המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן לעשות שימוש למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור לעמוד המקורי ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com.
מעונינים לקבל מידע אסטרונומי ישירות לנייד? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של אסטרונומיה ומדע !
בפוסט זה נחזור לרגעים הגדולים שהיו לנו באסטרונומיה תצפיתית בשנת 2020, שנת הקורונה.
הרגעים האסטרונומיים הגדולים של 2020
מיד כשנתנתו לוירוס את שמו הזכרתי שקורונה היא קבוצת כוכבים בשמיים. למעשה שתי קבוצות. כתר צפוני וכתר דרומי. על הדרומי אין לי הרבה מה להגיד וממילא לא רואים אותו מישראל. הצפוני היא קבוצה חביבה הנראית היטב בעין כחצי עיגול של כוכבים. אין בה יותר מדי אובייקטים מיוחדים, אבל הנה תמונה שלה ועוד עם הבזק אירידים, גם משהו ששייך לעבר ולא יחזור שוב:
הבזק אירידיום בקבוצת כתר צפוני
הקורונה דפקה לי את האירוע הגדול של השנה. התכנון היה לנסוע לצ'ילה לצפות בליקוי החמה המלא שהיה ב14/12. לא נותר אלא להתרפק על הזכרונות מהליקוי המטורף בארה"ב באוגוסט 2017 ולחכות ל-2024.
ליקוי חמה מלא - 2017
למרות כל זאת היו מספיק אירועים מעניינים שאפשר לראות בארץ.
ננסה לסדר אותם לפי סדר כרונולוגי ולכל אירוע נביא מאמר המרחיב לגביו (פשוט לחצו על הכותרת). בערוץ הטלגרם שלי מתקיימת הצבעה במצעד האירועים. מוזמנים להצטרף ולהצביע
פעם בשמונה שנים נוגה עובר בצביר הפליאדות, כימה, M45, בקבוצת שור, וזה קרה בתחילת אפריל. עקבנו אחר נוגה והפליאדות במשך כמה וכמה ימים. גם כאן שיא האירוע היה בשבת ואין לי תמונה. הנה תמונה יום לפני השיא
ביום הארוך של השנה 21/6 קמנו מוקדם בבוקר לליקוי ירח חלקי יפהפה של כ-30%. לצערי עקב הקורונה צפיתי המגג בלי להזמין אף אחד, שלא כדרכי לעשות תצפיות רחוב ולשתף המון אנשים בחוויה.
הייתי בין הראשונים בארץ לדווח על האפשרות שכוכב שביט מסויים יתבהר מספיק בשביל לראות אותו בעין.
עבור צופים רבים שביט זה היה הראשון שראו בחייהם. אני חושב שזה היה מספר 4 או 5 שלי, קשה לזכור. ובכל אופן, מי שראה לראשונה התלהב מאד ומי שזכר את הייל-בופ משנת 97 או האלי משנת 86, או שהיה בחצי הדרומי וצפה למשל במקנאוט, גם התלהב מאד אבל יודע שיש עוד למה לצפות בכל הקשור לשביטים. בכל אופן, זו הייתה הפתעה נעימה מאד בשנה הדרעקית הזו ובשביט צפיתי כמה וכמה פעמים לפנות בוקר או בערב בכל אמצעי התצפית מהעין ועד טלסקופ 20 אינץ. נקווה שיהיו עוד כאלו. שביט חדש מתגלה כל כמה שבועות, אבל מי מהם יעשה את המסלול הנכון בזמן הנכון, קשה לדעת.
רק באוקטובר מאדים היה בניגוד. אין עוד כוכב לכת שהמרחק בנו לבין הארץ משתנה כל כך בטווחים של 55-400 מיליון. ניגוד של מאדים מתרחש פעם בשנתיים וגם אז המרחק יכול להיות 55-90 מיליון קילומטרים. הפעם היה 62. הקרבה מאפשרת לראות את מאדים בצורה נהדרת בטלסקופים ולצלם אותו עם המון פרטים. בעין רואים היטב את הצבע האדום, מאדים בהיר גם יותר מצדק. בטלסקופ רואים את כיפת הקרח ומבחינים בגוונים, ובצילומים רואים עוד. פרטים.
כתם השמש 2786 בו צפינו ביחד ימים רבים (תיעדתי בטלגרם מדי יום) כמעט מקצה אחד של השמש לקצה השני, מה שהדגים לנו את סיבוב השמש סביב צירה. באמצעות כתמי שמש גם קל לראות את סיבוב הארץ סביב צירו אם צופים בכתם בבוקר ובערב.
כתם השמש 2786
התקבצות נוגה ורגולוס
האירוע היה בשבת כך שלא יכלתי לצלם. בלי קשר בדיוק ערב קודם גם נפצעתי ושברתי את כף הרגל. בכל אופן, הצלחתי לצפות באירוע בשבת בבוקר בשעה 5:00 בערך. נוגה כיהלום בהיר ולידו רגולוס, גם יהלום אבל קטן יותר. משהו כמו יהלום של 2 קראט לעומת יהלום זעיר של 0.1 קראט. מראה מרהיב. נוגה גם עבר יחסית קרוב לאלדברן ולצביר M44, כך שהיה מעניין לצפות בו לאורך השנה.
מטר הג'מנידים השנה התלבש בול על חנוכה שזה אומר שאין ירח כמעט בכלל. יש חברים אמיצים שצפו עשר שעות בלילה אבל אני לא יכולתי כל כך הרבה וגם בשעתיים שצפיתי היו עשרות מטאורים ולמעשה הקצב היה נראה שכמו הקצב שאמרו סביבות 200 בשעה (שמתוך זה רואים בערך חצי, כי אי אפשר להסתכל לכל השמיים כל הזמן).
אירוע של פעם בעשרים שנה, והמרחק בו הצמד היה הוא אירוע של פעם בהמון שנים. פחות מחמישית מקוטר הירח, עקבנו אחרי הצמד חודשים רבים ועוד נעקוב אחריהם, אולם עיקר המאמץ רוכש ל-21/12/2020 בשיא הקרבה.
כבר כמה שנים שאני עוקב אחרי שני כוכבי הלכת הענקיים במערכת השמש - צדק ושבתאי, ההולכים ומתקרבים אחד לשני. התקבצות זו היא אירוע נדיר המתרחש פעם בעשרים שנה, ואפילו זכה לכינוי "התקבצות גדולה" ובאנגלית Great Conjunction. כאן נפרט מהי התקבצות זו, כל כמה זמן היא מתרחשת ואיך כדאי לצפות בהתקבצותה הקרובה בתאריך 21/12/2020.
התקבצות צדק ושבתאי 21/12/2020 סימולציה דרך טלסקופ קטן
סיכום
לתצפית הקדשתי כמה וכמה ערבים סמוך להתקבצות. הראשון היה מהבית לשם ניסוי כלים השני עם חבר שכלל גם צילומים כמו סרטון הוידאו הבא המראה את הצמד שוקע.
ביום של השיא הייתי בתצפית של הדובה הגדולה במצפה משואה. העברתי הדרכה והרצאה קצרה על הנושא לקהל (מעגל גדול, מסכות, 2 מטר וכו'), ועזר בהפעלת הטלסקופים, ראו בתמונה. בכל אפן לצלם הצלחתי קצת פחות.
צדק ושבתאי הם שני כוכבי הלכת הגדולים ביותר במערכת השמש, שניהם ענקים ומורכבים מגזים שונים, בעיקר מימן. קוטר כל אחד מהם הוא לפחות פי 10 מכדור הארץ. כוכב הלכת צדק מפורסם בירחיו, בחגורות העננים שלו ובכתם הגדול הנראה גם לצופים מהארץ. שבאתי מפורסם במיוחד בזכות הטבעות היפות שלו הנראות בקלות בטלסקופ. על לשניהם תמצאו מאמרים רבים באתר: הנה למשל עובדות מרתקות על צדק ומאמר מרתק נוסף על שבתאי.
מהי התקבצות?
להתקבצות הגדרות מדויקת ובן כאשר לשני כוכבי לכת אותו ערך של "עלייה ישרה RA" או אותו קו אורך. המונח באנגלית הוא Conjunction. לא נסתבך בהגדרות אלו ונשתמש בהגדרה הלא מדוייקת אך הפשוטה: התקבצות היא כאשר שני גרמי שמיים קרובים מאד אחד לשני.המונח האנגלי לכך הוא Grouping ובעברית אין בתרגום הבדל בין שתי המעמויות.. לרוב מדובר על התקבצויות של הירח עם אחד מכוכבי הלכת, אירוע הקורה פעם בחודש, ולפעמים התקבצויות של שני כוכבי לכת. ישנן גם התקבצויות של שלושה כוכבי לכת (מכונה Planetary Trio), אך הן נדירות יותר. מונח נוסף הוא "התקבצות משולשת" Triple Conjunction. למרות שמו אין הכוונה למפגש של שלושה כוכבי לכת, אלא לכך שבפרק זמן קצר יש שלוש התקבצויות בין כוכבי הלכת. דבר זה קורה כאשר ההתקבצות היא בניגוד מהשמש (כדור הארץ ביננו לבין כוכבי הלכת).
הסבר נוסף להתקבצות
כל כוכבי הלכת נעים באותו כיוון בשמיים פחות או יותר על קו אחד. נדמה את העניין למסלול ריצה באצטדיון אולימפי. השמש במרכז ומסלול ההקפה או המסלול בו נעים כוכבי הלכת. אחרי שצדק ושבתאי התחילו באותה נקודה, צדק מהיר יותר ושבתאי זז לאיטי (בהמשך המספרים), גם בריצות ארוכות רואים בסוף שרץ מהיר משיג רץ איטי, וזה למעשה מה שקורה כאן, צדק משיג את שבתאי וחולף על פניו. הרגע המדוייק בו צדק משיג את שבתאי הוא ההתקבצות
למה התקבצות 2020 כל כך מיוחדת
כוכיב הלכת נעים בערך על מישוק המילקה, המישור עליו נמאצים מרכזי השמש והארץ. אבל למסלולים שלהם יש נטייה מהמילקה. לצדק 1.3 מעלות ולשבתאי 2.4 מעלות. לכן לפעמים הם מעל המילקה ולפעמים מתחתיו וגם אם הם באות הנקודה עליו, יכולים להיות רחוקים עד כדי 3.7 מעלות (בזבוז של התקבצות). הפעם שניהם ממש באותה נטייה מהמילקה ולכן מאד קרובים.
לירח נטטיה של עד 6 מעלות כמעט, ולכן הרבה פעמים הוא יחסית רחוק מכוכבי הלכת איתם הוא מתקבץ. תזכרו, לא כל התקבצות אומרת בהכרח ששני הגופים קרובים מאד. הפעם כן.
מה המרחק האמיתי של צדק ושבתאי?
בשמיים הם נראים לנו קרובים מאד, אבל למעשה הם רחוקים אחד מהשני. צדק מרוחק מאיתנו ביום של ההתקבצות 886 מיליון קילומטרים ושבתאי כמעט במרחק כפול 1,616 מיליון קילומטרים. כתוצאה מכך יש גם הפרש בהירויות גדול מאד בין השניים, בהירותו של צדק פי עשר מבהירות שבתאי. בעין קצת קשה לראות את שבתאי כל כך קרוב לצדק, אבל עם קצת מאמץ מצליחים!
כל כמה זמן יש התקבצות של צדק ושבתאי?
התקבצות של צדק ושבתאי היא אירוע נדיר המתרחש פעם בכעשרים שנה בלבד. אמנם גם בחודשים שלפני ואחרי ההתקבצות כוכבי הלכת קרובים מאד אחד לשני, אבל ההתקבצות עצמה עם מרחק מינימלי, מתרחשת ברגע מסוים.
איך מחשבים כל כמה זמן יש התקבצות?
הנתונים הם : צדק משלים הקפה סביב השמש ב-12 שנה. שבתאי עושה זאת ב-30 שנה. נתונים אלו הם מעוגלים לצורך פשטות החישוב. הנה כמה דרכים לחשב איך מגיעים לערך של 20 שנה(שגם הוא מעוגל).
לאחר 12 שנה, צדק חוזר לאותו מקום, אבל שבתאי התקדם מעט במסלולו. אם נכנה את חלק המסלול ששבתאי עובר עד המפגש עם צדק הרי ששבתאי עבר מרחק של 30*X. ואלי צדק עשה באותו זמן 12*(1+X) כי צדק עשה הקפה שלמה ועוד את אותו חלק ששבתאי עשה. פתרון יוביל ש-X הוא שני שלישים ושני שליש משלושים יוצא עשרים. המסקנה, מפגש קורה כל עשרים שנה.
בדרך אחרת אפשר למצוא מספר שמחלק את שני משכי ההקפה ללא שארית. המספר הנמוך ביותר הוא 60. לאחר 60 שנה, שבתאי יסיים שתי הקפות, ואילו צדק יסיים חמש הקפות. מסקנה מתחייבת היא שצדק יחלוף בתקופה זו 3 פעמים על פני שבתאי (5-2), ולכן 60/3=20, חליפה כזו, כלומר התקבצות, מתרחשת פעם בעשרים שנה.
אפשר גם לפתור את זה כטור הנדסי. לאחר סיבוב אחד, שבתאי עבר 0.4 מהמסלול (12/30). מתקבל טור שמנתו q היא 0.4 ולכן סכומו בהקפות הוא 1/(1-0.4) כלומר 1.66666. הכפילו ב-12 ותקבלו שוב את הערך עשרים.
אפשר חישוב יותר מדוייק?
שמח ששאלתם. החישוב הבא מדוייק הרבה יותר אבל עדיין הוא ממוצע בלבד. המהירות של צדק ושבתאי משתנה בהתאם למיקום שלהם במסלול סביב השמש.
צדק משלים הקפה סביב השמש במשך 4332.589 יום. שבתאי עושה זאת במשך 10759.23 יום.
אם נחלק 360 מעלות במספרים אלו נראה שצדק נע ביום (בממוצע!) - 0.0830912 מעלות ואילו שבתאי נע 0.03345694 מעלות.
ההפרש הוא 0.04936156 מעלות ליום ואם נחלק שוב 360 במספר זה נקבל 7253.45 יום או 19.85 שנה.
מתי תהיה ההתקבצות של צדק ושבתאי?
ההתקבצות הקרובה צפויה בתאריך 21/12/2020 והיא תהיה מיוחדת במינה עם מרחק זוויתי של 7 דקות קשת בלבד (רבע מקוטר הירח). המראה בטלסקופים ובתמונות יהיה מרהיב וזה מחזה שאסור לפספס. בשמיים רואים בבירור איך שניהם מתקרבים אחד לשני בקבוצת גדי. קבוצה זו שוקעת בתחילת הערב ולכן התצפית בהתקבצות מיד עם השקיעה.
התקבצות קרובה כל כך (14 דקות) הייתה לאחרונה בשנת 1960 וההתקבצות הקרובה כל כך הבאה תהיה בשנת 2080. ההתקצבויות של שנת 2040 (5/11/2040) ו 2060 (10/4/2060) יהיו רחוקות הרבה יותר.
איך צופים בהתקבצות?
את הצפייה מתחילים במעקב כבר מעכשיו לראות איך שני כוכבי הלכת, שנראים רוב הלילה בשמיים, מתקרבים אחד לשני.
בהתקבצות עצמה בעין שתי הנקודות יראו עם רווח קטנטן ביניהן, במשקפת יראו שני כודרים קטנים ואולי גם את הטבעות של שבתאי, תלוי בהגדלה ובטלסקופ יהה אפשר לראות את שניהם בהגדלה יפה. במידה והקורונה תאפשר ויתקיימו תצפיות המוניות, מומלץ מאד ללכת לאחת כזו.
גם אם מפספסים ביום אחד או אפילו שניים עדיין כדאי לנסות ולצפות, אמנם כבר יהיה רחוקים יותר אבל עדיין קרובים ויפים. בין לבין כדאי לצפות בצמד כאשר הירח מגיע לבקר אותם פעם בחודש ולפעמים אפילו נוצר מעין פרצוף, אם בזמן ישראל הירח עובד בדיוק באמצע.
התקבצות עם הירח בשנת 2020
תאריכי מעבר הירח בסמוך לצמד, מפגש פלנטרי, עד להתקבצות (שגם בכמה שנים שלאחריה הם יהיו קרובים רק הולכים ומתרחקים הם):
הירח צדק ושבתאי - 9/6/2020 יוצרים משולש כמעט שווה צלעות (שבתאי עמום בצד שמאל באמצע)
הנה התאריכים ופירוט מה ייראה בהם:
5/7 - הירח המלא קרוב לצדק ואורו יעמעם את אור כוכבי הלכת.
1/8 - הירח כמעט מלא וקרוב לצדק ולמחרת 2/8 - קרוב לשבתאי
28/8 - הירח קרוב לצדק ולמחרת קרוב לשבתאי
25/9 - הירח קצת יותר מחצי מלא ונמצא בין צדק לשבתאי - מומלץ
22/10 - הירח פחות מחצי וקרוב לצדק
19/11 - התקבצות יפה במיוחד. הירח חרמשי ובין שיהם וממש יוצר סמיילי - מומלץ מאוד
17/12 - צדק ושבתאי מאד קרובים, הירח עבר אותם במעט
בתחילת שנת 2021 צדק ושבתאי עוברים להיות כוכבי בוקר הנראים רק סמוך לזריחה, ועל מעברי הריח לידם נעדכן בהמשך.
ההתקבצות הגדולה בהיסטוריה
תיעוד מפורסם של העיסוק בהתקבצות צדק ושבתאי מופיע בספרו של האסטרונום יוהנס קפלר "De Stella Nova" או "הכוכב החדש". סופרנובה בהירה שהופיעה בשנת 1604 הצריכה הסברים כי הרי השמיים אמורים להיות קבועים ולא משתנים. אנחנו כמהש נים לפני המצאת הטלסקופ, התיאוריה הקופרניקאית קיימת אולם טרם הצליחה להתבסס טקפלר עצמו באותה תקופה משוכנע שכוכבי הלכת מסודרים בסדר גיאומטי כלשהו המקביל למצולעים משוכללים. קפלר ידע לחשב את זמני ההתקבצות הגדולה, ובגלל שהם מתרחשים כאשר צדק עושה 2/3 של הקפה, לאחר 60 שנה, תהיה התקבצות בכמעט אותו מקום בשמיים. אם מציירים את המקום על גלגל המזלות מקבלים סדרה של משולשים הזזים מעט כל פעם ונוצרת צורה גיאומטרית יפה, מה שחיזק את ההנחה (המוטעית) אודות הסידור הגיאומטרי של גרמי השמיים.
התקבצויות צדק ושבתאי מספרו של קפלר De Stella Nova
קפלר לא היה ראשון שעסק בכך, קדם לו (וגם תיעד) האסטרונום והאסטרולוג היהודי-פרסי, משאללה אבן את'רי במאה השמינית לספירה. באותה תקופה אסטרולוגיה ואסטרונימיה היו תחומים חופפים, וחקר תנועת הכוכבים נדרש על מנת להסיק מהם מסקנות אופרטיביות. משאללה היא בין החכמים שהחליטו על תעריך מתאים לייסוד העיר בגדד, ובאחד מחיבוריו הוא חקור את התקבצויות צדק ושבתאי, וגם מגיע למסקנה ששינויים דרמטיים בעולם קורים בעקבותיהם, שוב הנחה סבירה בעולם המחשבה של אז.
אם מחפשים רמזים לתיעוד התקבצות כזו עוד קודם לכן, ניתן ליחס את הופעת המאגי וכוכב בית לחם להתקבצות של צדק ושבתאי ויש אכן כאלו שעושים זאת. אולם לי נראה ששבתאי לא מוסיף הרבה לבהירות של צדק ואם רוצים לתלות את האירוע בהתקבצות, עדיף בהחלט לחפש התקבצויות של צדק ונוגה.
יום השיוויון הוא היום בו כדור הארץ מגיע למסלולו סביב השמש כך שהמישור של קו המשווה נמצא בדיוק על המישור של מרכז השמש ומישור המילקה. זו הגדרה טכנית מעט אבל בנקודת השיוויון, שהיא שעה ספציפית, מרכז השמש יהיה בדיוק מעל קו המשווה ובדיוק מעל צופה בצהרי היום בקו המשווה. כתוצאה מכך, כל חלקי כדור הארץ מקבלים אור וחושך מהשמש בצורה שווה באותו יום, ואורך היום שווה לאורך הלילה, בכל כדור הארץ. בכל נקודה אחרת, באחד החצאים של כדור הארץ, הצפוני או הדרומי יהיה יותר או פחות אור וימים יהיו ארוכים או קצרים יותר מהלילות.
האם באמת אורך היום שווה לאורך הלילה ביום השיוויון?
האם אורך היום והלילה שווה בימי השיוויון? יום השיוויון (ובלועזית אקוינוקס Equinox) הסתווי חל ב 22/9/2020 וסמוך לתאריך זה בשנים אחרות. התפיסה המקובלת היא שאורך היום והלילה שווה (אחרת למה קוראים לזה יום השיוויון?) אבל האם באמת אורך היום זהה לאורך הלילה? נעיין בטבלאות זריחה ושקיעה ונראה כי (הנתונים לאיזור תל אביב)
זריחה: 6:27 שקיעה: 18:36
גם ביום השיוויון, היום ארוך מהלילה. או כלשונו של קוהלת (ב יג): "וְרָאִיתִי אָנִי, שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר, מִן הַחֹשֶׁךְ"
למה יש יותר אור מאשר חושך?
יש שתי סיבות עיקריות שגורמות לכך.
הזמנים בלוח מציינים את זמן הזריחה ברגע בו השמש מתחילה לזרוח ואת זמן השקיעה ברגע בו היא נעלמת לגמרי (וכך גם ההלכה היהודית). אבל חישוב נכון צריך להתייחס לשמש כנקודה ולציין את הזמנים בהם אמצע השמש זורח ושוקע. שינוי זה גורם להטייה של כשתי דקות בכל צד.
התופעה השנייה היא שבגלל השבירה של קרני האור (רפרקציה ודיפרקציה) באטמופסירה אנחנו רואים את השמש גם כשהיא קצת מתחת לאופק. למעשה בזמן השקיעה השמש יכולה להיות מעלה או מעלה וחצי מתחת לאופק. הזמן הנוסף שהשמש נראית בשמים תורם עוד כמה דקות וכך מגיעים להפרש בין אורך היום לאורך הלילה. ככל שמתרחקים מקו המשווה, ההפרש גדל.
לעומת הזמנים שאינם שווים, ההגדרה המקובלת היא שהשמש זורחת בדיוק במזרח ושוקעת בדיוק במערב נכונה. מומלץ גם לעקוב אחר צל ולראות שהוא נע בקו ישר (ראו את הניסויים במאמר השמש - עין צופיה תצפיות ללא טלסקופ בפרק ביצוע תצפיות עקיפות בתנועת השמש) הבאתי את הציור שוב:
אורך עונות השנה אינו קבוע. יום השיוויון הסתוי חל סביב ה - 22/9 ולכן החורף בישראל יותר קצר מהקיץ (בטח שמתם לב לזה לבד). הסיבה לכך היא המסלול האליפטי של כדור הארץ סביב השמש. בחורף אנחנו דווקא יותר קרובים לשמש (עוד סיבה למה גם בחורף מרגישים פה קיץ). ענין זה מסובר בפרק עונות השנה במאמר השמש עין צופיה.
ככל שהצופה נמצא רחוק יותר מקו המשווה, הפרש הזמן בין אורך היום לאורך הלילה יגדל, זאת בגלל זוית השקיעה של השמש ביחס לאופק שנהיית חדה יותר חדה וכתוצאה מכך משך הזמן שלוקח לשמש לשקוע גדל.
בניגוד לאמונה תפילה רווחת, אין שום משמעות ליום השיווין ביחס להעמדת ביצה על החלק הצר שלה. הדבר אפשרי (או קשה באותה מידה) כמו בכל יום אחר בשנה.
שיוויון אינו אפשרי. למעשה אין יום שיוויון אלא נקודת שיוויון. שתי נקודות במסלול כדור הארץ סביב השמש שאם כדור הארץ היה עומד שם ומסתובב רק סביב צירו, היום והלילה היו שווים (בהתאם להגדרות האסטרונומיות שפורטו קודם), אולם כדור הארץ לא נח לרגע ובמהלך היום עובר את נקודת השיוויון וממשיך במסלול סביב השמש (ובכך היום ממשיך להתארך או להתקצר) ולכן גם ביום השיוויון וגם בהגדרות שניתנו קודם, אורך היום והלילה לעולם לא יהיה זהה בדיוק.
כוכב הלכת מאדים, הוא הכוכב הרביעי במערכת השמש, נמצא במרחק ממוצע של 228 מיליון קילומטרים מהשמש ומקיף אותה מדי 687 יום בערך. מאדים נראה היטב מכדור הארץ וכאשר הוא קרוב יחסית לארץ, גם צבעו האדום בולט בשמי הלילה. כאשר הוא קרוב ממש, בהירותו עולה אפילו על זה של צדק. בטלסקופ אפשר לשים לב ללא מעט פרטים על מאדים ובעיקר לכיפות הקרח בקטבים שלו.
מאדים כפי שצולם מחללית רוזטה
ESA & MPS for OSIRIS Team MPS/UPD/LAM/IAA/RSSD/INTA/UPM/DASP/IDA
מה זאת אומרת שמאדים בנסיגה
מפעם לפעם תשמעו בכל מיני מקומות שמאדים בנסיגה. ואם לא מאדים אז מרקורי בנסיגה, או כל כוכב לכת אחר. האסטרולוגים יעשו מטעמים מאותה נסיגה עם שפע עצות וכללים שלא קשורים לכלום כדרכם, וכאן ננסה להבהיר ולהדגים מהי אותה נסיגה.
תופעת הנסיגה של כוכבי הלכת, או ההליכה שלהם לאחור - Retrograde Motion, הייתה ידועה כבר לקדמונים ובמשך שנים רבות לא הייתה מוסברת כל צורכה. כוכבי הלכת קיבלו את שמם, כי הם נעים בין כוכבי השבת הקבועים במקומם. כוכבי השבת הם הכוכבים האמיתיים הרחוקים מאד מכדור הארץ ולכן לא נראה לנו שמיקומם ביחס לאחרים משתנה, אולם כוכבי הלכת נעים סביב השמש והם קרובים יחסית ולכן כל פעם רואים אותם על רקע כוכבים אחרים.
הכוכבים בשמיים מחולקים לקבוצות שונות ואלו שכוכבי הלכת (וכן השמש והירח) עוברים בהם, מכונים הזודיאק או גלגל המזלות והם קבוצות: טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי ודגים. כל כוכבי הלכת וגם השמש והירח נעים בשמיים ממערב למזרח. לא מדובר על התנועה במהלך היום והלילה הנגרמת בגלל סיבוב כדור הארץ, אלא שאם היום הירח בקבוצת טלה, עוד יומיים שלושה הוא יהיה בקבוצת שור וכך הלאה, כאשר לאחר קבוצת דגים הושלם מעגל וחוזרים לקבוצת טלה.
אבל מפעם לפעם קורה דבר מוזר, כוכב לכת כאילו נעצר בשמיים ומתחיל לנוע אחורנית. אם הוא בקבוצת שור, אז במקום להתקדם לכיוון הכללי של קבוצת תאומים, הוא ינוע אחורה כאילו הוא מנסה לחזור לקבוצת טלה.כל כוכבי הלכת נעים לעתים אחורנית, אולם הדבר בולט במיוחד במאדים.
הדגמה בתמונות
התמונות צולמו בחודש דצמבר שנת 2022. מאדים נמצא בקבוצת שור וכיוונו הרגיל אמור להיות כלפי מטה לקבוצת תאומים, אולם ניתן לראות איך בתמונות הוא "מטפס" למעלה לכיוון הפליאדות (קודקוד המשולש העליון) וקבוצת טלה.
מאדים בנסיגה - 4/12/2022
מאדים בנסיגה - 10/12/2022
למה תופעת הנסיגה בולטת במיוחד במאדים?
הסיבה לכך היא שנוגה וכוכב חמה נעים אחורנית כאשר הם קרובים לשמש ולא נראים מכדור הארץ וגם לו היו נראים, הם נראים על רקע שמים מוארים ונטולי כוכבים כך שאין כוכב קבוע להשוות אליו. צדק ושבתאי, שלא לומר אורנוס נפטון ופלוטו רחוקים למדי ולכן התנועה איטית ולא מורגשת, אבל מאדים, מאדים זה סיפור אחר. הוא קרוב והתנועה בולטת ונראית בעין בלי שום בעיה. רק להשוות כל כמה ימים לכוכב קרוב ובהיר שנמצא ליד.
כדי להבליט את התנועה יותר הנה סרטון אנימציה מויקיפדיה שיצר: Eugene Alvin Villar
Eugene Alvin Villarתנועה אחורנית של מאדים
באנימציה זו רואים לולאה, אבל לפעמים יש צורות אחרות של S או Z או 2 או 5 בתלות בכל מיני פרמטרים מסלוליים שאם אתם ממש רוצים לדעת, תכתבו בתגובות ואשמח להרחיב.
למה מאדים נע אחורנית?
למה זה קורה? כוכב הלכת לא נע אחורנית, הוא ממשיך לנוע באותו כיוון, אבל בגלל שגם אנחנו נמצאים על אובייקט נע, כדור הארץ, נראה לנו שהוא נע אחורנית. הדימוי הטוב ביותר הוא של שני רצים במעגל, אחד רץ סמוך למרכז (כדור הארץ) והשני מרוחק ממנו. מי שרץ סמוך למרכז גם רץ יותר מהר. כאשר הוא מתקרב יותר ויותר לרץ המרוחק הזווית ביניהם משתנה וכך גם הרקע הנראה מאחורי הרץ המרוחק (ואלו הכוכבים הרחוקים הקבועים). בשלב מסוים הוא יחלוף עליו, והזווית תהיה ישרה ואחר כך הוא כבר יראה את אותו רץ מאחוריו. כאשר הוא בקצהו השני של המעגל ומרוחק מאד מהרץ השני, לא ייראה כל כך שינוי.
כך גם בשמיים והדבר מודגם באיור הבא:
תנועה אחורנית של כוכב לכת: מקור RURSUS ויקיפדיה
במרכז הציור נמצאת השמש המסומנת באות S. באות T מסומן כדור הארץ P הוא כוכב לכת, מאדים במקרה שלנו ו A הוא המיקום על רקע הכוכבים הרחוקים. נקודות T3 ו P3 הן כאשר מאדים בקו אחד עם הארץ והשמש, וזה די סמוך קרבה מירבית, ונקרא נקודות הניגוד Opposition. שימו לב לקווים לפני ואחרי נקודה זו. עוד לפני ההגעה ל T3 מאדים ייראה בנקודה A2 בשמיים. משם הוא מתחיל נוע אחורנית עד A4 ואז ממשיך בתנועה קדימה.
נסו בעצמכם
אם הסתבתכם עם ההסברים פשוט קחו חבר, עמדו במעגל בחוץ, כאשר הוא רחוק ולכו יותר מהר ממנו מול רקע מרוחק ותעברו אותו קדימה ואחורה כמה פעמים ותראו איך הרקע משתנה. אפשר גם לצלם בוידאו.
בשנת 2020 התאריכים של התנועה האחורנית הם מ 10/9/2020 ועד 16/11/2020 כאשר הניגוד בדיוק באמצע בתאריך 13/10/2020. כדאי כבר להתחיל לצלם את מאדים בשדה רחב ויחסית גם קבוע, למרות שהוא קבוצת דגים שאין בה כמעט כוכבים בהירים לראות את התזוזה ביניהם. לאחר כחודשיים עם 30-40 תמונות, אפשר להרכיב קומפוזיציה המראה את התנועה, ראו למשל בקישור הבא.
השפעת הנסיגה על החיים שלכם
בכל אופן, מה משמעות תנועת הנסיגה על החיים שלכם? סביר להניח שאם תהיה השפעה היא תסתכם בכך שבמשך כמה ערבים תלכו לצלם את מאדים או לצפות בו. תקופת הניגוד היא הזמן הטוב ביותר לצפות בכוכבי הלכת שכן אז הם קרובים לארץ, מה שמאפשר לראות אותם גדולים דרך טלסקופ.
הדבר נכון במיוחד למאדים. מרחקו בניגוד נא בין 55 מיליון ל-100 מיליון קילומטר, וכשהוא מרוחק , מרחק זה יכול להיגע גם ל -400 מיליון קילומטר. מסלולו של מאדים פחוס ואליפטי למדי ולכם אם הניגוד מתרחש בזמן שמאדים עצמו קרוב לשמש, הקרבה תהיה מירבית. מקרה כזה היה בשנת 2003 וגרם להונאת "מאדים גדול כמו הירח" הידועה לשמצה. השנה, 2020 מצבנו מצוין, והמרחק יהיה בערך 62 מיליון קילומטרים. ממש קרוב.
ומה בערך יראו? ללא שום אמצעי עזר מאדים פשוט ייראה כנקודה בהירה ואדומה. בטלסקופ או בצילום דרך טלסקופ כבר אפשר להגיע לתוצאות יפות. למרבה הצער, אל כמו התמונה למעלה שצולמה מחללית שהייתה קרובה למאדים. אמנם מצפי כוכבים גדולים יצלמו תמונות יפות מאד וגם חובבים עם ציוד משוכלל יכולים להוציא תמונות נהדרות. הנה למשל תמונה של מיכאל ולסוב שצולמה עם טלסקופ של 12 אינץ. בצילום תמיד יראו יותר פרטים מאשר בצפייה בעין בטלסקופ, אבל עדיין בטלסקופ בהגלה שלי 60-70 יראו עיגול די גדול, כיפת קרח ברורה בקטבים. צבע אדום בולט ולפעמים גם מעט פרטים על פני השטח.
בחודש יולי התבשרנו על הופעת כוכב שביט בשמי הארץ (והעולם). זהו שביט NEOWISE ששמו המלא NEOWISE C/2020 f3 . מ 15/7/2020 השביט נראה בשמי הערב, פרטים בהמשך.
את השביט יש לחפש בשמיים כארבעים דקות אחר השקיעה מתחת לעגלה הגדולה. בעין ניתן לראות נקודה ממקום חשוך כמו המדבר אולם ברוב המקומות כדי לחפש במשקפת, או לצלם את האזור במלצמה בחשיפה ארוכה ולפיה להתמקד. אפשר אפילו בטלפון נייד, העיקר שיהיה על חצובה או מיוצב בצורה אחרת. השביט משנה את מסלול מדי יום ועולה גבוה יותר בשמיים מה שמקל על הראייה. מפות מפורטות בהמשך
טיפים לצילום השביט
אם אתם רואים את השביט בעין, מצבכם מצוין, אם לא כנראה בצילום תוכלו לראות אותו. אפשר ממצלמת DSLR משוכללת ועד טלפון נייד. הנה כמה טיפים והנחיות כלליות שיעזור גם אם לא רואים את השביט בעין.
חצובה היא בגדר חובה, אתם תעשו חשיפה ארוכה ובלי חצובה הכל יהיה מרוח. עבור ניידים ניתן לרכוש מתאם לחצובה בשקלים בודדים ואם אין אז להשעין את הטלפון על חבילת קורנפלור (או משהו דומה שיכול לקבל צורה גמישה ולעזור בכיוון), או אפילו שקית עם חול (רצוי שתי שקיות למניעת שפיכת חול על המצלמה).
פוקוס - חייב להיות פוקוס מדוייק. במצלמות DSLR גם אם לא רואים את השביט, תעשו פוקוס מדויק מאד על צדק (דרך מסך באופציית LIVEVIEW). בניידים ובקומפקטיות יותר קשה לפקס, ואפשר לפקס במצב ידני על אינסוף
זמן חשיפה - תתחילו מכמה שניות ותעלו ככל שאפשר בלי שיש מריחה בלתי נסבלת
ISO - גם כאן צריך ניסוי וטעייה, כמובן שISO גבוה עוזר אבל אין ארוחות חינם, הגברת ה ISO מגבירה איתה את הרעש. תמצאו את האיזון שמתאים למצלמה שלגם.
צמצם (מספר F) הכי פתוח שאפשר כלומר ערך ה-F הכי נמוך שהמצלמה נותנת. ככה תקלטו יותר אור ויהיה אפשר להפחית את זמן הצילום ולהוריד ISO.
אם רואים את השביט, נהדר, אתם יודעים לאן לכוון. אם לא רואים את השביט מכוונים באופן כללי לכיוון צפון מערב. הצורה שתזהו אפילו מתוך עיר היא של העגלה הגדולה. השביט נמצא מתחתיה, ומעט לשמאל. כשעה לאחר השקיעה אפשר לכוון לגובה של 15 מעלות.
אורך מוקד (או זום) - התחילו מאורך מוקד נמוך יחסית ולאחר שראיתם שהשביט בתמונה, מקמו אותו במרכז וכך אפשר להעלות את אורך המוקד והזום מעט מעט בכל פעם. במצלמות DSLR שימו לב ששיוני אורך המוקד יכול לשנות את הפוקוס (בפרט בעדשות פשוטות) ולכן צריך לעשות פוקוס מחדש, לרוב אם הפוקוס קרוב, תוכלו לעשות אותו על השביט עצמו.
בהצלחה!
השביט בשמי הצפון מתחת לעגלה הגדולה 16/7/2020
בתחילת החודש, בימים הראשונים שהשביט נראה, ניסיתי לראותו מביתי אולם לאחר כמה לילות כושלים של ניסיונות צפייה הבנתי שבלחות של גוש דן הסיכויים נמוכים וצריך לצאת למקום מוצלח יותר. התוצאות היו מיידיות שכן השביט אינו קשה לראייה.
שביט NEOWISE עם הזנב
סיכום חוויות הצפייה
השביט האחרון שראיתי בעין עם זנב מרשים היה אי שם בסוף שנות התשעים. מאז נראו כמה שביטים, אבל רובם היו או חיוורים מדי, או ללא זנב, או עם זנב בכיוון הלא נכון, ובכל מקרה לא משהו לכתוב עליו הבייתה. השביט הנוכחי הוא משהו אחר וכבר כמה ימים שהגיעו תמונות מהעולם וגם מישראל. אני ניסיתי בכמה בקרים לראות את השביט מהבית ללא הצלחה. אמנם מרכז גוש דן עם המון זיהום אור, אבל זה פחות מפריע כי ממילא צופים באור דמדומים. הבעייה היא הלחות של הקיץ. הים חם וכל אדי המים הוכפים לעננות נמוכה. ככה נראו השמיים. חלקם ללא עננים, אבל הענן כאילו יושב על השביט ולא מאפשר צפייה.
גדי איבד שביט בשמים. צבעו את השביט ושלחו לגדי.
חברים מארגון הדובה הגדולה קבעו תצפית בתקוע (10/7/2020), והופתעתי לגלות שהמקום רק שעה נסיעה מהבית. לקחתי חבר נוסף ואת הבן שלי ונסענו. גם בתקוע הייתה מעט לחות אבל נמוכה והיא התעבתה לעננות רק סמוך לזריחה. השביט נראה במצלמה עוד לפני שנראה בעין, ולאחר כמה דקות, בערך ב 4:30 גם בעין, ואפילו אם מעט זנב. הנסיעה הוכיחה את עצמה וחוץ מהשביט צפינו גם בירח נוגה שבתאי וצדק בטלסקופ. גם כוכב חמה היה מעל האופק אבל נמוך מדי. לא היה הרבה זמן לצפייה, בגלל שהשביט כבר מתקרב לשמש. הזמן האידאלי הוא כאשר השביט מספיק גבוה מעל האופק וגם כאשר ל מואר מדי, חלון הזמנים הזה היה בקושי עשר דקות ובו צריך לצפות, בעין במשקפת ובטלסקופ וגם לצלם בכל מיני עדשות.
אני והשביט מחליפים חוויות מהביקור האחרון בצדק
בתמונה הבאה רואים את השביט עם כל הכוכבים מסביבו. מצד ימין קבוצת שור, הכוכב הבהיר הוא נוגה בתוך צביר ההאידות, מעליו צביר הפליאדות. קבוצת עגלון (אוריגה) בצד שמאל של התמונה, וכוכב השביט מתחתיה.
כוכב השביט עם קבוצות שור,עגלון ונוגה
איך ומתי אפשר לראות את השביט
מפה נוחה יותר, מאותו מגזין היא המפה הבאה המראה את הכוכבים בהתאם לאופק, כשעה לאחר השקיעה. הבעייה היא שבאזור של השביט אין כמעט כוכבים בהירים שיכולים לעזור במציאתו, בוודאי לא כאלו הנראים מתוך אזור עירוני. הכוכב שיכול לעזור הוא כוכב Merak הכוכב השני בבהירותו בקבוצת הדובה הגדולה, שנראית די בקלות. זהו הכוכב התחתון שמאלי בעגלה (שלושת הכוכבים שהם ידיות העגלה בערב נצאים למעלה, ועוד ארבעה כוכבים בצורת טרפז הם העגלה עצמה). בתמונה סימנתי את הכוכב בעיגול שחור.
בתמונה רואים היטב אך בכל יום השביט נהנה גבוה יותר בשמים מה שיקל מאד על הראייה שלו. יש רק לקוות שיישאר בהיר ויפה מספיק. עוד רואים בתמונה את ההשתנות של הזנב (באופן כללי, זה הדמייה בלבד) כך שעם הזמן הוא פונה בכיוון המנוגד לשמש.
השביט מתרחק מהשמש ולכן מקבל ממנה פחות אור אבל מתקרב לכדור הארץ ולכן נראה לנו גדול יותר. איך זה ישפיע על הבהירות שלו אף אחד לא יודע ונצטרך לחכות לשבוע האחרון של יולי ולראות.
עוד קצת על מסלול השביט
עד 14/7/2020 בערך השביט נראה ככוכב בוקר בצפון מזרח מתחת לקבוצת עגלון. שעת הצפייה מוקדמת מאד, בסביבות 4:00 לפנות בוקר ועד 5:00, תלוי בדיוק ביום. כדי לראות בצורה מוצלחת השביט צריך לזרוח כשעה לפני השמש. השביט נראה בעין כנקודה. במשקפת או בטלסקופ או בצילום מופיע גם זנב יפה ומרשים.
בחצי השני של החודש הוא מופיע ככוכב ערב בצפון מערב אחרי השקיעה. המעבר מהיר מאד שכן השביט מרוחק זוויתית מהשמש (לעומת כוכבי לכת שנמצאים קרוב זוויתית לשמש ולכן לא נראים במשך כמה שבועות במעבר לידה). באותו זמן השביט כבר יהיה הרבה יותר קרוב לכדור הארץ מה שיהפוך אותו לבהיר יותר וגדול יותר, אולם הוא גם סופג פחות חום ולכן הזנב צפוי להתחיל להתכווץ.
בשל מיקומו הצפוני מאד של השביט, ישנם כמה ימים עם אפשרות לראות אותו גם לפני הזריחה וגם לאחר השקיעה (בתור דוגמה ניקח את כוכב הצפון שנראה כל הלילה), ממדינות צפוניות יותר זה יהיה אפילו יותר קל. מאירופה צולמו תמונות שלו ככוכב ערב כבר בתאריך 12/7/2020.
התמונה הבאה של מגזין SKY&TELESCOPE מראה את מסלול השביט כפי הנראה לצופה מהארץ. המסלול מוזר למדי ואינו דומה כלל למסלוליהם של כוכבי הלכת הנעים כולם בצורה דומה יחסית אחד לשני, וגם דבר זה מבלבל את הצופים.
SKY&TELESCOPE מראה את מסלול השביט כפי הנראה לצופה מהארץ
מתי יהיה עוד שביט
אף אחד לא יודע. שביטים מתגלים כל הזמן. יותר מאחד בחודש בממוצע. רובם קטנים וחיוורים ולא קורה איתם כלום. או שהם מתרסקים לשמש או שלא מפתחים זנב או שנעלמים כלעומת שבאו. רק חלקם מפתח זנב ונצפה היטב מכדור הארץ. כמו ששביט זה התגלה פחות מארבעה חודשים לפני שהיה אפשר לצפות בו, ייתכן ועוד חודש יתגלה שביט נוסף.
מהו כוכב השביט
כוכבי שביט הם גופים קטנים, קוטרם כמה קילומטרים בלבד, והם מכונים "אשפה חללית" הם מורכבים מסלעים, קרח ואבק שמוחזקים יחד בכוחות גרביטציוניים. השביטים סובבים במסלולים ארוכים מאד סביב השמש, חלקם בחגורת קוויפר באזור המתחיל מנפטון בערך וממשיך הרחק מהשמש, ואחרים אפילו רחוק יותר בעננת אורט.
השביטים בחגורת קוויפר פעם לפעם חולפים סמוך יחסית לנפטון ומסלולם משתנה עקב כח הגרביטציה שלו כח שהם מתחילים לנוע לכיוון השמש. בעננת אורט שביטים יכולים להתנגש אחד בשני והתוצאה תהיה שהשברים, שביטים חדשים ינועו גם לכיוון השמש.
שביט כזה ינוע לשמש יעבור לידה וייעלם במסלול ארוך מאד שאולי לא יחזור על עצמו אף פעם, אולם אם הוא יעבור ליד כוכב לכת נוסף, צדק למשל, מסלול יכול להשתנות והוא יהיה שביט מחזורי במסלול קצר או ארוך. יש שביטים עם מסלול שאורכו 3 שנים בלבד ויש כאלו עם מחזורים של אלפי שנים. שביטים הם רגישים והשביט יכול גם להתרסק לתוך השמש, הוא יתאיין, הרבה לפני המפגש, או להתרסק לתוך צדק או בגלל לחצים שנוים על חלקיו, שאינם מחוברים בחוזקה, להתפרק לכמה חלקים קטנים יותר.
מה בעצם רואים ומהו הזנב של השביט
את השביט עצמו, שהוא קטן קשה מאד לראות, ומגלים אותם עם טלסקופים משוכללים ורגישים, חלקם נמצאים בחלל, או כאשר הם כבר קרובים למדי לכדור הארץ. מה שרואים בעין, ורואים יפה בתמונות הוא את ההילה והזנב של השביט. כאשר כוכב השביט מתקרב לשמש, הוא מתחמם וכתוצאה מכך חלק מהקרח המרכיב אותו הופך לאדי מים, וחלק מהאבק שהיה כלוא מאחורי הקרח משתחרר. חלקיקי האבק הם מולקולות גדולות וכל גרגר כזה מחזיר אור (בדומה לאלומת אור שרואים בתיאטרון מהאבק במסלול האור). כל החלקיקים האלו יוצרים את ההילה של השביט שבניגוד לגרעין הקטן יכולה להגיע לקוטר של אלפי קילומטרים ואותה אנחנו רואים. חלקיקים אלו גם יוצרים את הזנב של השביט. כאשר השביט מתרחק, הוא מתקרר, החומר מפסיק להתאיין והזנב לאט לאט נעלם. מחקרים מראים שבכל מעבר כזה שביט מאבד כחצי אחוז מהמסה שלו ולפעמים יותר, ולכן שביטים קצרי מחזור מאבדים את רוב הקרח והאבק שלהם לאחר 100 או 200 הקפות ובמעברים נוספים כבר לא ייצרו זנב כלל.
זנב השביט
חלק מחלקיקי האבק נשארים במסלולו של כוכב השביט ויוצרים זנב שאורכו יכול להגיע לעשרות מיליוני קילומטרים. למעשה לשביט יש שני זנבות. זנב אחד הוא אותם חלקיקי אבק שמחזירים אור, זנב אחר הוא אטומים שונים שהתאיינו והנפרדו מאלקטרונים שלהם עקב החום הרב והקרינה, בעיקר אטומים המכילים גם פחמן ובאינטרקציה עם קרני השמש הם זוהרים באור כחול. לכן בתמונות, רואים שני זנבות, אחד כחלחל ואחד לבן.
חלקיקים אלו מושפעים מאד מרוח השמש, שטף של חלקיקים שנפלט מהשמש במהירות עצומה, וכמו רוח, מצליח להזיז את החלקיקים מהם מורכב זנב השביט. התוצאה היא שזנב השביט פונה תמיד לכיוון המנוגד לשמש. הזנב הכחול, המורכב מאטומים קלי משקל יעשה זאת באופן בולט. ואילו את זנב האבק לוקח מעט זמן להטות, חלקיקי האבק כבדים הרבה יותר, ולכן הוא נראה מתעקל מעט, חלקו במסלול השביט וחלקו בכיוון המנוגד לשמש.
כאשר השביט מתרחק מכדור הארץ כיוון התנועה וכיוון הנגדי לשמש הם בערך אותו כיוון, במקרה כזה מהארץ יראו רק את ההילה, בתור עננה קטנה ואת הזנב שנמצא מאחורי השביט לא יראו כלל. היתן בהחלט לומר על שביט כזה שהוא כמו כלב שרודף אחרי הזנב שלו. זה היה המקרה עם שביט הולמס משנת 2004 שנראה בעין בחודש אוקטובר.
מי השביט המפורסם ביותר
השביט המפורסם ביותר הוא שביט האלי. פרסמו נבע מכך שהוא הראשון שזוהה ככזה שחוזר בואפן מחזור. האסטרונם הבריטי אדמונד האלי, חזה בשנת 1705 שהשביט של שנת 1682, אינו אלא השביט הגדול של השנים 1607 ו-1531 ושהוא יחזור שוב בשנת 1758 וכשכך אכן קרה, קודם כל אנשים נרגעו. שביט שחוזר, כנראה לא קשור לאלים הזועמים. לאחר מכן אנשים הללו את האלי, שגם בלי גילוי זה היה אחד האסטרונומים החושבים אי פעם, והשביט כונה על שמו של האלי שמת שנים רבות קודם לכן. האלי תועד עוד הרבה לפני שנת 1682 כולל בתקופת הבבלים הרבה לפני הספירה. האלי ביקר אותנו לאחרונה בשנת 1986. היה מדהים. הסיבוב הבא בשנת 2061 יש למה לחכות.
שביטים ומטאורים
השביטים משאירים במסלולם הרבה אבק, ואם המסלול חוצה את מסלול כדור הארץ, ייתכן שבשנים לאחר מעבר השביט נזכה למטר מטאורים יפה באותה נקודה. ולכן רבים ממטרי המטאורים שרואים כיום, הם למעשה שאריות של כוכבי שביט שחלפו בסמוך לכדור הארץ. מאחר והשביט נע במסלול נטוי מאד ביחס למסלול הארץ, רוב השביטים גם אלו שמגיעים קרוב לשמש יותר מכדור הארץ, כלל לא חוצים את מסלולו. שביט האלי שהוזכר קודם אכן חצה את מסלול הארץ בשנת 1910 וכדור הארץ אפילו נע במשך כמה זמן בתוך זנב השביט, מה שגרם שוב לחששות כבדים, אבל מאחר והצפיפות של הזנב היא כלום כמעט, כל מה שהיה הוא רק מופע מטאורים יפים ומיוחדים. כיום מטר האוריונידים באוקטובר ומטר אטא-אקוורידים בתחילת מאי, הם בעקבות שאריות של שביט האלי.
שביטים בהיסטוריה
ישנן תיאוריות שמקור המים על כדור הארץ הוא בשביטים שהתרסקו עליו לפני מיליארדי שנים. מאחר ושביטים הם ברובם קרח יש סבירות מסוימת להנחה זו, אבל הוכחות כמובן שאין.
שביטים נצפו היטב כבר בעת העתיקה. בעולם הקדום בו השמיים היו קבועים, הופעתו של גרם שמיים חדש ועוד אחד שגם זז יחסית מהר מיום ליום ועם זנב נתפסה כאירוע שמקורו באלים ובעיקר כסימן לכך שהאלים זועמים ורוצים להשמיד את כדור הארץ. מפורסם גם השביט שהופיע בשנת 66 לספירה (המרד הגדול) ומתועד ע"י יוספוס פלביוס: ''וכנגד לא שמו לב ולא האמינו לאותות המוקדמים והברורים של חורבן הממשמש ובא. וכאילו היו מוכי רעם ונטולי עיניים ונפש - התעלמו מאזהרותיו הברורות של ה'. זה היה בשעה שעמד מעל לעיניהם כוכב שהיה דומה לחרב ושביט שהיה כל השנה ואף זה ארע לפני המרד, ולפני שקמה התנועה שהביאה לידי מלחמה''. ('מלחמת היהודים, ספר ו', פרק ה'). וכפי המקובל הוא מספר על השביט המפורסם האלי. שנים מעטות לאחר חורבן המקדש חרבה גם פומפי בהתפרצות הווזוב וגם התפרצות זו קושרה לשביט המסמל רעות.
שביטים ביהדות
כוכבי שביט מוזכרים במקורות כמה פעמים. המשנה (ברכות ט ב) שנה מה צריך לברך על תופעות טבע יוצאות דופן שרואים וכך היא פותחת: "עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת - אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם". יש פירושים שהמילה זיקין הם כוכבי השביט אולם אלו יכולים להיות גם מטאורים. בכל אופן כיום מברכים גם על אלו וגם על אלו (על שביט בפעם הראשונה שרואים אותו ועל מטאור הראשון שרואים בלילה) את הברכה "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית".
אמירה מפורסמת אחרת היא של האמורא שמואל שהיה בקיא מאד בחכמת התכונה והעיד על עצמו (ברכות נ"ח ב): "נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא, לבר מכוכבא דשביט ולא ידענא מאי ניהו". באותה תקופה המחשבה הייתה שכוכבי השביט הם תופעה בתוך האטמוספרה, אולי כמו עננות. אמנם היו לכך הפרכות קלות, התופעה נראית משני מקומות מאד מרוחקים זה מזה, אבל כך חשבו, וטיבם התגלה רק מאות שנים אחר כך. בכל אופן, אפשר לראות שכל אחד, גם אם הוא בקיא מאד בתחומו, לא צריך להתבייש להודות שיש דברים שהוא לא מבין, אלא ההיפך, לפרסם אותם. עוד על שביטים ביהדות בפוסט הסיכום של שלמה בוסקילה מהדובה הגדולה.
שאלה מעניינת היא האם לברך על השביט אם רואים אותו רק באמצעות משקפת ויש דעות שונות בנושא, חלקן במאמר הלכתי בנושא השביט מאת הרב רפאל שטרן.
כוכב נוסף, יותר נכון כוכבת, היא כמובן ציפי שביט, תופעה נהדרת ומדהימה בזכות עצמה.
למה בעצם לשביט קוראים NEOWISE ומה משמעות השם המלא
איך נותנים שמות לכוכבי שביט? יש נוהל מסודר בנושא. שביטים נקראים על שם המגלה שלהם. פעם אנשים טרחו לסרוק את השמיים ואם גילו משהו חדש והתברר שהוא שביט, קראו לו על שמם. ככה למשל שומייכר ולוי גילו המון שביטים.
יש עדיין אנשים שעושים את זה ואפילו מגלים מפעם לפעם, אבל המאמץ היום הוא בעיקר עם מכשור מתקדם ואטומטי. נזכיר לטובה את הייל ובופ שזיהו את השביט הרציני האחרון שהיה פה אי שם בשנת 1997, את טרי לאבג'וי ,ליאוניד אלנין ואחרון רוברט מקנאוט שגילה שביט מדהים אבלכ זה שנראה רק בשמים הדרומיים. כל הכבוד להם שמנסים ולפעמים גם מצליחים להתחרות בטלסקופי ענק ממוחשבים
פרוייקט NEOWISE שוגר לפני עשור והוא טלסקופ יפה כזה, בתמוהנ למעלה שסורק את כל השמיים בארבעה אורכי גל תת-אדום שונים. הוא גילה כבר עשרות אלפי אסטרואידים חדשים וקטנים וגם כמה כוכבי שביט. כמו הנוכחי.
היו תקלות, הפרוייקט הורדם והוחיה מחדש ומאז כבר הספיק לסרוק את כל השמיים 13 פעם. עכשיו הוא סורק בפעם ה-14.
לשביט עצמו יש שם יותר ארוך NEOWISE C2020/f3 שהוא ייחודי וכולל את האות C שפירושה שביט לא מחזורי, כלומר אחד שהגיע משום מקום ויחזור לשום מקום (אם לא יתפרק). שביטים מחזוריים מסומנים באות P. השנה היא שנת הגילוי, שביטנו התגלה רק במרץ השנה. ואחר כך זה אות אחת שמזמנת באיזו מחצית חודש הוא התגלה (F - מחצית שנייה של מרץ) ואז מספר שמראה את המסר הסידורי שלו בתוך אותה מחצית חודש. אפשר להבין שהיו עוד שני דברים לפניו, כנראה שלא קרה איתם כלום.
עוד עובדה מעניינת היא שלשביטים מחזוריים, כאלו שחוזרים כל כמה שנים, נותנים גם מספר סידורי. הראשון שזכה לכבוד הוא שביט האלי שמספרו 1.
משולש הקיץ הוא כינוי לשטח אותו תוחמים שלושה כוכבים בהירים וסמוכים, הנראה בלילה בכל שעות הקיץ. בחודש יוני המשולש זורח מעט לאחר השקיעה וממשיך להיות בשמיים לאורך כל הקיץ, כאשר רק לקראת חורף הוא שוקע ונעלם מהעין.
המקביל של המשולש הוא משושה החורף הבולט בשמי החורף.
הכוכבים היוצרים את המשולש הם כוכב וגה בקבוצת לירה, כוכב דנב בברבור וכוכב אלתאיר בנשר. גם שביל החלב עובר בתוך המשולש ויש בו אובייקטים רבים לצפייה ומספר קבוצות כוכבים קטנות.
הנה תמונה של המשולש.
משולש הקיץ
עוד מעט נעלה תמונה עם שמות הכוכבים אבל כדאי להכיר כדי לזהות בשמיים בלילה. בפינה העליונה משמאל מופיע וגה. וגה עולה ראשון מבין שלושת כוכבי המשולש. בצד ימין בפינה הימנית זהו אלתאיר בנשר שעולה אחרון מהשלושה ובאמצע משמאל זהו דנב, זנב הברבור.
נקדיש כמה מילים לדנב, כוכב שהוא בין הכוכבים הרחוקים ביותר שאפשר לראות בעין. מרחקו מכדור הארץ כ-1800 שנות אור. הבהירות האמיתית שלו גבוהה מאד מאד. זיכרו שהבהירות יורדת לפי ריבוע המרחק. מה שרחוק פי שניים חיוור פי ארבע. הכוכב הבהיר ביותר שאנחנו רואים הוא סיריוס המרוחק רק 9 שנות אור מכדור הארץ. אני אחסוך לכם את החישובים והנוסחאות של הפרמטר המכונה "בהירות מוחלטת". משמעות פרמטר זה היא בהנחה שהכוכבים במרחק מסוים (32 וקצת שנות אור) מה תהיה הבהירות שלהם. אז סיריוס יהיה בבהירות 1.42 (בערך כמו דנב מכדור הארץ), אבל דנב עצמו יקבל בהירות של 8.38- (שימו לב לסימן מינוס, ככל שהערך קטן יותר הבהירות גבוהה יותר). כמעט עשר דרגות הפרש מה שאומר שהבהירות האמתית של דנב היא פי 10,000 מסיריוס.
ועכשיו לתמונה עם שמות הכוכבים וקווי המתאר של הקבוצות וקו אדום המייצג את המשולש:
משלוש הקיץ
בתוך משלוש הקיץ יש שפע של אובייקטים נהדרים לצפייה בטלסקופ. נזכיר את ערפילית הטבעת M57, את ערפילית המשקולת M27, את הצביר הגלובלורי בקבוצת חץ ואת הכוכב הכפול אלביראו, כוכב בקבוצת ברבור שבטלסקופ מופרד בקלות לשני כוכבים, אחד צהוב ואחד כחול. יש המון כוכבים כפולים, אולי אפילו רובם, אבל זה אחד המוכרים שבהם.
בתוך המשולש מסתתרות שתי קבוצות קטנות, אחת היא חץ SAGITA והשנייה שועלה VULPECULA.
תסתכלו על הקו בתמונה למעלה בין וגה לאלתאיר בערך במרכזו מספר כוכבים בקו ישר ועוד כמה בחצי עיגול בצורה שממש מזכירה קולב. כוכבים קרובים (בשמיים, בפעול הם רחוקים אחד מהשני) שיש להם צורה מסיומת מכונים אסטריזם, וזה אכן מכונה צביר הקולב, ויש לו גם שם רשמי יותר קולינדר 399.
בצילום הבא שנלקח ממקום חשוך מאד, רואים היטב את המשולש ואפילו חלק מהאובייקטים שרשמתי. זהו צילום ובעין גם ממקום חשוך לא רואים כל כך הרבה כוכבים, אבל סביר שיראו את שביל החלב שעובר בתוך המשולש ולמעשה מאחורי כל קבוצת ברבור.
משולש הקיץ
משולש הקיץ
בעין יראו את המשולש גם ממקומות עם זיהום אור רציני, אבל ממקום חשוך לא רק שיראו את כל כוכבי הקבוצות, אלא גם את שביל החלב העובר ממש בתוך המשולש.
בתמונה הבאה רואים את המשולש בצורה טבעית יותר כשהוא עולה ומופיע בחלקה האמצעי של התמונה. תתעלמו משני האורות האדומים בדיוק באמצע המשולש, אלו לא כוכבים, אלא סתם משהו שמפריע לתמונה. התמונה צולמה בתנאי זיהום אור גרועים ולכן רואים פחות כוכבים, אבל זה מדמה יותר את מה שרואים בעין
משולש הקיץ בצפון מזרח
וגם לתמונה זו נוסיף את קווי המשולש במידה ולא הצלחתם לזהות.
משולש הקיץ בצפון מזרח
גם בתמונה זו רואים יותר כוכבים מאשר בתוך העיר ולכן תמונה נוספת, המראה מעבר של תחנת החלל בתוך המשולש. בתמונה זו רואים פחות כוכבים, וגם לא נעשה שימוש במתקן עקיבה ולכן הם מרוחים. גם בתמונה זו וגה משמאל למעלה. דנב משמאל למטה ואלתיאר מימין למעלה
כשהייתי ילד השתתפתי בחוגים לילדים ונוער באוניברסיטת תל אביב ואחד מהם היה חוג טבע. ביקרנו בגן הבוטני והזאולוגי וכחל מהחוג הזדמן לנו לראות חלק מאוספי האוניברסיטה. במקרה הזה מיגרות על מגירות עם פרפרים שונים ומשונים בתוך אינסוף ארונות. אוסף זה, ביחד עם אוספים אחרים מוצג כיום לקהל במוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט שנמצא באוניברסיטה וגבול בגנים עצמם (שפתוחים רק לקבוצות ולסיורים מאורגנים).
המוזיאון ממוקם בבניין חדש ויפה המזכיר את תיבת נוח ומחולק לכמה קומות ובהם מוצגים רבים קטנים וגדולים. בחירת המוצגים אינה עניין פשוט שכן באוספים יש יותר מחמישה מיליון פריטים, ונכון שרובם לא יעניינו כלל את הציבור, שלא לומר יגעילו אותו, אבל הבחירה קשה. האוספים של היונקים והציפורים מקורם בחוקרי טבע שהגיעו לארץ ישראל לפני יותר ממאה שנה. חוקר טבע באותה תקופה היה מישהו שפחות או יותר ירה בכל מה שזז על מנת להוסיף עוד פוחלץ לאוסף שלו. אמנם כיום יש לנו שפע של פוחלצים, אבל לא מן הנמנע שפעולות איסוף נמרצות אלו גרמו להכחדה מוקדמת ומיותרת של מינים רבים (ראו עוד על כך בכתבה של יעל פרוינד אברהם במקור ראשון).
בכל אופן, כיום אפשר רק להצטער ולנסות לשמר את מה שנותר, שגם הוא נמצא בסכנה מתמדת. מיד בכניסה למוזיאון יש תצוגה של עופות נודדים המייצגת את מיקומה של ישראל במרחב שבין אירופה לאפריקה. ובקומת הכניסה גם תערוכה על חרקים.
במהלך העלייה ברמפה מקומת הכניסה לקומה הראשונה יעבור המבקר דרך 6 חלונות תצוגה המראות מיגוון בעלי חיים וצמחים מאזורים שונים בארץ, מהערבה ועד לחרמון. בקומה הראשונה תערוכת "צורה מבנה תפקוד" עם מבחר רב של בעלי חיים במצבים שונים. חשיבות גדולה מוצגת למארג החיים ואיך כל היצורים משתבלים אחד עם השני בצורה המאפשרת קיום, וגם תערוכות על קיימות ושמירת הסביבה. בקומה השלישית תערוכות מתחלפות וברביעית תערוכת "מהו האדם" על ההתפתחות האנושית.
המוזיאון יפה, נגיש בכל חלקיו ומתאים לביקור עצמי. משך הביקור המומלץ הוא בין שעתיים לשלוש. לצערי ראיתי רק מעט התייחסות במוזיאון לנושא החיות והצמחים המוזכרים בתנ"ך וביהדות, ולסיפורים אודותם וזו נקודה שבהחלט כדאי לשפר.
ועכשיו מעט תמונות עם הסברים נוספים:
מבט מהקומה הראשונה לעבר קומת הכניסה עם תצוגת העופות הנודדים:
תצוגת העופות הנודדים
יונקים שנכחדו. אריה אסיאתי שנכחד עוד בתקופת הצלבנים. זהו אריה קטן יותר מהאפריקאי וללא רעמת השעיר העצומה. דובים סוריים היו בחרמון עד לפני כמאה שנה וכיום הם נצאים בטרוקיה ובקווקז. כאשר דוד רוצה להסביר לשאול כי הוא כשיר לחלוטין להילחם מול גוליית הוא אומר לו (שמואל א יז לו): "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדּוֹב הִכָּה עַבְדֶּךָ וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כְּאַחַד מֵהֶם כִּי חֵרֵף מַעַרְכֹת אֱלֹהִים חַיִּים"
למוצג הבא קראו חד גדיא והוא מדגים היטב איך כל משמש גם כטורף וגם כמזון
חד גדיא בטבע
בקומת האוספים מוצגים פריטים נבחרים וחלון זה מוקדש לאוסף האב שמיץ.
אוסף האב שמיץ
שאר התצוגות מסודרות לפי מחלקות: יונקים, עופות, רכיכות, פרוקי רגליים וכו.
אוסף העופות
חלק מאוסף הקונכיות עם התייחסות לתכלת .
התכלת
פרפרים כולם אוהבים, אבל יש כל מיני חרקים קצת יותר גדולים שלא תאמינו שהם בכלל קיימים
תצוגת החרקים
בתערוכה המתחלפת מוצגים צילומי מאקרו של לבון ביס, צלם אנגלי שצילם חיפושית והראה אותה לאניש אוניברסיטת אוקספורד שהתלהבו מהיכולת לראות בהגדלות ענקיות ובחדות מדהיהמ חרקים זעירים ופתחו בפניהם את האוסף שלו. כל תמונה מורכבת מאלפי צילומים שחוברו יחד כדי להגיע לחדות מקסימלית. כמויות הפרטים מדהימות. בתערוכה זו לקחנו סיור מודרך, אותו העביר דורון, סטודנט לתואר שני, בעל ידע רב. סיור זה מתאים למבוגרים ולמיטיבי קשב, שכן לדורון יש סיפורים רבים ומרתקים על כל חרק וחרק. הסיור אורך כשלושת רבעי השעה. ניתן כמובן גם לסייר עצמאית, לכל תמונה יש שלטי הסבר ברורים וחלונות תצוגה עם הפרט בגדול אמיתי (אם ישנו באוסף) ופרטים דומים הקיימים בישראל.
חרקים בגדול
סוג של זנב סנונית (לא מהארץ) בצילום
חרקים בגדול
וצילום הפרט מהאוסף
בתצוגה על התפתחות האדם כבר חלפנו במהירות. יום שישי והשבת קרובה ונסתפק רק בצילום המוצד המתאים גווני פנים של אנשים שונים לקטלוג פנטון.
