גדל אשר באך

לפני שנים רבות אמר לי נמרוד, תקרא ספר טוב, קשה וגם רק באנגלית אבל כדאי "גדל אשר באך"... לאחר כמה שנים הזדמן לי להשאיל את הספר וקראתי אותו במשך מספר חודשים (אכן קשה ואכן באנגלית). יציאתו של הספר לעברית התאפשרה אודות למאמץ אדיר של המתרגמים, טל כהן, וירדן ניר בוכבינדר שרק בגלל העובדה שהם צעירים למדי (בדיוק בגילי), אי אפשר לקרוא לה מפעל חיים, אבל בהחלט זה לא רחוק מכך. חלקים רבים (והמשעשעים במיוחד) של הספר מתבססים על משחקי לשון ומילים. תרגומם, תוך שמירה על כל המשמעויות, נחשבה משימה בלתי-אפשרית (באותה מידה שתוכנת שחמט תנצח את אלוף העולם בזמן כתיבת הספר) והסתבר שכמו שתוכנות המחשב מנצחות, גם תרגום הספר אפשרי. כמובן אין זה תרגום של מילה במילה אלא תרגום רעיוני תוך שימוש בעושר של השפה העברית (שאינו נופל מן האנגלית) ובמשמעויות הכפולות של מילים רבות בעברית. מבחינה זו, התוצאה, שהמתרגמים עמלו עליה 15 שנה מרהיבה, מהווה יום חג לאוהבי ספרות העיון בארץ באשר הם ומצדיקה פינוי מקום במדף.

בגב הספר דברי שבח רבים, של דוקטורים ופרופסורים נכבדים, ובוודאות כולם כאלו המכירים את הספר וקראו אותו במקור. רובם מדברים על ההישג הגדול שבתרגום. הרגשתי זהה להרגשתם, אולם אלו שאינם מכירים את הספר ייתכן ויתקשו להבין על מה החגיגה הגדולה.

הספר "גדל, אשר בך" של דאגלס הופשטטר, הינו קודם לכל ספר בלוגיקה ובמחשבה וזיקתו הגבוהה ביותר היא לתחומי המתימטיקה ומדעי המחשב. אפשר להבין זאת כבר משם הספר המקדים את גדל, למרות שלא הייתי כועס על המתרגמים אם היו משנים ל: "אשר, באך גדל" ושומרים על רצף הא.ב. אני חושב שגם המחבר היה מסכים לשינוי זה.

הרבה ספרים עוסקים בלוגיקה, אבל הייחוד של הספר הוא בכך שהוא מקשר את תחומי הלוגיקה הפורמלית והריאלית לתחומי האומנות הויזואלית והאודיואלית, ומשלב את הלוגיקה ובפרט את מושג ההתייחסות העצמית ביצירותיו של מ.ק. אשר , על תעתועיהם ובמוזיקה (המתימטית מאד) של באך. את התמונות של אשר רובנו מכירים (ואם לא, הן מופיעות בספר), אולם יצירתו של באך "מנחה מוזיקלית" היא יצירה שאינה מוכרת ואינה מושמעת כמעט בארץ וגם הקורא לא יכול להכיר אותה בפורמט של ספר (בימינו הדבר אפשרי, גירסה אלקטרונית של הספר ייתכן ותכלול את הקטעים המוזיקליים) והוא נצרך למצוא אותה מפוזרת במקומות שונים ברשת (כדאי מאד. למטה החלק הראשון בלבד, היצירה כולה הנה מעט ארוכה וגם יש ביצועים לכלים שונים).

שילוב התחומים הנעשה לאורך כל הספר מבהיר לנו כי המילים, התמונות והצלילים הם כולם מאפיינים של החשיבה האנושית וקשורים אחד בשני ויוצרים ביחד את כותרת המשנה של הספר "גביש זהב נצחי" שהוא התרגום המילולי של "Eternal Golden Braid" אולם בעברית הוא מתורגם דווקא "גביש בן אלמוות" (נסו לבד להבין למה, זו אחת מעשרות החידות הקטנות הנמצאות בספר).
הספר קשה, אפילו קשה מאד לקריאה ולהבנה. לא פלא שהמתרגמים (והקוראים של הספר במקור) היו רובם מתחום מדעי המחשב והמתימטיקה להם המונחים הפורמליים של הלוגיקה ברורים והם יכולים לעקוב אחריהם ביתר קלות (אך לא לגמרי להבין איך זה מתקשר למוזיקה).

חובבי המוזיקה המכירים את המונחים (המתימטים ביסודם, אך לא מובנים מאליהם) של סולמות, עליה ,ירידה, כרומטיה ואכרומטיה, פוגה וקנון יבינו היטב את הניתוחים המוזיקליים ויצטרכו להתעמק בנבכי הלוגיקה.
על מנת להקל את ההבנה, וכמובן, לתת לספר חן מיוחד, כל פרק נפתח בדיאלוג חביב בין דמויות בדיוניות (אכילס, צב, סרטן, זנון ועוד לפי הצורך), אשר מציג בצורה קלילה ומשעשעת מאד את הנושא. הפרק שעוסק אחריו כבר הרבה יותר קשה ומעמיק, אולם הוא עקבי ואינו עורך קיצורי דרך, כך שאפשר לצלוח אותו.
אותם פרקי דיאלוגים בנויים גם הם לפי יצירותיו של באך (או לפי תמונותיו של אשר), צריך לקרוא אותם ולהקשיב למוזיקה תוך כדי. יש בהם חזרות, אלתורים, עליות וירידות והם הדרך הויזואלית (פרט כמובן לדפי תווים) להציג יצירה מוזיקלית.

נביא לדוגמה את קנון הסרטן בעמוד 230 (וכל מכירי הספר בוודאי מהנהנים בראשם). בקנון מוזיקלי זה של באך יש שני קולות המנגנים את אותם תווים בדיוק אבל בסדר הפוך. גם במוזיקה קשה מאד לחבר יצירה כזו והדיאלוג המייצג אותה בנוי בצורה זו בדיוק ואפשר לקוראו מהסוף להתחלה. לא תהיה לו את אותה משמעות. אין זה פולינדרום כמעין "ילד כותב רופא אפור בתוך דלי", אבל תהיה לו משמעות אחרת שונה ומשעשעת. לצורך הכתיבה נאלץ המחבר (והמתרגמים בעקבותיו) לשבור כמה כללי דקדוק, למצוא משמעויות מעט מאולצות למילים ולעגל כמה פינות אחרות. כך במקור וכך גם בתרגום, כאשר המחברים שולפים מילים מעמקי הזכרון (לירה - היה פעם מטבע כזה והיה פעם גם כלי נגינה כזה) בעלי משמעות כפולה שיובילו אותם בבטחה להשגת המטרה. דוגמה להומור בספר מובאת מיד אחר כך בפרק "הרציני" בו מתחיל המחבר כך:

"קנון הסרטן" מכיל שלוש דוגמאות לאזכור עצמי עקיף. אכילס והצב מתארים שניהם יצירות אמנות שהם מכירים - ולגמרי במקרה, יש ליצירות אלו אותו המבנה כמו לדיאלוג עצמו (שערו בנפשכם את הפתעתי כשאני, המחבר, שמתי לב לכך!).

ייתכן ובמקומות מסוימים אפשר יהיה לתרגם יותר טוב, אבל אין זה כלל משנה, למתרגמים היה את האומץ ואת התעוזה לצאת לדרך (ומי יודע כמה רצו ונכשלו בה) ואת ההתמדה והעיקשות להתקדם בה ולהגיע לכדי ספר גמור.

אורכו של הספר מטריד. 800 עמודים על לוגיקה קצת קשים לעיכול אפילו שהם מלאים באיורים ובציורים המתאגרים של אשר. לקראת סוף הספר המחבר דן בתופעה של אנשים שקוראים בספרי מתח את הסוף ומציע שהסוף יהיה ממוקם בנקודה כלשהי בספר ולאחריו רק דיבורי סרק שאינם מועילים לעלילה. רוב קוראי "גדל אשר באך"  חושבים שספר זה אכן נכתב כך אולם חלוקים היכן נקודת סיום זו נמצאת. דעתי האישית היא כי נקודה זו תהיה פשוט במקום שתרצו לעצור ולהפסיק. לאיפה שלא תגיעו בספר (ואני תקווה כי תשרדו עד הסוף, למרות שגם זה לא יעזור לכם כי תגלו שהגעתם שוב להתחלה אך בסולם גבוה יותר), הנאתכם מובטחת ותובנות חדשות ילוו אתכם.

גדל אשר באך - דאגלס הופשטטר

גדל אשר באך - גביש בן אלמוות
פוגה מטפורית על נפשות ומכונות ברוח לואיס קרול
דאגלס ר' הופשטטר
בתרגום טל כהן וירדן ניר בוכבינדר
הוצאת דביר
תשע"א 2011
המקור יצא לאור בשנת 1979. מהדורה חדשה יצאה בשנת 1999.
847 עמודים

שירה ואסטרונומיה

האם שירה ואסטרונומיה הם תחומים שאינם קשורים כלל, מקבילים, משיקים או קשורים בעבותות זה לזה? אוניברסיטת הארווארד מקיימת בכל שנה סדרת הרצאות בתחומי אומנות שונים. בשנת 1967 הגיע לואיס חורחה בורחס לתת סדרת הרצאות בנושאי השירה. ההרצאות הוקלטו ונשכחו עד שהתגלו מחדש עשרות שנים אחר כך ויצאו גם בספר הנקרא "מלאכת השיר" או באנגלית This Craft of Verse. ממש בהרצאה הראשונה אומר בורחס:

"מאז ומעולם, כשעילעלתי בספרי אסתטיקה, היתה לי ההרגשה המעיקה כאילו אני קורא בחיבוריהם של אסטרונומים שמעולם לא צפו בכוכבים. כוונתי לומר שמחבריהם כתבו על שירה כאילו היתה משימה שיש למלא, ולא כפי שהיא באמת: תשוקה והנאה"

בודאי בורחס התכוון לקריקטורה הבאה בה האסטרונום הראשון מצהיר בחגיגיות שהוא לא משתמש בטלסקופ, השני שהוא אפילו לא מתקרב לטלסקופ והשלישי לא מביט לעולם לשמיים

אסטרונומים בפעולה?

אולם הפיזיקאי ריצ'רד פיינמן, דמות ססגונית בפני עצמה לא נשאר חייב כלל ואימרתו היא נגד המשוררים:

"What men are poets who can speak of Jupiter if he were like a man, but if he is an immense spinning sphere of methane and ammonia must be silent?"

ובתרגום חופשי שלי לעברית:

"אילו אנשים הם המשוררים היכולים לדבר על יופיטר כאילו היה אדם אך אם הוא ענק מסתובב של אמוניה ומתאן דוממים הם?"

ומכאן נראה כאילו שני תחומים אלו הם רחוקים אחד מהשני, האמנם? לי לא נראה כך ונביא כמה מקרים בהם האסטרונומיה והשירה צמודים אחד לשני והראשון שבהם יהיה שיר מופלא של משורר מופלא שהיה גם אסטרונום מוכשר והכוונה היא לרבי אברהם אבן עזרא, איש אשכולות, חכם גדול ופרשן שעסק בכל מלאכות המדע והחוכמה כמו גם בכתיבת שירת קודש וחול. מילות השיר לקוחות מפרוייקט בן יהודה המצדיק ביקור בפני עצמו:

הַמְעִיל הַקָּרוּעַ - רבי אברהם בן עזרא

מְעִיל יֵשׁ לִי וְהוּא כִדְמוּת כְּבָרָה             לְחִטָּה לַהֲנָפָה אוֹ שְׂעוֹרָה,

כְּאֹהֶל אֶפְרְשֶׂנּוּ לֵיל בְּאִישׁוֹן                   וְכוֹכְבֵי רוֹם יְשִׂימוּן בּוֹ מְאוֹרָה,

בְּתוֹכוֹ אֶחֱזֶה סַהַר וְכִימָה                     וְיוֹפִיעַ כְּסִיל עָלָיו נְהָרָה.

וְאֵלַהּ מִסְּפֹר אֶת כָּל נְקָבָיו                    אֲשֶׁר דּוֹמִים לְשִׁנֵּי הַמְּגֵרָה,

וְתִקְוַת חוּט תְּפִירַת כָּל קְרוּעָיו–           עֲלֵי שֶׁתִי וְעֵרֶב – הִיא יְתֵרָה,

וְאִם יִפֹּל זְבוּב עָלָיו בְּחָזְקָה                   כְּמוֹ פֶתִי יְהִי נִמְלַךְ מְהֵרָה.

אֱלוֹהַי, הַחֲלִיפֵהוּ בְּמַעְטֵה                     תְהִלָּה לִי וְתֵיטִיב הַתְּפִירָה!

שם השיר מתאים מאד לתפיסות אסטרונומיות עתיקות יותר הרואות בכוכבי השמים חורים בגלגל האתר השמיימי דרכו רואים את אש הבראשית. מכאן והלאה שירי הכוכבים רק התעצמו ונביא שתי דוגמאות לשירים אהובים עלי במיוחד. הראשון הוא Space Oddity של דיויד בואי לשיר גירסאות רבות ואני ממליץ לשמוע את כולן (ובמיוחד את הגירסה הווקלית של ה - Flying Pickets).

ושיר ישראלי שתמיד נעים לחזור אליו הוא "בלדה בין כוכבים"

האסטרונום רוברט ברנהם (Robert Burnham Jr) הוציא את אחד ממדריכי השמים הטובים ביותר שיש עד היום הנקרא Burnham's Celestial Handbook. מדריך זה בן למעלה מאלף עמודים הוא תוצאה של אלפי שעות עבודה וצילום טרם היות הצילום הדיגיטלי (התמונות בספר ישנות וכיום כל חובב עם ציוד פשוט מפיק תוצאות טובות הרבה יותר) ומהווה עד היום ספר חובה אצל כל אסטרונום. סיפורו של ברנהם הוא טרגי וכל אזכור כלשהו של עבודתו חשוב. ברנהאם תיבל את ספריו בשירה פרי עטו והיו כאלו שקנו את הספרים רק בגלל השירים...

עוד דוגמה? בבקשה. רוברט פרוסט (כן כן, ההוא עם השיר על שתי הדרכים...) כתב מספר פואמות אסטרונומיות, אחת מהן מתארת את קבוצת הכלב הגדול (שממקום מושבו בצפון ארה"ב רואה את הקבוצה נמוך בהרבה מאשר אנחנו)

Canis Major

by Robert Frost

The great Overdog
That heavenly beast
With a star in one eye
Gives a leap in the east.

He dances upright
All the way to the west
And never once drops
On his forefeet to rest.

I'm a poor underdog,
But to-night I will bark
With the great Overdog
That romps through the dark.

אלו הן רק מקצת דוגמאות אבל כנראה שבורחס ופיינמן טעו ואסטרונומיה ושירה הולכים יד יד לפחות כמו צדק ונוגה.

שער לאמנות המודרנית

הספר שער לאמנות המודרנית בעריכת פרופ' זיוה עמישי -מייזלש אינו ספר אומנות רגיל.  פרט לכריכה (בית כפרי ליד נהר, פול סזאן 1890, מוזיאון ישראל, ירושלים) אין בו אפילו תמונה אחת. הוא גם לא ספר על אמנות או על ההיסטוריה של האומנות. אפשר אולי להגדירו כספר על הפילוסופיה והפסיכולוגיה של האומנות. הספר הוא מקראה של קטעים קצרים, שרובם לא תורגמו לעברית לפני כן, מפי האומנים עצמם, או הקרובים להם. באמצעות קטעים אלו אנו אמורים להבין את נפש האומן ואת היחס שלו עצמו ליצירתו. הספר מחולק לחמישה חלקים שכל אחד סוקר זרם אחר באומנות של המאה התשע עשרה החל מהאומנות הניאו-קלאסית ועד תחילתה של האומנות המודרנית (ועובר דרך הרומנטיזם, הנטורליזם, הריאליזם והאימפרססיוניזם). לכל תקופה וסגנון מוקצה דף מבוא קצר המתאר את צמיחת הסגנון והרקע ההיסטורי שלו. כדוגמה, מביאים את התפתחויות הארכיאולוגיות (ובינהם חשיפת העיר פומפיי) כגורם התורם להתפתחות הסגנון הניאו-קלאסי). בכל תקופה מתוארים האומנים העיקריים שפעלו בה, לכל אומן מצורפת הקדמה ולאחר מכן מבחר מכתביו בהם הוא מתייחס ליצירותיו.
במבוא מתארים את הספר כמיועד לקהל חובבי האומנות בישראל בכלל ולמורים ולתלמידים בחוגים לאומנות באוניברסיטאות ובתיכונים. אמירה זו מכוונת לקהל רחב מאד. הספר מיועד כתוספת מתקדמת לאחר שכבר מכירים את האומן ואת יצירותיו, וכנדבך להבנה עמוקה יותר של האומנות. לחובבי אומנות הוא יתאים אך ורק אם ברצונם ללמוד על התיאוריה של האומנות ולא רק להינות מן היצירות עצמן. תלמידים במגמות אומנות ובאוניברסיטה ימצאו בו כלי עזר מדרגה ראשונה.
הספר אינו עומד בפני עצמו. כפי שכתבתי הספר נטול תמונות והדיון בתמונות מבלי לראותן מצריך יכולות זכרון מופלגת או התבוננת מול ספרי אומנות קלאסיים (המקדישים מקום רב ביותר ליצירות עצמן), מספר התמונות המוזכרות בספר גדול, והדפסה של כולן הייתה גם מגדילה את נפחו וגם מעלה את מחירו וכנראה ההוצאה החליטה לוותר על תמונות כלל ולהתרכז בטקסטים עצמם. למרות זאת, רשימת יצירות מסודרות לכל אומן (בסוף הפרק) אם שמות היצירות והמיקום שלהם היו יכולות לעזור מאד ברענון הזיכרון של הקורא (במידה וראה את היצירות בעבר) וחוסר זה בולט בספר.
עבור חובבי האומנות (שאינם סטודנטים הלומדים את המקצוע) השיטה המומלצת להנאה מהספר  היא לבחור אמן אחד, לעיין בספר תמונות שלו (או למצוא ברשת) ולקרוא בעיון את הפרק הרלוונטי תוך עיון בהערות ובמקורות נוספים (במקומות בהם המקורות נגישים ברשת, ניתנו הקישרים המתאימים, כמו למשל בפרק על ואן-גוך). לא לחינם הספר מכנה את עצמו שער, והעורכת העדיפה להכליל מספר רב של אומנים ולצמצם בפרק הוקדש לכל אומן כך שאורכו יהיה סביר ובפרקים הארוכים יותר יש חלוקה נוספת לפרקי משנה. התרגומים (שלפי הקרדיט רובם שייכים לנורית לוי) מותאמים לעברית בת זמננו תוך נסיון לשמירה על דרכי ההבעה המיוחדים של התקופה ושל כל כותב. התרגום גם מתקן מספר שמות של אומנים ששמם שובש במעבר לעברית לעומת הגיית השם בארץ המוצא של האומן (אדוורד מונק לעומת אדוארד,  אז'ן דלקרואה לעומת יוג'ין).
מאחר והשאלה הראשונה בכריכה האחורית של הספר היא כיצד צייר מונה את הסדרות שלו נביא ציטוט קצרצר מתוך ראיון של מונה עם פרנסואה תייבו-סיסון מפברואר 1918 (עמוד 353)

"ציירתי המון נימפיאות כשאני משנה כל הזמן את נקודת התצפית שלי, משנה את המוטיב בהתאם לעונות השנה ובהמשך עוקב אחר האפקטים שמותיר האור המשתנה מעונה לעונה. ואמנם הרושם משתנה בלי הרף, לא רק בין עונה לעונה, אלא גם מרגע אחד למשנהו, כי פרחי המים כלל וכלל אינם המחזה השלם; למען האמת הם רק הליווי. המרכיב היסודי של המוטיב הוא ראי המים אשר מראהו משתנה בכל שנייה בשל אופן השתקפותם של קטעי השמים המעניקים לו חיים ותנועה... זוהי עבודת פרך, אך כל כך שובה את הלב! לתפוס את הרגע החולף או לפחות את התחושה שלו היא משימה קשה דיה כאשר משחק האור והצבע מרוכז בנקודה יציבה אחת, כגון מראה עיר או נוף כפרי שאינו זז. ואולם כאשר מדובר במים, נושא שנתון בתנועה ומשתנה בלי הרף זו בעייה אמיתית, בעיה מרתקת ביותר, בעיה שעם כל רגע שחולף הופכת לדבר חדש ובלתי צפוי. אדם מסוגל להקדיש את כלחייו ליצירה שכזאת: אני הקדשתי לה שמונה עד תשע שנים בלי להתעייף ואז ייסורים קשים גרמו לי להפסיק..."

כריכת הספר שער לאמנות המודרנית

שער לאמנות המודרנית
אמנות המאה התשע-עשרה
מקראה
עריכה, מבואות והערות
זיוה עמישי -מייזלש (פרופסור אמריטוס של החוג לתולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים וכלת פרס ישראל בתולדות האומנות לשנת 2004)
619 עמודים ועוד מקורות ומפתחות
הוצאת מאגנס ירושלים תש"ע 2010

החללית רוזטה - אל כוכבי השביט ואסטרואידים

חללית המחקר "רוזטה" הינה החללית הראשונה שמתוכננת לנחות על כוכב שביט. החללית מורכבת ממקפת (ORBITER) ומנחתת (LANDER) ומורכבים עליה כעשרים מכשירי מדידה שונים. החללית רוזטה, קרויה על שם אבן הרוזטה המפורסמת והמדענים מקווים שבאופן דומה לפיענוח שפת החרטומים, החללית תביא ממצאים שיפענחו שאלות חשובות בתהליכי יצירת מערכת השמש.
החללית שוגרה במרץ 2004 ותפגוש את כוכב השביט 67P/Churyumov-Gerasimenko בשנת 2014. החללית תיכנס קודם כל למסלול סביב כוכב השביט למשך כשנה וחצי תוך כדי ביצוע מדידות ותצפיות עליו ולאחר מכן תשגר אליו את הנחתת. כוכבי שביט הינם מהגופים העתיקים ביותר במערכת השמים וגם כאלו שהרכבם הכימי לא השתנה במשך מיליארדי שנים. מדידה וחקירה שלהם הינה ממש כמו להביט 4 מיליארד שנה אחורנית.
כפי שהערנו במאמר על משימות למאדים, מסלול השיגור אינו ישיר. השיגור היה לכיוון מאדים וכלל עוד שתי הגעות לאיזור כדור הארץ. כל התמרונים האלו נועדו להגיע למסלול ארוך ככל הניתן בכמות אנרגיה קטנה וניצול כח הכבידה והמהירות של כוכבי הלכת במקום שימוש בדלק המעמיס על החללית.
באחת ההגעות לכדור הארץ, צולם הסרטון הבא (הקרדיט לכל התמונות הוא לסוכנות החלל האירופאית - ESA).

כדור הארץ כפי שצולם מחללית רוזטה. מקור: ESA

גם בהגעה לשביט נקבעו לחללית שתי משימות ביניים והן תצפיות מדויקת על אסטרואידים. המפגש הראשון היה עם אסטרואיד "סטיין" (2867 ברשימת האסטרואידים) והגיעה למרחק של 800 קילומטר ממנו. לפני ימים אחדים חלפה החללית על יד  האסטרואידלוטציה (21) LUTETIA, אסטרואיד גדול יחסית (130  על 101 על 76 קילומטר) ובעל הרכב כימי מענין. הנתונים המחקריים יעסיקו את החוקרים זמן רב אבל אנו נהנה בינתיים מתמונות מדהימות שצולמו ומוכיחות שגם לחלליות יש חוש אומנותח ואסתטי מפותח.

אסטרואיד לוטציה באפקט אלפרד היצ'קוק מקור: ESA

החללית רוזטה מתקרבת לאסטרואיד לוטציה מקור: ESA

אסטרואיד לוטציה והרחק ברקע כוכב הלכת שבתאי מקןר: ESA

מאמרים נוספים
עמוד המשימה באתר סוכנות החלל האירופאית (תמונות ומידע רב נוסף)
אסטרואידים וגופים קרובי ארץ

הילד חולם - אופרה מאת גיל שוחט

י"א שבט תש"ע
האופרה הילד חולם של גיל שוחט מועלית בימים אלו באופרה הישראלית החדשה.

האופרה הינה הלחנה ועיבוד למחזהו של חנוך לוין משנת 1993.


האופרה נכתבה על ידי גיל שוחט ובוימה על ידי עמרי ניצן והיא כולה ישראלית. המחזה, המוזיקה והבימוי. לא היה נראה שאיש בקהל יודע למה לצפות. מרבית הקהל בניגוד אלי הכיר את מחזהו של לוין אולם המעבר מבמת התיאטרון לבמת האופרה, אפילו שמשכן התיאטרון הקמארי ומשכן האופרה נמצאים באותו בנין, הוא מעבר בין עולמות שונים לחלוטין.
גיל שוחט תיאר את תמצית מהותו של המחזה (מומלץ לקרוא את כל המאמר):

במחזה חסר פשרות, המשתרע במחוזות שבין שיאי התעלות הנפש ובין ברבריזם קמאי, מתאר לוין מסע אלגורי של פליטים המחפשים מקלט לנפשם, אשר אינם רצויים באף מקום, משל "ספינת הארורים", והעוברים דרך המובילה אל מותם. מעל כולם עולה דמותו האניגמאטית, הסימבולית, הנאיבית ורבת ההיבטים של הילד. על רקע הליכתו של הילד אל מותו בוחן לוין לא רק את היחסים בין אם לבן, בין גבר לאישה, בין שלטון לאזרח ובין אכזריות וחמלה, אלא את הגבול הדק שבין הייצוג המופשט של ריאליזם מול פנטסיה, של "נאיביות" אמנותית מול סנטימנטליזם אמורפי.

עבורי כצופה שלא מכיר את המחזה היה יתרון שיכולתי להתרכז בעיקר במוזיקה של גיל שוחט ופחות בהשוואות בין ההצגה לאופרה ובטקסט של חנוך. גיל שוחט עשה עבודה מעולה של חיבור צלילים גבוהים ונמוכים בתזמורת גדולה היודעת לנגן חלש וחזק כמעט בעת ובעונה אחת. מיגוון הצלילים משלב נגינת פיקולו ביחד עם קונטרה-בסון ליצירת צליל המהווה מעין דיסוננס, אם כי נעים לאוזן, בין שילובי קולות גבוהים ונמוכים. לזמרים לעיתים קצת קשה להתגבר על התזמורת והמתח בין השירה לנגינה ניכר ומשתלב יפה באווירה הכללית של האופרה.
האופרה מורכבת משני חלקים. חלק ראשון ארוך מאד וחלק שני קצר מאד, למרות שהאופרה עצמה ניתנת לחלוקות אחרות. כנראה החלוקה היא הכרח בשל עיצוב הבימוי. ללא הפסקות, האופרה אורכת כשעתיים. בהפסקה פגשנו את המלחין משוחח עם הצופים וברכנו אותו על ההישג שהגיע אליו.

הבוטות הקשה, המאפיינת כל כך את מחזותיו של לוין, רוככה משהו, אבל נשארת גם באופרה, ובמיוחד לקראת סיומה, הולכת וגדלה. אם בהתחלה עוד הופיעה להקת בלט ולולינות על הבמה שייצגו את תמימותו המוחלטת של הילד, הרי שלקראת הסוף, השימוש בלולינות היה בשביל להציג את הילדים המתים שאיבדו את תמימותם לבין הילד החולם, שגם כשהוא מת שומר על תמימותו.




המחזה הילד חולם נוגע בכולנו. ילדים והורים כאחד. ילדים יזדהו עם התמימות הילדותית והורים לילדים ובמיוחד לילדים רכים בודאי יזכרו בעצמם, כבר בסצינה הראשונה, עומדים מעל מיטת ילדים ומתבוננים בו בשנתו וכך גם ביתר הסצינות. האופרה מהווה חוויה מורכבת מרגשת ונוגעת. נקווה שהאופרה תזכה להצלחה ותוצג במקומות נוספים בעולם.

ההיסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים מאת ארנסט גומבריך

השם גומבריך (אין ערך בויקיפדיה העברית) נטבע כבר מגיל צעיר בתודעתי כמומחה לתולדות האומנות. ספרו "ההיסטוריה של האומנות" היה מונח אחר כבוד בבית הורי וכל פעם שהייתה שאלה היינו מעיינים בו. הספר נהיה פופלרי ביותר וסימן אבן דרך בציון ההיסטוריה של האמונות שספר עב כרס וענקי של פאול ג'ונסון שראיתי דווקא אצל חותני (באנגלית) נקרא פשוט "ההיסטוריה החדשה של האומנות". Art: A New history

בחנוכה האחרון במכירת הספרים במחסני ידיעות אחרונות, נתקלתי בספר "חדש" מאת גומבריך שגירה את סקרנותי. גומבריך זה לא ההוא מאומנות? גומבריך לא מת כבר? איך יוצא ספר חדש? עיון מהיר בספר גילה שזהו ספרו הראשון של גומבריך שנכתב לפני למעלה מ-70 שנה, עבר עריכה מחודשת לפני שמונה שנים ממש לפני פטירתו של המחבר וכעת יצא בתרגום לעברית.
וכך נכתב על הספר (הועתק מאתר ידיעות אחרונות שגם מפרסם את הפרק הראשון - מומלץ!)

ב-1935, כשהיה דוקטור צעיר להיסטוריה, מחוסר סיכוי למצוא עבודה בווינה, הוזמן אֶרְנְסְט גוֹמְבְּריך בן ה-26 (לימים היסטוריון האמנות המשפיע ביותר במאה העשרים) לנסות לכתוב היסטוריה של העולם לקוראים צעירים. גומבריך חשב כבר אז שילדים מוכשרים להבין גם רעיונות היסטוריים מורכבים, אם מתארים אותם בשפה פשוטה. את המשימה הוא השלים בתוך שישה שבועות בלבד, והספר היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים ראה אור בגרמנית ב-1936, וזכה להצלחה מיידית.
בחלוף השנים היה גומבריך עד לתמורות האדירות שהתחוללו במאה העשרים, ואז, לפני מותו ב-2001, ולאחר שהיה עד לתמורות האדירות שהתחוללו במאה העשרים בכל שטחי החיים, ערך גומבריך מהדורה חדשה ומתוקנת של הספר בארצו החדשה, אנגליה. הספר הזה, שיש לו היסטוריה מרתקת משל עצמו (כפי שמתארת נכדתו לֵיאוֹני בהקדמה שלה), מתורגם היום ליותר מ-25 שפות ברחבי העולם. עכשיו, בפעם הראשונה, הוא עומד גם לרשות הקוראים בעברית - לכל גיל, לכל המשפחה, לקריאה ביחד או לחוד.
בארבעים פרקים קצרים, בסגנון בהיר וקולח המתאים לילדים ולבני נוער כמו גם להוריהם, לסבים ולסבתות, גוֹמְבְּריך מגולל את סיפור ההיסטוריה של האדם מראשיתה ועד ימינו, מעידן האבן ועד עידן האטום, מאיש המערות ועד האדם בן זמננו. הוא מצייר תמונה ססגונית של קורות האנושות - עמים מימי קדם ועמים מודרניים, מדינות שהיו ומדינות שנשארו, המאבקים, המלחמות, הישגי האנושות במדע, באמנות, הדתות, תרבויות העולם, ועוד - והכול בליווי איורים מרעננים ומפות מאירות עיניים.

 לא יכולתי להשאיר את הספר בחנות ורכשנו אותו. בינתים רק אני קראתי בו ועדיין לא הילדים. הוא מאד נח לקריאה, כתוב בשטף וניכר שהמתרגמים עשו עבודה טובה. ההיסטוריה מתאימה ברמתה לילדים. אין כאן ניתוחים מעמיקים, אין דיונים מפורטים, הכל מאד מתומצת פשוט וברור. ברור שהספר לא יכול לשמש כספר היסטוריה בתוכנית לימודים כלשהי. הספר הינו לקריאה ולא לעיון  והוא כתוב כסיפור. הסיפור מתרכז בעיקר באירופה (אחרי פתיחה מתחייבת במצרים ובבל הממלכות הקדומות) עם פזילה קטנטנה למזרח הרחוק ולעולם החדש. הספר מתרכז בעיקר במלחמות המלכים והשליטים ופחות בהתקדמות המדע והתרבות.
כדי להינות מהספר צריך למחוק הרבה ידע שיש בראש ולנסות להיכנס לראש של ילד, ואולי זו ההכוונה בכותרת. במקור הספר מסתיים לאחר מלחמת העולם הראשונה עם תקווה לעתיד טוב יותר. בעריכה מחדש מתייחס גומבריך רק לנושא מלחמת העולם השנייה והזוועות שארעו בה מתוארות בצורה רכה ביותר, אך מוחשית, לאחריה שוב מייחל גומבריך לעתיד טוב יותר.
ניתן להתייחס לספר כאל ספר מבוא הנותן מעט רקע ומעט ידע כללי לילדים ואחר כך לכוון אותם לספרים נוספים או לדבר איתם על אירועים ספציפיים ביתר הרחבה.


כתבה נוספת מענינת

ביקורת של אורן נהרי במוסף ספרות של הארץ