוכית באלפי השנים האחרונות.
בסרטון מדגימים איך עדשות שונות מגדילות יותר את התבנית שנמצאת מאחוריהן (יש גם הדגמה של אברציות כרומטיות שגורומות לצבעונייות עקב שבירה לא אחידה של האור)
איזו יופי של פנס מגדלור (עדשות פרנל). עדשות פרנל, הצורה בה הזכוכית של המגדלור חתוכה בזוויות שונות, מאפשרת ניצול והחזרה מירבית של האור, מעין הגברה שלו.
פנס מגדלור (עדשות פרנל)
בסיס המראה הדומה לזה של טלסקופ האבל
בסיס המראה
ואחד מתוך עשרות מוצגי הזכוכית בתערוכה
מוצגי הזכוכית
יש גם מוצגים מדעיים, עדשות, טלסקופים ומיקרוסקופים והדגמה פנטסטית על אורך המוקד של העדשה ומה קורה לפניו או אחריו. ראו בוידאו הבא בו אני ממש הולך לתוך עצמי.
מיצינו את המוזיאון (היינו קצת עייפים וכבר היה קשה לנו לקלוט משהו), וזהו, נוסעים לניאגרה. הנסיעה לא קצרה, הרבה דרכים כפריות שבהן נוסעים לאט, והשעון מתקתק. סופסוף מגיעים לעיר באפאלו ולגשר השלום עליו חוצים את הגבול. התור ארוך ושבת מתקרבת. גם מעבר הגבול לקנדה לקח זמן ואחריו עוד כחצי שעה נסיעה והגענו למלון.
בדרך לבאפלו
מעבר הגבול בגשר השלום
בדרך למפלים
ניאגרה-פולז
עיר שלמה שכולה סביב המפלים. נבנו שם עשרות אטרקציות שונות ומשונות, לילדים ולמבוגרים (מי אמר קזינו), ואפשר לבלות שם גם שבוע שלם בכל האטרקציות, אבל האטרקציה האמתית היא המפלים והם לגמרי בחינם (חוץ מחנייה). גם האטרצקיות עצמן מתחלקות לאלו שקשורות למפלים ואלו שלא. למי שנמצא כמה ימים כדאי מאד לרכוש כרטיס משולב שנותן הנחות.
מפלי הניאגרה
אחד מפלאי הטבע, נהר הניאגרה מחבר את ימת אירי לימת אונטריו שהפרש הגבהים ביניהן הוא כמאה מטרים. חצי מהפרש זה המים יורדים במפלים והשאר במורד הנהר. השיפוע גורם למים להגיע במהירות עצומה של כ-65 קמ"ש למפלים. רוחב המפל הקנדי כ-600 מטרים והאמריקאי פחות ובינים גם כמה מאות מטרים של אי העיזים. כמות המים עצומה, מעל 2400 קוב בשנייה! כמות כזו תמלא את הכינרת תוך יום יומיים. המפלים דינמיים ובאלפי השנים האחרונות זזו דרומה בערך מטר אחד כל שנה בגלל שחיקת הסלע. כיום, עקב שליטה על כמות המים (בעיקר דרך מפעלי חשמל) קצב השחיקה הואט מאוד, אבל עדיין קיים. נהר הניאגרה ובו המפלים נמצא כבר לאחר ארבעה מתוך חמשת האגמים הגדולים (אירי, הורון, מישיגן וסופריור). אלו אגמי ענק (אגם סופריור גדול פי 4 ממדינת ישראל), שבתוכם יש איים (שבהם יש אגמים, שבהם יש עוד איים ובהם יש אגמונים קטנטנים. משהו כזה). מאיפה מגיעים כל המים? אמנם איזור הניקוז של האגמים אינו גדול מאוד (יחסית כמובן, למשל לאגן הניקוז של המיסיסיפי), אבל עדיין כמות המשקעים היורדת שם מספיקה לשפעת המים המגיעה למפלים.
המלון
מוטל פשוט- Knights Inn Niagara Falls, ON - את המלון במפלים הזמנתי מראש, כל השאר אין צורך, וגם לא ידענו איפה נהייה. היה חשוב לי מלון שיש לו מקרר ומיקרו כדי שנוכל לשמור את האוכל שהבאנו וגם לחמם אותו, קרוב למפלים שנוכל לטייל בשבת ובתור בונוס הוא גם מטר מבית חב"ד המקומי , בו תכננו להתפלל (יש גם אפשרות לאכול שם בתשלום, אחנו לא היינו צריכים).
הגענו רק בשעה שש וחצי, סדרנו מהר את הדברים, עשינו את כל ההכנות שצריך לשבת, התחלנו לבשל קצת אורז והתפוחי אדמה, ובסופו של דבר הכל היה מוכן פרקפט. לצערנו למפלים לא הספקנו להגיע לפני שבת, אבל בדרך לבית הכנסת קלטתי קטע קטנטן מהמפל האמריקאי מהכביש ליד המלון. הנה, גם מאצלנו יש נוף למפלים.
נוף למפלים
חדרי המלון מדרגים את החדרים לפי הנוף. אין נוף, נוף לעיר, נוף למפל האמריקאי, נוף למפל הקנדי, נוף לשניהם, נוף לנהר וכו'. בשביל נוף צריך קומה גבוהה. המחירים לא בהכרח מאוד יקרים וייתכן שאם לא היינו בשבת הייתי לוקח מלון כזה, אבל בשבת לא התאים לנו. בכל אופן תבדקו, נוף למפלים זה נהדר.
קשת
כאשר יש שמש בשמיים תמיד תהיה קשת במפלים. המיקום המדוייק שלה משתנה, בהתאם למיקום השמש והרסס, אבל היא שם. בצד הקנדי רואים את הקשת משעות הצהריים והלאה. בשעות הצהריים היא נמוכה למדי ונראית בתוך המים, יותר מאוחר רואים אותה גבוה יותר (אבל היה שבת ולא יכולתי לצלם). לכל מפל יש את הקשת שלו. אלו קשתות מפלים הנוצרות בגלל רסס המים ולא בגלל גשם. שימו לב שיש שם כל כך הרבה רסס וגם המון אור ולראשונה בחיי ראיתי קשת בלילה!
קשת בלילה!
ארוחת השבת עברה בנעימים ואחרי זה הלכנו לצפות בזיקוקים (לפעמים יש כל יום, לפעמים רק בשישי ובשבת). חשבנו שהם בשעה תשע וחצי והיה לנו ממש מעט זמן אז הלכנו לטיילת העליונה. טעות. צריך לרדת (ברחוב MURRAY) ממש עד למטה לטיילת התחתונה. בפועל הזיקוקים רק בעשר בלילה אבל כבר לא היה לנו כוח לשנות מיקום. אז ראינו את הזיקוקים מלמעלה, היה יפה מאוד. למעשה, מזל שהלכנו לשם כי קצת לפני הזיקוקים ראינו בואש יפהפה. מסיבות מובנות לא התקרבנו יותר מדי.
לאחר הזיקוקים וצפייה במפלים מגבוה, הבנו שצריך לרדת עוד, אבל ממש ממש לא היה כוח. חזרנו בשארית כוחותינו למלון .
יום שבת
אמנם קמתי מוקדם בבוקר אבל הדר עוד ישנה ולכן לא הלכתי למפלים מוקדם וכשהדר קמה כבר התחיל גשם, אז ויתרנו. אחרי התפילה עשינו קידוש, בדקנו שכל האוכל על הפלטה ואז הלכנו למפלים (פעם ראשונה). מהמלון מדובר בעשר דקות עד רבע שעה הליכה ומגיעים לטיילת התחתונה. ימינה הולכים למפל הקנדי, שמאלה למפל האמריקאי. המפל הקנדי הוא המפל בצורת חצי פרסה ומכל הטיילת רואים ושומעים אותו נהדר, ואפשר לעמוד ממש מעל נקודת ההתחלה שלו שם הרעש חזק ורואים את מהירות ועוצמת המים. המפל האמריקאי נמצא לגמרי בצידו השני של הנהר, ומשקיפים עליו. אנחנו הלכנו ימינה לצד הקנדי ובחזרה.
לאחר בערך שעתיים חזרנו לארוחת צהריים ולמנוחת שבת, ולאחריה ירדנו שוב למפלים, הפעם הלכנו שמאלה. גם זה לקח שעתיים ואז התחיל לטפטף אז חזרנו. הטפטוף הפך בשניות למבול ואמנם היו לנו מעילי גשם אבל נרטבנו כהוגן. חיכינו עד שהגשם ייחלש וחזרנו למלון ומיד החלפנו בגדים (שהתייבשו מהר מאוד אחר כך).
הגשם נמשך עד תפילת מנחה אבל מיד אחריה שמתי לב שהעננים מתפזרים ומעט שמש יוצאת. תוך דקות יצאה קשת מדהימה ביופיה, ענקית, כפולה. המראה היה מהמם וכמובן שלא יכולתי לצלם. אבל הנוף מהמלון לא משהו, ולכן הלכתי שוב (פעם שלישית!) לטיילת לצפות במראה על המפלים. הקשת התחילה במפל הקנדי ונמשכה הרבה מעבר למפל האמריקאי והמראה היה עוצר נשמה.
לאט לאט הקשת נמוגה, ואני השתרכתי לי במעלה הדרך למלון ושם אכלנו סעודה שלישית. לאחר תפילת ערבית והבדלה ( בשעה 21:54) רצנו, ממש כך, עם הציוד צילום, לראות שוב את הזיקוקים והמפלים (פעם רביעית). הגענו מעט מאוחר, וכמובן לא היה אפשר לתפוס מקום טוב, אבל ראינו אותם כמו שצריך, על רקע המפלים האמריקאים. לאחר מכן עשינו שוב את הטיול לאורך כל הטיילת עם עשרות צילומי לילה של המפלים. המפלים מוארים בעוצמה שלא תיאמן ובצבעים מתחלפים. המראה של כוכב הלכת צדק מעל המפל, ביחד עם כוכבי עקרב וקשת היה מהמם והצטערתי שלא מכבים קצת את האורות מפעם לפעם, שנשמע רק את רעש המים. אולי בשעות יותר מאוחרות בלילה. בכל מקרה היינו בחוץ עד אחרי 23:00, פשוט לא נמאס, אבל העייפות מכריעה.
המפלים בלילה
המפלים בלילה
המפלים בלילה
כל שנייה צבעים אחרים
המפלים בלילה
המפלים בלילה
המפלים בלילה
ובסרטון
המפלים בלילה
המפלים בלילה
מגדל סקיילון
מגדל סקיילון בלילה
כל הרסס בסוף עושה שלוליות
והרסס הופך כל פנס לפוטוגני וגם המפל האמריקאי בקצה.
אם תהיתם איזה פנסים צריך בשביל כל האור הזה, אז הנה רק חלק ממערך התאורה המשוגע.
יום ראשון
מה עושים היום? את האטרקציות של המפלים, והאטרקציה הראשית - שיט למפל. השיט יוצא גם מקנדה וגם מארצות הברית. הספינה הקנדית היא HORNBLOWER ואליה מגיעים מהצד השמאלי של הטיילת (מול המפל האמריקאי ממנו יוצאת Maid of the Mist). איך מבדילים בין הספינות? לפי צבעי המעילים. כחול - ארה"ב, אדום - קנדה. אפשר לשלם עוד תוספת ולרדת ב FUNICOLOR ולקבל עוד מעט נוף על המפלים אבל הסתבר שקנינו כרטיס בלי זה וירדנו במעלית. הגענו די מוקדם ולא היו תורים ומיד עלינו לספינה. אפשר להיות למעלה או למטה, רואים די אותו דבר ובעיקר חוטפים רסס אינסופי של מים לפרצוף. המון מים נכנסו גם לתוך העדשה של המצלמה אז צריך להיזהר על הציוד. השיט אורך כעשרים דקות והוא מהנה מאוד, ובגלל שהייתה שמש, גם התייבשנו מהר.
ובסרטון
ולהרפתקנים יש גם את זה. היה יותר נחמד אם זה היה בתוך המפל...
לאחר מכן הלכנו לאורך כל הטיילת עד לאטרצקיה הבאה JOURNEY BEHIND THE FALLS. מתעטפים בניילונים צהובים, יורדים למעבה האדמה והולכים במנהרה שנחצבו בה פתחים למפל. כפי הנאמר אנחנו מאחורי המפל. לא רואים הרבה אבל שומעים את רעש המים ומרגישים אך הכל רועד וזז מעוצמת המים. לאחר מכן יוצאים לרחבת תצפית בתחתית המפל הקנדי וגם שם חוטפים כמויות מדהימות של רסס. המראה פנטסטי.
בתמונה הבאה רואים איפה נחצבו חורי ההצצה של המפל
וכבר הייתה שעת צהריים מוקדמת והקשת מתחילה להתקדם. לצערי לא הייתה לנו אפשרות לחכות עוד כשעתיים-שלוש שהקשת תגיע לקו אחד עם המפלים.
קשת רסס בנהר
אטרקציה נוספת שהלכנו עליה היא מגדל SKYLON ולתצפית מגובה מאתיים מטר על המפלים. התצפית מתחילה כבר במעליות השקופות ונמשכת מלמעלה. לא נשארנו שם המון זמן אבל זה יכול להיות מקום טוב לראות ממנו את הזיקוקים.
הגיע הזמן לזוז אך בטרם נחזור לארצות הברית, נסנוע לראות את שעון הפרחים, יפה אבל לא ממש נחוץ, וחצינו את הגבול (ליד השעון, היה עדיף לחצות ליד המפלים), וחזרנו לראות את המפלים בצד האמריקאי. חנינו באי העזים (10$) והלכנו את הטיילת מהמפל הקנדי ועד לאמריקאי תוך קבלת זוויות אחרות על המפלים (אבל בלי קשת, מהצד האמריקאי רואים בבוקר).
הטיילת עוד נמשכת אבל השעה מאוחרת ואין לנו כח ורוצים להתקדם וכפי ששמתם לב בילינו כעשר שעות ליד הטיילות משני הצדדים (נכון רובן היו בשבת, שממילא אין לנו מה לעשות, אבל לדעתי, צריך לפחות כמה שעות ביום ובלילה, מה שקשה לעשות בטיול של יומיים מניו יורק ולכן כדאי לרווח מעט יותר). התחלנו לנסוע ובדרך חיפשנו לנו מלון ליד היעד הבא - איתקה. מאחר והגענו מאוחר ועוזבים מוקדם חיפשנו משהו בסיסי ופשוט, ובחרנו במוטל Economy Inn שהיה נראה מהזולים באיזור. בדרך עוד נהננו משקיעה יפה
צבעי שקיעה יפים
יום שני
היעד הראשי לטיול היום הוא שמורת Taughannock ובה מפל גבוה ומרשים. ההליכה למפל בשביל רחב ומישורי ובדרך יש גם כמה מקומות שאפשר להיכנס ולשכשך מעט. המפל נמצא ממש לגדות האגם ולאחר הביקור בו אפשר לטייל קצת בשמורה ליד האגם, לעלות עם הרכב לנקודות תצפית נוספות על המפל ועל השמורה בכלל.
ובסרטון
וזה מפל אחר יותר גבוה, אליו מגיעים ברכב.
כל האיזור של איתקה מלא במפלים, חלקים בתוך הקמפוס האוניברסיטאי, חלקם משמשים גם כבריכות שחייה, ואנחנו פשוט בחרנו לנו כמה מפלים וטיילנו ביניהם וגם עשינו טיול רגלי מסביב לאגם קטן שנמצא שם. כל האיזור מאוד יפה ומרשים ואפשר להיות בו יותר מיום אחד ולבקר בעוד נחלים ומפלים.
אנחנו בחרנו במפל, שמעט קשה להגיע אליו ואפילו שלטים אין. אבל מצאנו איפה חונים והולכים כרבע שעה בשביל (אחרי זה חזרנו לרכב). מפל אחר שהיינו בו הם מפלי BUTTERMILK, שגם שם יש שבילים שהולכים לאורך הערוץ (ויתרנו עליהם ונסענו ברכב לאגם העליון (אגם טרמין). אם תהיו שם אולי תתחברו עם משפחה אחרת וכך אפשר לעשות הקפצות לאורך הכביש.
ניצלתי את העובדה שהיה יום חם ונכנסתי למים (הקרים מאוד). הרחצה הייתה מרעננת וטובה! שימו לב, לא בכל מקום מותר להיכנס למים.
בסיומו של היום התחלנו את הנהיגה חזרה. רצינו להתקרב לעיר והתכנון היה לטייל מחר בשמורת הרימן שכבר סמוכה. היה לנו מספיק זמן, ולשם שינוי אפילו יצאנו בשעה שרצינו לדרך (16:30) כך שלא מיהרנו. הבנו איפה אנחנו רוצים לישון, בחרנו מוטל פשוט (מוטל ג'יימס במונרו) ויצאנו לדרך. כפי שכבר רמזתי הדרך עוברת סמוך לאאוטלט וודברי ועצרנו שם לקניות קצרות בחנות קולומביה. למרבה השמחה, בגלל הממוריאל דיי, החנויות היו פתוחות עד מאוחר.
וודברי קניון
וודברי קניון
וודברי קניון
מקדש הקניות של האזור, אאוטלט ענק עם המון (יותר מדי) חנויות ולמי שזה לא מספיק יש כמובן גם וולמארט טרגט וכל היתר ממש ליד. זו אחת מהאטרקציות של ניו יורק ויש הסעות מהעיר לקניון לטובת המבקרים. אנשים קונים שם כמו משוגעים, ראינו כאלו שבערך סחבו ארון בגדים נייד מלא משם. אין לי מושג מה המחירים אבל הנה כמה עצות למי שהולך לכאלו אאוטלטים. לא שאני המתאים לתת עצות, אני האחרון שמבין בעניין, אבל בכל זאת.
תכנון. תורידו מפה של האתר מראש ותסמנו את החנויות שאתם הכי רוצים להיות בהם. המקום ענק וסתם להסתובב לא תגיעו לשום מקום, צריך להתמקד.
ללכת עם חברים או להתחבר לאחרים (אפשר גם באוטובוס). הרבה פעמים יש מבצע שההנחה היא על הפריט השני ולא תמיד רוצים שניים. אם יש לכם עם מי לחלוק תוכלו לחסוך.
קופונים - בעמדת המידע מפוזרים לא מעט קופונים. אולי הם יהיו לכם טובים. לנו היה קופון שנותן 20$ הנחה בקולומביה. האמת שלא השתמשנו בו (שכחנו), אבל חזרנו למחרת ופשוט החזירו לנו את הכסף לכרטיס האשראי (טכנית ביטלו את כל הקנייה ועשו אותה מחדש עם ההנחה, אבל הכל בחיוך ובלי שום בעייה).
אפליקציה - גם אם אין קופון תורידו את האפליקציה של הקניון (SIMON או משהו כזה). בכל חנות הדר הציגה את האפליקציה ועוד כמה דולרים ירדו.
יום שלישי
ביאוס רציני. גשם עננים וערפל. הלכנו בבוקר לוודברי ליותר זמן בתקווה שהמזג ישתפר. קדחת. עלינו לפסגה של BEAR MOUNTAIN. יותר גבעה מהר. אפילו לא 500 מטר גובה, אבל רואים רק עננים. אין טעם לטייל בכלל. שינוי מהיר בתוכניות והלכנו לאקדמיה הצבאית WEST POINT.
ווסטפוינט
האקדמיה הצבאית היא אחת מארבע שיש בארצות הברית. האקדמיה בווסט פוינט היא של צבא היבשה ויש אקדמיות דומות לצי, לחיל האוויר ולמשמר החופים. ווסט פוינט היא הראשונה והיא מתהדרת במספר עצום של קציני ומפקדי צבא בכירים וגם כיום נחשבת מוסד יוקרתי. הביקור לבעלי אזרחות זרה אפשרי רק בקבוצה מאורגנת ובתשלום (16$) אליו נרשמים במרכז המבקרים (שימו לב, לא במקום בו ממלאים בקשות כניסה שנמצא באותו בניין). חובה להביא דרכון עם ויזה בתוקף לכל משתתף. הסיורים יוצאים באוטובוס ועוברים ברחבי האקדמיה תוך הסברים רבים על המבנים ועל האקדמיה וההיסטוריה שלה ויש גם כמה עצירות. אחת מהן ליד הכנסיה הראשית, שלמרבה השמחה בדיוק התאמנו שם בנגינה בעוגב הענקי (והרעשני). שגם מבחוץ היה אפשר לשמוע. במקום גם בית כנסת פעיל אבל הוא לא כלול בסיור, אלא רק רואים את אחד הקירות.
לאחר הסיור אפשר לבקר במוזיאון ווסט פוינט, מוזיאון צבאי שבו תצוגות שונות על מלחמות וקרבות, צבא ארצות הברית, תערוכת נשק ועוד. היסטוריונים צבאיים יהנו שם מאוד, אנחנו עברנו מעט ברפרוף. כמו כן במרכז המבקרים יש גם מיצג המדגים את חייו של הצוער במשך ארבע שנים, כולל סרט וכל מיני עמדות. לנו כישראלים הדברים מוכרים, אולם חשוב לזכור שרבים המבקרים שאין להם שום קשר או זיקה לצבא ובטח שלא שירתו אף פעם. ניכר במקום שהוא מנסה לתת לצבא תדמית חיובית ולגרום לצעירים להתגייס.
לא יודע מתי תהיה לי הזדמנות להצטלם ליד פצצת אטום
לאחר הביקור ניסינו שוב את מזלנו בשמורת הרימן, אבל הראות עדיין הייתה גרועה, אז עשינו רק נסיעת בדרך שנקראת דרך שבעת האגמים, אבל בתנאי מזג האוויר היא לא הייתה מוצלחת ורק האריכה לנו את הדרך.
ככה נראות המון דרכים, נהיגה בתוך יער, הכל ירוק ויפה.
החלטנו לחזור לוודמיר ולהגיע מוקדם יותר מהתכנון. ממילא שנינו צריכים לארוז. אני ממריא למחרת בערב, הדר נוסעת עם הכיתה לוושינגטון ויש הרבה אריזות.
חזרנו וארזנו אבל החלטנו שננצל את הביחד עד הסוף והלכנו לשחק קצת באולינ במתחם המקומי.
מסיימים בכיף עם באולינג
טוב שהגענו מוקדם כי אחר כך התמלא, ובסופו של דבר אין מה לעשות, הורדתי את הדר ליד הבית שלה, וזהו, נפרדים, חיבוקים ושנינו הולכים לישון.
יום רביעי
יום אחרון בניו יורק והדר כבר בדרך לוושינגטון. אפשר היה לנסוע לעיר לעוד יום, תמיד מוצאים מה לעשות, אבל ממילא כבר היה לי אוטו והחלטתי לעשות משהו שונה יותר. זוכרים שאמרתי לכם שכל מה שהוא לא העיר ניו-יורק הוא אפסטייט ניו-יורק? אז לא בדיוק. הכל חוץ מלונג איילנד, והחלטתי לבדוק עד כמה הוא באמת ארוך. היום הוקדש לנסיעה הכי רחוק שאפשר על לונג איילנד, ממש לקצה שם ניצב מגדלור מונטאוק ואחריו רק האוקינוס אטלנטי.
ווסטברי
את היום התחלתי בגני ווסטברי הישנה, אחוזה לתפארת, והמקום שבו העשירים באמת גרים. אחוזות גדולות על המון אקרים עם בית גדול והרבה חדרים. אחת מהאחוזות האלו שימשה כרקע לספר גטסבי הגדול, אבל שם יש רק סיור אחד ביום בשעה שלא התאימה לי. באחוזה שהלכתי עליה הבניין עצמו סגור לשיפוצים, מה שמסביר את מחיר הכניסה הנמוך יחסית (12$), אבל גם ככה יש מספיק מה לראות ולטייל בנעימים בגנים.
מייל מחברת אל על הודיע לי שהטיסה נדחתה במשהו כמו 4 שעות (שהפכו ל-5), אז לא היה לחוץ למהר ודווקא תיכננתי להיות יותר בחוץ ולחזור ממונטאוק בדרכים איטיות.
לאחר ווסטברי התחלתי בנהיגה מזרחה, משהו כמו 160 קילומטרים. חלקם בכביש מהיר, חלקם בתוך עיירות ובמהירות צב ובסוף מגיעים לקצה, למגדלור.
מונטאוק
הכי מזרח שאפשר בניו יורק. יש המון מגדלורים בחופי לונג איילנד (ובכל חופי ארצות הברית) ומונטאוק הוא אחד היפים בהם, אם כי לא הכי גבוה (באי הדייגים, אחד יותר גבוה). 120 מדרגות עד לגג, שבו מרפסת קטנה שאפשר לצאת אליה (רק אדם אחד) וסולם שמאפשר לראות את המנורה. למטה מוזיאון קטן עם מידע על המגדלור.
לאחר הביקור סיבוב קטן על החוף סביב המגדלור, הליכה על החול, טבילת הרגליים באוקיינוס, מבט בשרידי בונקר ממלחמת העולם השנייה ומתחילים לחזור.
בדרך חזרה עצרתי בכמה מקומות , באחד הנמלים (של מונטאוק, אבל הוא לא כל כך מעניין, יש נמלים יותר טובים), ושוב התחיל גשם חזק מאוד שלא איפשר למעשה לטייל בשום מקום. לנהוג בקושי היה אפשר, אז ויתרתי על כל הדרכים האיטיות כי גם המהירות היו איטיות וחזרתי למקום שישנתי, ובגלל העיכוב בטיסה, פשוט הלכתי לישון לכמה שעות.
זהו תם ונשלם הטיול היפה עם הדר בניו-יורק. עיר מדהימה ומדינה ענקית ויפהפיה שרק טעמנו ממנה מעט.
