רמת הגולן ופליאומגנטיזם

ברמת הגולן אפשר לראות תופעת טבע מעניינת. רוב רמת הגולן הינו שטח שהיה פעיל געשית בעבר. סלעי בזלת שהתמצקו (הפכו מנוזל למוצק) שמרו בקרבם תכונות מגנטיות שונות מהתכונות היום. קירוב מצפן לסלעים אלו יבלבל את המצפן שיצביע להרבה מאד מקומות אך לא לצפון. בסלעים מסוימים השינוי נגרם עקב מכת ברק מדוייקת.
צפו בסרטון המדגים את התופעה

סלע הפליאומגנטיזם

המצפן מאבד את הצפון

לא חייבים להבין את התופעה אבל מאד מענין לעבור מאבן לאבן, ולראות אילו אבנים גורמות למצפן להשתגע ובאיזו צורה. ניתן גם למצוא מקומות שבהם המצפן פשוט ישתולל אפילו ללא תזוזה. אם המצפן שלכם הוא במכשיר הטלפון, כדאי לבצע קליברציה מחדש בסיום הפעילות.

הפארק מאד נוח לגישה ונמצא כקילומטר מזרחית מצומת האמיר (וסט) לכיוון מרום גולן. לאחר ביקור בפארק הסלעים חזרו לצומת האמיר. קק"ל הכשירה שם חניון מקסים, עם מתקני משחק לילדים, וגני פסלים, אחד מהם לזכרו של אסף רז. הילדים יהנו לשחק במתקנים ולעבור בין הפסלים, גם ארמונו הישן של האמיר נגיש ויש גם מעיין קרוב. שימו לב לא לחצות גדרות כלל עקב סכנת מיקוש ושטחי אימונים.

פארק עורבים רמת הגולן

פארק עורבים רמת הגולן

פארק עורבים רמת הגולן

פארק עורבים רמת הגולן

<
לאחר הפיקניק (בפינותיו האחרות של הצומת יש בית קפה ומרכז מבקרים) עלו להר בנטל. שמה תמיד נעים, בגובה 1200 מטרים הר בנטל הינו נקודת תצפית מרתקת, גם שם תוכלו להנות מפיסול משארית רק"ם, ומתצפית נפלאה לכל הכיוונים. מיקומו של קו הגבול ברור מאד. עד אליו הכל ירוק, וממנו והלאה הכל חום. וזאת למרות שמיד לאחר קוניטרה נראה מאגר מים ענקי בשטח סוריה ולכן מחסור במים אינו תירוץ. בהר עצמו, הילדים יתמוגגו מסיור בתעלות ובבונקרים וכדאי מאד להסביר להם ובהתאמה לגילם על אירועי הקרבות בגולן (עמדות מידע בבונקרים). נסו לתזמן את ההגעה לשעת השקיעה. עמק החולה כבר כהה כולו, אבל הר בנטל, כאלף מטר מעליו, עדיין מואר והשקיעות נהדרות.

קוניטרה החדשה

שדות בגולן

גבול ישראל סורי

גבול ישראל סוריה - קל מאד לראות היכן עובר הגבול

שקיעה בהר בנטל

להרפתקנים, המשיכו לכיוון אלוני הבשן, להר בני רסן, עליו נמצאות טורבינות הרוח, לצערי לפחות מחיצתן לא עובדות. שביל עפר עביר יוביל אתכם ממש למרגלות הטורבינות. אפשר לעמוד ממש מתחת ללהבי הענק, לשמוע את הווש ווש שלהם להביט למעלה ולראות איך הלהבים כמעט מגיעים אליכם. חוויה שונה למדי.

טורבינות רוח ברמת הגולן

תמיד, אבל תמיד הסתכלו בעירנות, עולם החי של הגולן מגוון ביותר ובטיול האחרון ראינו: שועל, זאב, צבי, צבים, חסידות ועוד. לצערנו ראינו גם חזיר בר דרוס. גם בשיט קיאקים, התבוננו בגדות וחפשו את הצבים. רוב האנשים לא שמים אליהם לב בכלל אבל הם שם.

צב מים

חסידה

מה וויאג'ר עושה היום

פעילה כמעט חמישים שנה

במאמרנו הקודם, עסקנו בצילום האחרון של חללית וויאג'ר. לכאורה לאחר צילום זה שסימן את סופו של המסע הגדול, היה אפשר לחגוג ולציין סיום מוצלח ביותר של המשימה, לכבות את השאלטר בחדר הבקרה ולתת לחלליות להמשיך בדרכן לכוכבים אחרים בשלווה (יקח להן כמה עשרות אלפי שנים להגיע), אולם עקב כך שמצב החלליות היה באופן כללי טוב (לאחר 15 שנות עבודה, ומפגשים קשים עם שדות מגנטיים, בעיקר של צדק) ומיקומן הרחוק ביותר במערכת השמש (וויאג'ר 1 כבר עקפה את חללית פיוניר 10 שממילא לא תפקדה) אפשר לנצל חלק מהמיכשור לטובת מחקרים נוספים, ומאחר וכל סיום מהווה התחלה חדשה, סיומו של המסע הגדול התחיל את המשימה הבין חללית.

וויאג'ר 2. מקור: נאסא

בסיום המאמר - עדכונים ממשימת וויאג'ר 2

ייתכן ושמעתם בחדשות כי החללית קרובה לגבול מערכת השמש, או עומדת לצאת ממערכת השמש, או שכבר יצאה ממערכת השמש. הדברים לא מאד מדויקים ותלויים כמובן בשאלה היכן בכלל נגמרת מערכת השמש?

לשאלה זו כמה אפשרויות לתשובה. אם נניח שמערכת השמש נגמרת במקום שאין כבר יותר גופים המסתובבים סביב השמש, הרי שחלליות וויאג'ר אפילו לא קרובות לגבול. גם חגורת קויפר בה נעים גופים דמויי פלוטו, ובודאי עננת אורט המרוחקת עוד יותר, הן חלק ממערכת השמש. לתחילת חגורת אורט יקח לחללית עוד 300 שנה להגיע. ולעבור אותה? איש א יודע, כנראה באזור 30,000 שנה. מבחינה גרויטציונית ההערכה היא כי גודלה של מערכת השמש, מגיע לכדי שנת אור אחת!

ההגדרה היותר נוגעת לעניננו היא גבול השדה המגנטי של מערכת השמש. השמש, ככוכב פעיל גרעיני, מחוללת שדה מגנטי חזק, השדה נע כולו עם השמש (במהירות עצומה של 200 קילומטר בשנייה ביחס לגלקסיה), כאשר בכיוון תנועתה של השמש הוא נדחס פנימה ואילו מאחורי השמש הוא משתרע הרבה לאחור (ראו בתמונה). החלקיקים הטעונים הנפלטים מהשמש (והם גם הגורמים לתופעת הזוהר בקטבים) נעים במהירות רבה כאשר שום דבר לא עוצר אותם, עד המקום בו הם נתקלים בחלקיקים אחרים הבאים ממקומות אחרים.

החלקיקים הבאים מהשמש מכונים רוח השמש, החלקיקים הבאים מהחלל מכונים רוח החלל, והמחקר מנסה להבין מה קורה כאשר שתי רוחות אלו פוגשות אחת את השנייה (השימוש במילה רוח הוא לצורכי אילוסטרציה בלבד). איזור מפגש זה הוא המכונה, גבול מערכת השמש, ככל שהדברים נוגעים לחלליות וויאג'ר. האזור הוא דינמי ומשתנה וגודלו מיליארדים טובים של קילומטרים. לא יודעים בדיוק איפה הוא מתחיל, לא יודעים בדיוק איפה הוא נגמר, אבל יודעים שחללית וויאג'ר 1, קרובה מאד (יחסית) לשם.

המינוחים הלועזיים רבים ומבלבלים ונוותר עליהם (ראו באיור למטה), אולם עכשיו וויאג'ר 1 נמצאת באיזור בו רוח השמש כבר מאטה ומפעם לפעם מגלים חלקיקים רבי עוצמה שמקורם אינו במערכת השמש (מסיגי גבול?).

וויאג'ר - המשימה הבין כוכבית מקור: נאסא

באיור: מערכת השמש עם הפלנטות הגדולות היא העיגול הפנימי בסגול (כפי שאמרנו יש גם גופים שסובבים סביב השמש, הרחק משם) אטמוספירת השמש Heliosphere ענקית ומשתרעת מיליארדי קלומטרים אחורה ונמצאת בהתנגשות מתמדת מקדימה (זהו גל ההלם העובר בחלל שמערכת השמש כולה מייצרת). שתי החלליות נמצאות באיזור ביניים Heliosheath כאשר מקווים כי לפחות חללית וויאג'ר 1 תצליח להגיע לקצה שלו ולמפגש האלים עם רוח החלל.

אז מה שוויאג'ר עושה עכשיו הוא בעקרון מירוץ נגד הזמן, תאי הכח שלה (ובשאלת החשמל למערכות נעסוק במאמר נפרד) יכולים להחזיק מעמד עוד תקופה לא ידועה של 10-15 שנה. על מנת להאריך את משך החיים כובו כל המכשירים זוללי החשמל (תפוקת החשמל כיום היא מאות וואטים בודדים) והושארו רק מערכות חיוניות, מערכת התקשורת, בלעדיה כל מערכת אחרת היא חסרת משמעות, והמערכות למדידות המגנטיות הבודקות את עוצמת וכיוון החלקיקים. וויאג'ר 1 נמצאת כיום במרחק של 121 י"א (יחדיה אסטרונומית - המרחק בין השמש לכדור הארץ בערך 150 מיליון קילומטר) ובמהירות של 17 קילומטר לשנייה היא מתרחקת 3.6 י"א כל שנה. תוך עשר שנים היא תהיה במרחק של 150 י"א ואם היא תמשיך למדוד ולנטר את השדה המגנטי של השמש, נוכל ללמוד מכך רבות. למעשה וויאג'ר היא המעבדה הקידמית של האנושות. חובבי המד"ב עשויים לדמיין חללית שמתוכננת כך שתמשיך לפעול עשרות אלפי שנים וכך בעוד כמה עשרות אלפי דורות נוכל לקבל תמונות מכוכבים אחרים.

עדכון דצמבר 2018

נאסא אישרה כי חלליות וויאג'ר 2 יצאה מגבולות ההליוספירה. וויאג'ר 2 איטית יותר מוויאג'ר 1, בעיקר בגלל שעברה גם ליד נפטון ואורנוס, ולכן מפגרת אחרי וויאג'ר 1, אבל בניגוד לחללית 1, יש עליה מכשירי מדידה שעוד עובדים. המכשיר הרלוונטי הוא PLS מכשיר הבודק את צפיפות הפלסמה בסביבת החללית ומסיק ממנה את עוצמת "רוח השמש". לפני כחודש, בתאריך 5/12/2018 הקריאות מהמכשיר ירדו בצורה ניכרת, ולא חזרו עוד לרמות הרגילות, במקביל כמות הקרינה הקוסמית מרחבי גלקסיה עלתה בצורה ניכרת. המסקנה היא חד משמעית - וויאג'ר 2 יצאה מההליוספירה!

ראו את המדידות בגרף הבא:

מדידות פלסמה בוואיג'ר 2. באדיבות JPL נאסא

התקשורת עם וויאג'ר מסובכת במיוחד. הטכנולוגיה היא של שנות השבעים המוקדמות, המרחק עצום, שידור מהחללית לארץ לוקח 16.5 שעות, עוצמת האות אפסית, ויש צורך בכל מערך האנטנות של רשת DSN בשביל לקלוט משהו, ועדיין המדענים לומדים רבות ממשימה מדהימה זו, כבר למעלה מארבעים שנה!

עדכון מאי 2023

שינוי קונפיגורציה של חלוקת החשמל, מאפשרת שימוש ברזרבות כוח שנועדו למניעת מצב של עומס יותר ובכך לאפשר המשך פעילות של המכשירים הנותרים כולם לפחות עד 2026, כאשר אז כנראה יצטרכו לכבות כמה. בכך חיי המשימה מוארכים בעוד כמה שנים ובסך הכל יגיעו לחמישים שנה ואולי אפילו יותר!

אתר משימת וויאג'ר - בו תוכלו לראות כל שנייה איך מרחק החללית גדל
מאמרים קודמים בסדרה
וויאג'ר - המסע הגדול
וויאג'ר - התמונה האחרונה
וויאג'ר - אנרגיה בחלל
וויאג'ר - תקליט הזהב

וויאג'ר - הצילום האחרון

איך מצלמים בחלל?

משפחות תמיד אהבו להצטלם ביחד. אבל משפחה אחת קשה לצלם. ככה זה כשהמרחקים בין האחים יכולים להיות מעל 5 מיליארד קילומטר ואין סיכוי שהם יתקרבו. צלם מיומן יצטרך להתרחק מאד בשביל להצליח לראות את כולם. זה היה המצב המערכת השמש אולם לקראת סיום המסע הגדול של וויאג'ר הסתבר שהיא יכולה להיות צלם מצוין ושהיא נמצאת בדיוק במקום המתאים. כפי שאתם זוכרים היו שתי חלליות וויאג'ר כמעט זהות, אבל במסלולים שונים. לביצוע הצילום נבחרה וויאג'ר 1 מהסיבה הפשוטה שהמיקום שלה היה טוב יותר. וויאג'ר 1 עזבה את מישור המילקה (אותו מישור בו סובבים כל כוכבי הלכת את השמש) כבר בשבתאי והייתה מספיק גבוהה מעליו בשביל זווית צילום מיטבית. וויאג'ר 2 עזבה את המישור רק לאחר נפטון והייתה עדיין קרובה אליו ובזווית פחות טובה.

פנורמה אחרונה בהחלט

אלו התמונות האחרונות של החללית (של שתיהן). ב-14 לפברואר 1990 החללית הופנתה לעבר השמש (בניגוד למכונית או מטוס - הפניית החללית לא משפיעה על כיוון תנועתה) ולקחה תמונה משפחתית של מערכת השמש שנראית כך.

פורטרט מערכת השמש - וויאג'ר 1

טוב, אז זה לא בדיוק מה שציפיתם ועכשיו נתחיל לנתח מה רואים. הריבועים האפורים הם משטחי התמונות שנלקחו. היה צורך ביותר משישים תמונות כדי לכסות את כל המשפחה, וכמו בהרבה צילומים משפחתיים תמיד מישהו חסר. הפעם המישהו הזה היה כוכב חמה (קרוב מדי לשמש) ומאדים (החללית לא הצליחה למצוא אותו עקב אור השמש שהפריע), גם פלוטו, שבאותו זמן היה  קרוב יותר לשמש מאשר נפטון וגם חבר מכובד במשפחת כוכבי הלכת לפני שגורש למעמד זוטר של כוכב לכת ננסי, לא בתמונה (חיוור מדי ולא היה אפשר לראות אותו), אולי כמעין נבואה על גורלו העגום.

הנקודה הכחולה

בתמונות רואים אותיות שמייצגים את כוכבי הלכת, ותמונות בודדות שלהם. אפשר בקושי רב לראות מספר פרטים על צדק ואת הטבעות של שבתאי. אורנוס ונפטון נראים הרבה יותר גדולים מפני שהם יותר קרובים אבל בעיקר בגלל שהם נמרחו בצילום שלקח 15 שניות. את השמש לשם השוואה צילמו במהירות הגבוהה ביותר האפשרית 1/125 של שנייה ועם הפילטר הכהה ביותר שהיה בנמצא. אור השמש כל כך בהיר שברוב התמונות רואים אור מפוזר. המצלמה בקושי הצליחה לקלוט את כדור הארץ. גודלו פחות מפיקסל והתמונה שמראה רק אותו, זכתה לכינוי האייקוני הנקודה הכחולה החיוורת The pale blue dot על ידי קארל סאגאן.

כדור הארץ - הנקודה הכחולה החיוורת

לאחר תמונה זו המצלמות כובו. אין עוד מה לצלם ומצלמה פועלת מבזבזת אנרגיה. לוויאג'ר מכשירים אחרים הדורשים את מעט האנרגיה שנשארה לכמה שיותר זמן, אבל תמונה אחרונה זו מהווה סיום מושלם למשימת המסע הגדול.

מאמרים נוספים בסדרה
וויאג'ר - המסע הארוך מכולם

מה וויאג'ר עושה היום
וויאג'ר - אנרגיה בחלל
וויאג'ר - תקליט הזהב

וויאג'ר - המסע הארוך מכולם

על המשימה

חלליות וויאג'ר, כשמן כן הן. מסען בחלל הוא הרחוק ביותר שהיה אי פעם והוא גם יימשך עוד אלפי שנים. לרגל ציון 35 שנה לשיגור החלליות נקדיש סדרת מאמרים שיבחנו היבטים שונים במשימות על פני תקופת זמן של כשישים שנה. זהו הפרוייקט ארוך הטווח ביותר של נאסא והותיק ביותר שהינו פעיל. במאמר הראשון נבחן מעט רקע היסטורי על המשימות.

איך להגיע רחוק?

כאשר רק הוחל לתכנן את וויאג'ר, היו הרבה סימני שאלה, הידע על מערכת השמש היה שברי אחוזים מהידע שיש היום. פרטים רבים על ענקי הגזים ובפרט על אוראנוס ונפטון לא היו יודעים כלל וחלליות הגיעו בסך הכל לשכנים הקרובים שלנו: ירח, נוגה ומאדים.

הבעיה הראשונה והעיקרית במסעות בחלל היא המרחקים הארוכים. צריך הרבה זמן בשביל לעבור אותם וגם במהירויות גבוהות, המרחקים פשוט עצומים מדי. לשלוח משהו לשולי מערכת השמש הה פרוייקט בלתי אפשר בהתחשב בכמויות הדלק האדירות הדרושות.

עד שמישהו, אחד או יותר (ויש מעט מחלוקת למי בדיוק מגיע הקרדיט על המחשבה ועל היישום שלה ולכן לא נרשום שמות), חשב על רעיון מדהים. לא צריך כלל להגיע לנפטון. מספיק להגיע בזווית הנכונה לצדק. כח המשיכה האדיר של צדק יאיץ את החללית אולם אם היא תגיע במהירות מספיק גבוהה, היא תוכל להתרחק מצדק מבלי שאותה תאוצה תהפוך לתאוטה ותרסק אותה (או תכניס אותה למסלול) סביב צדק. מהירותה לאחר המפגש עם צדק תהיה גבוהה הרבה יותר ותקצר מאד את זמן ההגעה לתחנה הבאה. לאחר מכן אפשר לעשות את אותו תרגיל בשבתאי ולאחר מכן באוראנוס והנה הגענו לנפטון בזמן סביר.

מיקום מושלם של כוכבי הלכת

חישובים מסובכים במיוחד (ותזכרו שכח המחשוב העולמי בתחילת שנות השישים, היה מגוחך, בהשוואה לימינו, בערך מיליארדית ואף פחות) הראו שקומבינציה של כוכבי הלכת ומיקומם היחסי של צדק, שבתאי, אוראנוס ונפטון, בסוף שנות השבעים תתאים מאד למסע מסוג זה (קומבינציה שתחזור שוב רק בעוד עשרות שנים)!
תוכנית אפולו כבר הייתה לקראת סיום. נאסא זנחה במעט את תוכניותיה הפלנטאריות והתרכזה בעיקר בתוכנית מעבורות החלל, וקבוצה קטנה בתוך JPL, המעבדה להינע סילוני, התחילה ליזום ולקדם את הרעיון של "המסע הגדול". חלליות שיגיעו לצדק ולשבתאי לאוראנוס ולנפטון. אמנם כבר חלליות פיוניר עשו זאת (צדק ושבתאי) אולם החלליות החדשות יגיעו רחוק יותר וכמובן עם ציוד ויכולת ניסויית גבוהה בהרבה.

ההתחלה

מאחר ונתונים רבים על צדק ועל שבתאי לא היו ידועים כלל, תוכננו שתי משימות. וויאג'ר 1 וויאג'ר 2, כאשר המשימה של הראשונה תהיה להגיע קצת יותר מהר לצדק, לבצע מדידות רבות שם ולבחון את אפשרות ההגעה לשבתאי (ולבצע שם את אותן מדידות). הנסיון שיצטבר ממסלול זה, והמדידות המדויקות יותר של השדה הגרביטציוני ישמשו את החללית השנייה שתגיע כעבור כמה זמן לאותם כוכבי לכת ממש. כזכור, היה צורך לשגר את שתי החלליות באותו זמן עקב הסידור המיוחד של כוכבי הלכת שלא היה חוזר על עצמו, ובוודאי שלא היה זמן לחכות עד שהנתונים יהיו בידינו ולשגר אז את החלליות השנייה. הנחת עבודה הנגזרת מכך, היא שהחלליות צריכות להיות גמישות מאד ובעלות יכולות לקבל שינויים ועדכונים מרחוק.
בפועל וויאג'ר 2 שוגרה ראשונה ב-20 לאוגוסט 1977 וויאג'ר 1 שבועיים לאחר מכן 5 לספטמבר 1977 (במהירות מעט גבוהה יותר, והשיגה תוך זמן קצר את אחותה) ובכך החל באופן רשמי המסע הארוך, הגדול, והרחוק מכולם.

וויאג'ר - דגם

המשך הסדרה:

וויאג'ר - התמונה האחרונה
מה וויאג'ר עושה היום
וויאג'ר - אנרגיה בחלל
וויאג'ר - תקליט הזהב

קוריוסיטי

משימת החלל קוריוסיטי עומדת לנחות בשבוע הבא (6 באוגוסט בבוקר) על המאדים. הנחיתה מהווה סיום השלב הראשון של המשימה, ההגעה למאדים ולאחריה תתחיל משימת המחקר המדעית עליה נרחיב בפעם אחרת. בכל משימה יש הרבה רגעים קריטיים אבל הנחיתה היא קריטית במיוחד. הכל קורה מאד מהר, לנו בכדור הארץ אין מושג מה קורה וכמובן שאין יכולת להשפיע והכל חייב לתקתק כמו שעון שוויצרי משומן היטב.
קוריוסיטי, רכב מחקר משוכלל וגדול, המריאה ב-26 בנובמבר 2011. גם במסע הארוך למאדים היו פעולות רבות, ובעיקר תיקוני מסלול כאלו ואחרים, אולם אותם היה אפשר לתקן במידת הצורך. כעת קוריוסיטי, שכבר עברה למעלה מחצי מיליון קילומטרים (והתרחקה  240 מיליון קילומטרים מכדור הארץ) מגיעה למאדים במהירות של 20000 קילומטר בשעה ועליה תוך 7 דקות בלבד להגיע למהירות אפס ולנחות כמה שיותר קרוב ליעד. איך עושים את זה? משתמשים בכל מה שיש: אטמוספירה, מבערים, מצנחים, סכינים מכ"ם ועוד.

נחיתת קוריוסיטי. מקור: נאסא

בשלב ראשון נותנים לאטמוספירה הדלילה (מאד) של מאדים לעשות את העבודה. לקוריוסטי מגיני חום, בדומה לחלליות סויוז ואפולו, ואפילו במאדים הטמפרטורה תגיע ל-1600 מעלות.










שלב זה יאט את החללית למהירות של 1600 קמ"ש בלבד ובגובה 12 קילומטר ייפתחו המצנחים. זהו המצנח הגדול ביותר המתוכנן למהירות על-קולית. משקלו קרוב לחמישים קילו וגודלו העצום נדרש בגלל דלילות האטמוספירה מחד והמהירות האדירה מאידך.








המצנח יאט את החללית למהירות של 500 קמ"ש בלבד, ובזמן הזה מגן החום ייפרד ויחשוף את הרכב מתחתיו. זה יקרה בגובה 9 קילומטר. באותו רגע אפשר גם להפעיל מצלמה שתצלם את הנחיתה (כלומר את הקרקרע המתקרבת). רקטות יפעלו על מנת להאט עוד את החללית. הרקטות פועלות כלפי מעלה (בכיוון המראה) ופרט להאטה תפקידן לשמור על כל החבילה ישרה ומאוזנת.






ככה במשך כמה דקות עד מהירות של 110 קמ"ש.




 כאשר החללית מגיעה למהירות של 4 קמ"ש בלבד, מנוף מיוחד מוריד אותה מתוך הקונכיה ששמרה עליה.










הרקטות של שלב הנחיתה עדיין פעילות. במהירות 0 קמ"ש, קוריוסיטי נוחתת ולאחר שנייה וחצי, מטענים מיוחדים חותכים את הכבלים. שלב הנחיתה, שהרקטות שלו ממשיכות לפעול, משנה כיוון, ממריא ומתרחק מאד מהרכב.








בשלב הזה נצטרך להמתין כמה דקות מורטות עצבים בשביל לדעת האם הכל הצליח. אפילו במהירות האור לתשדורות מהמאדים יקח עשרים דקות להגיע לכדור הארץ. אין דרך לבדוק מה קורה, אין אפשרות לתקן. עשרות תכנונים, חצי מיליון שורות קוד, 76 אביזרים פירוטכניים ואפס מקום לשגיאות. כמו שאמר ג'ין קרנץ FAILURE IS NOT AN OPTION!








הנה תרשים אחר המציג את הנחיתה

נחיתת קוריוסיטי. מקור: נאסא

אבל למה להסתבך בתמונות כשהחברה הטובים של נאסא עשו סרטון הדמיה שמראה בדיוק מה הולך לקרות?

לאחר הנחיתה הרכב נכנס למצב של בדיקות ומתחיל לנהל תשדורות איטית ורצופה עם כדור הארץ, ובעיקר מתבצעות בדיקות מרובות. רק לאחר שהן מסתיימות, אפשר להתחיל במשימה על המאדים!
בהצלחה!

לעמוד המשימה באתר נאסא עם שפע עצום של חומרים המקום הטוב ביותר להתחיל הוא הערכה הזו - כמה עשרות עמודים המקיפים את כל נושאי המשימה ורקע כללי על מאדים.